מערות, וגם פילים, תמיד משכו את תשומת ליבי. אבל לא העליתי בדעתי שיבוא יום והם יהיו לנדבך מרכזי במחקר הארכאולוגי שלי.
בני אדם חיים בעולם כבר כשלושה מיליון שנים. האב הקדמון הישיר שלנו, ההומו ארקטוס, הופיע באפריקה לפני כשני מיליון שנים, ואנחנו, המכנים את עצמנו הומו סאפיינס סאפיינס (האדם הנבון הנבון), הופענו לפני כ-300 אלף שנים. אנו מתקיימים בעולם כבר פרק זמן ממושך מאוד ובהצלחה אבולוציונית ותרבותית מרשימה בהתחשב ביכולות הפיזיולוגיות הנחותות שלנו, מלבד כמובן מוחנו שמפליא בגודלו.
3 צפייה בגלריה
רן ברקאי בין שרידי פילים קדומים באתר הפלאוליתי לה פולדררה ליד רומא שבאיטליה. באדיבות רן ברקאי ופרויקט המחקר במערת קסם
(צילום: באדיבות פרופ' רן ברקאי ופרויקט המחקר במערכת קסם)
כשנחשפתי לתחום הארכאולוגיה הפרהיסטורית בלימודי התואר הראשון נפעמתי מרוחב היריעה, מההצלחה המסחררת של המין שלנו ומהתיעוד המרשים של אופני ההסתגלות המגוונים של בני האדם. הבנתי שהארכאולוגיה הפרהיסטורית אוחזת בתובנות מרשימות על יכולותיהם של בני אדם קדומים, על יחסיהם עם העולם על כל מרכיביו ועל הידע האקולוגי והתפיסתי המרשים שצבר המין האנושי.
בעבודתי הארכאולוגית אני מנסה לחשוף את הידע ואת היכולות הקדומים האלה, להביא אותם לידיעת המחקר והציבור, ואולי אפילו להפיק לקחים וללמוד מהניסיון המצטבר של האנושות כדי לסייע למין האנושי באתגרים העצומים העומדים בפניו כיום. זו עשייה מאתגרת, כמו להרכיב פאזל בן אלף חלקים שרק כמה עשרות מהם נותרו, והם פרוסים על פני כל הפאזל. זו עבודת בלשות שמשלבת חפירה, ניתוח ממצאים, הפקת תובנות רלוונטיות מאוכלוסיות ילידיות ומבעלי חיים אחרים וחשיבה תאורטית, עשייה שיש בה הרפתקה, ריגוש ואתגר לצד עבודה טכנית, שהיא לעיתים מפרכת, אך תוצאותיה מספקות ביותר.
בעשרות השנים האחרונות אני חופר במערות ובמקומות אחרים שבני אדם קדומים חיו בהם, חוקר את הממצאים שהם השאירו ומנסה להתחקות אחר פעולותיהם, יכולותיהם ותפיסות עולמם. למדתי להעריך מאוד את אבותינו ואת אימותינו הקדומים, ונראה שאפשר ללמוד מהם רבות. למדתי גם כי הסברים מעשיים בלבד אינם מספיקים כדי לענות על השאלות המהותיות ביותר בתולדות האדם. הסבר מהותי ומספק לשאלות יסוד בתולדות האדם יכול להתקבל רק מהבנה מעמיקה של צורכי האדם, של יכולותיו, של יחסיו עם בני אדם אחרים ושל תפיסתו את מקומו בעולם ואת יחסיו עם גורמי העולם השונים, כמו למשל הפילים.
3 צפייה בגלריה
רן ברקאי מרצה בכינוס על פילים וממותות שהתקיים בטאיוואן בשנת
(צילום: באדיבות פרופ' רן ברקאי)
מתחילת דרכי בארכאולוגיה היה לי ברור כי יש משהו מיוחד ביחסי בני אדם ופילים בתקופה הפלאוליתית. התרשמתי משרידי פילים באתרים הארכאולוגיים והבנתי שמדובר בתעלומה שעדיין לא פוענחה. לאחר חפירה של כעשר שנים במערת קסם, אתר שאין בו שרידי פילים, הצלחנו להבין את חשיבותם של פילים עבור בני אדם קדומים: הם אפשרו לבני אדם להתקיים במשך מאות אלפי שנים, ובני אדם קדומים העריכו אפוא מאוד פילים וניהלו איתם מערכת יחסים המבוססת על התנהגות מכבדת. היעלמות הפילים הניעה והאיצה תהליכים תרבותיים ואבולוציוניים בהיסטוריה האנושית.
בשנים האחרונות אני מתמקד בחשיבותן של מערות עבור בני אדם קדומים. מאז ומעולם נמשכו בני אדם למערות ולא רק כמקום מחסה או מפלט. מערות הן תווים מיוחדים בנוף, הן מובילות לעומק תת-הקרקע, ובמקרים רבים הן עמוקות ואפלות ומשמשות מעין כניסה לעולם אחר, נסתר, עולם שבו החושים האנושיים פועלים אחרת. בתרבויות ילידיות ברחבי העולם מערות נתפסות כמעברים בין העולם של כאן ועכשיו לעולם התחתון. קירות המערה נתפסים כקרום המשותף לשני העולמות. בשל תפיסות אלה שימשו המערות לאורך ההיסטוריה האנושית, נוסף על שימושיהן הפרקטיים, גם לקיום טקסים מעוררי מחשבה ודמיון, שהתבטאו בעצם החדירה למעמקי המערות, בהטמנת חפצים בהן, בציור על קירותיהן, ביצירת חזיונות אור-קוליים באמצעות אש וצלילים, בהטמנת מתים ועוד.
אף שברור שהטקסים הללו נבעו מעולמם הרוחני של בני האדם הקדומים ומיחסיהם עם העולם, מטבע הדברים לא קל למחקר הארכאולוגי לפענח את מהותם. תחום זה של התודעה האנושית תמיד עניין אותי וחיפשתי דרך לתרום להבנת נושא מרתק זה. מחקר על פעילות בני אדם במערות גרם לי להציע כי שורשי החוויה הפסיכדלית, הרחבת התודעה, מצויים בעבר האנושי הקדום.
ביקור במערת קסם ב-2016
(צילום: ירון שרון, כתב: אסף קמר)
העדויות הארכאולוגיות מעידות שאכן אבותינו הקדומים החלו ליצור חוויות פסיכדליות כבר לפני מאות אלפי שנים. חוויות פסיכדליות נועדו, לפי המחקר, להשיג שגשוג, ריפוי ורווחה ופתרונות לאתגרים ולאסונות, ובמערות העמוקות והחשוכות, בהיותן סביבות ייחודיות, חוו בני האדם את ההשפעות הפסיכופיזיות של חסך חושי. השהייה במערות החשוכות מצריכה אמצעי אור מלאכותי – לפידים ומנורות – ואלה מדלדלים את שיעור החמצן באוויר, מה שגורם היפוקסיה ושינוי במצבי תודעה. בני האדם הקדומים, כולל ניאנדרתלים, חדרו למערות אלה במיוחד כדי לחוות זאת.
מערות הן אפוא ההקשר המושלם להבנת הביטויים הפלֵאוליתיים של תודעה אנושית וחוויות פסיכדליות. וכך מערות פלאוליתיות, שכאמור נתפסו כשערים לעולמות תחתונים, כמרחבים סיפיים ודלתות תודעה (אגב, שמה של הלהקה "הדלתות", אחת הלהקות האהובות עליי, לקוח משם ספרו המיתולוגי של האקסלי "דלתות התודעה", ובהרצאותיי בנושא אני משמיע משיריה), שימשו זירות להרחבת התודעה האנושית כדי לתקשר עם היקום בעת צרה. ובמילים אחרות, בני האדם הקדומים ניהלו משא ומתן בנוגע ליחסיהם עם העולם באמצעות מערות שנתפסו כשערים לעולמות של ישויות שבני האדם ביקשו לתקשר עימן. פרספקטיבה מעין זו, מהעבר האנושי העמוק, מלמדת כי חוויות פסיכדליות נתפסו כחלק בלתי נפרד מהטבע האנושי והיו מנגנון שאפשר לבני האדם לטפל בעצמם וביקום במשך מאות אלפי שנים.
רן ברקאי הוא פרופסור מן המניין בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.
קישורים:
הרצאה "החוויה הפסיכדלית בתקופה הפלאוליתית" במסגרת התוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן, ינואר 2025
פודקאסט "התהוות של חברות אנושיות" במסגרת סדרת הפודקאסטים "התהוות" בהנחיית דרור פוייר. ערוץ הפודקאסטים של אוניברסיטת תל אביב, ינואר 2025
מבחר כתבות באתר ynet על מחקרינו על פילים ועל ציורי מערות:
חוקרים חשפו: זו הסיבה שהאדם הקדמון לא צייר על קירות מערות בישראל
וגם:
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet שבו חוקרים מסבירים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי, פרופ' אורי בן-דוד ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
