הסטטיסטיקה בישראל מראה ששריפות לא קורות, אלא נגרמות. כלומר לא מדובר בגזרה משמיים, למשל כתוצאה מברקים או בשל כבל חשמל שנפל בסערה, אלא בגורם האנושי. אחת הסיבות להתלקחות של שריפות הם מטיילים שמבעירים אש או זורקים סיגריה, ואלו מציתים בערה, אך עיקר השריפות מתחילות בהצתות מכוונות, כלומר בטרור סביבתי. אבל, וזה אבל גדול, לאחר ההצתה, כשהבערה כבר החלה, ההתפשטות של השריפה תלויה, לשבט או לחסד, במזג האוויר, ולא רק זה הרגעי אלא גם זה המתמשך, כלומר בשינויי האקלים.
מטוס שמשון מוריד חומרים מעכבי בעירה במסילת ציון
(צילום: לירן תמרי )
השרב הכבד עם הרוחות החמות והיבשות, המלבות את האש, הם הגורמים העיקריים למהירות שבה האש משתלחת לכל עבר ומתפשטת בשטח. אך היובש בעשבים ובעצים בשל מיעוט המשקעים והחום לאורך החורף כולו והקיץ שלפניו, הם אלו שהופכים אותם למעשה לחומר בערה אידאלי, דהיינו אלו שמתדלקים את השריפה.
המונח משבר האקלים מתייחס בעיקר להשלכות על הטבע ועל האדם של שינויי האקלים, וביניהם, לצד שריפות וסופות חול, גם סופות והצפות, גלי חום וקור ועוד. כל אלו מאיימים על הסביבה הטבעית ועל הסביבה האנושית, על בריאות הציבור, על הכלכלה ועל הביטחון וגם על החוסן הלאומי.
שריפות, כמו זו שפרצה היום (ד') בהרי ירושלים, מאיימות על חיי אדם, על שטחים חקלאיים, על תשתיות ועל רכוש. הן גם פוגעות במגוון הביולוגי בטבע, בבתי גידול ובמערכות אקולוגיות. בעוד שבני האדם יכולים להתפנות החיות והצמחים לא יכולים לנוס על נפשן. גם השיקום של אזורים טבעיים לוקח לרוב הרבה יותר זמן מהשיקום של אזורים בנויים ותשתיות.
ההתמודדות עם שינויי האקלים והסיכונים שהם משיתים מתחילה, בהבנה שמשבר האקלים כאן ועכשיו, ודרך אגב מדינת ישראל מתחממת בקצב כמעט כפול מזה העולמי. לכן, יש להיערך ברמה האישית, המקומית והלאומית. המשמעות היא שיש בראש ובראשונה חשיבות לחזק את יכולת חיזוי מזג האוויר של ישראל, ובעיקר זה המקומי, הנקודתי והרגעי, כי גם במקרה זה אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
משבר האקלים מתבטא בשינויים קיצוניים ונקודתיים בזמן ובמקום, ולכן יש חשיבות לדעת על כך מבעוד מועד ולהתעדכן תוך כדי האירוע בצורה מדויקת. צריך גם להכין תוכניות פעולה מתמשכות ברשויות המקומיות והלאומיות, במשרדי הממשלה ובגופי ההצלה, הכוללת פעולות לפני, בזמן ולאחר האירועים. בנוסף יש לתרגל את כלל הגופים ולסנכרן ביניהם, וצריך גם להכין ולתרגל את האוכלוסייה, כמו למתקפת טילים או רעידת אדמה, ולהתריע מראש.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןהלהבות עדיין בוערות בחוזקה וממשיכות לאיים על השטח, כשהרוחות צפויות אפילו להתגבר. לצד אלו הקיץ המאיים לפנינו והתחזית היא שהשרפות בעתיד יתרבו ויהיו גדולות יותר. אמנם התחקירים על השתלשלות האירועים ותפקוד הגורמים השונים יגיעו בהמשך, אבל נראה שכבר ניתן לקבוע כי המדינה לא למדה מספיק מהעבר, לא התכוננה שוב כראוי לאירועים קיצוניים ולא העמידה את התקציבים הנדרשים, אלא דווקא קיצצה בהם.
ושוב נשאלת השאלה מה עוד צריך לקרות כדי שמדינת ישראל תבין שמשבר האקלים הוא איום ממשי וקיומי על אזרחי ישראל?
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
