כל העונות של הסדרה "הלוטוס הלבן" עסקו בפירות אסורים, עיסוק שהפך בעונה השלישית למילולי. בפרק הראשון של העונה, שאל בעצבנות סקסון רטליף, אחד האורחים באתר הנופש בתאילנד, את פאם מצוות האתר: "מה אני אמור לעשות פה כל השבוע בלי הטלפון שלי? לאכול מלא פירות?"
"ובכן, יש לנו כאן הרבה פירות מדהימים, אבל את זה לא הייתי אוכלת", הזהירה פאם מפני הפרי שסקסון הרים מהרצפה. "זהו הפרי של עץ הפונג-פונג האדיר, והזרעים של הפרי רעילים".
"כן?" שאל סקסון. "הוא יכול להרוג אותך?"
"כן, האמת שהוא יכול", ענתה פאם. "הוא מאוד רעיל".
העץ שפאם מזהירה מפניו הוא אמיתי לחלוטין, ואכן מסוכן. עד כדי כך מסוכן, שאחד הכינויים הנפוצים שלו באזורים שבהם הוא גדל הוא "עץ ההתאבדות". גם הכתבה הזו מסוכנת, מאחר שבהמשך שלה יופיעו ספוילרים לפרק הסיום של העונה השלישית, שיצא מוקדם יותר החודש.
שערי השאול
השם המדעי של עץ הפונג-פונג, שגדל בהודו ובדרום-מזרח אסיה, כולל בתאילנד, הוא Cerbera odollam. כיאה לעץ קטלני הוא קרוי על שם קרברוס, הכלב הארסי מהמיתולוגיה היוונית, השומר על שערי השאול כדי למנוע מהמתים לעזוב.
העץ שייך למשפחת ההרדופיים (Apocynaceae), הכוללת צמחים רעילים רבים, כגון הרדוף הנחלים (Nerium oleander), או פתילת המדבר הגדולה (Calotropis procera), המוכרת יותר בכינוי "תפוח סדום" - שני צמחים שגדלים גם בישראל. הפונג-פונג הוא עץ מרשים בגובה של כ-12 מטרים, בעל עלים ירוקים מבריקים, ופרחים לבנים עם כתם צהוב במרכזם וניחוח שמזכיר את ריחם של פרחי היסמין. פירותיו דומים למנגו קטן, והופכים מירוקים לאדומים עם הבשלתם. בלבו של כל פרי שוכן זרע גדול ורעיל מאוד, בדומה לליבן של לא מעט דמויות בסדרה.
הזרע עשיר בחומרים רעילים, שהעיקרי בהם הוא הרעלן קרברין (cerberin). זהו גליקוזיד לבבי, חומר כימי שכפי שאפשר להבין משמו משבש את פעילות הלב. אם הם חודרים לגוף, גליקוזידים לבביים נקשרים לחלבונים בשם משאבות נתרן-אשלגן על תאי שריר הלב, ומשבשים את פעולתם. כתוצאה מהשיבוש אשלגן מצטבר מחוץ לתאים ונתרן מצטבר בתוכם. הצטברות הנתרן מובילה גם לעלייה בריכוז הסידן בתוך התאים, שבין היתר מגביר את עוצמת ההתכווצות של שריר הלב וגורם להאטה בקצב הלב. הפרעות הקצב, בעקבות הרעלנים שנקשרו למשאבות, גורמות לאחר כמה שעות של סבל לדום לב ולמוות.
זהו לא התסמין היחיד של הרעלה בקרברין: היא יכולה לגרום גם לכאבי ראש, לבחילות, להקאות, לשלשול, להתעלפות, לעודף אשלגן בדם (היפרקלמיה), ולמיעוט טסיות הדם (תרומבוציטופניה).
רצח והתאבדות
זרע אחד, או אפילו חצי זרע, של עץ הפונג-פונג מכיל די רעל כדי להרוג בן אדם בוגר, אם כי לא כל מקרי ההרעלה מסתיימים במוות. מוות בעקבות בליעה, לרוב מכוונת, של זרעי העץ רווח באסיה.
במדינת קֶרַלָה בדרום-מערב הודו חצי ממקרי המוות מצמחים רעילים ואחת מכל עשר הרעלות קטלניות נגרמים מזרעי העץ. מחקר משנת 2004 גילה שמשנת 1989 עד שנת 1999 תועדו שם יותר מ-500 מקרי מוות מהצמח, שזה בערך מקרה מוות אחד בשבוע. מקרים רבים היו התאבדויות, וכ-70 אחוז ממקרי ההתאבדות היו של נשים. החוקרים משערים שהמספר האמיתי של המתאבדים והנרצחים גדול בהרבה, מאחר שקל להסתיר את השימוש בקרברין: אין בדיקות זמינות לגילויו, והצוות הרפואי וחוקרי מקרי מוות לא תמיד מודעים לו - במיוחד במערב. בגלל האינטרנט, שמאפשר לאנשים להרעיל לא רק את מוחם אלא גם את גופם, אפשר להזמין את פירות העץ ואת זרעיו לכל מקום והרעלות ממנו מתרחשות גם מחוץ לאסיה. כך הוא הוביל, למשל, לכמה מקרי מוות וניסיונות התאבדות בארצות הברית ובאנגליה.
"למיטב ידיעתנו, אין אף צמח אחר בעולם האחראי למספר כה רב של מקרי התאבדות כמו [עץ הפונג-פונג]", סיכמו החוקרים את מחקרם.
אכן, בפרק סיום העונה השלישית של הלוטוס הלבן, מספרת פאם לאביו של סקסון, טימותי רטליף, שהמקומיים קוראים לעץ "עץ ההתאבדות", "כי אנשים טוחנים את הזרעים ואוכלים אותם כשהם רוצים לשים קץ לחייהם".
"אז... אל תאכל את זה", הוסיפה פאם. "נראה לי שלא תרצה בכל מקרה. הוא לא טעים במיוחד".
הרעלנים בזרע של עץ הפונג-פונג מעניקים לו טעם מר, תופעה שנפוצה אצל צמחים רעילים רבים. הטעם הזה התפתח במהלך האבולוציה כאזהרה לבעלי חיים לא לאכול את זרעי הצמח, אך בני האדם למדו למסך את הטעם. אנשים שרוצים להתאבד או לרצוח באמצעות הזרעים, טוחנים אותם לאבקה ומערבבים אותה במשקה או מאכל מרים, במזון חריף – שנפוץ במזרח, או במשהו מתוק.
בפרק האחרון טימותי, שניצב בפני קריסה כלכלית, משתמש בפינה קולדה כדי להסוות את טעם אבקת הזרעים מבני משפחתו. הוא החליט להרעיל אותם – פרט לבנו לוכלן – כדי שלא יאלצו לחיות ללא כסף, אך לבסוף מתחרט ומונע מהם לשתות את כל הפינה קולדה המורעלת.
ניקוי רעלים
בבוקר למחרת לוכלן עושה את המעשה הדוחה ביותר שעשה בסדרה – הוא מכין לעצמו שייק חלבונים בבלנדר בו טחן אביו את הזרעים, בלי לנקות אותו לפני השימוש. עוד לפני שהוא מסיים את שתיית השייק לוכלן מתחיל להרגיש לא טוב, מקיא, ומאבד את ההכרה. אולם הוא לא מת, וזמן קצר לאחר מכן חוזר להכרה בזרועות אביו.
במציאות תסמיני הרעלת קרברין מופיעים לכל המוקדם שלוש שעות לאחר בליעתו. הם אומנם יכולים להתחיל קודם לכן אם הקורבן נחשף לריכוז גבוה מאוד של הרעלן, אך אם זה היה המקרה לוכלן היה אמור למות, במיוחד בהתחשב בכך שהוא לא קיבל כל טיפול רפואי. מוות מבליעת זרעי "עץ ההתאבדות" מתרחש לרוב תוך 6-3 שעות, שבמהלכן המורעלים סובלים מהקאות, שלשולים וכאבים, עד שלבסוף ליבם נדם והם מתים.
אין טיפול יעודי להרעלת קרברין, אך קבלת טיפול מוקדם ככל האפשר בבית החולים מגדילה מאוד את סיכויי ההשרדות של האנשים שנטלו את הרעל. בשלבים הראשונים של ההרעלה מתן אטרופין, רעל צמחי שהופק בעבר מצמחי בלדונה (Atropa belladonna), יכול להגביר מחדש את קצב הלב. מחקר ישן מצא שבזכות טיפול באטרופין רק 24 אחוזים מהמטופלים שאושפזו לאחר הרעלה בזרעי פונג־פונג מתו. מחקר חדש יותר הראה שאם מטפלים במורעלים שלא מגיבים לאטרופין באמצעות קוצב לב זמני, אפשר להוריד את שיעור המתים ל-12 אחוז.
טיפול נוסף מבוסס על נוגדן שנועד לטיפול בהרעלת דיגוקסין. דיגוקסין הוא גם גליקוזיד לבבי, והוא מופק מצמח האצבעונית הרעיל (Digitalis lanata), ממשפחת הלחכיים (Plantaginaceae). מאחר שכמו בכל חומר המינון עושה את הרעילות, ריכוזים נמוכים של הרעלן דיגוקסין משמשים כתרופה לטיפול באי ספיקת לב ובהפרעות קצב כבר יותר מ-200 שנה. במקרה של הרעלת דיגוקסין משתמשים בנוגדן כדי שיקשר לרעלן וינטרל אותו. מאחר שהמבנה של קרברין דומה מאוד למבנה של דיגוקסין הנוגדן משמש גם לטיפול בהרעלה מזרעי עץ הפונג־פונג, אך עוד אין מספיק מידע כדי לדעת אם הטיפול הזה אכן יעיל.
לוכלן, שלא קיבל אף טיפול, לא היה אמור לשרוד. אך ייתכן שהתחייה הניסית שלו רומזת לשימוש היסטורי של עץ רעיל אחר מהסוג קרברה, שמכונה "מנגו ים" (Cerbera manghas), ושרבים מתבלבלים בינו לבין עץ הפונג-פונג. במדגסקר השתמשו במשך מאות שנים בזרעים הרעילים של מנגו הים ל"משפט האל" (ordeal), כדי לכפר על חטאים או להוכיח את חפותם של אנשים. הנשפטים אולצו לבלוע את הרעל, ואם שרדו נחשבו לחפים מפשע. שיטת משפט זו הרגה כ-3,000 איש כל שנה, חפים מפשע ואשמים.
אם אתם או מישהו בסביבתכם מרגישים במצוקה ויש לכם מחשבות אובדניות או על פגיעה עצמית, אל תישארו לבד – יש עם מי לדבר. פנו לעמותת ער"ן – עזרה ראשונה נפשית, בטלפון 1201 או באתר, או לעמותת סהר – סיוע והקשבה ברשת. ניתן גם לפנות לקופות החולים, ובמקרה של סיכון גבוה להגיע למיון. אם הסכנה ממשית ומיידית, התקשרו למוקד 100.
ד"ר נעם לויתן הוא בעל דוקטורט בביולוגיה (Ph.D.) מטעם מכון ויצמן למדע
