עופות נגד טילים
חיל החלל של ארצות הברית ביטל את התוכנית להקים אתר נחיתה לטילים באוקיינוס השקט, כדי לבחון שימוש בטילים מסחריים להעברת כמויות גדולות של אספקה לאתרים מרוחקים. אתר הנחיתה היה אמור לקום באטול ג’ונסטון, קבוצת איים זעירים באוקיינוס השקט, כ-1,300 קילומטרים מדרום-מערב להוואי.
3 צפייה בגלריה
הטילים יחפשו מקום אחר, בינתיים. ציפורי שחפית כהה נוסקות באטול ג'ונסטון
(צילום: Eric Baker, FWS, Public Domain)
באטול היה בסיס צבאי בתקופת המלחמה הקרה, אבל בהמשך הוא ננטש. כיום האיים סגורים למבקרים, וניהולם מופקד בידי שירות הטבע והדגה של ארצות הברית. ביטאון הכוחות האמריקניים “פסים וכוכבים” דיווח כי החיל החליט להשעות את התוכנית עקב התנגדות של גורמי סביבה. חיל האוויר הודיע בחודש מרץ השנה על סקר סביבתי לבחינת ההשפעה של תוכנית כזו על הטבע באיים, ומאז ארגוני סביבה רבים הביעו חשש כי יישומה יפגע באוכלוסיית עופות הים באטול ובסביבה הימית הסמוכה. עצומה שהופצה בנושא צברה כמעט 4,000 חתימות.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הטלפון הקווי של החיידקים הכחוליים
טעים אבל מסריח: מדוע שעועית יוצרת גזים במערכת העיכול?
צינורות דקיקים אל העבר הרחוק
התוכנית כללה הקמה של שני כני נחיתה באיים, עם כל התשתיות הנלוות, כדי לבחון הנחתת טילים של חברות פרטיות, כמו סטארשיפ של ספייס אקס. בארבע שנות הניסוי תוכננו להתבצע באיים כעשר נחיתות כאלה בשנה. חברת ספייס אקס כבר אמרה בעבר כי חלליות סטארשיפ, בעלות יכולת הנחיתה האנכית המבוקרת, יוכלו לשמש לא רק למשימות חלל, בראשן התיישבות במאדים, אלא גם להעברת מטענים ואף בני אדם במהירות עצומה לכל נקודה בכדור הארץ, גם כאלה שאין בהן תשתיות לנחיתת מטוסים.
ניסוי כושל של סטארשיפ בינואר
“המשרד הממונה על חיל האוויר החליט להשעות את סקר הסביבה באטול ג’ונסטון לקראת בחינתו כאתר לנחיתת טילים, בשעה שהוא בוחן אפשרויות חלופיות להקמת המתקן במקומות אחרים”, מסרה דוברת חיל האוויר לביטאון. יכול להיות גם שעומד לרשות חיל האוויר זמן רב יותר ממה שהוא חשב. כיום, אחרי תשע טיסות ניסוי במשך יותר משנתיים, סטארשיפ עדיין רחוקה מכניסה לשימוש סדיר.
חבר מדיסק אחר
בשבוע שעבר התגלה במערכת השמש שלנו עצם שמקורו במערכת שמש אחרת, והשבוע הוא כבר עמד במוקד של מחקרים רבים שמנסים לפענח את הרכבו ואת מקורו. השביט 3I/ATLAS הוא העצם הבין-כוכבי השלישי שאנו מגלים, אחרי אוֹמוּאַמוּאַה (‘Omuamua) שהתגלה ב-2017 והשביט בוריסוב שזוהה ב-2019.
האורח החדש נע במהירות כפולה כמעט משני קודמיו, וצולח את מערכת השמש שלנו במהירות של כ-57 קילומטרים בשנייה, כלומר יותר מ-200,000 קילומטרים בשעה ביחס לשמש. מחקר תצפיתי שכבר הועלה לאתר פרסום מקדים מצא כי הצבע של האורח החדש אדמדם יחסית לצפוי, מה שמעלה את הסבירות שהוא אכן הגיע מחוץ למערכת השמש. מחקר נוסף מצביע על הדמיון המבני שלו לשביטים שאנו מכירים.
3 צפייה בגלריה
שביט עם ותק משמעותי. המסלול של העצם הבין-כוכבי 3I/ATLAS בשביל החלב (באדום) והמסלול של השמש שלנו (בצהוב)
(איור: M. Hopkins/Ōtautahi-Oxford team. מפה: ESA/Gaia/DPAC, Stefan Payne-Wardenaar, CC-BY-SA 4.0)
“הוא מתקדם הרבה יותר מהר מאשר שני האחרים, אבל הוא בטווח המהירויות שהמודלים שלנו חוזים לעצמים כאלה. מה שמעניין הוא שהעצם הזה נע במהירות מעלה ומטה ביחס למישור הגלקסיה, וזה נותן לנו רמז באשר למקורו. על פי המודלים הוא מגיע מכוכב בדיסקה העבה של הגלקסיה”, אמר כריסטופר לינטוט (Lintott), פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה. הדיסקה העבה היא אזור נפרד בשביל החלב – ובגלקסיות ספירליות אחרות – מהדיסקה הדקה, שבה שוכנות זרועות הספירלה, ושם גם נמצאת השמש שלנו. הדיסקה העבה מאכלסת לרוב כוכבים מבוגרים יותר.
“סביר מאוד שהעצם הזה קיים יותר זמן ממערכת השמש שלנו”, הוסיף לינטוט. “יש סיכוי של שני שלישים שהוא בן יותר משבעה מיליארד שנים, וזה יסביר את הצבע האדום שלו, כי יש עצמים שנחשפים הרבה לקרינה קוסמית ומקבלים צבע כזה. אני חושב שהדבר המרגש ביותר מבחינתי הוא שאם אטלס מגיע מהדיסקה העבה, אנו רואים עצם מחלק של הגלקסיה שלא ראינו בעבר”.
המסלול של 3I/ATLAS
(צילום: טוני דאן, X)
גם לינטוט ועמיתיו הזדרזו לפרסם ממצאים ראשוניים על השביט הבין-כוכבי, והעלו אותם לפרסום מקדים. בשונה משני קודמיו, 3I/ATLAS ייתן למדענים זמן רב לחקור אותו, שכן הוא צפוי להיראות בשמיים חודשים ארוכים. הוא קטן ורחוק מדי לראותו בעין, אך נראה היטב בטלסקופים, וייראה טוב עוד יותר כשיגיע לנקודה הקרובה ביותר אלינו – כ-250 מיליון קילומטרים מאיתנו, בדצמבר השנה.
האוקיינוס הבסיסי של אנקלדוס
בשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר ראיות שבכמה ירחים במערכת השמש שלנו יש אוקיינוסים של מים נוזליים, החבויים עמוק מתחת לשכבת קרח בעובי עשרות קילומטרים. אחד מהם הוא אנקלדוס, ירח של כוכב הלכת שבתאי, שהאוקיינוס התת-קרקעי שלו מעורר סקרנות רבה מאז התגלו ראיות טובות לקיומו לפני כשני עשורים, בעיקר כמובן בשל האפשרות שיש בו חיים.
החללית קסיני, שחקרה את שבתאי, ירחיו וטבעותיו עד שסיימה את משימתה ב-2017, תיעדה סילוני מים שמתפרצים לחלל דרך סדקים בקרח של אנקלדוס. היא גם הצליחה לעבור בטיסה דרך הסילונים ולדגום חומר מהם, אף על פי שלא תוכננה מראש ליישומים כאלה, והמכשירים שלה היו בעלי יכולת מוגבלת לנתח את הרכבם.
החללית קסיני לא תוכננה לשוב לכדור הארץ, ובסיום משימתה התרסקה באופן מכוון לתוך שבתאי, עם הדגימות שאספה. אבל הנתונים נותרו בידי החוקרים. כעת השתמש צוות חוקרים במידע מקסיני כדי לנסות ולנתח את רמת החומציות באוקיינוס של אנקלדוס, והגיע למסקנה כי מדובר באוקיינוס בסיסי מאוד, גבולי מבחינת האפשרות לקיום של חיים בצורות המוכרות לנו בכדור הארץ.
3 צפייה בגלריה
סיכוי טוב שיש שם מולקולות מורכבות, אבל אולי המים בסיסיים מדי לקיום חיים. סילוני הפליטה של אנקלדוס
(צילום: רויטרס)
רמת חומציות נמדדת ב-pH שנקרה בעברית “ערך הגבה”. חומר נייטראלי, כמו מים מזוקקים, הוא בעל pH 7. ככל שחומצה חזקה יותר ה-pH שלה נמוך יותר, וככל שבסיס חזק יותר, ה-pH שלו גבוה יותר. האוקיינוסים בכדור הארץ בסיסיים מעט, וערך ההגבה שלהם הוא בערך שמונה. האוקיינוס של אנקלדוס בסיסי הרבה יותר, והחוקרים חישבו לפי היחסים בין ריכוזי תרכובות שונות כי ערך ההגבה של המים הוא בין 10.1 ל-11.6. “pH גבוה עלול לגרום לפירוק של פולימרים ביולוגיים, אם כי אנו יודעים שיש מיקרואורגניזמים שחיים בתנאי קיצון בכדור הארץ, ומסוגלים להתמודד עם סביבה בסיסית כזו”, אמר ראש צוות המחקר, כריסטופר גליין (Glein) ממכון SwRI בסן אנטוניו, טקסס. “מתכות מסיסות פחות בסביבה כה בסיסית, אז ברזל עשוי להיות נדיר למדי באוקיינוס של אנקלדוס. ייתכן שהמקום הטוב ביותר לחפש חיים יהיה קרוב לקרקעית, שם מיקרואוגניזמים יכולים להשיג ברזל ומתכות אחרות ממינרלים ששקעו”.
על אף התחזיות האופטימיות של גליין להימצאות חיים, יש לזכור שאנו לא באמת יודעים מה הרכב המים שם. מחקרים קודמים העריכו שיש סיכוי טוב למצוא שם מולקולות מורכבות, אבל עד שלא נבדוק – לא נדע. אחת המשימות שאולי יוכלו לחפש סימנים מהימנים לקיום חיים שם היא היוזמה הישראלית למשימת Eureka, שאם תצא לפועל תוכל לסרוק את פני השטח של אירופה, ירחו של צדק, ואולי גם של אנקלדוס, בחיפוש אחר חומצות אמינו מורכבות.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
