סטארשיפ עולה מדרגה
חברת ספייס אקס (SpaceX) השלימה בהצלחה את טיסת הניסוי ה-11 של מערכת סטארשיפ, ועמדה בכל היעדים של הטיסה, שהייתה במידה רבה שחזור של טיסת המבחן העשירית שבוצעה באוגוסט. גם הפעם החללית שוגרה מבסיס החברה בדרום טקסס על גבי טיל סופר-הבי, ולאחר ההפרדה הטיל ביצע תמרון נחיתה מעל הים במפרץ מקסיקו. החללית עצמה המשיכה בטיסה תת-מסלולית במסלול בליסטי וביצעה בהצלחה הפעלת מנוע בחלל והצבה של לווייני דמה, בטרם חזרה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי. היא עברה בהצלחה את הכניסה לאטמוספרה, וביצעה תמרון נחיתה מושלם מעל פני האוקיינוס, בטרם צללה לתוכו כמתוכנן. התמרון תועד היטב במצלמות והחללית נראית טוב יותר מאשר בטיסת הניסוי שקדמה לה - פחות חרוכה מהחיכוך עם האטמוספרה, מה שמעיד על תפקוד טוב יותר של מגיני החום.
טיסת הניסוי ה-11 של סטארשיפ
(צילום: spaceX, רויטרס)
טיסת הניסוי העשירית הייתה האחרונה שמתוכננת לדגם של סטארשיפ המכונה גירסה 2. הדגם הזה התחיל את דרכו ברגל שמאל, כשהחלליות התפוצצו דקות אחדות לאחר השיגור גם בטיסת הניסוי השביעית וגם בטיסת הניסוי השמינית. כאמור, רק בשתי הטיסות האחרונות הדגם תפקד היטב והשלים את המשימה שיועדה לו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
להפר כלל כימי בן מאה שנים
האבולוציה הממתנת של חיידק הדֶבֶר
העכביש הרעיל מהבטן
בשלב הבא, ככל הנראה בתחילת 2026, תעבור חברת ספייס אקס לגירסה הבאה של המערכת, שנקראת - באופן מפתיע - גירסה 3, וכוללת כמה שינויים בטיל השיגור ובחללית עצמה. הטיל יהיה ארוך בקצת יותר ממטר מזה של גירסה 2, והמערכת כולה תתנשא לגובה 124 מטרים. מנועי הרפטור יוחלפו למנועים חדשים וחזקים יותר מדגם רפטור 3 - טיל השיגור מצויד ב-33 מנועים כאלה, והחללית בשישה. יהיה שיפור במערכת הזרקת הדלק למנועי הטיל, ובמערכת ההפרדה בין הטיל לחללית. החידוש העיקרי בחללית עצמה יהיה מתאמי עגינה חיצוניים שיאפשרו חיבור של חלליות זו לזו בחלל, והזרמת דלק ביניהן.
רבות מהמשימות העתידיות של סטארשיפ, במיוחד ליעדים רחוקים כמו הירח או מאדים, כוללות שלבים של תדלוק בחלל, והחברה תצטרך להתמקצע בכך בדרך ליישום המשימות האלה. ההבדלים בין הגירסאות משמעותיים במיוחד מבחינת הכוח של הסטארשיפ: הגירסה החדשה אמורה להיות מסוגלת לשאת 100 טונות של מטען למסלול נמוך סביב כדור הארץ, לעומת 35 טונות בגירסה 2. מעבר לחשיבותה במשימות רחוקות, היכולת הזו אמורה לשמש את ספייס אקס גם בשדרוג רשת סטארלינק, המספקת שירותי אינטרנט לווייני: חלליות סטארשיפ יוכלו להציב בחלל עשרות לוויינים גדולים בכל שיגור, ולהגדיל מאוד את טווחי הכיסוי ותעבורת הנתונים של הרשת, שמספקת חלק ניכר מהבסיס הכלכלי לפעילות החברה.
למרות ההצלחה המרשימה בשתי טיסות הניסוי האחרונות, ספייס אקס נמצאת עדיין בפיגור ניכר מבחינת לוחות הזמנים וההתקדמות בפיתוח סטארשיפ. שנתיים וחצי מאז טיסת הניסוי הראשונה, החללית עדיין לא נכנסה למסלול סביב כדור הארץ - כל הטיסות שלה היו בליסטיות, במסלול שמוביל בכל מקרה לחזרה לאטמוספרה. החברה הדגימה שלוש פעמים נחיתה מוצלחת של הטיל ביבשה ותפיסה שלו בזרועות המיוחדות של מגדל השיגור, אבל עדיין לא עשתה זאת עם החללית עצמה, וגם זה שלב חשוב בדרך ליישום של סטארשיפ כמערכת שיגור רב פעמית, שבה הקליטה של הטילים והחלליות במגדלי השיגור מאפשרת מיחזור מהיר שלהם לטיסה נוספת.
ספייס אקס תידרש להתקדם במהירות רבה כדי לעמוד ביעדים, בין השאר משום שחללית סטארשיפ מגירסה 3 אמורה לשמש רכב הנחיתה על הירח בנחיתה המאוישת הראשונה של תוכנית ארטמיס. רשמית הנחיתה הזו מתוכננת ל-2027, אבל מן הסתם תידחה: הסיכוי שחללית שעדיין לא עשתה טיסה מסלולית סביב הארץ תהיה כשירה תוך שנתיים לנחיתה מאוישת על הירח - קרוב לאפס. אילון מאסק, המייסד והמנהל של ספייס אקס, מתכוון להשתמש בסטארשיפ לאכלוס מאדים, והחברה תצטרך להציג התקדמות של ממש כדי לעמוד בתוכנית שלו לשגר למאדים חלליות סטארשיפ לא מאוישות כבר בסוף 2026. חלון השיגור הבא לכוכב הלכת השכן יהיה רק בסוף 2028, ואז מאסק כבר מקווה לשגר לשם בני אדם ראשונים.
ביקור קרוב בהפתעה
אסטרואיד שהתגלה רק השבוע חלף יומיים בלבד לאחר הגילוי במרחק של פחות ממאה אלף קילומטרים מכדור הארץ – כרבע מהמרחק בינינו לירח. האסטרואיד 2025 TP5 התגלה ביום שני השבוע בטלסקופים בהוואי, שהם חלק ממערך ATLAS לזיהוי מוקדם של עצמים שעלולים לפגוע בכדור הארץ. זהו אסטרואיד קטן יחסית וקוטרו נאמד בכ-16 מטרים. הוא כנראה דומה בגודלו למטאוריט שהתפרק מעל העיר צ’ליאבינסק ברוסיה ב-2013. חישוב מסלולו העלה כי הוא חלף ליד כדור הארץ בספטמבר 1979, אך לא זוהה אז.
ביום רביעי השבוע חלף האסטרואיד במרחק של כ-97,000 אלף קילומטרים מכדור הארץ. הגילוי שלו זמן כה קצר לפני המעבר הקרוב לכדור הארץ ממחיש שוב את חשיבותן של מערכות הגנה שיוכלו לזהות מבעוד מועד עצמים במסלול התנגשות עם כדור הארץ, ואת פיתוחן של מערכות ליירוט עצמים כאלה והסטתם ממסלול ההתנגשות.
חומרים מורכבים בירח של שבתאי
החללית קסיני, שחקרה את כוכב הלכת שבתאי, טבעותיו וירחיו, סיימה את משימתה בהתרסקות מתוכננת אל שבתאי ב-2017, אך הנתונים שהיא אספה עדיין מספקים ממצאים מדעיים חדשים. קסיני הייתה הראשונה שגילתה סילוני מים שנפלטים מהקוטב הדרומי של אנקלדוס, אחד מירחיו הגדולים של כוכב הלכת. בהמשך התברר כי מקור המים כנראה באוקיינוס של מים נוזליים, ששוכן מתחת לשכבת הקרח החיצונית העבה על פני השטח של הירח.
החללית גם עברה מעל הסילונים האלה ודגמה חומרים שנפלטים בהם. בדיקות קודמות העלו כי המים האלה מכילים מולקולות פשוטות כמו פחמן דו-חמצני (CO2) , מתאן (CH4) ואמוניה (NH3), ומחקר שפורסם לפני כשנתיים מצא שהם מכילים חומרים מורכבים עוד יותר, כמו מימן ציאנידי (HCN), אצטילן (C2H2), פרופילן(C3H6) , אתאן (C2H6) ןמתאנול (CH3OH). מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Nature העלה כי מי האוקיינוס האנקלדי מכילים חומרים מורכבים עוד יותר, בהם אסטרים, אלקנים, חומרים בעלי מולקולות טבעתיות וכן תרכובות המכילות חנקן וחמצן. חלק מהמולקולות האלה הן חומרי מוצא להיווצרות אבני בניין של חיים, כמו חומצות אמיניות שמרכיבות את החלבונים.
הגילוי החדש בנתונים שנאספו לפני יותר מעשור התאפשר בזכות ניתוח המהירות שבה טיפות המים הקפואות פגעו בגלאי של החללית. “במהירות נמוכה יחסית הקרח מתנפץ וחלקיקי המים מתקבצים לצברים שיכולים למסך את האות של מולקולות אורגניות”, הסביר נוזאיר חוואג’ה (Khawaja) מאוניברסיטת שטוטגרט, שהוביל את המחקר. “כשגבישי הקרח פוגעים בגלאי במהירות גבוהה, מולקולות המים לא מתקבצות ויש לנו הזדמנות לזהות את האותות המעידים על נוכחות מולקולות שלא ראינו קודם”.
אנקלדוס הוא כיום אחד היעדים המסקרנים ביותר למחקר במערכת השמש, בעיקר מחקר שמתמקד בחיפוש סימני חיים, בזכות האוקיינוס התת-קרקעי שלו. יעדים מעניינים נוספים כוללים כמה ירחים של צדק, בראשם אירופה וגנימדס, שגם בהם יש כנראה שפע מים נוזלים מתחת לשכבת קרח עבה. החללית האמריקאית Europa Clipper והחללית האירופית Juice עושות את דרכן לצדק, בין השאר כדי לחקור את ההיתכנות לחיים מיקרוביאליים באוקיינוסים האלה. ירחיו של שבתאי יצטרכו לחכות לפחות עוד כמה שנים לביקור של חלליות. “גם אם לא נמצא שיש חיים באוקיינוס של אנקלדוס זו תהיה תגלית עצומה”, אמר חוואג’ה. “היא תעלה שאלות מדוע חיים לא נוצרו בסביבה שבה קיימים התנאים לכך”.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
