חברת ספייס אקס (SpaceX) התאוששה הלילה (יום ד') מרצף הכשלונות של מערכת השיגור המהפכנית, סטארשיפ, והשלימה בהצלחה רבה את טיסת הניסוי הניסוי העשירית של המערכת. החללית עמדה בכל היעדים המרכזיים בהם הצבת מטענים בחלל, הפעלת מנוע מחדש בחלל, חזרה מוצלחת לאטמוספרה בתנאים קשים, וביצוע תמרון נחיתה מוצלח באתר המטרה באוקיינוס ההודי. גם טיל השיגור, סופר-הבי, השלים בהצלחה את תמרון הנחיתה מעל הים.
שיגור סטארשיפ לחלל
(צילום: SpaceX)
אחרי דחייה של השיגור בלילה שבין ראשון לשני (שעון ישראל) בגלל תקלה במערכת התדלוק של החללית, ודחייה נוספת בלילה שבין שני לשלישי בגלל עננות כבדה באתר השיגור, הלילה השמיים האירו פנים לספייס אקס, והחללית שוגרה בדיוק במועד, 18:30 שעון מקומי (2:30 שעון ישראל, אור ליום רביעי). השיגור עבר בלי תקלות, כש-32 מ-33 מנועי הרפטור של טיל סופר-הבי פועלים כמתוכנן. כ-3:40 דקות לאחר השיגור נפרד הטיל מהחללית ב"הפרדה חמה" – שבה מנועי החללית מופעלים עוד לפני הניתוק עצמו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מחלות ללא גבולות: חצבת ומלריה
העתיד כבר כאן: לטעום במציאות מדומה
אנטיביוטיקה עם הגנה כפולה
לאחר ההפרדה, בגובה 80 קילומטרים בערך, ביצע הטיל תמרון של היפוך מתוכנן בטרם החל בנפילה חופשית. ההיפוך נועד לחסוך דלק בתמרון הנחיתה עצמו. בניסוי הזה לא הייתה כוונה לקלוט את הטיל במגדל השיגור, כפי שנעשה בשלוש מטיסות הניסוי הקודמות, אלא לבצע תמרון נחיתה מעל המים, ולבדוק תרחיש שבו אחד משלושת המנועים האמצעיים שלו, המשמשים בנחיתה, אינו פועל.
לקראת הנחיתה הטיל הפעיל שוב את רוב מנועיו להאטה, ואז התאזן בעזרת שניים משלושת המנועים האמצעיים, ובעזרת מנוע שלישי מהטבעת המקיפה את המנועים שבאמצע. נראה שהתמרון הצליח היטב - הטיל התייצב והתאזן במהירות אפס מעל פני הים במפרץ מקסיקו, לא רחוק מאחר השיגור, ולאחר מכן כיבה את המנועים וצלל כמתוכנן למים.
מבחן בתנאים קשים
החללית עצמה, המכונה "שיפ", המשיכה כמתוכנן לטיסה בליסטית, שבה היא אינה אמורה להיכנס למסלול כדור הארץ, אלא לשייט בחלל למסלול שיביא אותה לכניסה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי, בין אם היא נשלטת ובין אם לא. כתשע דקות לאחר השיגור כיבתה השיפ את ששת מנועיה בגובה 150 ק"מ, ובמהירות של כ-26 אלף קמ"ש.
כעשר דקות לאחר מכן הגיעה העת למבחן המשמעותי הראשון: דלת תא המטען נפתחה, והחללית שחררה לחלל את המטען הראשון אי פעם שסטארשיפ הציבה במסלול סביב כדור הארץ: לווייני דמה של רשת סטארלינק. במקרה זה מדובר בלוחות גדולים ושטוחים בגודל ובצורה דומים לדור החדש של לווייני רשת התקשורת של החברה. בזה אחר זה פלטה השיפ לחלל את שמונת לווייני הדמה. גם הלוויינים לא נכנסו למסלול סביב כדור הארץ, אלא המשיכו בטיסה תת-מסלולית, לכניסה לאטמוספרה, שם הם נשרפו כמתוכנן. לאחר מכן דלת תא המטען נסגרה בלי תקלות.
המבחן המשמעותי הבא של החללית היה הפעלה מחדש בחלל של אחד מששת מנועיה. כ-38 דקות לאחר השיגור הופעל המנוע כמתוכנן לשניות אחדות, לקול תשואות העובדים שצפו בשידור בבסיס החלל של החברה בטקסס. הטיסה הזו היא כאמור טיסה בליסטית, שבה החללית לא צריכה להפעיל מנועים. בטיסות עתידיות, שבהן היא תיכנס למסלול סביב כדור הארץ, הפעלת המנועים היא תמרון חיוני לכניסה מבוקרת לאטמוספרה לקראת נחיתה, וכמובן בתמרון נחיתה על הירח ועל מאדים – היעדים המתוכננים לסטארשיפ.
המבחן העיקרי בטיסת הניסוי העשירית היה תפקוד החללית בחזרה לאטמוספרה. בניסוי הזה היא נבחנה בתנאים קשים יותר ממה שצפוי לה במשימות עתידיות, כדי לבדוק את עמידותה ותפקודה, ולאתר נקודות חולשה. התנאים האלה כללו חזרה לאטמוספרה בזווית שטוחה יחסית, שמשמעותה זמן ארוך יותר של התמודדות עם טמפרטורות קיצוניות. ועומסים מכניים חזקים בטיסה על-קולית.
בין השאר החברה בחנה את תפקודם של דגם חדש של כנפוני היגוי, המשמשים לשליטה בחללית כשהיא טסה באטמוספרה, ואלה תפקדו היטב למרות שחלקים מהם נשרפו ונקרעו בחום העז. כמו כן החברה בחנה כמה סוגים של אריחי בידוד במגיני החום של החללית, ואף הסירה בכוונה חלק מהאריחים, כדי לאתר נקודות חולשה. החללית עמדה בגבורה בתנאים הקשים, והשלימה את הניסוי בהצלחה מלאה.
שעה ושש דקות לאחר השיגור היא הפעילה שוב שלושה ממנועיה כמה מאות מטרים מעל המים במזרח האוקיינוס ההודי, איזנה את עצמה אנכית מעל פני הים, והשלימה תמרון נחיתה בדיוק באתר המטרה, בטרם התפוצצה כמתוכנן זמן קצר לאחר המפגש עם המים, קרוב מאוד למצלמה שהוצבה לשם כך על מצוף ימי.
הישג מרשים נוסף שנזקף לזכות החברה הוא תקשורת רציפה עם החללית במשך כל המשימה, כולל העברת וידאו רציפה גם בשעה שהחללית התמודדה עם התנאים הקשים ביותר בכניסה לאטמוספרה. מעבר לערך הוויזואלי, המידע שהועבר בזמן אמת מהמצלמות הרבות בחללית ישמש את מהנדסי החברה לניתוח מדוקדק של הביצועים, ולאיתור כשלים וחולשות.
הבלוק הקשה
חברת ספייס אקס חוותה בחודשים האחרונים רצף של כשלונות בטיסות הניסוי של סטארשיפ. לאחר שש טיסות ניסוי שבהן החברה התקדמה בהדרגה, עד להשלמה מוצלחת של טיסה בליסטית ותמרון נחיתה באוקיינוס ההודי, עברה החברה לניסויים בדגם המוגדל והמשופר של השיפ, המכונה "בלוק 2". בשני הניסויים הראשונים, טיסת המבחן השביעית והשמינית של המערכת כולה, הדגם הזה התפוצץ באוויר דקות אחדות לאחר השיגור.
בניסוי התשיעי, בחודש מאי השנה, בלוק 2 סוף סוף הגיע לחלל, אבל נכנס לסחרור עקב תקלה, וחזר לאמטוספרה בלי יכולת להפנות מטה את מגן החום, מה שהוביל להשמדת החללית בגובה 60 קילומטרים בערך. אם לא די בכך, החללית שיועדה לטיסת הניסוי העשירית התפוצצה במהלך תדלוק לקראת ניסוי הפעלת מנועים על הקרקע, לפני כחודשיים.
הפיצוץ בחודש יוני
(צילום: TheRocketFuture via X / רויטרס)
הניסוי המוצלח הלילה נותן לחברה קצת אוויר לנשימה לקראת האתגרים הבאים. המנכ"ל והמייסד אילון מאסק (Musk) בירך את העובדים בציוץ "עבודה נהדרת לצוות של סטארשיפ!!". עם זאת, למרות ההתקדמות המרשימה, החברה עדיין בפיגור אחר לוחות הזמנים להמשך הפיתוח של החללית. סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, בחרה בסטארשיפ לרכב הנחיתה על הירח במשימות המאוישות הראשונות של תוכנית ארטמיס. הנחיתה הראשונה נדחתה שוב ושוב – לא רק באשמת ספייס אקס – וכרגע מתוכננת רשמית ל-2027, אך ספק רב אם סטארשיפ אכן תהיה מוכנה להטיס בני אדם במועד הזה, וספק רב עוד יותר אם היא תהיה מוכנה להנחיתם על הירח.
במשימות עתידיות החברה תצטרך בין השאר להדגים טיסה מסלולית של החללית, תדלוק בחלל, שהוא אחת מאבני הדרך החשובות במתווה של משימות הירח והמאדים שלה, ונחיתות מוצלחות הן לטיל השיגור והן לחללית. ממלא-מקום ראש נאס"א, שר התחבורה שון דאפי (Duffy), בירך את ספייס אקס בציוץ על ההצלחה, וכתב "מזל טוב לספייס אקס על ניסוי הסטארשים. ההצלחה של טיסה מספר 10 סוללת את הדרך לפיתוח רכב הנחיתה שינחית שוב אסטרונאוטים אמריקנים על הירח במשימת ארטמיס 3".
לחברת ספייס אקס יש היסטוריה ארוכה של הצבת יעדים שאפתניים מאוד מבחינת לוח זמנים, ולרוב גם אי-עמידה בהם. מאסק עצמו הבטיח בעשור שעבר, כשסטארשיפ עדיין היתה רחוקה משיגור ראשון, כי היא תנחית בני אדם על מאדים עד 2024. בשנה שעברה ביטל מיליארדר יפני את ההסכם שלו עם ספייס אקס להטיס תיירים סביב הירח בסטארשיפ, לאחר שהבין שהפרויקט – שתוכנן ל-2023 – רחוק בינתיים ממימוש.
כל אלה לא מפריעים למאסק להמשיך להציב לוחות זמנים שאפתניים מאוד. רק לאחרונה הוא הצהיר כי ספייס אקס עשויה לשגר סטארשיפ לא מאוישת למאדים כבר בשנה הבאה, וכי טיסות מאוישות לשם ייתכנו כבר ב-2029, אם כי סביר יותר להניח שזה יקרה ב-2031. למרות הנטייה שלו לא לעמוד בזמנים שהוא עצמו מציב, יש לציין שספייס אקס אכן הגשימה יעדים רבים שנראו דמיוניים, גם אם זה לוקח לה יותר זמן מהמתוכנן. סטארשיפ כנראה לא תנחית בני אדם על הירח בעוד שנתיים, אבל אם החברה תמשיך להתקדם וללמוד כפי שעשתה עד עכשיו, קשה להאמין שמשהו יוכל לעצור אותה מהשגת המטרה בסופו של דבר.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
