חקלאים רבים יכולים לנשום נשימה אחת לרווחה, אחרי תקופה לא קלה של מלחמה ויובש: שר האוצר בצלאל סמוטריץ' חתם סוף-סוף על צו המכריז על השנה הנוכחית כשנת בצורת, מה שיאפשר פיצוי לחקלאים רבים. מדובר בבשורה חשובה. חקלאי הצפון, עם זאת, עדיין נמצאים בבעיה. השר חתם על הצו כמה שעות לאחר פרסום הכתבה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet על המצב הקשה של החקלאות והנחלים בצפון.
הזרימה בירדן באזור גשר הפקק
(צילום: רועי רבין, רשות הטבע והגנים)
השר סמוטריץ' חתם על צו הבצורת לשנת 2024 לנוכח כמות המשקעים הנמוכה בחורף האחרון וגלי החום הקשים. הצו נחתם בשיתוף פעולה בין משרדי האוצר והחקלאות וביטחון המזון. מטרת הצו מתמקדת בפיצוי מגדלי חקלאות-בעל על הגידולים שנפגעו בשנה החולפת. בשנים קודמות היו גם מקרים שבהם גררו את החתימה על הצו עד סוף הקיץ.
על פי הצו, אזורים רבים בצפון, בבקעת הירדן ובדרום מוגדרים כאזורי בצורת. הצו חל על גידולים שנפגעו בחורף האחרון, ובהם חיטה, שעורה, תלתן, אפונה, קינואה, חמצה (הצמח שממנו גדל החומוס) ועוד.
חקלאים רבים ברחבי הארץ נפגעו קשות מהבצורת, הקשה ביותר ב-100 שנים האחרונות, בין השאר בעוטף עזה ובנגב. שי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, אמר כי "זהו צעד חשוב שמביע מחויבות אמיתית לחקלאות הישראלית".
מה בעצם אומרת החתימה על הצו? "צו הבצורת מוחל כל שנה שבה יש מיעוט גשמים הפוגע בגידולי הפלחה. מדובר באזור מוגדר", הסביר ירון גרימברג, מנהל גד"ש (גידולי שדה) נגב, הכולל את כל הגד"שים בנגב המערבי. "שר החקלאות אישר ולאחר מכן שר האוצר. מדובר בנוהל רגיל. מה ששונה השנה הוא שהגדילו את טווח הבצורת לפי המלצת ועדת הבצורת לאזורים נוספים בארץ. צו הבצורת הוא מנגנון כלכלי שמיושם על ידי קרן הפיצויים (מס רכוש), ונותן מענה לגידולי פלחה שנפגעו ממיעוט גשמים. הפיצויים מאפשרים לחקלאים את הביטחון שלפחות את הוצאות הייצור לא יפסידו. כך, החקלאים יודעים שגם בשנה גרועה יחזירו להם את ההוצאות, כך יהיה את הביטחון הכלכלי והחקלאים ימשיכו לשמור על קרקעות המדינה ועל ערכי ציונות והתיישבות חשובים".
לדברי גרימברג, "בצפון אנחנו באירוע אחר". שם גידולי השדה יובשו על ידי החקלאים עצמם. כ-30 אלף דונם גד"ש יובשו כדי שהחקלאים יוכלו לשמור על הפרדסים והמטעים. בגליל העליון ובצפון הגולן אספקת המים לחקלאות מתבססת בעיקר על זרימת נחלים.
עפר ברנע, מנכ"ל החברה לחקלאות של המועצה האזורית הגליל העליון, אמר כי "החתימה על צו הבצורת על ידי שר האוצר אינה מביאה בשורה משמעותית לחקלאי הצפון. צו הבצורת שנחתם נוגע אך ורק לגידולי חורף שאופיים במיעוט משקעים. אירוע הבצורת בצפון, ובעיקר בגליל העליון, בא לידי ביטוי באופן משמעותי ביותר בחודשי הקיץ. שר האוצר חייב לאפשר תמיכה בחקלאות הגליל העליון לאחר שנתיים של לחימה ושנת בצורת שלא נראתה מעולם. אי-הוודאות וגרירת הרגליים של שר האוצר מראה על חוסר הבנתו את המצב הקיים ועל חוסר תמיכתו בעת הזו בחקלאי הגליל העליון וחבל שכך. אני פונה אל שר האוצר – התעשת ופעל מיידית לטובת חקלאות הגליל העליון המעצבת את גבול המדינה הצפוני ופועלת לטובת ביטחון המזון הארצי".
דובי אמיתי, יו"ר התאחדות האיכרים בישראל, אמר כי "במסגרת הפגישות המשותפות שלי עם שר האוצר, העליתי בפניו שלא חתם על צו הבצורת. התברר כי הדבר היה תקוע במשרד המשפטים. מדובר בפיצוי לשטחי בעל, שמסתמכים על גשמים. החלק הרע הוא שכרגע צריך לרוץ אחרי משרד החקלאות, שיביא הצעת מחליטים לפיצוי החקלאים בגליל המזרחי וברמת הגולן. הם אלה שסובלים קשות מהבצורת. ושרי החקלאות והאוצר ורשות המים יודעים זאת". החקלאים גם עקרו כ-3,000 דונם מטעים שנפגעו במלחמה, וצפויים לייבש כ-5,000 דונם נוספים בעמק החולה. בנוסף, מזהיר אמיתי מפני אדמות הכבול, שאם לא יקבלו השקיה עלולות להתלקח. "כאשר הכבול יבש, הוא יכול להתלקח, מה שיכול לסכן את המערכות האקולוגיות המקומיות".
"מישהו צריך לפצות את החקלאים", אומר אמיתי. "אני לא קוסם. אנחנו אחרי מלחמה של שנה וחצי בצפון. החקלאים נהגו באחריות. אני מצפה שאחרי כל הזמן הזה משרדי האוצר והחקלאות יקדמו הצעת מחליטים. הבעיה היא אגף התקציבים. עם השר אני יודע להסתדר".
בהודעת משרדי האוצר והחקלאות נמסר כי "לנוכח המשבר הנרחב בכלל ענפי החקלאות בעקבות הבצורת, משרדי האוצר והחקלאות וביטחון המזון וגורמים נוספים יושבים בימים אלו על גיבוש מתווה תמיכות עבור יתר ענפי החקלאות שנפגעו ולא נכללים בצו".
איתן ברושי, יו"ר ארגון מים לישראל, אגודה שיתופית חקלאית המאגדת תחתיה צרכני, מפיקי וספקי מים: "החתימה הרשמית על מצב בצורת הגיעה באיחור ואינה משקפת את המציאות הקשה בשטח זה חודשים רבים. באזורים שבהם הכרזת הבצורת אינה נותנת מענה יש להכיר באסון טבע כדי לאפשר סיוע מתאים. רוב החקלאות בישראל נמצאת באזורי גבול ועימות, ולכן אין די בהכרזה בלבד.
"המדינה נתפסת כלא מוכנה: אין תוכנית לניצול מלא של כל פוטנציאל מי הקולחין באזורים שאין בהם קולחין, וחסרה הקמה של מתקני התפלה נוספים. הפער בין היכולת להתפיל לבין הצרכים הולך וגדל. חתימה לבדה איננה פתרון. שינוי האקלים כבר כאן והוא מאיים על ביטחון המים וביטחון המזון של ישראל. כדי להיערך לשנים שחונות יותר, על הממשלה לאמץ תוכנית רב-שנתית מקיפה".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.07.25
