אין לנו תקופות של שקט במדינה הקטנה שלנו, ואני בין הפסקת אש לבין לחימה, ממשיך את הנהיגה בכבישים ויודע שהרעב יגיע בשלב כלשהו בדרך. בניגוד למבקרי אוכל שיודעים מראש איפה ומתי הם הולכים לאכול, אצלי הכול פתוח. אני יוצא לדרכים בלי לדעת לאן אסע, ולכן בכוונה לא אוכל דבר עד הצהריים, אפילו לא כריך קטן מהבית. אני שומר לעצמי את האופציות פתוחות ונותן לרעב לדגדג – זו חלק מההנאה המקצועית האישית שלי.
והפעם, הגעתי עד לקריית שמונה. חניתי את המונית ברחוב דוד סלינג׳ר, ליד טנדר שחור שאליו צעד בחור שהחזיק באגט ביד. עצם העובדה שהוא צעד דווקא מכיוון הסופר ולא מכיוון הפלאפליות שהיו ממול גרמה לי לסקרנות רבה. החלטתי שאני חייב להבין מה קורה פה. אתם יודעים, כל אחד והמשימה שלו בחיים – שלי באותו רגע הייתה לגלות מה בדיוק הוא אוכל, ומאיפה הוא השיג את זה.
התקרבתי לחלון של הטנדר, ובדיוק כשהבחור נגס בבאגט, הוא פתח את הדלת, ואני – מנומס כהרגלי – בירכתי אותו בבוקר טוב, ואז מיד ניגשתי לעניין: "מה אתה אוכל? מאיפה זה הגיע? וכמה זה עולה?".
הבחור חייך, תוך כדי ניסיון לנווט בין הרעב שלי לשלו. "זה באגט עם קציצות דגים", אמר. כבר מהריח הבנתי שזה הכיוון. "זה מהסופר, אבל לא בקופה. רד במדרגות, תגיע לקופות, משם תיקח ימינה עד סוף החנות, ואז שמאלה – ותמצא שם את אמא יפה. 30 שקל. הבנת?"
הבנתי גם הבנתי. הסתכלתי על המונית שלי ואמרתי לו, "ככה פעם היינו נותנים כיוונים בקשר של המוניות בתל-אביב". הוא צחק, גמע נגיסה נוספת, ואני כבר ידעתי בדיוק לאן פניי מועדות. עקבתי אחרי ההוראות המדויקות, ירדתי במדרגות, הגעתי לקופות, המשכתי ימינה ואז שמאלה – ונכנסתי ישר לתוך המטבח של אמא יפה. היא הייתה באמצע הכנת הזמנות, אבל כשהגעתי, הקדישה לי את כל תשומת הלב האפשרית. היא שלפה באגט ארוך וטרי שמוכן במקום, והחלה למלא אותו. הקציצות – יותר מדי קציצות, ואני לא מתלונן – היו דחוסות, מתובלות היטב, עם רוטב קצת חריף.
עוד אוכל רחוב:
"מה יש בפנים?" שאלתי. "חצי טונה, חצי נסיכת הנילוס", ענתה. אישית, הייתי מעדיף יותר נסיכת הנילוס, אבל גם ככה הקציצות היו מעולות. בזווית העין זיהיתי קערה גדולה עם חצילים קלויים – עדיין חמימים. ברור שהוספתי גם אותם. אחר כך הוספתי גם סלט פלפלים צבעוני כבוש.
יצאתי אל המונית לצלם את הבאגט הענק. הבחור עם הטנדר כבר נעלם, אבל אני? אני הייתי בדרך לנגיסה הראשונה. חתכתי את הבאגט לשניים, ורק אז טעמתי את היצירה. אפילו עם חצי ממנו, הרגשתי שאני עומד לשבוע מהר מדי. הריח המעלף של הקציצות מילא את האף. זכות גדולה נפלה בחלקי – לטעום אוכל אמיתי, בתוך באגט ענק, עם תוספות מעולות, במחיר מצחיק לכל כיס - רק 30 שקל. תודה, אמא יפה. אין ספק – אני עוד אחזור.
