לא בכל יום נוסעים צפונה עד לאזור החרמון. כל נסיעה כזו היא הזדמנות לראות את הנופים עוצרי הנשימה של גבולות ארצנו. הכבישים ברמת הגולן מפתיעים את כל מי שלא פוקד את האזור בקביעות. הם צרים, מתפתלים, וכאילו נבנו בכוונה כך שהנהיגה לא תהיה קלה. האתגר האמיתי הוא דווקא הנוף: כל שנייה מציעה תמונה כמו גלויה, קשה להתרכז בדרך כשהיופי מסביב לא מפסיק להסיח את הדעת.
אני חסיד גדול של כנאפה. כמעט בכל מקום בארץ שבו נמכר המאכל הזה – כבר הייתי. עבורי, כנאפה הוא רגע של פינוק עצמי: רגע שמאפשר לעצמך לעצור קצת את העולם, לקחת את המזלג, לדלות מהצלחת - שהיא בדרך כלל צלחת פלסטיק פשוטה. אין מנה אחידה, וזה חלק מהקסם: שערות הכנאפה שמרצדות מעל, הגבינה החצי נוזלית אבל לא חמה מדי, והתחושה שאין סיבה להניח את המזלג עד שהצלחת מתרוקנת.
בנסיעה צפונה בשעת צהריים, כבר הורדתי את הציפיות. ידעתי שהמדינה לקראת שבת – ורוב המקומות סגורים. חשבתי שאסתפק במאפה קטן, רק כדי להכניס משהו לגוף.
ואז, בבוקעתא, כשהכפר נגלה מולי, חזרו גם זיכרונות מהימים במילואים. הכביש הראשי של הכפר מלא בעסקים קטנים מכל סוג, ואני האטתי את הנסיעה. שלט אחד קפץ לי לעין: "איברהים קונאפי" – כך היה כתוב באנגלית, אולי כי כך מכירים את המאכל. המוח שלי מיד תרגם ל"כנאפה" והורה לעצור.
במבט ראשון המקום נראה כמו חנות בקלאווה רגילה, אבל טעיתי ובגדול. במיוחד נהניתי לגלות שטעיתי גם לגבי המחיר: מנה נדיבה של כנאפה, עם פיסטוקים מעל, עלתה בסך הכול 15 שקל. בחלק מהכפרים הדרוזיים יש מנהג להוסיף פיסטוק לכל דבר – אפילו חומוס פול אכלתי פעם עם פיסטוקים מעל – וזה רק תרם לאווירה המקומית.
איברהים קיבל אותי בחיוך רחב. הזמנתי על המקום מנה של כנאפה, ועקבתי בעיניים אחרי השפכטל חותך נתח עבה. כאן לא מסתפקים בחצי מנה – וככה זה צריך להיות. קיבלתי צלחת, "כמו בן אדם", ולא הצלחתי לסיים אפילו חצי ממנה. את השאר ארזתי.
בישראל, ברוב המקומות הכנאפה די ניטרלי, לפעמים אפילו מאכזב. אצל איברהים זה אחרת: הטעם מדויק מלמעלה ועד למטה. הגבינה עשירה, בעלת טעם וריח שלא מתביישים להיות נוכחים, והטוויסט – הכנאפה כמעט לא מתוקה בכלל. איברהים עצמו מדגיש שזה מכוון: עדיף לאכול אותה עם מעט מאוד סוכר. ואכן, כך היא טעימה הרבה יותר. גם הבקלאוות הקטנות שמצאתי שם היו מאופקות במתיקות. פשוט הללויה.
עוד אוכל רחוב:
מי שמגיע צפונה – אל תדלגו על הטעימה הזאת. אחרי הכנאפה של איברהים יהיה קשה מאוד להתפשר על כל גרסה אחרת. הלוואי שיבואו על כולנו ימים שקטים – עם עוד הרבה מנות כנאפה כאלה בדרך.
