ביולי-אוגוסט, כשהשמש קופחת והלחות בשיאה, אין דבר שהישראלים מחפשים יותר מפרי קר ומרענן. אבל רגע לפני עוד פלח אבטיח אדום מהמקרר, אפשר לנסות קצת דברים חדשים. ומתברר שיש פה לא מעט כאלה.
פירות אקזוטים
טעימה מודרכת בביקור במרכז הלוגיסטי של אתר הקולינריה "כרמלה" בחולון, חשפה טעמים חדשים בארץ. את המסע הקולינרי בין הדוכנים והטעמים הוביל נאור חסיד, מנכ״ל-שותף של "כרמלה", אך מי שבאמת גנבה את ההצגה הייתה בתו הקטנה רנה, שניצלה את החופש הגדול כדי לשגע את אבא בעבודה ולהפגין חיך רגיש, אומץ קולינרי והמון הומור.
שזיף-אבטיח: ירוק, אדום, סגול ומתוק בטירוף
את מסע הטעימות המרענן של פירות הקיץ החדשים פתחנו עם שזיף אבטיח – פרי יוצא דופן עם שם מסקרן ומבטיח. הוא ירוק מבחוץ ואדום עז מבפנים, ממש כמו בורשט. נאור חסיד חותך לנו דוגמיות מהפרי המדמם ומסביר בהתלהבות: "הוא ירוק מבחוץ, אבל אל תתנו לצבע להטעות אתכם – מבפנים הוא אדום וסגול, ממש כמו סלק, ומתוק בטירוף. זה זן חדש שפיתחו בישראל, במשק בן דור בצפון". רנה הסקרנית לא חיכתה לסיום ההסבר, טעמה במהירות ואישרה: "שזיף האבטיח מאוד מתוק וטעים. ממש אהבתי". לתחושתנו האישית, הקישור לאבטיח קצת מבלבל – הטעם היה של שזיף קלאסי, אבל מתוק יותר ופחות חמצמץ. מה שבטוח, הצבע עוצר נשימה וגורם לרצות עוד.
אבטיח צהוב: התגלית של הקיץ
גולת הכותרת של הסיור הקולינרי הייתה טעימת אבטיח צהוב – שם שמרגע שלא נשמע לנו מגרה במיוחד. אבל עבור נאור חסיד זה היה מאסט: "בתור אוהד מכבי שרוף, הייתי חייב שיהיה לנו אבטיח צהוב. זה זן חדש שגדל בארץ רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות, ועכשיו סוף סוף נכנס למכירה סדירה.
חסיד מניח על השולחן אבטיח שנראה רגיל לגמרי, אולי קצת קטן מהממוצע, בלי שום רמז למה שמתחבא בפנים. כשהסכין חותכת את הקליפה, אנחנו בהלם מוחלט: הבשר בפנים צהוב זוהר, מפתיע ובלתי צפוי, כמו אפקט של בינה מלאכותית בטיקטוק או פטריית הזיות אפריקאית. אם זה לא מספיק כדי לבלבל, הריח חזק ודומיננטי – ריח קלאסי של אבטיח אדום. רנה, שלא מחכה רגע, מציינת בהתלהבות: "יש לזה טעם של אבטיח רגיל". ורק אז אנחנו מעיזים לטעום.
חסיד, שקולט את ההיסוס, מרגיע: "האבטיח הצהוב זהה במרקם לאבטיח אדום, שומעים איך הוא מתפצח – זה סימן לאחוז סוכר גבוה. הוא פשוט יפהפה, בשר צהוב, מוצק, טרי וקריר. אתה לא מצפה לזה מאבטיח". ואכן, מדובר באבטיח מצוין וטעים מאוד – מתקתק יותר מהגרסה האדומה, עם ארומה עשירה ומפתיעה. אפילו הגרעינים, בצבע בהיר, לא הצליחו לקלקל את החוויה. מבחינתנו, זו כנראה התגלית המפתיעה של הקיץ.
פינגר ליים: קוויאר לימוני
הפרי הבא שטעמנו היה פינגר ליים – פרי הדר מזרח-אסייתי יוצא דופן, שזכה לכינוי "קוויאר לימוני" בזכות הפלחים הזעירים שנראים כמו ביצי דגים קטנטנות וחמצמצות שמתפצצות בפה. צורתו מאורכת ומזכירה מלפפון קטן או אצבע, וחסיד מציג אותו בגאווה: "הפינגר ליים הוא פרי מדהים שהגיע אלינו מהמזרח הרחוק. משק מוטשן הם הראשונים שהתחילו לגדל אותו בארץ. הוא מושלם לקוקטיילים ולדגים נאים – סביצ’ה, טרטר".
רנה האמיצה טועמת ראשונה ומדויקת כרגיל: "זה חמוץ, אבל פחות מלימון רגיל". שלא כמו בפרי הדר קלאסי עם פלחים, כאן מדובר במאות כדוריות קטנות שמזכירות קוויאר שקוף. אני שופך את המרקם החייזרי לכף היד, טועם בזהירות, ומגלה שטעמו עדין ומרענן – משהו שבין לימון לליים. התחושה בפה מפתיעה: מעין התפצצות של חמיצות עדינה שגורמת לנו לחשוב על מרגריטה יוקרתית במיוחד.
הלימון הפרסי: מרענן ומנחם
הדרמה ההיסטורית של הסיור מגיעה עם הלימון הפרסי – ולנו זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו טרי. חסיד פורס אותו במהירות לרבעים וחושף סיפור שלא הכרנו: "כולנו מכירים את הלימון הפרסי מחנויות התבלינים, שם הוא נמכר כפרי יבש ושחור שמשתמשים בו בתבשילים. אבל לאחרונה משק מוטשן הצליח לגדל אותו טרי, אחרי שארכיאולוגים מצאו זרעים עתיקים מתקופת כורש הפרסי בחפירות בארץ".
"הזרעים נשמרו מתחת לאדמה, ובמכון וולקני הצליחו להנביט אותם – עכשיו יש לנו לימון פרסי טרי, אמיתי, בדיוק כמו פעם". הפרי עצמו מזכיר מאוד ליים, אבל עם גרעינים – וזו הדרך הפשוטה לזהות אותו, מסביר חסיד: "אם יש גרעינים – זה לא ליים, זה לימון פרסי".
בהתאם לתרגולת, רנה טועמת ראשונה ומפתיעה: "זה חמוץ, אבל אני אוהבת. ממש טעים". גם אנחנו נערכנו לחומציות עזה, אבל הופתענו לגלות טעם עדין, מרענן ומנחם – כמו לימונדה קלה שילדים מקבלים ביום קיץ, עם קצת סוכר והרבה מים.
כפיר ליים: הפרי האסור
לא כל יום יוצא לנו לטעום פרי שהיה עד לא מזמן לא חוקי לגידול בישראל. כפיר ליים, פרי הדר קטנטן ומחוספס שמגיע מהמטבח התאילנדי, עשה סוף סוף את דרכו לשווקים – אחרי שנים שבהן נאסר לגדלו בארץ. "עד לפני שלוש או ארבע שנים, זה היה ממש 'הפרי האסור', מספר חסיד, בזמן שהוא מלטף את הקליפה המחוספסת שלו. "הוא הגיע לישראל יחד עם העובדים התאילנדים שניסו לגדל אותו לשימוש ביתי, אבל בגלל שהוא עלול לשאת מחלה בשם גרינינג – שהורסת פרדסי הדרים – משרד החקלאות החרים את כל היבולים". רק לאחר עבודה ממושכת במכון וולקני, הצליחו החוקרים לנקות את השתילים ולבודד את המחלה, וכך קיבל הכפיר ליים לגליזציה רשמית.
חסיד מציג בגאווה את הפרי הקטן: "הוא נראה כמו אתרוג שהתכווץ, אבל הריח שלו פרוטי, עדין ומרוכז. פשוט פרי מדהים". הוא מדגים איך משתמשים בו: מגרד את הקליפה באמצעות פומפייה קטנה, ומסביר שבמטבח התאילנדי משתמשים בעיקר בגרידה – לתיבול קארי, מרקים ותבשילים. אפשר גם לחצות אותו ולזרוק חצי ממנו לתוך חלב קוקוס, לקבלת טעם אוממי עז. לרגע אנחנו עוצרים כדי להריח את הכפיר ליים החוקי, ומגלים ניחוח עמוק של הדרים שמזכיר לנו קופנגן. הטעם עז, מעט מריר, עם חמיצות פתאומית שמפתיעה את החיך – וזה בדיוק הקסם, כפי שמסכם חסיד: "הכפיר ליים הוא לא עוד לימון. הוא משהו אחר לגמרי".
תירס קריסטל: חי ומפתיע
בישראל תירס נחשב לאחד מסמלי הקיץ – בדרך כלל מבושל במים חמים, עם מעט מלח. אבל תירס הקריסטל מצליח להפתיע: לא רק בצבעים העזים והמרהיבים שלו, אלא בעיקר בעובדה שהוא נאכל חי, בלי בישול. "קוראים לדבר היפה הזה תירס קריסטל בגלל הצבעים המהממים שלו – תראו איזה יפה הוא", מצביע חסיד על הגרגירים הסגולים והצבעוניים שמזכירים תערובת של אבני חן. "זה זן מיוחד שדורי, החקלאי האהוב עליי, מגדל".
רנה, כמובן, נותנת ביס ראשונה וקובעת: "וואו, הוא מתוק בטירוף!". אחרי רגע של היסוס, גם אנחנו טועמים: מיץ תירס מתוק ומרענן מתפרץ לכל כיוון, והגרגירים עצמם רכים ורטובים להפתיע. למרות שזה תירס שלא עבר בישול – הוא פשוט טעים. בלי סיר ובלי מלח.
קוקוס טרי: אושר מרענן
אחרי כל הפירות החמוצים והמוזרים, הגיע הזמן להירגע - בעזרת מות אגוז קוקוס טרי, מלא במים מתוקים ועם פטנט חדשני לפתיחה מהירה. לא עוד גרזן או מצ׳טה – הפעם מדובר במתקן פלסטיק קטן עם פקק, כמו בקבוק: שולפים את הנצרה, דוחפים את הפקק פנימה, נותנים מכה קלה – ותוך שנייה, הקשית בפנים ואפשר לשתות.
"הבאנו קוקוס צעיר לשתייה, יבוא חדש מתאילנד", מסביר חסיד. "עד לפני חודשיים זה לא היה מגיע עם הפטנט הזה – והיית צריך לפחות חצי שעה עבודה כדי לפתוח קוקוס. אני מאוד שמח שהמציאו את זה". במציאות, גילינו שהפטנט עובד קצת פחות חלק: רנה ואני חבטנו בקוקוס בהתלהבות, אבל הוא סירב להיפתח. לשמחתנו, הקוקוס השני דווקא נכנע די מהר, ומהקשית זרם מיץ קוקוס מתוק, צלול ומרענן – כמעט כמו בתאילנד. "פעם היית צריך לעבוד קשה כדי לקבל שלוק מקוקוס", מחייך חסיד, “היום זה פשוט. לפתוח ולשתות. הכי קיץ שיכול להיות".
