"מי חלם אז, בכיתה, כשלמדנו לדקלם 'על חומותייך, ירושלים, הפקדתי שומרים', שיום יגיע ואהיה אחד מהם?" כתב בשבוע שעבר בטוויטר חיים טרייטל, חייל חרדי שנפצע בעזה, נותח, שוקם וחזר לשרת.
חייל חרדי, כומתה של גבעתי, אוויר הרים, כיפת זהב, אבן ירושלמית - כל מה שמורכב בחיים שלנו כרגע תמיד קיבל ייצוג מורכב עוד יותר בבירה שלנו - תערובת מבולגנת של קודש וחול, של דם ויין, אלימות ותרבות.
אם תל-אביב יודעת להתעלם ממלחמות, העסקים מלאים, אנשים צועדים באדישות למרחב המוגן כשהם מחזיקים כוס יין, ירושלים היא הסיסמוגרף האמיתי. לא אדישה לכלום, סובלת כשהעם שלה סובל, מסוכסכת כשאנחנו מסוכסכים, אבל גם יודעת לאהוב, לתמוך ולהכיל, באופן הכי מסובך ופלורליסטי שאפשר למצוא פה.
אין מגוון אנושי מרובד יותר ממה שהעיר הזו מערבבת בתוך סיר מהביל של מתחים וסולידריות.
ואם כבר סיר - אז בתוך הסיר הזה, השוק של ירושלים, מחנה יהודה, הוא התבלין והכף שמערבבת והאש שמקדיחה והיד המגישה. כבר מאה שנה וקצת שהוא מסמל לא רק מה אוכלים פה, אלא מי אנחנו.
ואם פעם היו מוכרים בשוק שסק מלמיליאן וסחורה בלירה, היום צמחו במקום מקומות טרנדיים, שמחים, לקהל עם בירה ביד וטחינה בצלחת שמבין ברוח, באמנות, במדע, בתורה.
אז לרגל יום ירושלים, שלרוב אנחנו לא נוטות לציין פה, החלטנו דווקא להזמין את כולם להיות "אחד מהם", לא עם נשק אלא עם תיאבון בריא ורצון טוב לתמוך בבירה ובאנשיה ועסקיה שחטפו צניחה משמעותית מאז אוקטובר 23'.
בעזרת חברים ומכרים עשינו לכם את זה קל ובנינו מפת ניווט קולינרית לשוק מחנה יהודה, ובה כתוב לא רק איפה לעצור, אלא מה בדיוק להזמין, ויותר חשוב - איך להזמין ולא ליפול למלכודות השוק (ראו בהמשך).
מודיעות מראש - זה לא מדריך למתקדמים ואין בו חורים אתניים סודיים על פתיליות, אלא מקום טוב להתחיל איתו עבור תיירי פנים כמונו שרוצים לשוטט ולהכיר.
דוויני פיתה בר, בית יעקב 6
מה להזמין: ברוסקטה ברבוניות מטוגנות
המסעדה הקטנה וההיפסטרית הזאת מגישה דברים שווים בפיתה כבר 11 שנה. יש פה אופציות בשריות, צמחוניות ודגיות, וגם אפשרות לקבל את המנה על פיתה פתוחה וקלויה במין גרסה לבנטינית לברוסקטה.
ירושלים אמנם לא יושבת על הים, אבל היא במרחק 45 דקות ממנו, מה שהופך אותה לעיירת חוף בכל קנה מידה בינלאומי.
הברבוניות טריות, נקיות מעצמות ומטוגנות במעטפת טמפורה שזופה ופריכה. הן מגיעות עם קצת טחינה וסלט חריף ורענן ומדויק והכרחי של פטרוזיליה, בצל ירוק ופלפל חריף.
הפיתה שם רק כאמצעי הגשה נוח והביס הזה לוהט, מתפצח, רך, עסיסי, חמצמץ.
משה במשק, התפוח 8
מה להזמין: גבינת קרמלה
המעדנייה הנפלאה הזאת בתוך השוק מוכרת קצת פחות מהמתחרה שלה שכבר מרושתת בארץ עם מנגנוני שיווק אגרסיביים. במשה במשק קיבלנו שירות מופלא, לא פחות. מהסוג שמבין בגבינות ומבין באנשים.
באנו בכלל בשביל לטעום את גבינת הבלאק למון - שהיא גבינה שחורה לחלוטין שמשלבת גאודה עם לימון פרסי. ערבוב מעניין אבל לא יכולנו לשאת את הטעם שלו, עם כל הכבוד לעניין.
המוכר הציע חתיכה של קרמלה - שילוב בין גאודה לקריסטליות מתקתקה כמו של פרמזן מעולה. גבינה שהיא כל מה שרוצים שיהיה על פלטת גבינות ואף פעם אין. טעימה כמו שהיא, בלי בזיליקום או כמון או כמהין.
הוא שלף גם שקדים קטנטנים, פריכים ומלוחים מפורטוגל, שמזכירים במרקם העדין והמתפצח את הקוצ'קוס (גרעיני הגוגו, השקדים המרים).
ממליצות בשמחה גם עליהם ועל גבינת הדאבל-קרים העשירה, המפנקת, הנמרחת, הנוזלת, הריחנית במידה שמתאימה לאוהבי הז'אנר - שהם לגמרי אנחנו.
שוק קפה, האפרסק 8
מה להזמין: אפוגטו!!!
בהזדמנות נקדיש מדור לאובססיה הקשה שיש לנו לאפוגטו - השילוב המנצח בין גלידה קרמית עשירה לאספרסו קצר, מר מאוד ורותח.
אכלנו עשרות אם לא מאות מנות של אפוגטו בחיינו, במקומות שונים בעולם, וזו של שוק קפה נותנת פייט רציני גם למלכי האפוגטו באיטליה. הגלידה נחמדה אבל האספרסו נאפולי (לקנות הביתה כמות. לכו תדעו מתי תחזרו לפה שוב) הופך אותה ליצירת מופת.
אנחנו לרוב אוהבות למזוג את האספרסו בעצמנו על הגלידה, ומעדיפות קצר ולא כפול כמו שהגישו לנו, אבל התוצאה הסופית הייתה סחרור של רותח וקפוא, מריר ועמוק עם מתוק ונילי, ובסוף נשארו כמה לגימות אחרונות של ערבוב שני אלו, שאנחנו מפנטזות עליהם מאז ללא הרף.
חלאתי, האגוז 9
מה להזמין: חלה עם שניצל
נו, מה כבר אפשר לחדש בחלה עם שניצל?
בעצם, למה בכלל לחדש?
החלה טרייה, השניצל רותח, זהוב, עסיסי, התוספות בול והשירות היה איקוני - שילוב בין זריזות מדהימה להומור ייחודי. במקום יש מרדומה ולא מטבוחה (כמו מטבוחה אבל בלי פלפלים), ויש טחינה אבל לא חומוס, ומי שמעז לבקש מטבוחה או חומוס מואשם מיד בכך שהוא "אשכנזי".
הביס הזה, עם הפלפל החריף הקלוי מעל, שחוצה שכבות גיאולוגיות של מעטפת חלה, ליבה רכה, שניצל פריך, מתקתקות של חציל מטוגן, עוקץ של מרדומה, עגלגלות של טחינה ואז מערבב את כל אלו בפה - הוא ישראל במיטבה.
כנאפה ירושלים, בשוק המקורה
מה להזמין: כנאפה, עם סירופ סוכר
הן שם אחת ליד השנייה, חנויות הכנאפה של השוק, שמכינות כנאפה במקום, בלי צבע כתום, משערות קדאיף, גבינה, שומן וסירופ. התיירים מוסיפים גם מיליון תוספות מיותרות. אנחנו ביקשנו דווקא להוריד. להוריד תוספות, להמעיט בסירופ.
לא בדקנו את השכנות של כנאפה ירושלים, שנראות די דומות לה, ולכן אנחנו לא יודעות מי הטובה בחבורה, אבל זו של כנאפה ירושלים הייתה נהדרת.
המקום נראה כמו מלכודת תיירים בהגדרה (ראו מסגרת, חשובה יותר מכל ההמלצות במדור!!!), והתכוננו ונערכנו לקטר, אבל התוצאה הייתה לוהטת, מתוקה במידה, עם הטעם הקלוי המיוחד של האטריות והג'יבנה הרכה, הנמתחת, מלמטה.
אם זו מלכודת, נשמח להילכד.
ג'וני אנד קובנה, אגריפס 78
מה להזמין: נו מה. קובנה
הקונספט תימני אתני, הביצוע עכשווי, מוקפד, סלחו לנו רגע - תל-אביבי.
יוני פתח את המקום אחרי שנים שהכין קובנה וג'חנון בבית ומכר לכל דורש.
העיצוב נקי ומודרני, ובתפריט הוא מגוון את הבצקים התימניים בתוספות כמו צ'דר, חמאת כמהין או אפילו קינמון.
יש גם קפואים - קובנה להרכבה בבית וג'חנון כמובן, ויש גם הוראות מדויקות, ושירות הכי מתוק, ירושלמי, נגיש, מסביר פנים ומסביר בכלל.
לקחנו את הקובנה הקלאסית. היה לה ריח של חמאה אפויה ופרחים דקיקים של בצק. חפרנו בתוכם ובצענו פלחים רכים ולוהטים מהליבה המתקתקה.
אפשר להגיש עם תוספות, אבל בעיקר תרצו לאכול את הקובנה הזו לבד. בלי תוספות ובלי שותפים. מקום חובה.
אריכא סביח, אגריפס 83
מה להזמין: ובכן, סביח
אריכא סביח הוא מהמקומות האלו שאנחנו אומרות לעצמנו, הרגע אכלנו כנאפה וברבוניות, קובנה, אמפנדס, ושישה סוגים של גבינה. מה סביח עכשיו.
אבל אז אנחנו רואות את הפיתה הרכה, את החצילים המטוגנים במקום עם הצבע המושלם, את הביצה החומה החתיכה, החריף המדויק, הטחינה הנדיבה והעמבה - שמוסיפה להכול ג’אז מזרחי-אשכנזי-עיראקי-ירושלמי.
אם אתם טבעונים - יש פה גרסת פורטובלו מעולה, שהצליחה להחליף את הביצה בלי שתרגישו שנגרעת מכם חוויה.
אבל האמת? ביס הסביח הקלאסי כל כך מדויק ומוקפד שבבקשה לכו אליו. ואם יצאתם עם קצת עמבה וטחינה על החולצה וחיוך על הלב, עשיתם את זה נכון.
יודל'ה, בית יעקב 10
מה להזמין: להתנחל על הבר עם בייגלה ירושלמי וכוס יין
התלבטנו איזו מבין מסעדות קבוצת מחניודה להכניס לרשימה הזאת.
מחניודה עצמה כבר מזמן הפכה למוסד, אהובה ועמוסה - ובצדק. צמח, האחות הצמחונית, מהפכנית דווקא בגלל שהיא מסרבת לדבר רק עם צמחונים.
אבל בסופו של יום - תרתי משמע - מצאנו את עצמנו נמשכות ליודל’ה, הבר השכונתי של החבורה:
לא מתאמץ להיות קול, פשוט קול באמת. האורות נמוכים, היין בול, התפריט רגוע ומקומי, וכולו מרגיש כמו חיבוק שאומר לך: די, עברת מספיק היום.
אנחנו אמורות להמליץ פה על מנות ספציפיות, אבל האמת? כנראה תגיעו לשם בזחילה, אז כל מה שתצליחו להרים מהתפריט יתקבל בברכה.
אם בכל זאת נשאר בכם רעב - לכו על הפולנטה האיקונית, או על אחת מהצלחות הקטנות והטובות שמבינות בדיוק איפה אתם עכשיו.
אין מה להרחיב
כהן חמוצים, מחנה יהודה 8
מה להזמין: קוגל לשבת ומטיאס והרינג.
עזורה, האשכול 4
מה להזמין: לפני הכול, סופריטו בשר ותפוחי אדמה.
אנחנו מוכנות לנסוע בפקקים לירושלים בשביל סופריטו בעזורה.
מורדוך, אגריפס 70
מה להזמין: קובה נבלוסיה.
חצ'אפוריה, השקמה 5
מה להזמין: אצ'רולי. ברור
עסקים של מילואימניקים
גם בשגרה, לנהל עסק של אוכל בירושלים זה אתגר: העיר מגיבה מיד לכל התרחשות, התיירים, גם המקומיים, לא באים, העובדים מידלדלים וההכנסות צונחות. מלחמה בכלל מסובבת את הדימר של ירושלים למטה, בוודאי כשמדובר במערכה ארוכה ומתישה שכזו.
אבל יש בעלי עסקים ירושלמים שלהם קשה פי כמה.
מאחורי חלק מהדלפקים בשוק ובסביבתו עומדים אנשים שנעלמו פתאום לחודשים - לסבב מילואים, לעוד סבב, ועוד אחד, לפעמים בלי קליטה, לפעמים בלי לדעת מתי יחזרו, ואם יחזרו, לעיתים קרובות הם גויסו יחד עם העובדים הנאמנים שלהם.
ברוב המקרים שפגשנו, השותפות לחיים: הנשים, האחיות, האמהות, תפסו את הפיקוד - הן מצאו את עצמן עם עסק שצריך להמשיך לבעבע, עם ילדים קטנים ואפילו תינוקות שרק נולדו, ועם הר של כביסה ורשימות של ספקים.
ולכן, להחזיק את העסק עד שהוא יחזור זו לא רק שליחות — זה נס כלכלי-משפחתי-לוגיסטי.
בדיוק בגלל זה החלטנו להקדיש פינה לצל"שניקים השקטים של השנה הזאת: העסקים הירושלמיים של מי שלובשים מדים - או חיים עם מי שלובש מדים. בואו לבקר אותם, תביאו איתכם אהבה ותפילה.
הפריקסה של חיימיקו, האגוז 6
הסניף של הרשת המעולה הזאת בשוק הירושלמי הוא בבעלות מילואימניק כבד שבילה את רוב המלחמה בגדוד הנדסה 8023 וגם עכשיו הוא יוצא לסבב המי יודע כמה שלו, לעוד שלושה חודשים.
העובדים מחזיקים בינתיים את המקום וישמחו מאוד שתבואו להגיד שלום ואולי תאכלו את ההברקה הגאונית - בוריקסה - שהוא בעצם פריקסה ממולא בבוריקה. יותר פריך, מוגזם ומטוגן מזה ונשתגע.
MEAT TIME, הערמונים 2
מסעדת הבשרים הזו שייכת לגלעד שטרן, נגביסט בצנחנים שטוחן מילואים ממש מההתחלה. הוא השאיר את השותף שלו, דוד אליהו (ואת אשתו ההריונית), להפעיל את המקום שפתחו ביחד בסך הכל חצי שנה לפני המלחמה. המקום שינה את התפריט, עידכן את שעות הפעילות, הפסיק לקחת אירועים ועשה מה שאפשר כדי לשרוד את התקופה המורכבת הזאת, ועדיין, כמו רבים אחרים, ספג הפסדים. יש למסעדה כשרות מהודרת והם ישמחו אם תקפצו לבקר ולאכול.
מה מזמינים? את הקבוע, אכול כפי יכולתך של בשר, כולל נתחי פרימיום ויין ב-250 שקלים לראש.
חלאתי, האגוז 9
נכון, המקום כבר מופיע בחלק הקודם, אבל רק בדיעבד גילינו שמדובר בעסק של אמרי משה, מילואימניק שנתן כמעט שנה של מילואים במלחמה. לסבב האחרון שחל עכשיו הוא לא יצא, כי אשתו אמורה ללדת בכל רגע (בהצלחה תאיר! ומזל טוב לשניכם), אבל בהתאם לצורך הוא יצטרף לחברים שלו ביחידה ברגע שיוכל. אגב, הוא סיפר לנו שלחלאתי קוראים על שם החל"ת שהוא ואשתו היו בו בקורונה, כשהתחילו את העסק, ולא רק על שם החלה.
Tap & Tail, עץ חיים 6 ופרדי למון, עץ חיים 19
שני הברים הירושלמיים האלו שיושבים בשוק שייכים לערן מאיר, מילואימניק יוצא הנדסה קרבית שמשרת בנח"ל כבר סבב שלישי, כל פעם לכמה חודשים ברצף. אשתו בהיריון מתקדם וחברים טובים התגייסו לסייע עם העסק בינתיים, אבל ברור שזה לא פתרון. למקום יש אבא, ואבא מגויס והמחיר כבד.
טאפ אנד טייל מציע קוקטיילים ואווירה שמחה של שוק ושירות מהטובים והחמודים שיש. בפרדי למון יש שמונה ברזים של בירה והוא נפתח רק אחר הצהריים.
יין בשוק, אגריפס 63
לא בדיוק מסעדה, אבל צריך לשתות משהו ליד האוכל. יין בשוק היא רשת חנויות יין בבעלות משפחתית שמוכרת אלפי סוגים של יין מקומי ובינלאומי. שגיא לוי, הבעלים של הסניף במחנה יהודה שקוע במילואים מתחילת המלחמה וגם אנחנו נתקלנו בקושי רב להשיג אותו. מוזמנים לקפוץ לחנות ולרכוש את יין השוק "אגריפס" שהרשת מייצרת עם יקב תשבי והוא אדום, קליל ופירותי ומתאים לנו ואפילו לקיץ שלנו.
לעוד עסקים של מילואימניקים בירושלים ובכלל ברחבי הארץ היכנסו לפרויקט המקסים שהרימו חנוך ואפרת דאום: miluim.hanochdaum.com
זהירות! אל תיפלו בפח הזה
נכנסנו לממלכת החלבה. המליצו לנו לטעום את חלבת המלך (חלבה מתובלת בתערובת תבליני הבית). המחיר 129 שקלים לקילו. טעמנו קצת. והציעו לנו לנסות עוד סוגים. בסוף בחרנו שניים וביקשנו לקנות מעט הביתה. המוכר סימן איפה הוא חותך וביקשנו פחות. אנחנו רוצות קצת לקחת הביתה אז תחתוך הכי קטן. כשהגענו לשלם ראינו שיש על המשקל שלוש חתיכות.
אבל ביקשנו רק שתיים.
ביקשתן שלוש.
לא, ביקשנו שתיים.
אין מה לעשות, חתכתי כבר, מה אני אמור לעשות עם זה - נזף בנו המוכר באופן גלוי וגס.
לא יודעות, אבל אנחנו לא רוצות את החתיכה הנוספת.
המוכר עיקם פרצוף ושילמנו על שתי החתיכות והלכנו. בדיעבד גילתה חברתנו שחויבה ב-260 שקלים. על חלבה.
העלינו על הכתב את האירוע וסיפרנו על כך ברשתות החברתיות וקיבלנו מאות תגובות של אנשים שעברו אירועים דומים, על אנשים מבוגרים ועל תיירים שהשכיבו במקום ובמקומות אחרים בשוק מאות דולרים על חלבה, חליטות תה וחריצי גבינה ענקיים באופן מוגזם. הטכניקה הייתה זהה. ויכוחים, אי-נעימות, חיתוך של נתחים עצומים ובסופם חשבון עצום וחשש מעימות.
ועל כן - שימו לב בבקשה.
אל תיתנו לאיש לדחוף לכם מוצר שאתם לא רוצים. יהיו כאלו שינסו.
אל תיתנו לאיש לדחוף לכם כמות גדולה מכפי שהתכוונתם.
בדקו שוב ושוב כמה שילמתם, מה המחיר לקילו, מה המשקל שקניתם. במיוחד בחנויות החלבה, הגבינות והחליטות.
אין לא נעים. ישנם מוכרים שיכולים להוציא מכם מאות שקלים שלא התכוונתם לבזבז בגלל הלא נעים הזה. טעמתם את כל החנות ולא בא לכם לקנות כלום? מותר. לא נעים עזב את הקבוצה מזמן.
אם אתם מרגישים שפעלו כלפיכם באי-צדק, מלאו טופס תלונה בעירייה ועדכנו את השוק (יש להם אינסטגרם). מוזמנים גם להעלות ברשתות החברתיות. צריך לשים לתופעה הזו - שהיא מכוערת אבל מתברר שאינה פלילית - סוף.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.05.25
