יוני האחרון, שעות הלילה המאוחרות. הטילים האיראניים מגרדים את מסעדת הגורמה טוטו של שף ירון שלֵו, מוסד תל-אביבי. גם הזכוכיות המנופצות לא מספרות את כל האמת.
אחרי שנים של סגירה ופתיחה בקורונה ואז הפגנות נגד המהפכה המשפטית ממש בסמוך, הגיע 7 באוקטובר, ושערי טוטו שוב ננעלו. גם משפט נתניהו שמתנהל ממש מעבר לפינה לא בדיוק עושה חשק ללקוחות להילחם בפקקים ולהגיע. שלו היה יכול לראות בטילים מאיראן את הנורה המהבהבת האחרונה שתאותת לו שצריך לסגור ולהמשיך הלאה, במקרה שלא הבין את הרמזים הקודמים. אבל בבוקר שאחרי ליל הטיל האיראני, כשהגיע לטוטו וראה את הזכוכיות בכניסה, הוא הצליח לשחרר רק חיוך. אם לרגע חשב לקחת ללב, הספיק מבט בדיוק כמה מטרים ממול, אל כיכר החטופים. "איזה פרופורציות. איזה עולם הזוי, איזו מדינה מטורפת", הוא אומר.
אין דומה לזה בעולם: מצד אחד, אחת המסעדות המפונפנות בישראל, סמל לעולם יוקרתי ואסקפיסטי במיוחד, הכל מדויק ומוקפד, חומרי הגלם מיוחדים, יקרים ומגיעים במיוחד מחבל פריגור או מבולוניה. מצד שני, הכיכר שהפכה לסמל, תזכורת יומיומית כואבת לגיהינום של החטופים והשבויים בעזה. אין אפשרות לגשר על הדיסוננס, רק לחיות איכשהו, להבין שבכיכר מתנהל המאבק הגדול אבל העולם של טוטו חייב להתנהל במקביל, לשם שפיות.
בתוך כל זה הוא האחראי, הוא הראש. אין לשלו שותפים, גם לא גב מבעלי הון. כל טעות, כל שינוי בסטטוס בישראל נופלים ישירות עליו. ובכל זאת, אחרי 20 שנה של רכבות הרים, מהפכים ומשבר אחד שאיים לגרור אותו לתחתיות מבלי לשוב, ירון שלו (43) מצליח להפעיל בישראל מוסד קולינרי עילי מצטיין. לניו-יורק יש את מילוס או את צ'יפריאני, ללונדון את זומה או ריבר-קפה, לפריז את הוטל קוסט, ולתל-אביב יש את טוטו. שלו היה סמל לדור החדש, המהיר והעצבני שהגיע אחרי דור המייסדים של השפים-הכוכבים, ישראל אהרוני, חיים כהן ואייל שני. ההצלחה הגדולה הביאה לטוטו תמהיל ברור מאוד של קהל: רופאים, גנרלים, פוליטיקאים ואמנים, אנשי עסקים מהאלפיון העליון, שמות גדולים, עסקאות ענק שנחתמות בארוחת צהריים, מהלכים פוליטיים שנרקמים בערב על מנת ניוקי ערמונים או טורטליני זנב שור. אבל אז הגיעה הקורונה ומפעל חייו של שלו עמד שוב בסכנה אמיתית. והוא בכלל עמד לפני שיפוץ יומרני של מיליוני דולרים. "הייתי מוכן עם תוכניות של שתי קומות למסעדה, אבל אז קצת נבהלתי", הוא נזכר. "היה נראה לי פתאום טירוף על רקע התקופה. הכל סגור ואין עם מי לדבר. חיכינו להרבה דברים שיגיעו מחו"ל והתעכבו באוניות".
היו חרדות שתמצא עולם שאתה לא מכיר, שאולי זה נגמר?
"החששות והפחדים נמצאים אצלי בכל יום ובכל רגע נתון. זה מתח תמידי, גם לא בהכרח קשור לכמה אנשים יבואו למסעדה. הערכתי שכשהכל ייגמר אנשים יבואו לאכול, ירצו לחגוג. אבל אתה לא יכול לדעת. פתחנו מחדש במרץ 2022".
איך מתפרנסים כמעט שנתיים בלי עבודה?
"המקום עבד יפה לפני הקורונה, נתן לי אורך נשימה לימים קשים. אבל היה לי עצוב, כי יש מעט מאוד דברים שאני מתחבר אליהם טוטאלית כמו בישול - ולא היה למי לבשל. אירועים פרטיים אני לא עושה, לא אוהב, לא רוצה. בישלתי קצת בבית, תלוי במצב רוח. פתחתי את טוטו מחדש עם הרבה פחד. הייתה פה השקעה כבדה מאוד. אמרו לי, איזה ביצים יש לך. לא הבנתי אז על מה הם מדברים. אבל אני יודע לייצר כסף. אז הרגעתי את עצמי".
בינתיים אין מלצרים, אין עובדי מטבח, השפים הגיעו עד הכנסת.
"מזמן הבנתי שאנחנו נצטרך להילחם תמיד במקום הזה. המדינה דורכת עלינו, העולם דורך עלינו. בסופו של דבר העדפתי בהתחלה לפתוח את טוטו רק בערבים ולא בכל יום, ככה אי-אפשר להרוויח כמובן".
שלו וטוטו הספיקו לחייך במשך כמה חודשים, אבל אז החלו ההפגנות בקפלן, ממש במתחם של טוטו. "המסעדה נפגעה, ברור, אבל טוטו מספיק חזקה ואני מספיק חזק כדי לשבת פה היום, להסתכל על זה לאחור ולדעת שכשצריך להפסיד, פשוט מפסידים".
חלק מהמפגינים נגד הרפורמה הם גם לקוחות שלך. המכה היא כפולה. הם גם לא באים לאכול אצלך, וגם סוגרים על המסעדה שלך את הרחובות.
"אבל הפגנות הן דבר חשוב מאוד, אני בטח לא אהיה זה שאצא נגד, אגב לא משנה מאיזה צד ובעד או נגד מה - עניין בסיסי של חופש הביטוי. לא ניסיתי לדבר שם עם אף אחד, גם עם חברים שלי, להפך. אני גם בטח לא כועס על מי שמפגין ובעקיפין אולי פוגע לי במסעדה. אני לא מסתכל על העסק הזה בצורה יומית, בסוף אנשים באים לאכול. אתה לא תסגור מכולת כשבא לך, גם לא מסעדה".
בעוד שלו מחשב מחדש את מסלול הרווחים בתקופה סוערת של הפגנות ומתאים עצמו לאקלים אחר ברחובות, הגיע 7 באוקטובר. "למחרת כמובן המסעדה נסגרה, לא היה עדיין ברור מה קורה. עובדים שלנו איבדו אנשים בנובה, לא ידעתי איך הם יחזרו למסעדה ומתי, אם בכלל. היה פה מישהו שעשה עבודות במסעדה בשיפוץ, התיידדנו. הבן שלו נרצח במסיבה. זה לא נתפס. אתה רואה בעיניים שלו כאב בלי הפסקה".
אם שלו תהה איך המלחמה תשפיע על טוטו, התשובה הגיעה במהירות. בדיוק בצמוד אליו הוקם מטה משפחות החטופים, במה שהפך מאוחר יותר לכיכר החטופים. "אני מגיע לבדוק מה קורה, מאות צוותי תקשורת, משפחות של חטופים, אתה לא יודע אם לגשת אליהם, מה לומר, איך לחזק. הם גם באו למסעדה אחרי שנפתחה, משפחות, גם שורדי שבי. אני בדרך כלל מגיע לשולחן ולא שואל שום דבר. יספרו אם ירצו. אני פה כדי לשמוע ולתת להם הרגשה שהם בעולם נורמלי ככל האפשר, גם אם זה שקר גדול".
ותוך כדי, מלחמה.
"המשכנו לפתוח את טוטו יום אחרי יום, אזעקות, בומים, המסעדה רועדת, הקהל הולך לממ"ד, חוזר לאכול. אבל יש לי נקודות אל-חזור שאני לוקח איתי לכל החיים: הייתי לפני 11 שנה עמוק במשבר, ויכולתי להרים ידיים, לוותר על הכל. בסוף לקחתי החלטה: אני קם על הרגליים, נלחם. אז גם מול המחשבות האלה אני נאבק".
"אומרים שטוטו מסעדה יקרה, אבל אם הייתי צריך לקחת בדיוק את המחירים לפי מחירי חומרי הגלם ועלויות העובדים - הם היו הרבה יותר גבוהים. הדיון על המחירים במסעדות הוא בכלל מטומטם. מישהו בא בטענות למחירים של טסלה? זה מופרך"
על המחשבות האלו שבהן שלו נאבק, סיפר שלו כאן בראיון נרחב. משבר שפקד אותו הוביל להתמכרויות לאלכוהול ולסמים ולהסתבכות בחובות. ההתמכרויות הסתיימו בגמילה ובהתאוששות מופלאה, מהחובות הצליח לצאת. ב-2014, אחרי קצת פחות משנה כאוטית שבה עזב את טוטו, הוא חזר למסעדה.
אמרו עליך שלא תחזיק הרבה אחרי המשבר ההוא.
"את הוודקה מגישים קרה. הזמזום שאני שומע באוזניים מאז שאני בטוטו הוא אינסופי. מה נשאר לאנשים שמשעמם להם או ממורמרים? להגיד שאני אסגור, לא אחזיק, לא אצליח. ניסו לקבור אותי מיליון פעם, אמרו עליי כבר הכל. שיגידו. כשבאתי לטוטו, אמרו שאני ילד בן 25 שלא מבין מהחיים שלו. כשעזבתי, אמרו שזה לתמיד. כשחזרתי, חיכו בפינה לראות מתי אסגור. אבל עברו 20 שנה, טוטו פה, אני פה, זה יותר מבסדר".
לא כל אחד קם מהבור שבו היית.
"בסוף יש נפש. עברו מאז 11 שנה. אתה צריך להיות מטומטם כדי לא להבין פעם אחת ולחזור על מה שעשית, ואני מחזיק מעצמי לא כזה. כן, יכולתי להיות עכשיו במקום אחר, ובטח שנינו לא היינו פה. עוף החול? לא יודע. איך אמר פעם סילבסטר סטאלון ב'רוקי'? בסוף הייתי מספיק חזק כדי לקבל את המכות ולעמוד על הרגליים, זה יותר חשוב מכמה חזק אתה מכה".
אז מה הפחד הכי גדול שלך היום?
"שיגידו על המסעדה דברים טובים, ואז יבואו אנשים לאכול ויגלו שלא היה טוב. אבל זה לא יקרה כל עוד אני פה".
× × ×
המערכה באיראן כבר הכניסה את טוטו לתוך קו האש ממש. "אני מגיע יום אחרי, ההדף העיף את המנגנונים של הדלת, סדק אותה, היו זכוכיות בכניסה, נסדקו חלונות, גם מנורות לא ממש זולות, הכל מסביב למסעדה התנפץ, אבל למזלי המקום רק נשרט. ושמע, התרגלנו".
אולי זו הבעיה, שהתרגלנו.
"מגיעים לפה פצועים לאכול, לפעמים כאלה שעברו פציעות ממש קשות, אתה רואה את השמחה בעיניים עם כל ביס, זה ממלא אותי. אז אני במקום של להתלונן אחרי כל זה? אתה יודע, אחרי שהמלחמה התחילה התלבטתי אם נכון לפתוח, חלק מהאנשים הרגישו לא נעים לבוא לאכול כשהחטופים במנהרות, החיילים בעזה. לשמחתנו וגם לצערנו, בסוף טוטו היא גם סימן שהחיים פה נמשכים לצד הכאב. אני לא קורא לזה ניצחון, בגלל המצב. אני מתייסר בכל יום שהחטופים לא חוזרים, אני רואה את המשפחות שלהם פה. אני יכול לבוא בטענה למשפחות החטופים על ההפגנות? מישהו יכול? אם קרוב שלי היה נחטף, הייתי מרעיש בכל המדינה. אבל אני כן יכול להרים גבה על ההתנהלות סביב משפט נתניהו".
בבקשה.
"ראש הממשלה עומד למשפט, הכל בסדר, אבל זה שבחרו לעשות את המשפט כאן מקשה מאוד על המסעדה וברור שהייתי שמח אם הדיונים היו עוברים לירושלים. אתה מבין שלפעמים כמה פעמים בשבוע כל האזור למסעדה נחסם בגדרות פיזית? לפעמים אנשים לא יכולים לצאת מהמסעדה חצי שעה, לא יכולים להיכנס וגם אם יכולים, יש כאלה שרואים את הגדרות ומוותרים מראש. בכל פעם שב"כ מחליפים צוות, מגיעים לאזור, אני עצבני עוד לפני שנכנס למסעדה".
הלקוחות מבינים?
"הוותיקים התרגלו, אחרים פחות. אני רואה על הקהל שלי שהמצב לא פשוט. לפני המלחמה היו סוגרים פה עסקאות גדולות, עכשיו אני מבין שההוא בשולחן למעלה רק חושב איך להציל את הכסף שלו והשני רק איך למכור. זה גרוע מאוד".
7 באוקטובר גנז, לפחות זמנית, את התוכניות של מדריך מישלן היוקרתי להעניק כוכב ראשון למסעדה בישראל. לפי הרחשים בתעשייה, טוטו הייתה בין המועמדות לזכות בכוכב כזה. "כאחד שהיה אינספור פעמים במסעדות מישלן, לא אגיד לך שזה לא יהיה נחמד", הוא אומר. "אבל אני לא חושב שמישלן היה עושה איזשהו הד רציני בשבילי, או שזה משהו שאני מקדיש לו זמן".
ותיירים עתידיים?
"ממילא אין פה כמעט כרגע, ספק אם מישלן היה מביא יותר, כי בסוף מכירים אותנו הרבה מאוד אנשים מחוץ לישראל. המישלן בטח לא מדייק אותי. יש מעט מאוד מקומות כמו טוטו בארץ. אוכל טוב, בלי קשקושים, מקום שמנסה לכבד את כל מי שנכנס וכל שקל שהוא מוציא פה".
זה לא מעט שקלים.
מדברים פה הרבה על המחירים. כן, יש מנות יקרות, ברור. אבל בטוטו יתייחסו אליך באותו אופן אם תשב על הבר, תזמין פיצה, ותצא בחשבון של 140 שקל לזוג. עם כל הכבוד למישלן, לא חושב שיש יותר מדי אופציות כמו טוטו לתיירים או לישראלים. עם או בלי כוכב, שפחות מעניין אותי".
בקיצור, לא התלהבת.
"מישלן הוא מדריך מיושן ומעצבן. רוב המסעדות שאני מעריך ואוהב לחזור אליהן בעולם, הן לאו דווקא עם כוכב מישלן. כשאני בניו-יורק, לונדון או פריז, אני מעדיף לאכול במסעדות אותנטיות, לא כאלה שנצמדות לאיזה פורמט הדוק ככל שיהיה, אלא כאלה שמביאות טעם של המקום באמת. חרשתי שנים את פריז, אולי מצאתי חמש מסעדות כאלה טובות. הייתי במסעדות של שלושה כוכבי מישלן, מסע מעייף ומתיש. הרבה יותר מרגש אותי להיכנס לסושייה בניו-יורק ולאכול שם ארוחה פצצה או לסטייק האוס מדהים שכנראה לא יקבל מישלן".
הבנת למה מגיעים בכירי המשק דווקא לטוטו, גם בכירים מעולם הבנקאות בחו"ל?
"שומרים עליהם פה. אתה לא תראה פה תמונות במדורי רכילות או קשקושים. למה הם מגיעים לפה מעבר לאוכל? דיסקרטיות. יכולות להיסגר פה עסקאות בסכומים עם הרבה מאוד אפסים, שאני קורא עליהן כמה ימים אחרי בעיתון. אף פעם לא דלף שום דבר מטוטו. גם אני עצמי אדם דיסקרטי. זו גאווה גדולה שלי.
"מצד שני, גם אין לי כוח להיות חנפן לאנשים מסוימים שבאים לפה, לא משנה מה שמם. אני מכיר את הסצנה של השף שיוצא לשולחן של מכובדים, מחמיא להוא, מקסים את ההיא. אני לא כזה, לא יודע לזייף. יוצא לומר שלום, דקה שיחה, זהו. והכי חשוב: אף לקוח, עם שם גדול ככל שיהיה וחשבון בנק גדול ככל שיהיה, לא יזכה לעדיפות מסוימת, גם לא בלמצוא שולחן. אני לא מתעסק בזה, רק המנהלים של המסעדה".
"אין לי כוח להיות חנפן לאנשים מסוימים שבאים לפה, לא משנה מה שמם. אני מכיר את הסצנה של השף שיוצא לשולחן של מכובדים, מחמיא להוא, מקסים את ההיא. אני לא כזה, לא יודע לזייף. יוצא לומר שלום, דקה שיחה, זהו"
אין תיירות, יש מלחמה, והמדינה לא עוזרת לכם.
"לא עוזרת? בוא נתחיל בזה שלא תפריע. זו אחת המדינות היקרות בעולם, על כלום, כי אי-אפשר להביא לכאן חומרי גלם מחו"ל כמו שצריך. המחיר מתגלגל כמובן לאוכל, אין אפשרות אחרת. אומרים שטוטו מסעדה יקרה, אבל אם הייתי צריך לקחת בדיוק את המחירים בתפריט לפי רמת המחירים של חומרי הגלם ועלויות העובדים - הם היו הרבה יותר גבוהים. הדיון על המחירים במסעדות הוא בכלל מטומטם. מישהו בא בטענות למחירים של טסלה? זה מופרך".
אז תמקד אותנו.
"הדיון לפני הכל חייב להיות למה כל כך יקר במדינת ישראל. אנחנו לא באמת מעניינים את הממשלה. שמישהו יגיד לי שתקן אירופי של בשר פחות מכבד את עצמו מאשר חותמת כלשהי שעולה עוד עשרות אחוזים. לקובעי המדיניות טוב שידברו על המחירים במסעדות, זה מרחיק את הדיון מהפצעים האמיתיים".
מה עושים בכל זאת?
"מחפשים פה את הכי טוב שיכול להיות במחיר שלא יחייב אותך לקבוע מנה יקרה מדי. אנשים אוכלים דגים ממסעדות בארץ, הם לא יודעים מאיפה הדגים. כותבים להם לוקוס, כנראה שהלוקוס הזה עבר ארבעה מקררים תוך שבוע. אצלי הם יקבלו רק טרי. זו המלחמה שלי. להשיג סחורה טובה היום בישראל זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אתה צריך להיות קילר יום-יום כדי שהירקות הטובים יגיעו אליך. בשביל נתח סטייק טוב אני עובר לפעמים דרכים לא דרכים. תגיד, מתי קנית אפרסק באמת טעים בחנות? אל תענה לי אפילו. טבח פה עובר ייסורים לעומת טבחים באירופה".
× × ×
שלו נחשב עוף שונה בתעשייה. מסעדה אחת, תפריט ותיק, כמעט לא עשה טלוויזיה, לא פתח מסעדה בחו"ל כמו קולגות בעלי שם, מחוץ לקליקה, לא עושה קייטרינג, לא אירועים פרטיים - ועדיין שומר על מעמדו כשף-סלב. "זה לא שהחלטתי להיות עם מסעדה אחת כאג'נדה, זה המצב הקיים 20 שנה. כמו שיש מוסדות קולינריים ותיקים בהרבה מאוד ערים בחו"ל, שלא משנים כמעט את התפריט או לא פותחים עוד סניפים, יש את טוטו בתל-אביב. אתה לא מקל ראש במסעדה שלך אחרי שהיא מגיעה למעמד כזה, כי כל תזוזה יכולה להפריע לקהל הוותיק שעליו בסוף מבוססת המסעדה. יש אנשים שמגיעים לאכול כל יום פה כמעט 20 שנה, יש כאלה שמגיעים פעמיים ביום. אתה לא מתרחב בכל מחיר".
מה עם לעשות טלוויזיה?
"זה כן, אולי שם אני הייתי קצת אדיש פעם. היו הצעות בעבר שמיסמסתי, הופעתי פעם אחת ברשת לצד שגב משה, נהניתי. פנו אלי מ’מאסטר שף’ באיזו עונה, אבל זה לא יצא כי זו הייתה גרסת VIP שלא הכרתי וחששתי מזה. אני בדרך כלל אוהב לראות איך דברים נראים לפני, ובטלוויזיה לא תמיד זה אפשרי. אני חושב שאהיה טוב מאוד בטלוויזיה".
כשאתה רואה את ההצלחה של אסף גרניט בחו"ל, לא עוברות מחשבות: יכולתי אולי להיות שם?
"לא. מאוד מעריך את אסף. הוא איש עבודה חזק שיודע למקסם עד הסוף. יכול להיות שאפתח טוטו בחו"ל בעתיד הרחוק. בסוף אני יודע שבמדינת ישראל, כדי לשמור על העסק, אתה צריך לחיות את הדבר הזה בצורה מסוימת. תראה את סוהו בראשון-לציון, אולי המסעדה הכי מצליחה בארץ. הבעלים כל הזמן שם. הרבה שפים זרים שניסו לפתוח פה מסעדות ברחו אחרי דקה".
עם מושיק רוט השלמת? בזמנו כעסת כשהחליף אותך בטוטו, במשבר שלך.
"אנחנו היום בסדר גמור, הוא בא לפה לאכול, אני אגיע אליו בקרוב. הוא עשה משהו שמאוד מתאים לו ואני שמח שמצליח".
ראית מהצד את רפי כהן קורס. עבדת אצלו, למדת ממנו. זה היה יכול לקרות גם לך.
"מה שקרה לרפי לא קשור למסעדה שלו רפאל, שהצליחה מאוד. רפי קיבל יד של מלאכים. לקחתי ללב את מה שקרה לו, אני בן אדם רגיש גם אם לא רואים, בטח מול אנשים שהלכו איתי. אם רפי היה רוצה, היה פותח היום עשר מסעדות, הוא לא צריך את הכסף של אף אחד, יש לו מספיק לדעתי. בינתיים הפסדנו פה שף ענק, מקווה שהוא יחזור. למדתי ממנו הרבה מאוד. יש מעט מאוד אנשים היום במדינת ישראל שיודעים מה זה עומק של אוכל כמו רפי. אני חושב שהיום אני גם שם".
טוטו מאכילה 400 איש ביום, בארוחות צהריים עסקיות ובארוחות ערב. בימי ראשון סגור בינתיים. הוא עדיין לא אוהב את המונח "מסעדת יוקרה". "אגיד לך מה יוקרתי בעיניי – מידת תשומת הלב שאתה מעניק לכל דבר, בטח בצלחת. למה אנשים באים לאכול יום אחרי יום כאן צלחת ירקות? זו כביכול רק צלחת ירקות, אבל הם מוכנים למות בשבילה או בשביל הטחינה, שמקציפים ברגע האחרון".
זה שיש טחינה במסעדת גורמה, לא טריוויאלי.
"אין שום הבדל מבחינתי בין טחינה לקוויאר, שניהם יקבלו את הטיפול הכי טוב. קוויאר פשוט יותר נדיר, זה הכל. יוקרתי זה כבר מה שתעשה משניהם. אני כל הזמן מסביר לעובדים שלי: השקל שנכנס הוא אותו שקל".
במלחמה זה התחדד יותר, הקרב להשאיר כל לקוח?
"בוודאי. תראה, פור סיזנס הוא מותג מלונות יוקרתי, אבל אם יפתחו בישראל, זה לעולם לא ירגיש אותו דבר, כי מסביב המדינה תמיד בוערת. אתה לא באמת יכול להיכנס לבועה. אני מנסה לתת לאנשים בטוטו אפשרות לשכוח מהמציאות שקיימת פה, למרות שהמסעדה מול כיכר החטופים. לא תמיד אני מצליח. אתה יודע מה הבעיה של טבחים במדינה הזאת? הם תקועים במטבח, לא יודעים מה קורה בחוץ לפעמים. הם חושבים שברגע ששמו את הרוטב, זה נשאר ככה".
מה עם מסעדה כשרה? היום אין שף נחשב בלי אחת כזו לפחות.
"למה?"
להגיע לקהל אחר, למשל.
"או-הו, אם הייתי יודע כמה דתיים וחרדים מגיעים לפה. הם פשוט אוכלים בשקט, לא בולטים. מסעדה כשרה לא מעניינת אותי. לא כי חלילה יש לי משהו נגד אוכל כשר, ברור שלא. אני פשוט לא רוצה להתנהל מול אנשים שיכתיבו לי מה לעשות במטבח".
עד לפני כמה שנים היה כאן עידן של בריונות במטבח, התעמרויות של שפים נגד עובדים. זה נגמר?
"זה עידן שהשתנה מזמן אבל זה עדיין מאוד תלוי אינדיבידואלית לפני הכל בשף ולא במה שאולי נהוג לפי התקופה. כן, אני לא קל, אני לא יכול להיות קל כשאני יודע שהכל מתקתק במטבח אבל על השולחן זועק לי כתם על כוס".
מתי התחרטת באחרונה?
"כל יום. אתה נמצא מול אנשים, הרבה סיטואציות, לכל אחד יש מה לומר, למדתי גם לפעמים לא לשמוע. אני לא סובל אנשים שהם וואנביז. מגיעים טבחים שרוצים להתחיל מלמעלה, לא מלקלף חצילים. זה מגוחך. זה בדיוק כמו שכתב מתחיל יגיד שהוא יכול לכתוב ב'7 ימים'. אתה אולי תצחק עליו, בצדק. אז למה זה אחרת בבישול?"
אתה מצליח להכיל את המתח בתחרות הזו בתוך מלחמה?
"המחיר כבד מאוד. חרדות ומתחים יכולים לבוא גם בתקופות מתוחות וגם בתקופות רגועות. כאן המתח לא באמת צפוי, זה מוסיף. אני משלם מחיר בלחיות במתח, לא תמיד ישן טוב".
אולי גם בזוגיות? אתה עדיין רווק שנים ארוכות.
"אולי. היו כמה מערכות יחסים פה ושם, לא רציני. אתה מוקף בהרבה אנשים טובים אבל מרגיש לפעמים בודד. כשקהל בא למסעדה, אני מרגיש פחות בודד אבל הבור הזה בינתיים לא התמלא. יש בי גם גאווה שיצאו מפה לא מעט שפים תותחים שמנהלים היום מסעדות. גם זה ממלא אותי".
כמה זמן לא יצאת לחופשה?
"שלוש שנים. לאן בדיוק אני אסע עכשיו, כשרוצים לשפד אותנו?"
פורסם לראשונה: 00:00, 03.10.25
