בית קפה בבוקר, בר בערב: באחד החופים הכי פופולריים בתל אביב, למרגלות כיכר אתרים, יש נקודה מעולה שאפשר להירגע בה וגם לחוות את הצד הספורטיבי של העיר. בדיוק שם, קפה "מיכאלי" פותח את הקיץ הראשון שלו. בתפריט – קפה, מאצ’ה, סלטים, שניצל, שקשוקה, צ’יפס, המבורגר, סנדוויצ’ים ומאפים בוויטרינה. אוכל חוף שאפשר לאכול וליהנות ממנו עם כוס בירה ליד. בחוץ שולחנות פיקניק, מסביב אווירת חוף וסיפור אחד מיוחד מעל הכול.
בבוקר 7 באוקטובר היו אמורים לצאת להפלגה מחוף גורדון בתל אביב עמרי מיכאלי ואייל אלמוג, שני חברים שהיו גם שותפים עסקיים. אבל ההפלגה הזאת מעולם לא התרחשה. למשמע האזעקות שניהם יצאו דרומה, מיכאלי נלחם במוקדים שונים בעוטף ובכפר עזה, ואלמוג נלחם ברעים. מיכאלי, לוחם ביחידת דובדבן, לא חזר מהתופת, וחברו פתח לזכרו בית קפה בחוף הים בתל אביב, בצמוד לארומה. המקום הפך להיות נקודת מפגש ללוחמים ולמטיילים – בבוקר הוא מתפקד כבית קפה, ובערב מתפקד כבר קוקטיילים ואלכוהול בשירות עצמי – קונים בקופה ולוקחים לשולחן. והנוף לים התיכון, בדיוק כמו שמיכאלי אהב. הוא היה בן 35 בנופלו.
במבצע צוק איתן ב-2014, מיכאלי ז"ל הובא במסוק לבית החולים סורוקה ותועד מפונה פצוע על אלונקה כשהוא עטוף בדגל ישראל. התמונה, שפורסמה בעמוד השער של "ידיעות אחרונות", הפכה אז לאחד מסמלי המבצע. "כששכבתי על האלונקה, דבר ראשון כיסיתי את עצמי בדגל ישראל", סיפר אז. לאחר מכן קיבל צל"ש מהרמטכ"ל.
"עומרי ואני היינו יוצאים להפליג הרבה בים", מספר אלמוג, "היינו שותפים עסקיים ושותפים לחיים. פעם בשבועיים היינו יוצאים להפליג לכמה שעות טובות, ומפליגים מערבה עד שאין קליטה, בלי נ"צ. היינו דגים, נכנסים למים. גם בבוקר 7 באוקטובר קבענו להפליג יחד, ואז התחילו אזעקות. למחרת בבוקר הודיעו שהוא נהרג. לעומרי ולי זרם אותו דם בגוף, היינו נשמות תאומות. כששמעתי את זה הייתי זומבי והרגשתי שכל הדם אוזל לי מהגוף. אני משחזר הרבה את הרגע הזה ואני עדיין לא יכול להסביר במילים מה הרגשתי".
"מוקדם בבוקר עומרי נסע ליחידה, ויחד עם עוד שני חברי צוות ירדו לדרום", מספר על אותו היום מיקי מיכאלי, אביו של עומרי. "שם חברו לרכב טקילה של השב"כ, הם נסעו למחסום ארז, עברו ליד מרדכי, נלחמו גם בגברעם, ובסוף הגיעו לכפר עזה בצוהריים ונכנסו ישר לשכונת הצעירים. עומרי נהרג בזמן טיהור הבתים, חיכו לו שלושה מחבלים והוא ספג את כל הכדורים. הוא חטף כדור בעורק הראשי, ולא שרד את הניתוח בסורוקה".
אלמוג החליט להנציח את החבר שנפל כמה שיותר קרוב אליו. "אני גם הבעלים של קפה ארומה ותמרה, ועומרי היה מגיע לכאן הרבה. כשההמבורגרייה לידנו התפנתה, החלטנו לפתוח את המקום לזכרו. בתי העלמין זה בזבוז זמן, אז פתחנו לזכרו בית קפה. עומרי היה מעדיף שנהיה במקומות שמחים ומאושרים ושנזכור אותו במקומות שנהנים בהם. החבר'ה מהיחידה מגיעים לפה, וגם משפחה וחברים. ככה אנחנו יכולים גם ליהנות מזכרו וגם להמשיך את דרכו, ולעשות את זה לא בצורה עצובה.
"הסיפור של עומרי מוצג בקופה, קשה להתעלם מזה שזה קפה לזכרו. לפני שש שנים עומרי ואני אימצנו אלמנה עם שישה ילדים שבעלה נהרג בג'נין. הקצבה שהיא קיבלה נמוכה, והיינו מעבירים 2,000 שקל כל חודש לסופרמרקט שיועדו לקניות עבורה. אחרי מותו הקמתי עמותה לזכרו, עמותת 'עומרי' היא עמותה המחברת בין חברות הייטק ואלמנות חרבות ברזל, וכל חברה מאמצת אלמנה לטובת קניית מזון".
מיכאלי האב שותף בהנצחה. "עומרי אהב לשבת בארומה אצל אייל, וכשאייל החליט לפתוח את בית הקפה לזכרו, הוא קיבל את הסכמתנו", הוא אומר. "כיום אני מלווה את בית הקפה ועוזר בניהול. אנחנו משתדלים לעזור כמה שאפשר".
