"לבת זוג החדשה שלי יש התנהלות הזויה בלילה. היא קמה בלילה משינה, הולכת למטבח, מביאה אוכל ואוכלת תוך כדי שינה, ליטרלי כשהיא ישנה במיטה היא לועסת. איך בכלל אדם יכול לאכול כשהוא שוכב על הצד וישן? איך זה פיזית אפשרי? אני מנסה להעיר אותה – היא מתעוררת, מסתכלת ונרדמת, וממשיכה לאכול.
"למחרת בבוקר היא מכחישה הכול ואומרת שאני מעליב אותה כשאני אומר את זה. וזה לא פעם ראשונה שזה קורה. כל פעם זה עם משהו אחר, בעיקר שוקולד ודברים מתוקים. גם המיטה מתלכלכת מזה – הסדינים עם פירורים וכתמי שוקולד, וזה גם מסריח ברמות. לא נתקלתי בתופעה כזו מעולם. היא לא מודעת לזה בכלל. היא חושבת שאני ממציא".
אתה לא ממציא. הפוסט הלא-שגרתי הזה, שהתפרסם לפני כשבוע בקבוצת Technion Confessions בפייסבוק, גרר עשרות תגובות – בין אמפתיה לגיחוך, בין עצות קלות-ראש להפניות לרופאים. אבל מאחורי הסיפור הסוריאליסטי-לכאורה הזה מסתתרת תופעה רפואית אמיתית, מוכרת ומאובחנת – SRED (Sleep Related Eating Disorder) – או בתרגום חופשי לעברית: הפרעת אכילה הקשורה לשינה.
מדובר בהפרעה נדירה יחסית אך משמעותית, שבה אנשים קמים באמצע הלילה, ניגשים למטבח, מבשלים, אוכלים – וכל זה בזמן שינה חלקית, לעיתים ללא מודעות כלל. למחרת הם עשויים לא לזכור דבר, או להתעקש בתוקף ש"זה לא יכול להיות". מה גורם לזה? איך מאבחנים את זה – והאם יש טיפול?
מה זה SRED?
"אנחנו מדברים על מקרים שבהם בן אדם מתהלך בלילה, אוכל מבלי להיות מודע לכך, ולמחרת לא זוכר כלום", אומרת ד"ר אנזילה דרניקוב, פסיכיאטרית מומחית בלאומית שירותי בריאות. "הוא יכול אולי להיזכר במשהו חלקי, אבל רוב הזמן מדובר באמנזיה מוחלטת. אין שליטה, אין פיקוד. פשוט הולכים למטבח, אוכלים, ולפעמים גם שוכבים עם זה במיטה".
ד"ר אנזילה דרניקובצילום: לאומית שירותי בריאותלדבריה ההפרעה יכולה לייצר פגיעה מהותית באיכות החיים. "האנשים האלה סובלים – הם מעלים במשקל, הם לא עושים רוויזיה למה שהם אוכלים. הם לא אוכלים אוכל בריא – הם יכולים לאכול ממתקים, אוכל עם ערך קלורי גבוה. יכולה להיות גם פגיעה במערכת העיכול כי הם לא מסתכלים על תוקף. גם היחסים האישיים והמשפחתיים נפגעים. המשפחה או בני הזוג לא יודעים למה לצפות, נבהלים מאוד, לחוצים מהמצב".
כדי להבין למה זה קורה, צריך להכיר קודם את מה שקורה בגוף שלנו כשאנחנו ישנים. לפי ד"ר דרניקוב, מחזור השינה בנוי משני שלבים עיקריים: ה-REM - ראשי תיבות של Rapid Eye Movement – השלב שבו אנחנו חולמים, ושלב Non Rem, שבו מתרחשים השלבים העמוקים של השינה - השלב שבו השרירים נרפים. ההפרעה מתרחשת דווקא בשלב Non REM כלומר בשלב שבו הגוף אמור להיות הכי רגוע.
ד"ר דרניקוב: "בהפרעות אכילה הבן אדם עדיין מודע שהוא אוכל. אפילו אם אנחנו מדברים על אנורקסיה, שזו הפרעה קשה – הבן אדם יודע שהוא אוכל פחות כי הוא חושב שהוא שמן. כאן מדובר במשהו שקורה מתוך שינה, בלי מודעות"
"בדרך כלל, בשינה עמוקה יש לנו שיתוק שרירים שמונע מאיתנו לזוז או לפעול פיזית", מוסיפה ד"ר יעל קראוס, רופאת שינה בשירותי בריאות כללית. "אבל אצל אנשים עם SRED, הנתק הזה בין המוח לגוף לא מוחלט. יש פולסים שמאפשרים לגוף לפעול גם כשהמוח במצב שינה - וכך נוצר מצב שבו אדם מסוגל לקום, לפתוח את המקרר, לבשל, לאכול, ולחזור לישון – מבלי שהוא בכלל מודע לכך".
ד"ר יעל קראוסההערכות הן ש-1 עד 5 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהתופעה, כאשר ההפרעה שכיחה יותר אצל נשים בגילי 20 עד 40. "לעיתים היא גם מתלווה להפרעות שינה אחרות – כמו סהרוריות (Sleepwalking), תסמונת רגליים חסרות מנוחה, או דום נשימה בשינה. גם שימוש בתרופות הרגעה, שתיית אלכוהול או תקופות של מתח נפשי עלולות לעורר אותה", מוסיפה ד"ר דרניקוב, "יש גם מקרים שבהם אין שום סיבה נראית לעין, כלומר הסיבה היא אידיופתית, ויש גם השערה שמדובר בגורמים גנטיים".
ועל אף כל זאת, ולמרות שאכילה מהווה מאפיין מרכזי בהפרעה, אין מדובר כאן בהפרעת אכילה. "בהפרעות אכילה הבן אדם עדיין מודע שהוא אוכל. אפילו אם אנחנו מדברים על אנורקסיה, שזו הפרעה קשה, הבן אדם יודע שהוא אוכל פחות כי הוא חושב שהוא שמן. מטופל עם בולימיה ידע להגיד כמה פעמים הוא אכל וכמה פעמים אחר כך הוא גרם לעצמו להיפטר מהאוכל. הוא לא עשה את זה מתוך שינה – הוא עשה את זה עם מודעות", מדגישה ד"ר דרניקוב. "כאן מדובר במשהו שקורה מתוך שינה, בלי מודעות. זו תופעת פראסומניה – כמו הליכה מתוך שינה".
איך מאבחנים ומטפלים?
אבחון של SRED הוא לא עניין פשוט. כמו ברבות מהפרעות השינה, גם כאן הבושה, ההכחשה והבלבול מקשים על אנשים לפנות לרופא. אבל ברגע שמתחילים לברר – האבחנה נשענת, כמו בהרבה תחומים בבריאות הנפש, על עבודת שטח קלאסית.
"האבחון הוא קליני", מסבירה ד"ר דרניקוב. "צריך לערוך הערכה מלאה, לשוחח גם עם המטופל וגם עם בני המשפחה, לבדוק רקע גנטי אם יש – ולבצע בדיקה אובייקטיבית ובדיקה קולטרלית. כלומר, לבדוק לא רק מה המטופל מבין מהמצב – אלא גם מה הסביבה הקרובה שלו מזהה".
השלב הבא הוא הטיפול – וגם כאן אין גישה אחת שמתאימה לכולם, אבל יש קווים מנחים ברורים. הקו הראשון הוא טיפול תרופתי ממשפחת SSRI – תרופות שמעלות סרוטונין. זה בדרך כלל המקום שממנו מתחילים”, אומרת דרניקוב. "לפעמים יש מקום גם לתרופות הרגעה, למרות שהן עלולות לגרום בעצמן לתופעה. זה מורכב – כי לפעמים אותה תרופה שיכולה לעזור, גם יכולה להחמיר".
אמצעי טיפולי נוסף הוא לא רק לכוון להפרעה עצמה – אלא למה שעלול להפעיל אותה. "אם למשל יש תסמונת רגליים חסרות מנוחה – ויש תרופה שמגרה קולטנים של דופמין – אז זה יכול לשפר גם את התמונה של האכילה מתוך שינה. כלומר, כשמטפלים בגורם אחר, התסמינים של SRED משתפרים".
מיכל אפקלפי מיכל אפק, פסיכולוגית קלינית מחוזית, מחוז שרון-שומרון, שירותי בריאות כללית, טיפול נוסף שיכול להיות יעיל הוא שילוב של תרופות משרות שינה יחד עם טכניקות הרפיה התנהגותיות שמשפרות את איכות השינה. "תרגילי הרפיה לפני שינה – כמו תרגילי נשימה, הרפיית שרירים, הפעלה של המערכת הפאראסימפתטית – יכולים מאוד לעזור".
היא מוסיפה כי "כל הנושא של היגיינת שינה זה מונח שצריך לדבר עליו – כל מיני כללים של 'עשה ואל תעשה' לפני הכניסה לשינה: למשל, לא לעשות פעילות גופנית אינטנסיבית לפני שינה, להימנע ממסכים, להימנע מצריכת אלכוהול – אלה המלצות שיכולות באמת לשפר את איכות השינה".
מיכל אפק, פסיכולוגית: "כשאומרים לך שאתה אוכל מתוך שינה, הדבר הראשון שאתה רוצה להגיד זה: 'מה פתאום', 'לא היה ולא נברא'. ואם כן מתחילים להאמין, זה כבר מכניס ללופ של חרדה: איך אני אמור לתפקד, אם אני לא שולט במה שאני עושה?"
ויש עוד דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת. לדברי ד"ר דרניקוב, חלק גדול מהטיפול מתחיל בכלל בהסבר ובשבירת הבושה. "צריך להסביר למטופל ולמשפחה שמדובר בהפרעה מוכרת – לא במשהו מסוכן, לא במשהו שמקצר את תוחלת החיים. צריך להבין שזו לא אשמתו. זה לא מוזר – זה קיים.
"לגלות שאתה סובל מהתופעה הזו – זו חוויה מערערת", מוסיפה אפק, "זו לא רק בושה, זו בעיקר חרדה. אתה פתאום קולט שיש לך איזו הפרעה שאתה לא שולט עליה. משהו קורה לך בלילה – ואתה אפילו לא יודע מזה. התחושה היא: 'אני עושה משהו בלי שליטה', וזה יכול להכניס לבלבול ולמצוקה".
לדבריה, ברגע שמישהו – בן זוג או קרוב משפחה – מעלה את הנושא, התגובה הראשונה עלולה להיות הכחשה. "זה טבעי. כשאומרים לך שאתה אוכל מתוך שינה, הדבר הראשון שאתה רוצה להגיד זה: 'מה פתאום', 'לא היה ולא נברא'. ואם כן מתחילים להאמין, זה כבר מכניס ללופ של חרדה: איך אני אמור לתפקד אם אני לא שולט במה שאני עושה?"
דווקא במקרים כאלה, לדבריה, יש מקום לגישה רגישה ופתוחה מצד הקרובים. "אם אתה בן זוג או חלק מהמשפחה – חשוב להעביר מסר של הבנה ושל תקווה. להסביר שאפשר לטפל, שזה לא נדיר, ושהתופעה עצמה לא מסוכנת – אבל כן דורשת התייחסות. הגוף צריך להבדיל בין שינה לערות, ואם הגבול הזה מיטשטש – זה סימן שצריך עזרה".
עוד היא מדגישה כי במקביל לטיפול התרופתי, יש חשיבות גם לטיפול רגשי-התנהגותי. "במקרים כאלה אנחנו משתמשים בטכניקות של CBT – טיפול קוגניטיבי־התנהגותי – עם דגש על ויסות חרדה והרפיה פיזית. תרגילי נשימה, הרפיית שרירים, הפעלה של המערכת הפאראסימפתטית – כל אלה יכולים לעזור לשינה להפוך להיות באמת מקום בטוח".
ומה קורה במקרים חמורים? "לפעמים הפתרון צריך להיות גם אמצעי בטיחות – כמו לנעול את הדלת כדי שלא תהיה גישה לאוכל או למטבח לא במודע", אומרת ד"ר קראוס. "צריך לשמור גם מתופעות נוספות שעלולות לקרות – אדם שחותך בסכין, למשל, עלול לחתוך את עצמו. זה יכול להיות מסוכן".
ולבסוף – מעקב. "גם אם נראה שהכול בסדר, מומלץ להמשיך במעקב רפואי. פעמיים-שלוש בשנה להיפגש עם רופא, לבדוק שאין תחלואה נלווית, ולהתייעץ עם מומחי שינה. זה חשוב, וזה המקום שממנו כדאי להתחיל", אומרת ד"ר דרניקוב.
ומה לגבי החלמה? האם אפשר להפסיק את התופעה לחלוטין, או רק ללמוד לחיות איתה?
"לא תמיד אפשר להחלים מזה", מבהירה ד"ר קראוס. "זו תופעה שאפשר אולי להפחית את העוצמה שלה, אבל לא בהכרח להעלים אותה לגמרי. כשאני, כרופאת שינה, נותנת את ההוראות – אני לא תמיד בטוחה שזה ייפסק לגמרי".
גם ד"ר דרניקוב מדגישה כי ההחלמה המלאה אינה תמיד בהישג יד – אך הניהול אפשרי. "אולי בעתיד נדע איך לרפא", היא אומרת, "אבל בינתיים אפשר להגיע למצב שאנחנו אומרים לבן אדם: 'יש לך הפרעה רפואית, ותוכל ללמוד איך לחיות איתה'. עם טיפול מתאים בהחלט ניתן להמשיך את החיים כרגיל".
