בכל שנה, עם שקיעת החמה בערב יום כיפור, מיליוני ישראלים סוגרים את הברז ונפרדים מהצלחת למשך 25 שעות. עבור רבים, זהו חלק בלתי נפרד מהחוויה הרוחנית של היום: טקס של התכנסות, חשבון נפש ומשמעות. אבל בזמן שהנפש מתעלה, הגוף נכנס למבחן לא פשוט: לחץ הדם משתנה, רמות הסוכר מתנדנדות והמוח מחפש מקורות אנרגיה חלופיים. פנינו למומחים מתחומי הקרדיולוגיה, האנדוקרינולוגיה, הגינקולוגיה, הנוירולוגיה והגסטרואנטרולוגיה – כדי להבין מה באמת קורה לגוף בצום, מתי זה בריא, מתי זה מסוכן, ומה חשוב לדעת לפני שנכנסים ליום הקדוש ביותר בשנה.
"ירידה בלחץ הדם"
לדברי ד"ר חן גורביץ, מנהלת המרכז למניעה וטיפול בטרשת עורקים וליפידים בבילינסון מקבוצת כללית, הצום של יום כיפור' הנמשך כ-25 שעות ללא שתייה, יוצר מצב הדומה להתייבשות, עם השלכות ישירות על מערכת הלב וכלי הדם.
"כשאנחנו לא שותים הרבה זמן, במיוחד אם זה מלווה בהזעה או בפעילות גופנית כמו הליכה ארוכה או רכיבה על אופניים, הגוף מאבד מנפח הדם - ואובדן בנפח הדם מוביל לירידה בלחץ הדם", היא מסבירה. לדבריה, גם אדם בריא יכול לחוות סחרחורת או עילפון, אך בקרב קשישים ההשפעה חריפה הרבה יותר. "העורקים אצלם הופכים קשיחים ופחות גמישים עם השנים. בעוד אצל צעירים העורק יודע להתרחב ולהתכווץ בהתאם לנפח הדם, אצל קשישים היכולת הזאת נפגעת, ולכן כל ירידה בנפח הנוזלים מתורגמת לירידה הרבה יותר דרמטית בלחץ הדם".
ד"ר חן גורביץ', קרדיולוגית, בילינסוןצילום: לירז כרמליאך השלכות הצום לא עוצרות כאן, והן לא באות לידי ביטוי רק בקשישים. "כשהגוף מאבד נוזלים, הצמיגות של הדם עולה. במילים אחרות - הדם נהיה 'סמיך' יותר, מה שמעלה את הנטייה לקרישיות", אומרת ד"ר גורביץ'. המשמעות, לדבריה, חמורה במיוחד עבור מי שכבר מתמודדים עם מחלות לב וכלי דם. "אצל מטופלים עם מחלת לב ידועה, כאלה שעברו שבץ בעבר או שיש להם טרשת עורקים בעורקים שמובילים ללב או למוח הירידה בלחץ הדם עלולה להחמיר את המצב. הלב לא מקבל מספיק דם, והשינויים ההמודינמיים, כלומר השינויים בלחץ ובנפח הדם' יכולים ממש לחקות התקף לב או לגרום לכאבי חזה".
היא אף מציינת כי אותו תהליך יכול להתרחש גם במוח ולהתבטא בתסמינים דומים. "אנחנו רואים את זה היטב במיון: ביום כיפור יש עלייה בהגעות עקב התייבשויות והתעלפויות, ולעיתים גם תלונות שמחקות התקף לב או שבץ. לזה מצטרפים כמובן גם עומסים מסיבות אחרות, כמו תאונות אופניים בילדים' כך שיום כיפור הופך לאחד הימים העמוסים ביותר בבתי החולים".
מעבר להשפעות הפיזיולוגיות של הצום, אחת הטעויות החמורות שחוזרות על עצמן ביום כיפור היא הפסקת תרופות חיוניות, טעות שיכולה להיות קריטית. "חשוב להגיד שיש תרופות שלא מומלץ להפסיק גם לאנשים שבוחרים לצום, כמו נוגדי קרישה. אנשים לא לוקחים את נוגדי הקרישה שלהם, שזה לפעמים מה שמגן עליהם, ואז חוטפים התקפי לב, שבץ וכו'".
היא מוסיפה: "תרופות לאי-ספיקת לב זה דבר שאנחנו לא נמליץ להפסיק. כמובן שאנשים שלוקחים אותן יודעים שהם חייבים לעקוב אחר לחצי הדם שלהם, כי לפעמים התרופות האלה מורידות את לחץ הדם. באופן כללי יש הרבה אנשים שלא מומלץ להם לצום - כל מיני אנשים שעברו לאחרונה אוטם שריר הלב או כאבי חזה או אי-ספיקת לב מתקדמת - בטח לא לפני שהם יתייעצו עם רופא. הדבר הזה מאוד חשוב".
"הגוף הופך חסכוני יותר"
פרופ' רועי אלדור, מנהל היחידה לסוכרת במכון האנדוקריני באיכילוב, מסביר כי ההשפעות של הצום על הגוף הן תהליכים דינמיים. "אני מחלק את זה לשניים: אנשים עם סוכרת ואנשים בלי סוכרת", הוא אומר. "בגדול, צום הוא מצב שבו אנחנו לא מקבלים לא את המים שאנחנו צריכים ולא את הקלוריות שאנחנו צריכים".
מבחינה מטבולית, לדבריו, הגוף חייב קלוריות ומים כדי לתחזק את המכונה. "הסכנה להתייבשות בצום קיימת אצל כל אדם שצם ועלולה להופיע גם בצום של 24 שעות. מעבר לכך, בחסר קלורי הגוף משתמש קודם במאגרי הסוכר שאצורים בכבד. בהמשך, הכבד והכליות מתחילים לייצר סוכר ממקורות אנרגיה אחרים - שומנים וחלבונים. לא ניתן לשרוד זמן רב ללא מים אבל אפשר להחזיק זמן רב בלי אוכל, כי לרובנו יש מאגרי שומן בגוף. זו בדיוק מטרתם, לאפשר לנו לשרוד צום".
ד"ר רועי אלדורצילום: יח"צ לאומיתהוא מוסיף כי הגוף יודע להתמודד עם מחסור במזון, כל עוד יש מים זמינים. "יש אפילו עדויות על אנשים שצמו חודשים ואף שנים. מבחינה אבולוציונית הגוף שלנו הוא מכונה מאוד יעילה לשרוד צום. זה תהליך משמעותי מאד בקיום חיים על פני כדור הארץ - לשרוד לתקופות ארוכות עם מעט מקורות אנרגיה זמינים".
ואכן, מנגנונים רבים בגוף מופעלים כדי להבטיח הישרדות. "לא רק ניצול נוטריינטים, אלא מדובר כאן על שינוי מטבולי כולל: הגוף הופך חסכוני יותר, יעיל יותר, והרגישות לאינסולין עולה. גם ירידה במשקל מתרחשת בצום לאורך זמן". עם זאת, הוא מבהיר כי בצום קצר של 24 שעות רוב המנגנונים הללו כלל לא נכנסים לפעולה. "בפרק זמן כזה הגוף עוד לא עובר את כל השינויים המטבוליים. למעשה, המצב חוזר לקדמותו מהר מאוד. אנחנו עוברים ממצב שבו הגוף מפעיל מערכות חירום שמונעות מוות מרעב חזרה לשגרה שבה אנחנו שוב אוגרים קלוריות ומפנים אותן לייצור רקמת שומן, שהיא המאגר הטבעי שלנו לשרוד את הצום הבא".
עם זאת, כשמדובר באנשים עם סוכרת, מצטרף גם רובד נוסף של סיכון. "מעבר להתייבשות, אצל חולי סוכרת השגרה התרופתית והמטבולית עלולה להשתבש לחלוטין", מסביר פרופ' אלדור. "הארוחות שלפני הצום הן לרוב מאוד עשירות ועלולות לגרום לסוכר לזנק לגבהים. זו לא ארוחה רגילה אלא ארוחה גדולה במיוחד. אחר כך מגיע מצב שבו אין מקורות אנרגיה מבחוץ, ואז חלק מהתרופות עלולות לגרום לנפילת סוכר, למשל אינסולין. תרופות אחרות עלולות לגרום להתייבשות ולנפילת לחץ דם, ויש גם תרופות שעלולות להגביר את פירוק חומצות השומן ומעלות את הסיכון לסיבוכים מעודף חומציות בדם. השילוב הזה יוצר אלמנט של סכנה, פשוט כי הגוף יוצא מהשגרה".
הסיכונים לא נגמרים שם. "חולי סוכרת גם חשופים יותר לפגיעה בכליות ובלב מעצם מחלת הסוכרת והמחלות המלוות אותה - יתר לחץ דם ומחלת ההשמנה. כשאתה מתייבש, הכליות עלולות להיפגע לטווח הארוך, כי הן ממילא רגישות יותר אצל חולי סוכרת ואולי הן כבר נפגעו מהמחלה עצמה. באופן כללי חשוב לציין כי אצל אנשים עם סוכרת יש רובד נוסף של סיכון שצריך לקחת בחשבון לפני שמחליטים לצום. גם אם מחליטים לצום, חשוב מאוד להיערך מראש ולהתייעץ עם רופא".
מעבר לצום של יום כיפור, פרופ' אלדור מתייחס גם לגל הצומות והדיאטות שכבשו את עולם הבריאות בשנים האחרונות, ומזהיר כי התמונה מורכבת הרבה יותר ממה שנדמה. "בצומות כאלה אנחנו רואים לא פעם אצל אנשים עם לחץ דם גבוה או טרום-סוכרת שיפור מסוים במדדים", הוא אומר. "אבל לטווח הארוך אין לנו נתונים שזה בטיחותי, ויש אפילו רמזים שאולי זה לא בטיחותי. כשמדובר ביום אחד של צום כמו יום כיפור זה פחות רלוונטי, אבל עדיין, אנחנו לא יודעים אם זה בטוח, ואחרי שמפסיקים את הצום אין ודאות אם נגרם נזק.
"כשאתה לוקח תרופה, עושים עליה מחקר מסודר, ובתחום הסוכרת, יתר לחץ דם, מחלת ההשמנה וכד', התרופות נבדקות על עשרות אלפים אנשים במשך שנים במחקרים קליניים מבוקרים ברמה המדעית הגבוהה ביותר. לעומת זאת, בתחום התזונה אין לנו מחקרים כאלה - לא בהיקף הזה ולא במשך הזמן הזה. בסופו של דבר, בלי מחקרים גדולים וארוכים קשה לדעת מה המשמעויות. התערבות לטווח קצר יכולה להיראות מבטיחה, אבל זה לא אומר שהיא בהכרח תועיל לטווח הארוך".
"סיכון ללידה מוקדמת ולסיבוכי פגות"
ד"ר אודליה יעקב, ראש תחום רפואת נשים של כללית במחוז מרכז, מסבירה כי אצל נשים בהיריון הצום מפעיל שלבים מטבוליים שמתרחשים בקצב מואץ בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. "באופן כללי, בין 6 ל-12 שעות הגוף מבין שהוא בצום וצריך לספק סוכר זמין", היא אומרת. "בשלב הזה הוא מתחיל לפרק גליקוגן מהכבד ומהשרירים. הבעיה היא שאין לנו הרבה מאגרי גליקוגן: בכבד כמעט שאין, ובשרירים יש יותר, אבל גם שם זה מוגבל, כך שהמאגר הזה מתכלה יחסית מהר, אחרי כ-12 שעות".
בהמשך, בין 12 ל-24 שעות, הגוף כאמור עובר לשלב הבא: פירוק שומנים, מה שמכונה קטוזיס. "כאן נוצרים גופי קֶטוֹן (קֶטוֹנִים), שהם תוצר של פירוק השומן, והם מיועדים לספק אנרגיה למוח", אומרת ד"ר יעקב. "זהו בעצם מנגנון הישרדותי - ניסיון של הגוף להבטיח אספקת אנרגיה חיונית למוח גם במצב של רעב. בצום ממושך יותר של 48 עד 72 שעות כבר ניתן לראות ירידה משמעותית בגלוקוז. מעל 72 שעות מתרחשת עלייה ברמות הקטונים, ירידה בולטת ברמות הסוכר וירידה בקצב המטבולי הבסיסי", היא מציינת.
ד"ר אודליה יעקבצילום: ענת קזולהעם זאת, לדבריה, בנשים בהיריון, כל השלבים הללו מתרחשים מהר הרבה יותר. "נשים בהיריון לא פועלות לפי 'הספר' של האוכלוסייה הכללית. אצלן הפירוק המטבולי מתרחש בקצב מואץ. הן נכנסות למצב רעב מהר יותר, ומכאן גם ההשלכות רחבות יותר". היא מסבירה כי קודם כול חשוב להתייחס לשלב ההיריון שבו נמצאת האישה. "בשליש השלישי - כלומר משבוע 28 והלאה - ההשפעות של הצום משמעותיות הרבה יותר", היא אומרת. "כמובן שהכול תלוי גם במצב הרפואי של המטופלת: האם היא במעקב היריון בסיכון נמוך או גבוה, וזה משפיע ישירות על ההמלצות שניתן בסופו של דבר. וגם תנאי הצום חשובים: האם מדובר בצום קצר של כ-25 שעות, כמו ביום כיפור, או בצום ממושך יותר".
בהמשך לדבריה בדבר הפירוק המטבולי המואץ, חילוף החומרים בהיריון מגיע לייצור קטונים הרבה יותר מהר מאשר באוכלוסייה הכללית. "לקטונים יש משמעות - הן במטבוליזם והן בהשפעה על העובר ועל ההיריון עצמו", היא מציינת. "כשאנחנו מדברים על השפעה קצרת טווח, לרוב היא איננה משמעותית ולעיתים אף בטלה. עם זאת, במקרים מסוימים זה יכול להוביל לתשישות, לעייפות או לסחרחורת. נשים בהיריון גם כך נמצאות במצב פיזיולוגי של לחץ דם נמוך, ואם מוסיפים לכך את אלמנט ההתייבשות - לחץ הדם עלול לרדת בצורה משמעותית".
במצבים כאלה, מוסיפה ד"ר יעקב, מופיעות תחושות לא נעימות כמו סחרחורות, הקאות או תחושת עילפון, ובשל אספקת דם מצומצמת יותר לרחם עלולים להתפתח גם צירים מוקדמים. "זה לא משהו שאנחנו רוצים לראות, בעיקר לא משבוע 28 והלאה, כי שם כבר מדובר בסיכון ללידה מוקדמת ולסיבוכי פגות", היא מבהירה. "בצום קצר בדרך כלל לא רואים את התופעות הללו. אבל אם אישה בהיריון חווה תחושות לא נוחות, אצלה או מבחינת הרחם, יש להפסיק את הצום בהדרגה, להיוועץ ברופא ולהיבדק. זה לא מצב שאפשר להתעלם ממנו או להמשיך בו כרגיל".
מעבר לכך, מדגישה ד"ר יעקב כי יש להתייחס ביתר זהירות לנשים בהריונות בסיכון. "אנחנו לא אוהבים, חס וחלילה, צום בסוכרת היריון או בטרום-סוכרת היריון", היא אומרת. "במצבים כאלה עלולה להתרחש היפוגליקמיה - ירידה קיצונית ברמות הסוכר – או כמו שכבר צוין - קטוזיס, כלומר עלייה בגופי הקטון, שיכולה להשפיע באופן משמעותי על העובר".
במקרים אלה ההמלצה היא חד משמעית להימנע מצום במצבים של סיכון. "באופן כללי וגורף, נשים בהיריון עם סוכרת היריון, טרום-סוכרת, יתר לחץ דם, רעלת היריון, צירים מוקדמים, שליית פתח, הריונות מרובי עוברים, או כאלה שכבר קיים אצלן עיכוב בגדילה תוך-רחמית של העובר - כולן נמצאות בקבוצת סיכון שבה צום עלול להחמיר את המצב הקיים ולהוביל לסיבוכי היריון", היא מבהירה.
בנוסף, היא מדגישה כי גם נשים בריאות יחסית, אך המצויות בשליש השלישי להריונן, נכנסות להגדרה של "סיכון מיוחד". "בשלב הזה הדרישה של הגוף לאנרגיה ולנוזלים מוגברת מאוד, והרגישות לצום גבוהה פי כמה. לכן גם כאן חשוב מאוד לשקול בזהירות רבה את ההחלטה אם לצום".
השפעה על העובר עצמו היא נדבך נוסף שחייבים להביא בחשבון. "נעשו בעבר עבודות על השפעת קטונים על מערכת העצבים וההתפתחות המוחית בעובר, אך הן נעשו בהקשר של צום ממושך שבו ההשפעה משמעותית הרבה יותר", מציינת ד"ר יעקב. "צריך להבין שגופי הקטונים חוצים את השליה באופן חופשי, אין להם מחסום. לכן ההשפעה היא בוודאות גם על העובר. גם העובר מרגיש מצב של רעב, נכנס בעצמו למצב של צום מואץ ומפרק קטונים. למעשה, רמות הקטונים בעובר דומות, ולעיתים אף גבוהות יותר, מאלו של האם כך שהוא נחשף לכמות משמעותית".
כיצד הדבר משפיע על התפתחות העובר?
"כשיש כמות גבוהה של קטונים – היא משנה את מסלול המטבוליזם במוח. הדבר הזה נבדק בכמה רבדים, ובמחקרים ארוכי טווח נמצא שהוא עלול להשפיע על התפתחות המוח, ואף לגרום לפגיעה אפשרית ביצירת כלי דם קטנים במוח העובר", היא אומרת. "עד כה רוב המחקרים בוצעו במודלים של בעלי חיים, ולא בבני אדם, אבל המנגנון ברור: מדובר בפירוק שומן שמוביל לקטונים, וההשפעה שלהם עלולה להיות משמעותית".
ד"ר יעקב מדגישה: "בצום קצר לרוב אין עדות לנזק מוכח, ייתכן מצב של קטוזיס קל – אך ברוב המקרים אין לכך משמעות קלינית. עם זאת, אם מופיעה ירידה בתנועות העובר, סימני התייבשות או צירים מוקדמים, יש להפסיק את הצום בהדרגה, להיוועץ ברופא ולהיבדק. לעומת זאת, צום במצבי סיכון גבוה כמו סוכרת היריון, יתר לחץ דם או הריונות מרובי עוברים אינו מומלץ כלל, משום שהוא עלול להוביל לנזקים ממשיים ולהחמרת המצב הקיים. חשוב להבין כי בהיריון הסיכון גדול בהרבה, ולכן ההמלצות חייבות להיות זהירות ומחמירות יותר".
9 צפייה בגלריה
סימנים לצירים מוקדמים או ירידה בתנועתיות העובר מחייבים הפסקה של הצום
(צילום: shutterstock)
חולשה, עייפות, דכדוך
אך צום לא משפיע רק על מוחם של עוברים. פרופ' גל איפרגן, חבר סגל הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנהל המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים סורוקה, מסביר כי הצום משפיע גם על המוח באנשים בוגרים - ובדרכים שונות מאדם לאדם. "המוח, בניגוד לאיברים אחרים, זקוק לגלוקוז. זה הדלק שלו, ולכן כל הגלוקוז שנמצא בגוף מופנה אליו. בשעות האחרונות של היממה של צום, כשהמאגר מידלדל, אנשים מתחילים להגיב באופן שונה: יש כאלה שמרגישים עירניים וחדים יותר, ויש כאלה שמרגישים חלשים, עייפים, מדוכדכים, עצבניים או לא מרוכזים".
פרופ' גל איפרגןצילום: רחל דודלדבריו, אחד הסימפטומים השכיחים בצום הוא כאב ראש. "כמעט שליש מהאנשים חווים כאב ראש במהלך צום, גם כאלה שסובלים בדרך כלל ממיגרנות וגם כאלה שלא", הוא מסביר. "אצל חלק זה כאב ראש קל שחולף זמן קצר אחרי שחוזרים לאכול ולשתות, ואצל אחרים זה יכול להיות הטריגר להתקף מיגרנה של ממש, שנמשך זמן רב יותר". כמה גורמים תורמים לכך. "מצד אחד חוסר בסוכר זמין למוח, מצד שני - התייבשות, ובנוסף גם גמילה פתאומית מקפאין. הרי רובנו צורכים קפה או משקאות אחרים עם קפאין על בסיס יומיומי, והפסקה חדה של זה, במיוחד בצום, יוצרת אפקט מצטבר של כל הגורמים יחד".
ההשפעות אינן מסתכמות רק בכאב ראש. "כמו ששמעת מהמומחים האחרים, צום של יממה יכול להוות טריגר לאירועים בכלי דם אצל אנשים עם מחלות לב וכלי דם – וזה נכון גם לגבי המוח. אנשים שנמצאים בסיכון גבוה יכולים להיות חשופים יותר לאירועים מוחיים באותו יום". ומה לגבי ההשפעה ארוכת הטווח? "יש אנשים שטוענים שצום טוב למוח, אבל אין לזה ממש הוכחות מדעיות", מבהיר פרופ' איפרגן. "צום של יום אחד, או אפילו צום לסירוגין כמו 18/6, לא הוכח כמשפר את תפקוד המוח. מצד שני, גם לא הוכח שהוא מזיק אצל אנשים בריאים. לכן אפשר לומר שבטווח הקצר הוא לא פוגע, אבל גם לא משפר את המוח באופן משמעותי".
"לא מסוכן לאנשים בריאים"
ד"ר עירית חרמש, סגנית מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי ומנהלת רפואית של התזונה הקלינית בבית החולים רמב"ם, מדגישה כי צום של 24 שעות באדם בריא אינו גורם לנזק בלתי הפיך או לתופעות משמעותיות במערכת העיכול. "אין השפעות ספציפיות על מערכת העיכול כשאדם בריא לא אוכל יממה שלמה", היא אומרת. "מה שכן מורגש היא תחושת רעב, שנובעת מהפרשה של הורמונים וחומרים שונים במערכת העיכול כשלא מגיע אליה מזון: גרלין – שמשרה תחושת רעב, ולפטין – שאחראי על תחושת השובע. בזמן צום יש עלייה בהפרשת גרלין ולכן אנחנו מרגישים רעבים. זה לא מצב מסוכן או בעייתי".
ד"ר עירית חרמשצילום: באדיבות רמב"םמעבר לרעב היא מוסיפה כי התופעות הנפוצות ביותר בצום הן תחושת אי־נוחות כללית, חולשה, סחרחורת ורעב מתמשך. "אבל באמת אין כאן שום דבר דרמטי או מסוכן אצל אנשים בריאים", היא מדגישה. עם זאת, היא מסייגת כי לאוכלוסיות מסוימות צום כן עלול להיות בעייתי ואפילו מסוכן. "אנשים שהם מלכתחילה שבריריים, למשל כאלה עם מחלות כרוניות, מי שעברו אירועים אקוטיים כמו ניתוח סמוך לצום, או מי שמאושפזים או אושפזו לאחרונה - אצלם צום עלול להחמיר את המצב", היא אומרת. "גם מטופלים שמקבלים טיפולים כימותרפיים צריכים להיזהר. אם הם רוצים לצום, חשוב שיתייעצו קודם עם הרופא או הרופאה שלהם".
