חום שחוזר שוב ושוב, כאבי בטן בלתי מוסברים, פצעים שלא נרפאים, נגעים עוריים שמופיעים שוב באותם אזורים – כולנו מכירים את התחושה הזו: משהו בגוף לא מרגיש כמו תמיד, אבל אין סיבה נראית לעין. לא תמיד ברור מתי לפנות לרופא, מתי להתעקש על בדיקות, ומתי פשוט להמתין שהכול יעבור.
אבל יש מקרים שבהם ההמתנה הזו עלולה לעלות ביוקר. כהורים וכאחראים לבריאות שלנו ושל ילדינו, חשוב לדעת לזהות את הרגע שבו "כאבים שחוזרים כל כמה שבועות" הם לא סתם עוד וירוס – אלא תמרור אזהרה.
קדחת ים תיכונית משפחתית
קדחת ים תיכונית משפחתית (FMF) היא מחלה גנטית התקפית, הפוגעת בעיקר בילדים ובני נוער, ולעיתים אף מתפרצת כבר בגיל הינקות. המחלה מתאפיינת בהתקפים חדים וקצרים של חום, כאבי בטן, ולעיתים גם כאבים בחזה או נפיחות במפרקים – תסמינים כלליים שיכולים להיראות כחלק מווירוס רגיל. אך כאן טמון ההבדל: התסמינים חוזרים באותו אופן בדיוק, שוב ושוב – לפעמים אחת לחודש, לפעמים אחת לשלושה חודשים. בין התקף להתקף הילד בריא לחלוטין, מה שעלול להטעות הן את ההורים והן את הרופאים.
3 צפייה בגלריה
קדחת ים תיכונית משפחתית מתאפיינת בחום, כאבי בטן, כאבים בחזה ועוד. אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
האבחון של FMF מתבסס על הקשבה לסיפור הקליני – דפוס התקפי חוזר, מוצא אתני מתאים, ולעיתים גם סיפור משפחתי. בדיקות דם בזמן התקף מצביעות לרוב על מדדי דלקת גבוהים, ולעיתים מבוצעת גם בדיקה גנטית תומכת. ברוב המקרים, הסימנים קיימים – צריך רק לדעת לשאול. אם ילד סובל מהתקפי חום וכאבי בטן שחוזרים מדי כמה שבועות או חודשים, במרווחים קבועים יחסית – יש מקום לבדיקה מעמיקה. ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר, כך ניתן להתחיל טיפול פשוט ויעיל, למנוע סיבוכים מסכני חיים ולשפר משמעותית את איכות החיים.
HS: שנות כאב עד שמישהו מחבר את הנקודות
קבוצת סיכון נוספת לפספוס אבחנה של מחלות כרוניות ונדירות היא אוכלוסיית הצעירים והצעירות – שלרוב נחשבים בריאים, אינם מקיימים שגרת בדיקות, ולעיתים נוטים להניח שבעיות רפואיות יחלפו מעצמן.
כך קורה גם במחלת HS (הידרדניטיס סופורטיבה) – מחלת עור דלקתית כרונית, המתבטאת בנגעים תת-עוריים דלקתיים, כואבים ולעיתים גם מפרישי מוגלה, שחוזרים שוב ושוב באותם אזורים. לרוב מדובר באזורים אינטימיים כמו בתי השחי, המפשעות, מתחת לשדיים, ולעיתים גם על פני העכוז או הירכיים. הנגעים עשויים להיראות כפצעוני אקנה עמוקים או כשערה "הפוכה" (חודרנית) – ולכן לא פעם מטופלים במשך חודשים ואף שנים באמצעות משחות, אנטיביוטיקה או משככי כאבים, מבלי שמי מהמטפלים מעלה על דעתו שמדובר במחלה כרונית של ממש.
ד"ר יוסי טייב צילום: ofer hajayovהנתון המטלטל ביותר לגבי HS הוא זה: הזמן הממוצע לאבחון המחלה עומד כיום על כשבע שנים. שבע שנים של כאב, של מבוכה, של הסתרה. שבע שנים של טיפולים שלא מטפלים בגורם המחלה, של החמרה הדרגתית ושל צלקות – עד שמגיע הרגע שבו מישהו, רופא עור או מטופל שמתעקש להבין, מצרף סוף-סוף את כל חלקי הפאזל.
העיכוב באבחון אינו רק עניין סטטיסטי. הוא פוגע באופן ישיר באיכות החיים של הסובלים מהמחלה – וברובם נשים צעירות. מדובר בנגעים כואבים שמקשים על התפקוד היומיומי: הליכה, ישיבה, פעילות גופנית, אינטימיות. מעבר לכך, HS עלולה להחמיר בהיעדר טיפול, ולהוביל להיווצרות תעלות תת-עוריות, זיהומים חוזרים, ולעיתים אף צורך בניתוחים מורכבים להסרת אזורי עור פגועים. במקרים מסוימים, היא מלווה גם בדיכאון, חרדה ותחושת ניכור חברתי – במיוחד בקרב בני נוער שמתקשים להבין מדוע הגוף שלהם "בוגד" בהם.
3 צפייה בגלריה
הידרדניטיס סופורטיבה: נגעים תת-עוריים דלקתיים באזורים אינטימיים כמו בתי שחי, מפשעות, עכוז ועוד
(צילום: Shutterstock)
לכן, ההכרה בדפוס היא קריטית: כשמופיעים פצעים כואבים, מפרישים או מוגלתיים שוב ושוב באותו אזור – במיוחד באזור אינטימי – חשוב לפנות לרופא עור ולשאול באופן מפורש: "האם זו יכולה להיות HS?"
ברוב המקרים, האבחנה היא קלינית – אין צורך בבדיקות דם או הדמיה, אלא בהבנה של התמונה הכוללת. טיפול נכון עשוי לעצור את ההחמרה, ולמנוע סיבוכים, צלקות קשות או ניתוחים בעתיד. לפעמים שיחה פתוחה אחת – אפילו שאלה אחת – יכולה לקצר משמעותית את הדרך לאבחון.
ללמד לזהות
בהמשך לכך, חשוב לזכור שחלק בלתי נפרד ממניעת מחלות הוא חינוך לבריאות – כולל שיחות שלעיתים נתפסות כ"מביכות". כרופאים וכהורים, עלינו לקחת אחריות גם על ההיבט הזה: לשוחח עם הילדים, במיוחד בגיל ההתבגרות, על סימנים שדורשים תשומת לב – גם כשהם מופיעים באזורים אינטימיים או נוגעים בנושאים שלא תמיד נעים להעלות.
עבור הורים לנערות ולנשים צעירות, חשוב לעודד שגרה של בדיקות גינקולוגיות קבועות – וגם לשים דגש על בדיקה עצמית של השד: יש לשים לב להופעת גוש, שינוי במרקם העור, הפרשה מהפטמה או כל שינוי אחר שאינו רגיל. מנגד, גם גברים צעירים צריכים להיות מודעים לבריאות האשכים – ולהיבדק במקרה של תחושת אי-נוחות, גדילה חד-צדדית, כאבים חוזרים או כל שינוי אחר שמצדיק בירור.
3 צפייה בגלריה
חלק בלתי נפרד ממניעת מחלות הוא חינוך לבריאות – כולל שיחות שלעיתים נתפסות כ"מביכות"
(צילום: Shutterstock)
השיחות האלו אולי לא תמיד קלות – אבל הן חיוניות. דווקא פתיחות, הסבר ונורמליזציה של בדיקות ואיתור תסמינים כבר בגיל צעיר, יכולים למנוע סבל, לעכב אבחנות מיותרות – ולחסוך סיבוכים בעתיד.
כך תדעו מתי לפעול
לסיכום, יש כמה כללים פשוטים שיכולים לסייע להבין מתי מדובר בתסמין הדורש בירור רפואי יסודי:
- תסמין שחוזר על עצמו יותר משלוש פעמים באותו אופן – באותו אזור בגוף, באותה עוצמה – דורש התייחסות.
- תסמין שלא מגיב לטיפול שגרתי, או מחמיר לאורך זמן.
- שינוי פתאומי בגוף: גוש, נגע בעור, שינוי בגוון או בצורתו של איבר מוכר.
- כאב כרוני, או התקפים שחוזרים באותה תבנית – גם אם יש הפוגות בין לבין.
- אינטואיציה של הורה – כשמשהו פשוט "לא מרגיש רגיל" אצל הילד, גם אם אין הסבר ברור.
ככל שהמודעות גבוהה יותר – כך האבחון מהיר יותר, והטיפול פשוט ויעיל יותר. הרפואה של היום יודעת להתמודד עם מחלות מורכבות, גם כשהן נדירות – אבל היא לא יכולה לעשות זאת לבד. אנחנו – ההורים, המטופלים, והרופאים הראשונים שפוגשים את הילד או הנערה – מהווים את קו ההגנה הראשון.
ד"ר יוסי טייב הוא רופא עור בכיר במערך העור במרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון
