"קרין השאירה פה נעליים גדולות ואני לא מצליח להיכנס לנעליה. כל יום אני כמו תינוק שנולד ואני לומד ללכת, כי אין לי ברירה אחרת", מודה אמירם יוסיפון (39) מקריית אונו שאשתו קרין גביש יוסיפון, רק בת 35, הלכה לעולמה לפני כחודש לאחר מאבק בן כשנתיים בסרטן השד. היא הותירה שני ילדים, בני חמש ושבע ומשפחה שבורת לב. "דיברנו על זה הרבה לקראת הסוף. היא אמרה שאין ברירה ושאני צריך לקום וללמוד ללכת. החיסרון שלה מאוד מורגש בבית בכל דבר. הילד הקטן שלנו בן החמש שואל למה אלוהים לקח דווקא את אמא. אין לי תשובה לזה".
קרוביה של קרין מבקשים כעת להמשיך את דרכה ולהפיץ את המסר שהייתה חוזרת עליו שוב ושוב: ללכת להיבדק, כי גילוי מוקדם מציל חיים.
5 צפייה בגלריה
"היא שידרה שהכול בסדר ושחיים לצד זה". קרין גביש יוסיפון ז"ל שנפטרה מסרטן השד לצד בעלה אמירם יוסיפון
(צילום: באדיבות המשפחה)
בחודש אפריל 2023 החלה קרין להתלונן על כאבים באזור האגן. "היא אמרה לי יום אחד שהיא קמה וכואבת לה הרגל", נזכר הבעל אמירם. "קרין הייתה אדם שלא התלונן, אפילו את הלידות היא עשתה בחיוך וללא אפידורל. לא לקחה שום סוג של תרופה. אמרתי לה שנלך לרופא והיא אמרה זה שזה יעבור. כשהיא התחילה ממש להתלונן, הלכנו לרופאים ואמרו לה שזה דלקות והיא האמינה להם ולקחה את התרופות. אחרי תקופה הפסיקה לקחת כי אמרה שהן לא עוזרות לה".
הבעל אמירם: "דיברנו על זה הרבה לקראת הסוף. היא אמרה שאין ברירה ושאני צריך לקום וללמוד ללכת. החיסרון שלה מאוד מורגש בבית בכל דבר. הילד הקטן שלנו בן החמש שואל למה אלוהים לקח דווקא את אמא. אין לי תשובה לזה"
אחותה הקטנה, אוריין היינמן, מספרת שמשפחת גביש חיה בצל סרטן השד - שתי הסבתות נפטרו מהמחלה. "קרין הייתה עם בעלה והילדים בחו"ל ברילוקיישן, שממנו הם חזרו בחודש דצמבר. כחודש-חודש וחצי לפני הגילוי היא פנתה לאורתופדים כשהתלוננה על כאבי גב ואגן, ואלו התעקשו שמדובר בדלקת באגן והסתפקו רק בבדיקה פיזית נקודתית ללא בדיקות מקיפות יותר, למרות שהכאבים לא חלפו ואף החריפו", היא מתארת. "לאורך השנים כשהגיעה לרופאי נשים, הפנתה אליהם את השאלה האם עליה להיבדק ולהיות במעקב - שהרי שתי הסבתות שלנו נפטרו מסרטן השד - ואלו התעקשו שהיא צעירה ולא צריכה להיות במעקב".
הבשורה המרה
אמירם מספר על הרגע שבו הבין שמשהו קיצוני קורה: "התעקשתי שתלך לסדרת בדיקות אחרת. היא הלכה, אבל גם זה לא בדיוק עזר. עד שהיא התקשרה יום אחד ואמרה: בוא מהר הביתה, אני צריכה שתיקח אותי למיון. וידעתי שאם קרין אומרת לי דבר כזה, צריך להיות מאוד קיצוני".
היינמן נזכרת אף היא ברגע שבו החלה להיחשף האמת על המחלה של אחותה: "במאי היא הייתה עם הילדים במספרה, וכשיצאו ממנה הרגישה כאב משתק. היא לקחה אותם הביתה והזעיקה את אמירם בעלה. הוא לקח אותה למיון, ושם - לאחר יומיים של אשפוז ובדיקות - בישרו לנו שמדובר בסרטן שד גרורתי מדרגה 4, מתקדם מאוד".
אחותה אוריין היינמן נזכרת: "היא הייתה עם הילדים במספרה, וכשיצאו ממנה הרגישה כאב משתק. היא לקחה אותם הביתה והזעיקה את אמירם בעלה. הוא לקח אותה למיון, ושם - לאחר יומיים של אשפוז ובדיקות - בישרו לנו שמדובר בסרטן שד גרורתי מדרגה 4, מתקדם מאוד"
הרגע הזה נחקק בזכרונה לעד: "הגיע מתמחה כחלק מהסבב לבוא לבדוק לשלומה של קרין, ותוך כדי שהוא מדבר איתה הוא קיבל שיחה ופתאום נפלו פניו. קרין הסתכלה עליי ואני עליה, והבנו שמשהו לא טוב קורה. הוא אמר 'אני ממש מתנצל, אני ממש חייב לצאת להתייעצות', ואז אחותי הסתכלה עליי שוב ואמרה 'רגע, אל תקפצי למסקנות, הכול בסדר'. עברו שתי דקות ונכנס מנהל המחלקה עם שיירה אחריו. הגיעה מנהלת מחלקת השד, ובישרו לה את זה בצורה יותר פורמלית שיש לה סרטן שד בשלב מאוד מתקדם ושזה היה המקור לכל הכאב שהיא סחבה איתה".
טיול אחרון באיטליה
גם אחרי הבשורה הקשה, קרין נשארה חזקה. "כשהפילו עליה בשורה כזו, גם אז היא שמרה על פאסון וקור רוח", מספרת היינמן. "היא ישר אמרה 'יש לבן שלי יום הולדת בעוד יומיים, איך אני מגיעה אליו?' כבר הושיבו אותה על כיסא גלגלים כי היו לה דברים בעצמות ואמרו לה שאסור לה ללכת. היא עשתה הכול כדי להגיע ליום ההולדת כדי לא להרוס לבן שלה, וכשהיא הגיעה העלמנו את כיסא הגלגלים הצידה".
5 צפייה בגלריה
"היה לה חשוב לקחת את הילדים לטיול באיטליה למקום שהיא ובעלה טיילו בעבר כזוג"
(צילום: באדיבות המשפחה)
במשך השנתיים שחלפו מאז, היו עליות ומורדות, כפי שמספרת אחותה של קרין: "היא שידרה שהכול בסדר ושחיים לצד זה, גם כאשר בישרו לה שיש לה שבועות עד חודשים לחיות. היא עברה עשרה פרוטוקולי טיפול שונים והייתה במחקר ראשוני. רק בשנה האחרונה היא התחילה טיפולי כימותרפיה. היא ידעה שזה הסוף. היא ידעה שהיא לא יכולה להחלים מזה, וידעה שמתישהו זה ייגמר. למרות זאת, ביום-יום הייתה בתפקוד מלא ולפעמים כעסה אפילו שאנחנו עושים מזה עניין. גם לי הייתה לפעמים תקווה שהיא תנצח את הסטטיסטיקה אחרי שהחזיקה יותר משנתיים. גם כשהיא הייתה מאושפזת במצב לא טוב, היא הכניסה לנו לראש שהכול מתפקד ושהכול בסדר, ש'גם את זה אני אעבור'".
חודש לפני שנפטרה, קרין הצליחה להגשים משאת לב אחרונה. "היה לה חשוב לקחת את הילדים לטיול באיטליה למקום שהיא ובעלה טיילו בעבר כזוג", מספרת היינמן. "היא הצליחה לקבל אישור מהרופאים ולטוס איתם לכמה ימים, והייתה להם חוויה אחרונה מרגשת ומהנה".
נגעה בכולם - עד הסוף
"לקרין היה קטע שלא משנה את מי הייתה פוגשת, בין אם זה ילד קטן או אדם מבוגר, איכשהו היא הצליחה לגעת בכולם והייתה מאוד מיוחדת", מספר אמירם. "היו לה אנרגיות מאוד מיוחדות והיא הייתה כמו אדם בצורת לב, ממש נוגעת בלב של כולם ויכולה תמיד למצוא נושא משותף עם כל אחד ולהכיל כל אחד. כל מי שהיה מדבר איתה היה לוקח איתו משהו. סבא שלי התאהב בה מהרגע הראשון. היא תמיד ציינה את ימי ההולדת שלו וביקשה שנלך לבקר אותו ושנזמין אותו. החברים שלי היו מתקשרים אליה להתייעץ על כל דבר.
"גם כשהייתה במיון, מהרגע הראשון שהתחלנו את כל הגילוי, לא משנה לאיזו מחלקה הגיעה, כולם היו נשבים בקסמה. אף פעם לא התלוננה, תמיד הייתה אופטימית ושמחה. גם כשהייתה בשלב קשה מאוד של המחלה וידעה שאין לה עוד הרבה זמן, היא מצאה כוח לעודד מישהי שהמתינה לרופא ותמכה בה. היא הייתה כמו מלאך שירד ונתנה לה אופטימיות".
5 צפייה בגלריה
"לא משנה לאיזו מחלקה הגיעה, כולם היו נשבים בקסמה". קרין גביש יוסיפון ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
אחותה אוריין נזכרת: "קרין הייתה הסנדוויץ' בחבורה. כיאה לסנדוויץ' היא הייתה אחראית על הליכוד המשפחתי, תמיד הייתה דואגת שנחגוג ביחד חגים, ארוחות שישי, מארגנת מפגשים. מהרגע שנולדתי ועד לרגע האחרון היא תמיד דאגה לי כאילו היא אמא שלי. גוננה, שמרה וטיפלה, ואין יום ב-30 שנות חיי שלא דיברנו בו. הצקתי לה, התייעצתי איתה וככה זה היה תמיד. תמיד היא הייתה אחותי הגדולה ותמיד היא תישאר. הייתה חזקה מבחוץ אבל רגישה מבפנים, ושמה את המשפחה שלה במקום הראשון. היה לה לב גדול מאוד ותמיד עזרה לכל מי שצריך מבלי לדבר יותר מדי".
על חייה כאם, אוריין מספרת: "היא הייתה אמא הכי מעורבת שיש. הילדים היו מרכז חייה מהרגע שהם נולדו. היא הייתה בוגרת שני תארים אבל החליטה שהיא מתמסרת להורות, והייתה עם כל אחד מהם בבית כשנתיים במסירות מלאה". אמירם מוסיף: "קרין הייתה אמא ממש טובה, הקדישה את כל כולה לילדים ודאגה להם".
למרות קשיי המחלה, קרין הצליחה לשמור על רוחה עד הסוף. "כמה ימים לפני שהיא נפטרה היא דנה איתי איזו מתנה היא תקנה לבן שלי שחגג שנה", מספרת היינמן. "כמה שעות לפני שהיא נפטרה באתי להיות איתה. חברות שלה היו שם. למרות שהיא כבר הייתה מעט מטושטשת, היא צחקה מאחת הבדיחות של החברות. המחלקה בשיבא ידעה לכבד את הרצונות ואת העקשנות שלה. קרין הייתה מאוד פייטרית עד הרגע האחרון, והצוות ממש כיבד את הדרך שלה להילחם עד הרגע האחרון".
"לא להיות שאננים"
למרות מצבה, קרין הקדישה את ימיה האחרונים להפציר בנשים אחרות להיבדק. "היא כל כולה הייתה במאבק והחלמה. היא נידבה את התסכול מהסיטואציה להזהיר בנות אחרות", מספרת היינמן. "בכל מפגש עם מישהי צעירה - חברות שלה, בנות משפחה, חברות שלי - היא תמיד הייתה מדברת על זה שצריך לקבוע תור לרופא ולעשות מעקבים. ביקשה להתעקש על עוד ועוד בדיקות כדי לא ליפול לסטטיסטיקה שלה. כשהייתה פוגשת נשים במחלקה שבישרו להן על סרטן, היא הייתה יושבת לידן ותומכת בהן".
אמירם מוסיף: "כשקרין הייתה באשפוז, היא הייתה מפצירה בכל מי שראתה ללכת ולהיבדק. זה היה מסר שהיא עבדה עליו יום-יום. היא שלחה הודעות בקבוצות ווטסאפ ודיברה עם כל מי שרק הכירה להעביר מסר של 'בואו לא נקשיב לרופאים, הם לא יודעים הכול. ואם אני לא הרגשתי כלום, אז עוד נשים לא מרגישות ולכן צריך להיבדק'".
אמירם על המסר החשוב שנותר: "היה אפשר להציל את קרין אם היו מגלים את הסרטן בשלב מוקדם. כנראה שהייעוד של קרין הוא להזהיר נשים אחרות. אפשר להציל את עצמך דרך בדיקה פשוטה מאוד. צריך להתעקש עליה ולא להתעלם מכאבים. לא לחשוב שאנחנו עשויים מחומר בלתי פגיע"
"היה אפשר להציל את קרין אם היו מגלים את הסרטן בשלב מוקדם", אומר אמירם. "כנראה שהייעוד של קרין הוא להזהיר נשים אחרות. אפשר להציל את עצמך דרך בדיקה פשוטה מאוד. צריך להתעקש עליה ולא להתעלם מכאבים. לא לחשוב שאנחנו עשויים מחומר שהוא בלתי פגיע. זה המסר הכי חזק והכי נכון שקרין הייתה רוצה להעביר לכל מי שרק אפשר. מספיק שאישה צעירה אחת תראה את זה ותלך להיבדק ותציל את עצמה - עשינו את שלנו, כי הצלנו פה נפש אחת".
היינמן מסכמת: "מהרגע שהיא נפטרה, מהר מאוד נכנסנו לפאזה של להפיץ כמה שיותר את האמירה של 'לכו להיבדק', של החשיבות של גילוי מוקדם. לא להיות שאננים, להתעקש גם אם אומרים לך שאת צעירה ושאת לא בקבוצת סיכון, כי זה יכול לשנות חיים. יש תפקיד מאוד חשוב לזמן של הגילוי. כבר במהלך השבעה, הושבנו בנות והן קבעו תורים לרופאים להיבדק".
"קרין לא תהיה פה יותר, ולא כואב לה והיא לא סובלת", מסכם הבעל אמירם, "אבל היא השאירה פה אנשים להתמודד עם הכאב הזה. זה היה פתיר אם רק היו מגלים את זה קודם".
הבדיקות שחשוב להכיר
בדיקת שד ידנית
בדיקה ידנית היא דרך פשוטה וחשובה לגילוי מוקדם. הרופאה או הרופא ממששים את השד ומחפשים גושים או שינויים במבנה הרקמה. מומלץ לעבור בדיקה זו מגיל 20, לפחות פעם בשנה. את הבדיקה יש לעבור אצל אצל רופא/ת שד או כירורג/ית שד. במהלך הבדיקה, כדאי לבקש הדרכה גם על בדיקה עצמית - מישוש שגרתי שניתן לבצע לבד בבית.
מהי בדיקת ממוגרפיה?
זהו צילום רנטגן מיוחד שבו אפשר לגלות גושים קטנים שאי אפשר להרגיש בבדיקה ידנית. גילוי מוקדם של סרטן השד מגדיל משמעותית את סיכויי ההחלמה ומציל חיים. אם מתגלה ממצא חשוד, מופנית המטופלת לאולטרסאונד שד ולבדיקות נוספות.
מי זכאית ומתי?
בדיקה זו ממומנת בסל כבדיקת סקר לנשים בגילי 74-50. לנשים מומלץ לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים. מומחים בארה"ב המליצו לפני יותר משנתיים להקדים את בדיקת הממוגרפיה לכל הנשים מגיל 40 ולא מגיל 50.
נשים שאצל בת משפחה שלהן מדרגה ראשונה (אם או אחות) התגלה סרטן השד - יכולות להיבדק מגיל 40, או מגיל הצעיר ב-10 שנים מהגיל שבו התגלתה המחלה אצל בת משפחתן. לנשים אלו מומלץ להיבדק מדי שנה.
נשים וגם גברים בקבוצת סיכון גבוהה מסיבות אחרות - יכולים להיבדק בהפניית רופא כירורג.
אילו עוד בדיקות קיימות?
בנוסף לבדיקות השגרתיות, יש גם בדיקת סקר גנטית שיכולה לסייע בגילוי מוקדם של סיכון תורשתי לסרטן השד.
הבדיקה בודקת שינויים שכיחים בגנים BRCA1 ו-BRCA2, והיא נכללת בסל הבריאות עבור נשים ממוצא אשכנזי (מלא או חלקי) ומ-2025 נכנסה לסל גם לנשים ממוצא אתיופי. הבדיקה ניתנת לביצוע במסגרת הסל כבר מגיל 18.
מוטציה באחד משני הגנים BRCA היא תורשתית, כאשר לכל צאצא של נשא.ית יש סיכון של 50% לרשת אותה. לא כל מי שנושא מוטציה בגן BRCA יחלה בסרטן, אך המוטציה מעלה את הסיכון משמעותית - לנשאיות BRCA2 קיים סיכון של כ-50% ואף יותר לחלות בסרטן שד ועד כ-25%-30% לסרטן שחלות.
