אלכס ג' (42), גרושה ואם לשניים, מפיקת אירועים ממרכז הארץ, התחילה להרגיש מותשת בכל בוקר, כבר בשעות המוקדמות של היום. "זה לא היה לי הגיוני, הייתי פשוט עייפה כל הזמן, רק רוצה להניח את הראש ולעצום עיניים", היא מספרת. "חברות אמרו לי 'ברור שזה הגיוני, את אמא לשני ילדים, את עובדת קשה', אבל אני הרגשתי שזה משהו מעבר לזה. אני עדיין צעירה, לא יכול להיות שבשעה שבע בערב אני מוצאת את עצמי גמורה על הספה. אלה לא חיים נורמליים".
כשפנתה לרופא המשפחה והתעקשה ש"משהו לא בסדר", התשובה הייתה שזו כנראה עייפות מצטברת, אולי סטרס. רק אחרי בדיקת דם שגרתית, התברר שההמוגלובין שלה נמוך מאוד. האבחנה: אנמיה – מצב רפואי שנפוץ הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ולא תמיד מקבל את הטיפול המתאים בזמן.
3 צפייה בגלריה
עייפות בלתי מוסברת, חולשה או ירידה בריכוז – תסמינים נפוצים של אנמיה שלא תמיד מזוהים בזמן
(צילום: Shutterstock)
אנמיה: מצב רפואי חמקמק
אנמיה, המוגדרת כירידה ברמות ההמוגלובין או בכמות תאי הדם האדומים, משפיעה על לפחות 12.5% מהאוכלוסייה מעל גיל 60 – אם כי ההערכות בשטח מצביעות על שיעור גבוה יותר, שעשוי להגיע לכאחד מכל חמישה מבוגרים. במקרים רבים, האנמיה אינה מאובחנת כראוי ואינה זוכה לטיפול מתאים, בין היתר משום שהתסמינים שלה מיוחסים בטעות להזדקנות.
ד"ר זאהי סעידצילום: פרטי"ההמוגלובין בדם הוא היכולת שלנו לקבל חמצן לגוף – ובעצם את האנרגיה לגוף", מסביר ד"ר זאהי סעיד, מומחה לרפואת משפחה בכללית, מחוז חיפה, ויועץ מנכ"ל הכללית לחברה הערבית. "אם יש פחות דם – אז יש פחות חמצן בגוף, ויש יותר חולשה, עייפות ואת כל תסמיני האנמיה. החמצן הוא כמו הדלק שלנו".
התסמינים האופייניים לאנמיה כוללים עייפות קבועה, חולשה, סחרחורת, כאבי ראש, התכווצויות ברגליים, קור בלתי מוסבר, ירידה בסיבולת הגופנית, קושי בריכוז ו"ערפול מוח". חלק מהחולים אינם מפתחים תסמינים כלל, אך גם במקרים אלה האנמיה עלולה להחמיר מחלות כרוניות קיימות ולגרום לסיבוכים משמעותיים.
לדברי ד"ר סעיד, "פעמים רבות נוטים לייחס את התסמינים לעייפות, מתח או חולשה כללית – ורק כשנעשות בדיקות דם, מגלים שמדובר באנמיה ולעיתים זה כבר בשלב מתקדם. אבל מרגע שמבוצעת בדיקת דם, קשה לפספס – במיוחד כשמשווים לתוצאות קודמות".
מגוון גורמים – ותסמינים מתעתעים
למרות שרוב הבדיקות הרפואיות כוללות ספירת דם מלאה (CBC), הכוללת גם ערכי המוגלובין, מקרים רבים של אנמיה נותרו בלתי מזוהים. כך למשל, מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society מצא כי מתוך כ-2,000 מטופלים בני 65 ומעלה, כ-20% היו אנמיים – אך רק בשליש מהמקרים הדבר תועד בתיק הרפואי.
הגורמים לאנמיה מגוונים: בכשליש מהמקרים מדובר במחסור תזונתי, לרוב בברזל ולעיתים גם בוויטמין B12 או חומצה פולית. עם העלייה בגיל, צריכת המזון עשויה להיפגע, ובמקביל עלולים להופיע דימומים פנימיים ממושכים (למשל עקב כיב קיבה, פוליפים או סוכרת), שמובילים לאובדן ברזל. גם לאחר ניתוחים משמעותיים קיימת שכיחות גבוהה לאנמיה ממושכת.
3 צפייה בגלריה
הדמיה ממוחשבת של תאי דם אדומים. באנמיה, מספרם או תפקודם נפגעים – מה שמוביל לעייפות ולחולשה
(צילום: shutterstock)
ד"ר סעיד מוסיף כי לחסר בברזל או להפרעה בספיגה עשויות להיות סיבות רבות: "זה יכול לנבוע מתזונה לקויה, מהיריון, או ממחזור חודשי אצל נשים בגיל הפוריות – מצב שבו יש איבוד דם שעולה על היכולת של הגוף לפצות דרך התזונה. יש גם גורמים נוספים כמו מחלות במערכת העיכול, בעיות ספיגה, תרופות אנטי-דלקתיות, תרופות נגד צרבת, שינויים הורמונליים, ועוד סיבות פחות שכיחות".
מתי ברזל פומי לא מספיק כטיפול?
אצל חלק מהחולים, נטילת ברזל דרך הפה אינה יעילה או אינה נסבלת – בשל תופעות לוואי כמו עצירות, בחילות והתכווצויות. במקרים כאלה, טיפול בעירוי ברזל תוך-ורידי נמצא כיעיל ובעל השפעה מהירה.
"כעיקרון, הטיפול הראשוני בחסר ברזל הוא טיפול פומי – כלומר, תכשירי ברזל שניטלים דרך הפה", אומר ד"ר סעיד. "רובם זמינים ללא מרשם רופא. אבל אם המטופל לא מגיב לטיפול או סובל מתופעות לוואי קשות כמו בעיות עיכול – שוקלים לעבור למתן ברזל בעירוי תוך-ורידי. בדרך כלל מדובר בשישה עירויים, ולאחר מכן עוקבים אחרי רמות ההמוגלובין. אם יש שיפור – הטיפול נחשב מוצלח. ברוב המקרים, שישה עירויים מספיקים".
לא תמיד זו בעיה בברזל
אנמיה עלולה לנבוע גם ממחלות כרוניות כמו אי-ספיקת לב, כשל כלייתי, מחלות מעי דלקתיות או תסמונות של מח עצם. במקרים אלה, אין בהכרח חסר ברזל – אלא קושי של הגוף להשתמש בו ליצירת תאי דם חדשים. לכן, הטיפול יתמקד במחלה הבסיסית, ולא במתן תוספים.
3 צפייה בגלריה
הטיפול הראשוני בחסר ברזל הוא טיפול פומי – כלומר, תכשירי ברזל שניטלים דרך הפה
(צילום: shutterstock)
בנוסף, אנמיה עלולה להיות סימן מקדים למחלות ממאירות כמו סרטן המעי הגס או סרטן הקיבה – ובמקרים כאלה נדרש בירור יסודי של מקור הדימום. "כשמדובר באנמיה לא אופיינית או כזו שנחשבת חריגה – למשל אצל גבר צעיר – חשוב להעמיק בבירור", מדגיש ד"ר סעיד. "ייתכן שמדובר בבעיה במערכת העיכול, ולעיתים זהו סימן מוקדם לסרטן במעי הגס. יש מגוון סיבות שדורשות בדיקה מקיפה".
לדבריו, גם חוסר בוויטמין B12 או בחומצה פולית עלול להוביל לאנמיה. "נטילה לא מבוקרת של תרופות להורדת חומציות הקיבה עלולה לפגוע בספיגת הוויטמינים הללו", הוא מסביר. "כאשר עולה חשד לדימום פנימי ממערכת העיכול, נבצע בדיקות כמו דם סמוי בצואה, קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה – כדי לבדוק את מערכת העיכול הן מהקיבה והן מהמעי הגס".
לא רק עייפות – גם סיכון ממשי
מעבר לתסמינים הסובייקטיביים, אנמיה בגיל המבוגר נקשרה לעלייה בסיכון לנפילות, שברים, החמרה במחלות כרוניות, אשפוזים ממושכים ואף סיבוכים לבביים כמו התקף לב או שבץ – במיוחד כאשר רמות ההמוגלובין יורדות לרמות מסכנות חיים.
ההמלצה לציבור: לבדוק את תוצאות ספירת הדם שנערכה בששת החודשים או בשנה האחרונה, ולשים לב לערכי ההמוגלובין. ארגון הבריאות העולמי מגדיר ערכים של 13 גרם לדציליטר כתקינים לגברים, ו-12 לנשים שאינן בהיריון – אך ישנם מומחים הסבורים שערכים אלה נמוכים מדי, בעיקר בגיל המבוגר.
אם נרשמה ירידה מתמשכת ברמות ההמוגלובין – או חריגה מהנורמה – חשוב לפנות לרופא המשפחה או להמטולוג להמשך בירור.
