אפשר להסכים עם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על מסקנה מרכזית אחת בדוח שפרסם היום: מערך בריאות הנפש במדינת ישראל אכן רחוק מלספק את הדרישה הציבורית השוטפת לסיוע נפשי בשגרה, שלא לדבר על חירום. תורים של חודשים ארוכים לאיש מקצוע מתחום הנפש אינם מתקבלים על הדעת. באותה נשימה, גם כדאי להזכיר מי אחראי למחדל המתמשך הזה, למרות אינספור התרעות ותחינות לתיקון המצב. רמז: זה לא משרד הבריאות.
מבקר המדינה סיפר שמערך בריאות הנפש קרס אחרי 7 באוקטובר
(צילום: משרד מבקר המדינה)
במשך עשרות שנים מתעלמים ממשלת ישראל והעומד בראשה, בנימין נתניהו, באמצעות הממונה על הקופה הציבורית, משרד האוצר, ביודעין וברשלנות פושעת, מהמערכת הרפואית החלשה, הרעבה, והדלה ביותר בכוח אדם ובתקציבים. עד אוקטובר 2023 זה היה הנוהל, ברירת המחדל. והנה הפתעה: כשצריכים את המערכת הזו, למשל במשבר לאומי חסר תקדים כמו המלחמה הנוכחית, אכן קשה – אם לא בלתי אפשרי – לגייס את המשאבים הנדרשים.
ולמרות נקודת הפתיחה החלשה, על אף הקושי האובייקטיבי העצום במציאת פתרונות מהירים ומקצועיים בתחום שנמצא במשבר מתמשך, יש לציין לטובה את ההתגייסות המהירה של מערכת הבריאות לטובת הנושא הנפשי מאז פרוץ המלחמה. למעשה, הייתה זו המערכת הראשונה שהתגייסה לעמוד לרשות הציבור, מיד עם תחילת האזעקות ב-7 באוקטובר. מרכזי החוסן נפתחו לציבור בשעה 09:00 בבוקר בקירוב, והעניקו שירות לעשרות אלפי פונים.
בתוך זמן קצר גובשה התוכנית הלאומית לבריאות הנפש, שגם עליה היה צריך להילחם במשך שבועות ארוכים, עד שהתקבל - לא לפני הפעלת לחץ ציבורי מתון, כמקובל - התקציב שנדרש עבורה. בימי שגרה, סביר להניח שהתוכנית החשובה הזו הייתה מעלה אבק במרתפי היוזמות הלאומיות הגנוזות של משרד האוצר.
למרבה ההפתעה, מתבסס דוח המבקר, שמציג את תמונת המחסור בשירותי הנפש בישראל, על סקר חד-פעמי שנערך על מדגם של כאלף איש, שהעלה ממצאים חסרי תקדים. על-פי ממצאי הסקר הזה, כ-38 אחוז מאוכלוסיית המדינה מגלה תסמיני דכאון ופוסט טראומה ברמת חומרה בינונית עד קשה. המבקר כותב שכ-900 אלף איש בישראל עשויים לסבול מתסמיני פוסט טראומה, דיכאון או חרדה. אבל מה שלא תמיד עובד בתחומים אחרים, לא יכול להניב ממצאים מהימנים בתחום מקצועי ומורכב כל-כך כמו פסיכיאטריה, מה עוד שהשאלונים הקיימים מיועדים לבדוק הימצאות דיכאון אצל מי שנמצא במצב רגיל, לא במשבר אובייקטיבי כמו מלחמה. להסיק משאלון כזה שבוצע בתנאים שכאלה על רמת התחלואה הנפשית במדינת ישראל זו טעות של מתחילים.
מהצד השני של המשוואה, גם משרד הבריאות עצמו לא טרח לבדוק עד היום כמה אנשים באמת נזקקים למענה נפשי. לכן כל המספרים שנזרקים משני הצדדים מבוססים על ספקולציות. המועצה הלאומית לפוסט-טראומה, המייעצת למשרד הבריאות, מדברת על כ-320 אלף איש, כשליש בלבד מהערכת המבקר, שיזדקקו לטיפול בהקשרים של טראומה ופוסט טראומה. שנה ורבע אחרי תחילת האירועים הגיע הזמן שגוף מקצועי ייקח על עצמו לבדוק באמת מה מצב בריאות הנפש שלנו על מנת לדייק את המענים הנדרשים.
"השאלונים הקיימים מיועדים לבדוק הימצאות דיכאון אצל מי שנמצא במצב רגיל, לא במשבר אובייקטיבי כמו מלחמה. להסיק משאלון כזה שבוצע בתנאים שכאלה על רמת התחלואה הנפשית במדינת ישראל זו טעות של מתחילים"
צריך לומר לציבור ביושר: בתנאים הנוכחיים, אי אפשר לתת מענה נפשי למיליון בני אדם. גם היום, שנה ורבע אחרי פרוץ המלחמה, סוגיית הטיפול הנפשי היא כנראה הדחופה והחשובה ביותר על שולחנם של מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, ושל מנכ"לי קופות החולים, שפועלים במשותף במאמץ לייצר עבורה פתרונות טובים ומקצועיים. היקף המערכים הנפשיים האמבולטוריים כבר גדל ב-20 אחוזים, וצפוי להמשיך לגדול. זה לא יקרה תוך שבועות ואפילו לא חודשים.
עם כל הרצון הטוב, ואפילו בעזרת תקציבים נדיבים, שהגיעו באיחור גדול, אי אפשר לייצר אנשי מקצוע בטווח המיידי. לכל אלה נוספות גם מגבלות תפעוליות שונות: אגף השכר לא חתם עדיין על הסכם שכר עם הפסיכולוגים, החשב הכללי מגביל את התשלום הציבורי עבור טיפולים, והתחרות על כוח האדם הטיפולי נמשכת כל העת גם מול גופים ציבוריים אחרים, כמו משרד הביטחון, שלא מגביל את התשלום עבור הטיפולים שמוענקים באמצעותו לאוכלוסיות שונות.
ואחרון חביב. מדינת ישראל, למרבה הצער, למודת קשיים ומשברים. על פי תורת הטיפול העדכנית בטראומה, רוב הציבור צפוי להתגבר בסופו של דבר על הקושי הנוכחי בלי טיפול, באמצעות כוחות הנפש והחוסן הטבעי שלו. אין שום ספק שאפשר וצריך להרחיב את המענים הנפשיים, גם בלי לשדר לכולנו שאנחנו חולים.
