פינויו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, לבית החולים על רקע אירוע לבבי באמצע אימון כושר, החיה מחדש את השיח על הקשר בין פעילות ספורטיבית להתקפי לב בקרב ספורטאים מקצועיים ואלו העוסקים בפעילות גופנית בשגרה. אז מה הופך את הפעילות שאמורה לשפר את בריאותנו למצב שעלול לסכן אותה, ואיך אנחנו יכולים למנוע את האירוע מלהתרחש? מסתבר שפשוט צריך לשים לב ללב.
לא כולנו "אנשי ברזל"
פעילות גופנית סדירה משפרת באופן משמעותי את פרופיל גורמי הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם. לחצי הדם, רמות הסוכר בדם, פרופיל השומנים, משקל והרכב גוף - כולם נוטים להשתפר בעת ביצוע פעילות גופנית קבועה, ועל כן המלצות האיגודים המדעיים לאוכלוסייה הכללית הן לבצע פעילות גופנית סדירה בעצימות בינונית לפחות 150 דקות (או בעצימות גבוהה לפחות 75 דקות) במהלך השבוע, בעדיפות לחלוקה לרוב ימות השבוע. מדד זה נקבע, היות שהוא נמצא כמפחית משמעותית את הסיכון לפתח התקפי לב ואף תמותה, בהשוואה לאנשים בעלי אורח חיים יושבני.
4 צפייה בגלריה
על אף היתרונות הברורים של פעילות גופנית, בזמן מאמץ עצים עלול לעלות באופן זמני הסיכון לאירוע לבבי
(צילום: Shutterstock)
למרות שפעילות ספורטיבית בריאה, ואנשים העוסקים בפעילות גופנית סדירה נמצאים בסיכון מופחת בעשרות אחוזים להתפתחות מחלות לב ותמותה, באופן פרדוקסלי, בזמן הפעילות העצימה עצמה, עולה הסיכון באופן זמני לאירוע לבבי ולהפרעות בקצב הלב.
לא פעם אנו רואים באמצעי התקשורת כתבות על מתאמנים בחדר כושר או ספורטאים מקצועיים אשר התמוטטו באופן פתאומי בזמן פעילות ספורטיבית, כתוצאה מהפרעת קצב מסכנת חיים ו/או אוטם בשריר הלב. אירועים אלו גורמים להד תקשורתי נרחב, היות שהם מתרחשים בשטח ציבורי, באנשים צעירים באופן יחסי, ספורטיביים, הנחשבים כבריאים.
פרופ' ברק צפרירצילום: הקריה הרפואית רמב"םשכיחות"דום לב" בספורטאים אינה שכיחה ואף נדירה. במחקר שפורסם לאחרונה ברצים למרחקים ארוכים, דווח על מקרה אחד של דום לב שהתרחש אחת לכ-100 אלף משתתפים שסיימו מרוץ מרתון או חצי-מרתון בארה"ב (ובנשים אף פחות מכך). הגורמים לאירועים אלו משתנים כתלות בגיל, כאשר באנשים צעירים הסיבה השכיחה היא מחלה מבנית של שריר הלב, בעיקר עיבוי גנטי של שריר הלב העלול לגרום להפרעת קצב מסכנת חיים, הפרעות במערכת החשמלית של הלב, או מוצא/מהלך מולד לא תקין של העורקים הכליליים.
"למרות שפעילות גופנית מבורכת בכל גיל, לעיתים אנשים אינם מודעים לכך שהם בקבוצת סיכון, ואף חושבים שפעילות ספורטיבית אינטנסיבית מהווה 'תעודת ביטוח' נגד מחלת לב שהיא כביכול מחלה של הגיל המבוגר בלבד"
כשחוצים את גיל 35, הסיבה השכיחה לדום לב או אירוע לבבי בזמן או מיד לאחר פעילות גופנית, היא חסימה פתאומית של עורק כלילי על רקע טרשת עורקים הגורמת לאוטם שריר הלב והפרעת קצב משנית. בהקשר זה חשוב לציין כי בשנים האחרונות פעילות ספורטיבית בענפי סיבולת כגון ריצות ארוכות, רכיבות אופניים, טריאתלונים וכדומה, הופכת להיות שכיחה יותר ויותר באוכלוסייה הכללית. לא רק ב"מבוגרים צעירים" בעשור הרביעי והחמישי לחייהם, אלא גם בהיקף נרחב בעשורים השישי ואף השביעי לחיים. לא פעם מדובר באנשים שלא עסקו בפעילות ספורטיבית בגיל צעיר, ולהם יש גורמי סיכון פעילים להתפתחות מחלות לב וכלי דם כגון רמת כולסטרול גבוהה, יתר לחץ דם או מחלת כליות כרונית.
במחקרים שבהם בוצעו בדיקות הדמיה כגון CT של הלב באתלטים, נצפה כי ספורטאים בענפי סיבולת אינם "חסינים" מפני התפתחות טרשת עורקים כלילית בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בגיל דומה.
למרות שפעילות גופנית מבורכת בכל גיל, לעיתים אנשים אינם מודעים לכך שהם בקבוצת סיכון, ואף חושבים שפעילות ספורטיבית אינטנסיבית מהווה "תעודת ביטוח" נגד מחלת לב שהיא כביכול מחלה של הגיל המבוגר בלבד.
מהו התקף לב ומי בסיכון?
מחלת לב כלילית נובעת מהצטברות רבדים טרשתיים בדפנות כלי הדם העורקיים, המספקים דם לשריר הלב. כאשר הרובד הטרשתי מצטבר ומצר את כלי הדם בצורה משמעותית, נגרמת הפרעה באספקת הדם הגורמת לאיסכמיה וסימפטומים במאמץ, וכאשר מתרחש קרע ברובד הטרשתי, המוביל להיווצרות קריש דם שחוסם באופן פתאומי את העורק הכלילי, מתרחש "התקף לב".
עבודות מחקר מראות כי מספר גורמי סיכון אשר ניתנים באופן פוטנציאלי למניעה, אחראים לחלק ניכר מהסיכון המיוחס לאוכלוסייה לפתח התקפי לב או שבץ מוחי. עישון, היעדר פעילות גופנית, דפוסי תזונה שאינם בריאים, סוכרת, השמנה, הפרעות בשומני הדם ויתר לחץ דם, הינם גורמי סיכון עיקריים להתפתחות מחלות לב וכלי דם.
מעבר לגורמי סיכון אלו, ישנם מרכיבים נוספים המשפיעים על התפתחות טרשת העורקים אשר אינם בני השפעה כגון גיל, מין, מוצא אתני, תורשה וגנטיקה, כמו גם גורמים נוספים המעודדים הצטברות טרשת עורקים, כדוגמת תחלואה במחלות דלקתיות כרוניות, נטייה לקרישיות יתר, והמצב הנפשי-חברתי.
בגדים נוחים, בקבוק מים ופרופיל גורמי סיכון
הערכת הסיכון הלבבי וביצוע בדיקות סיקור לאנשים מעל גיל 35 טרם פעילות גופנית, תלויה במספר משתנים וביניהם: גיל המטופל, היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם בגיל צעיר, פרופיל גורמי הסיכון, ועצימות הפעילות הגופנית המיועדת.
יש לזכור כי גורמי סיכון כגון יתר לחץ דם, רמה גבוהה של כולסטרול או סוכר בדם, או רמת Lipoprotein(a) מוגברת (אשר נקבעת גנטית), אינם גורמים בהכרח לסימפטומים כלשהם, ולכן אם לא ייבדקו לא נדע על קיומם.
"קוצר נשימה וסחרחורת שאינם תואמים את דרגת הפעילות, וכאב בחזה בזמן מאמץ, עלולים להעיד על בעיה לבבית, ואין להתעלם מהם. כמו כן, אם יש ירידה פתאומית שאינה מוסברת ביכולת הגופנית במאמץ או בביצועים הספורטיביים, יש לבצע בירור רפואי בהקדם"
בהתאם למשתנים הללו, ובייחוד כאשר מתוכננת פעילות גופנית בעצימות גבוהה או גבוהה מאוד, יש לבצע הערכה רפואית הכוללת אנמנזה רפואית, בדיקה גופנית, סקירת גורמי הסיכון, תרשים אק"ג במנוחה ובדיקת מאמץ מקסימלי.
4 צפייה בגלריה
גורמי סיכון כגון יתר לחץ דם, רמה גבוהה של כולסטרול או סוכר בדם, אינם גורמים בהכרח לסימפטומים כלשהם, ודורשים בדיקה
(צילום: shutterstock)
לפי הממצאים, יישקל צורך בבירור נוסף על ידי קרדיולוג, כגון: הדמיה פונקציונלית של שריר הלב בבדיקת אקו לב במאמץ או הדמיה אנטומית של עורקי הלב ב-CT עם הזרקת חומר ניגודי. במקביל לצורך בהערכת דרגת הסיכון, טרם פעילות גופנית, יש לעודד המשך פעילות גופנית ספורטיבית סדירה בכלל האוכלוסייה כחלק מאורחות חיים בריאים, היות שכשירות גופנית גבוהה כרוכה בהפחתה משמעותית של מחלות כרוניות הנרכשות באופן כללי ומחלות לב וכלי דם בפרט.
למה יש לשים לב בעת פעילות גופנית?
קוצר נשימה וסחרחורת שאינם תואמים את דרגת הפעילות, וכאב בחזה בזמן מאמץ, עלולים להעיד על בעיה לבבית, ואין להתעלם מהם. כמו כן, אם יש ירידה פתאומית שאינה מוסברת ביכולת הגופנית במאמץ או בביצועים הספורטיביים, יש לבצע בירור רפואי בהקדם. אין לדחות פנייה לגורם רפואי במקרה שיש סימפטומים שאינם שגרתיים או אינם מוכרים. כמו כן יש לדאוג להידרציה (שתיית מים) נאותה לפני, בזמן ולאחר פעילות גופנית, ולהעצים פעילות ספורטיבית בצורה הדרגתית.
חזרה לפעילות לאחר אירוע לבבי
ישנה חשיבות רבה לחזרה הדרגתית לפעילות גופנית סדירה לאחר אירוע לבבי, היות שפעילת גופנית משפרת את הכשירות הגופנית והרווחה הנפשית לאחר האירוע החריף, משפיעה על גורמי הסיכון להתקדמות טרשת העורקים, ואף מפחיתה את הסיכון לאירועים לבביים נוספים.
4 צפייה בגלריה
קוצר נשימה וסחרחורת שאינם תואמים את דרגת הפעילות, וכאב בחזה בזמן מאמץ, עלולים להעיד על בעיה לבבית, ואין להתעלם מהם
(צילום: shutterstock)
שיקום לב היא מסגרת טיפולית הנכללת בסל שירותי הבריאות, לטיפול במגוון חולים עם מחלות לב לאחר אשפוז עקב "התקף לב", אי-ספיקת לב, וכן התערבות פולשנית כגון צנתור טיפולי או ניתוח מעקפים. מטרתה להחזיר את החולים לתפקוד מיטבי גופני ונפשי, ולהפחית תחלואה עתידית ממחלות לב וכלי דם.
השיקום נעשה באמצעות ביצוע אימון גופני מבוקר ומנוטר, טיפול בגורמי הסיכון למחלות לב, חינוך והדרכה, תמיכה קבוצתית ושינוי חיובי באורחות החיים. צוות השיקום רב-תחומי וכולל רופאים קרדיולוגים, אחים/יות טיפול נמרץ, פיזיולוגים של מאמץ ומאמנים גופניים, דיאטנים ופסיכולוג שיקומי. התוכנית השיקומית מותאמת באופן אישי למטופל, בהתאם לאירוע שעבר, התפקוד הלבבי והגופני, והצרכים הפרטניים.
מחלת הלב לעיתים מלווה באתגרים נפשיים משמעותיים, ולאנשים שעסקו בפעילות ספורטיבית עצימה, טרם האירוע הלבבי, יש לרוב חשש מחזרה לפעילות גופנית סדירה. השתתפות בתוכנית שיקום לב מאפשרת חזרה הדרגתית לפעילות ספורטיבית בעזרת תוכנית אימון גופני המותאמת אישית למטופל על ידי פיזיולוג מאמץ, ומבוצעת תחת בקרה וניטור של אק"ג אלחוטי בסביבה תומכת של צוות רב מקצועי.
פרופ' ברק צפריר הוא קרדיולוג בכיר ומנהל שירות שיקום לב ברמב"ם; יו"ר החוג לאפידמיולוגיה ומניעה קרדיווסקולרית באיגוד הקרדיולוגי הישראלי
