הזיכוי המהדהד של סיגל איצקוביץ' מרצח בנה ליאם בן השש לאחר שנקבע שלא הייתה שפויה בעת המעשה התקבל היום (א') בבית המשפט המחוזי לאחר תהליך ממושך וחוות דעת של שורת מומחים בפסיכיאטריה. גורם בפרקליטות מחוז תל אביב אמר ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet כי "ניתנה בעניינה חוות דעת, לאחר הסתכלות ממושכת של ארבעה פסיכיאטרים בכירים, וזו התקבלה על דעתנו, בין היתר, כי התיישבה עם העולה מחומר החקירה ועל כן, אימצנו אותה".
במהלך הדיונים בעניינה הוצגו לבית המשפט שתי חוות דעת פסיכיאטריות. האחת הוזמנה מטעם ההגנה וקבעה כי במועד האירוע הייתה איצקוביץ' "במצב פסיכוטי פעיל, שגרם לה לאיבוד האחיזה במציאות, אובדן שליטה על התנהגותה ולפגיעה ביכולתה להבדיל בין טוב לרע ובין אסור למותר". הפרקליטות ביקשה לקבל חוות דעת של פאנל מומחים, שניתנה על ידי שלושה מומחים פסיכיאטרים.
שלושת המומחים - יו"ר הפאנל ד"ר אמיר בן אפרים המשמש כפסיכיאטר מחוז צפון, ד"ר מלה גלוזמן, פסיכיאטרית מחוז תל אביב וסגנה ד"ר חן גרינבלט, קבעו ש"בעת ביצוע העבירות הנאשמת הייתה במצב פסיכוטי", אך הוסיפו שהיא כשירה לעמוד למשפט. יחד עם זאת, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט, פאנל המומחים סבר ש"הנאשמת סובלת מסכיזופרניה בסבירות גבוהה".
הסוגיה הנפשית עולה פעמים רבות כבר בשלב החקירה המשטרתית. כשיש אינדיקציה לרקע נפשי אפשרי נשלח החשוד לבדיקה פסיכיאטרית ראשונית. לאחר הגשת כתב האישום נשלח הנאשם לבירור פסיכיאטרי עמוק יותר, שבמסגרתו מועבר חומר חקירה לפסיכיאטר המחוזי. הפסיכיאטר המחוזי הוא עד מטעמו של בית משפט ורק לאחר שמגובשת חוות דעתו, מחליטים הצדדים אם לאמץ אותה.
"קשה מאוד לשכנע את בית המשפט"
במקרה של איצקוביץ', בהיעדר רקע פסיכיאטרי ביקשה הפרקליטות חוות דעת שנייה ובית המשפט הורה כאמור על קבלת חוות דעת נוספת מטעם פאנל של שלושה פסיכיאטרים. לאחר שזו התקבלה ולנוכח הקביעה שהיא לקתה במחלת נפש במועד ביצוע העבירות - מחלה שפגעה ביכולתה להבין את מעשיה, הפרקליטות אימצה את חוות הדעת.
עו"ד נתנאל לגאמי, המשנה לסנגורית הציבורית הארצית ומרכז (במשותף) את תחום ייצוג אנשים עם מוגבלות בסנגוריה הציבורית, טוען שיש מקרים ספורים של זיכויים בתיקי רצח או המתה בגלל רקע נפשי. לדבריו, ההחלטה בעניינה של איצקוביץ' לא יכולה לפתוח פתח למקרים נוספים רבים. "קשה מאוד לשכנע את בית המשפט שסייג אי-שפיות הדעת התרחש. צריך להוכיח משפטית שאתה חולה ושבזמן הפשע עצמו היית במצב פסיכוטי ושיש קשר סיבתי בין שני הדברים".
ומה הסיכוי שאיצקוביץ' באמת תשהה שנים רבות באשפוז פסיכיאטרי? תלוי את מי שואלים. השופט ירון לוי מבית המשפט המחוזי אמנם קבע "אנחנו מצפים שהיא תהיה מאושפזת ל-25 שנה", אבל ד"ר איגור ברש, יו"ר החברה לפסיכיאטריה משפטית בישראל וסגן מנהל בית החולים הפסיכיאטרי איתנים, מציין שהחוק קובע שתקופת הכפייה המרבית הכוללת אשפוז וצו לטיפול מרפאתי כפוי, לא תעלה על 25 שנים. "החוק קובע שמשך האשפוז לא יעלה על משך העונש המרבי שהיה מקבל הנאשם אילו היה נמצא בר עונשין", הסביר.
ד"ר איגור ברש: "החוק דורש שכל שינוי או הקלות שיינתנו ייעשו באופן הדרגתי לאחר בדיקה מעמיקה של מצבו הנפשי של המטופל ורמת המסוכנות שלו – בתחילה ניתנות חופשות קצרות בליווי, לאחר מכן חופשות ארוכות יותר ובהמשך אף חופשות עם לינה"
עם זאת, הוא מציין שהאשפוז הכפוי לא נמשך בהכרח 25 שנים וקרוב לוודאי שגם אצל איצקוביץ' השחרור יגיע קודם לכן בהתאם להחלטת ועדה מיוחדת המורכבת משופט מחוזי בדימוס, פסיכיאטר משפטי, וקרימינולוג קליני.
עו"ד נתנאל לגאמיצילום: אלבום פרטיד"ר ברש, שלוקח חלק גם כן בוועדות אלה, אומר כי ועדה שכזו מתכנסת מדי חצי שנה ובוחנת מטופלים לאחר שרצחו או ניסו לרצוח: "החוק דורש שכל שינוי או הקלות שיינתנו ייעשו באופן הדרגתי לאחר בדיקה מעמיקה של מצבו הנפשי של המטופל ורמת המסוכנות שלו – בתחילה ניתנות חופשות קצרות בליווי, לאחר מכן חופשות ארוכות יותר ובהמשך אף חופשות עם לינה". לדבריו, בדרך כלל לאחר 15-10 שנים, הוועדה תחליט על המרת צו האשפוז הכפוי בצו לטיפול מרפאתי כפוי, "כלומר שהמטופל ישוחרר מאשפוז, יחזור לגור בביתו, או בהוסטל ויהיה מחויב להגיע למרפאה פעם בחודש".
עו"ד לגאמי מציין בהקשר זה כי "ועדות שכאלו משחררות לרוב רק אחרי שנים רבות, שכן הם חייבים להוכיח שינוי מהותי בסיסי ורציף במצב הנאשם".
סוגיה פילוסופית חברתית
בתי המשפט מתייחסים בתהליך לשני משתנים חשובים: אי-שפיות בעת המעשה (כפי שנקבע במקרה של איצקוביץ') מול אי-שפיות במהלך המשפט. בנוסף, בתי המשפט מפרידים בין אי-שפיות בעת המעשה לבין האחריות של מבצע העבירה, כפי שמסביר ד"ר צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש: "לפי החוק, אדם שנמצא במצב פסיכוטי של פגיעה בבוחן המציאות, ושהשיפוט שלו אינו תקין, לא יישא באחריות למעשים שלו, כל עוד הדבר נובע כתוצאה ממחלה". לדבריו, אי-שפיות יכולה לנבוע גם בשל שימוש בסמים למשל, אם כי במצב כזה, ועל אף שגם כאן מדובר בהתקף פסיכוטי, בשל העובדה שלא מדובר במחלה ומשום שאותו אדם יכול היה למנוע את הפשע - הוא יישא באחריות. לדבריו, בישראל לא קיימת הפרדה בין מצב של אי-שפיות זמנית לאי-שפיות קבועה.
ד"ר צבי פישלצילום: טל שחרלדברי ד"ר פישל, קיים מתח בין "הכוח הרפואי" ל"כוח המשפטי": "אשפוז אדם במחלקה פסיכיאטרית סגורה נובע מתוך רצון להגן עליו ועל הסביבה, תוך שניתן לבחון אותו ואת ההתנהלות שלו כל העת. יש מי שיגיד שיש לטפל באדם חולה במסגרת הרצויה ולשחרר אותו כי העבירה שנעשתה אינה באשמתו. מן העבר השני, יש את הכוח המשפטי והחברתי, שטוען שקיימת סכנה בשחרור אותו אדם לחופשי תוך זמן קצר מאוד. המתח מביא לאיזושהי 'פשרה', כך שאותו אדם מקבל את הטיפול שהוא זקוק לו וייקבע זמן שבו הוא צריך להיות מורחק מהחברה".
פאנל המומחים שחיבר את חוות הדעת הפסיכיאטרית קבע כאמור שאיציקוביץ' סובלת בסבירות גבוהה מסכיזופרניה. ד"ר איגור ברש מסביר שסכיזופרניה היא הפרעה נפשית כרונית, שכוללת תקופות של התלקחות והפוגה. לדבריו, בעת התלקחות המחלה, האדם שרוי במצב פסיכוטי, בדרך כלל חווה מחשבות שווא והזיות, ופועל בהתאם להן. "מצבים אלו מלווים בפגיעה בבוחן המציאות ובשיפוט, ולעיתים במצבים אלה המטופל עלול לבצע מעשים מסוכנים". ד"ר ברש מציין כי בתקופות של הפוגה, האדם אינו מגלה סימני מחלה ומתפקד באופן נורמטיבי.
ד"ר איגור ברשצילום: בוריס שכנוביץכ-1% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים מסכיזופרניה. "בישראל, מתוך כ-6 מיליון בוגרים, ישנם כ-60 אלף חולי סכיזופרניה. עם זאת, בכל רגע נתון מאושפזים רק 2,500–3,000 מתוכם. רובם חיים בבית, בהוסטלים או במסגרות שיקומיות, כאשר הם אינם בשלב פעיל של המחלה". ד"ר ברש מציין כי מטרת האשפוז היא להביא את החולה להפוגה יציבה וממושכת, כך שיוכל לתפקד באופן נורמטיבי לאורך זמן.
3 צפייה בגלריה
גברים שלוקים בנפשם שביצעו פשע מאושפזים בדרך כלל בחטיבה לביטחון מרבי בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. ארכיון
(צילום: נחום סגל)
גברים שלוקים בנפשם שביצעו פשע נשלחים לאשפוז במחלקה פסיכאטרית סגורה, מאושפזים בדרך כלל בחטיבה לביטחון מרבי בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. לדברי ד"ר ברש, לנשים אין חטיבה שכזו, אך קיים תכנון להקים אחת כזו בהמשך. "כיום נשים שנשלחות לאשפוז במוסד סגור מתאשפזות בבית חולים פסיכיאטרי לפי מקום מגוריהן".
ד"ר מולי לינדר: "המקרה הנוכחי הוא קיצוני באופן מיוחד, אבל בסך הכול רוב האנשים הפסיכוטיים אינם אלימים. יש אנשים שחיים עם פסיכוזה קבועה במשך הרבה מאוד שנים בקהילה, לא בבתי חולים, וזה עובד בסדר גמור"
יש אנשים שחיים עם פסיכוזה קבועה במשך שנים רבות בקהילה ולא בבתי החולים, כפי שמסביר ד"ר מולי לינדר, סגן מנהל בית החולים שער מנשה, וראש החוג לפסיכיאטריה בפקולטה לרפואה בטכניון. לדבריו, אחוז הסובלים מהתקף פסיכוטי באוכלוסייה,גדול ממה שאנשים חושבים. "גם בהערכת חסר, יש כמה עשרות אלפי אנשים כאלה בישראל, ורובם נמצאים מחוץ למסגרות אשפוז". ד"ר לינדר מוסיף ש"מי שמגיעים לאשפוז הם מטופלים הנמצאים במצב קשה, כשאינם מאוזנים והמצב הפסיכוטי מוביל לסיכונים. "המקרה הנוכחי הוא קיצוני באופן מיוחד, אבל בסך הכול רוב האנשים הפסיכוטיים אינם אלימים. יש אנשים שחיים עם פסיכוזה קבועה במשך הרבה מאוד שנים בקהילה, לא בבתי חולים, וזה עובד בסדר גמור".
ד"ר מולי לינדרצילום: נחום סגללא בכל מקרי הפסיכוזה, אנשים הופכים לאלימים. "כך למשל אדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית ונמצא במצב מאניה פסיכוטי עלול להיות פסיכוזה של גדלות – והוא יהיה בטוח שיש לו תפקידים מיוחדים וכשרונות מיוחדים, אבל זה לאו דווקא אומר שהוא הולך לעשות משהו בעייתי או מסוכן. המצב המסוכן יתרחש אם בשל הפסיכוזה הוא יחוש שיש לו יכולות על-טבעיות ויחליט ללכת על כביש מהיר, מתוך איזושהי אמונה אמיתית שהוא לא יכול להיפגע ממכוניות חולפות, אז אנחנו כבר במקום אחר. במצבים קיצוניים אחרים, אנשים יכולים להיות מסוכנים גם כלפי אנשים אחרים, כשלמשל הם מאמינים שאותם אנשים עוקבים אחריהם או רוצים ברעתם".
ד"ר לינדר מבקש להדגיש כי הפרעות פסיכיאטריות הן מחלה לכל דבר. "כמו שאנחנו לא מאשימים אנשים בסוכרת או באסתמה שלהם, אין שום היגיון ושום חמלה להאשים אדם בהפרעה נפשית שהוא סובל ממנה, אפילו שבמקרים קיצונים מתוך הפרעה נפשית הוא עושה דברים מסוכנים או בעיתיים".
וכיצד מטופלים אנשים כמו איצקוביץ' במחלקה הסגורה?
ד"ר לינדר מסביר שהחיים במחלקה זו מתוכננים על ידי הצוות הרפואי והסיעודי והמטופלים עוברים במהלך היום טיפולים פרטניים, טיפולים קבוצתיים, ריפוי בעיסוק, טיפול באומנות. "כל החלקים המשפטיים מאוד חשובים אבל אנחנו בסוף כצוותים רפואיים מטפלים באדם. בתוך הטיפול יש תמיד הרבה מאוד מורכבות. יש אנשים שעשו דברים מאוד מאוד קשים, ואחרי שמצבם השתפר, הם מצטערים מאוד על מה שעשו. נתקלנו במקרים שאנשים שרצחו מישהו קרוב ואהוב מתוך מצב פסיכוטי, פיתחו הפרעה פוסט-טראומטית על עצם הרצח שביצעו".
ד"ר פישל מסכם: "אני חושב שצריך להבין שלמרות שאנחנו מאוד רוצים שהדברים יהיו שחור או לבן, הדברים יותר מורכבים מזה. יש כאן מורכבות".
