כשסוניטה "סוני" וויליאמס (59) המריאה לחלל ביוני 2024, היא הייתה מוכרת בשיערה הכהה והעשיר – אפילו הנשיא טראמפ כינה אותה "האישה עם השיער הפרוע". אבל כשחזרה בשבוע שעבר אחרי 288 ימים בחלל – במשימה שתוכננה להימשך שמונה ימים בלבד – שיערה היה לבן כמעט לגמרי.
מאחורי השינוי הדרמטי מסתתר הסבר מדעי: שהות ממושכת בלי כוח כבידה (מיקרו-כבידה), חשיפה לקרינה ושינויים בלחץ משפיעים על מערכות הגוף כולן – מהידלדלות עצם ושריר, דרך עיוות מבנה העין ועד שינויים ב-DNA. כעת, על קרקע מוצקה, וויליאמס ועמיתה בארי (בוץ') ווילמור (62) נכנסו לתהליך שיקום בן 45 ימים, שבו יתמודדו עם השלכות פיזיות ונוירולוגיות של חיים בחלל. איך הגוף שלהם השתנה – והאם כל נזק ניתן לתיקון?
7 צפייה בגלריה
האסטרונאוטית סוני וויליאמס נעזרת בצוות כדי לצאת מהחללית בחזרתה לכדור הארץ
(צילום: AFP PHOTO / NASA / Keegan Barber)
7 צפייה בגלריה
וויליאמס מנופפת לשלום בדרכה לשיגור במשימת סטארליינר לתחנת החלל, 6 במאי 2024
(צילום: AP Photo/John Raoux)
"שהות ארוכת טווח בחלל היא לא תופעה יוצאת דופן – היו גם אסטרונאוטים ששבו רק אחרי יותר משנה", אומר ד"ר ערן שנקר, רופא חלל ישראלי שליווה שש משימות חלל, כולל את משימת אילן רמון ז"ל והמעבורת "קולומביה" שהתפרקה באוויר עם כניסתה לאטמוספירה. "זה אמנם אפשרי, אבל רחוק מלהיות בטוח. מה קורה לגוף במהלך שהות ממושכת בחלל? שום דבר טוב מבחינה בריאותית. כל מערכות הגוף נפגעות – כולן".
מה קורה לגוף אחרי 288 ימים בחלל?
המשימה של האסטרונאוטית וויליאמס ועמיתה ווילמור בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) תוכננה להימשך רק שמונה ימים והתארכה בעקבות תקלות טכניות – דליפת הליום שהתגלתה בחללית שלהם.
לבסוף, חללית SpaceX שנשלחה לחלץ אותם נחתה במפרץ אמריקה (עד לא מזמן מפרץ מקסיקו) ליד חופי פלורידה. סטיב סטיץ', מנהל תוכנית הצוות המסחרי של נאס"א, הביע הקלה על חזרתם הבטוחה והדגיש כי האסטרונאוטים נמצאים במצב בריאותי טוב מיד לאחר הנחיתה. לדברי ד"ר שנקר, החלטת נאס"א להשאיר את וויליאמס ועמיתה בתחנת החלל למשך 288 ימים נולדה מתוך זהירות שנובעת מהטראומה של אסון "קולומביה".
ד"ר ערן שנקרצילום: פרטיחזרתה של וויליאמס חשפה את ההשפעות הקשות של שהות ממושכת במיקרו-כבידה. מדיווחי נאס"א וממחקרים קודמים עולה שגופם של האסטרונאוטים חווה שינויים דרמטיים, בדומה לאסטרונאוטים אחרים ששוהים חודשים ארוכים בחלל.
אובדן מסת עצם: זה אחד השינויים הדרמטיים בשהות ממושכת בחלל. לפי נאס"א, במהלך 288 הימים של וויליאמס בתחנת החלל, צפיפות העצם שלה עלולה לרדת בשיעור של כ-1% בחודש – כמעט 10% בסך הכול. הפגיעה המשמעותית נרשמת בעצמות הרגליים, האגן ועמוד השדרה, מה שמעלה את הסיכון לשברים.
7 צפייה בגלריה
סוני וויליאמס ובארי ווילמור בדרכם לשיגור בקפסולת סטארליינר, 5 ביוני 2024
(צילום: AP Photo/Chris O'Meara)
ד"ר שנקר מסביר כי בחלל, העצם "לא מרגישה לחץ", מאחר שהגידים והשרירים רפויים ולא מפעילים עליה עומס – ולכן הגוף מפרק את העצם בקצב מואץ. לדבריו, אסטרונאוטים צעירים מאבדים בחודש אחד את אותה כמות עצם שאנשים מבוגרים מאוד מאבדים בשנה שלמה על פני כדור הארץ, והדבר מחייב שיקום ארוך טווח – שלא תמיד מצליח להשיב את העצם למצב התקין.
דלדול שרירים: זו אחת ההשלכות המיידיות של שהות ממושכת במיקרו-כבידה. גם וויליאמס, שהתאמנה כשעתיים וחצי ביום כדי לשמר את הכוח הגופני, נראתה שברירית וחלשה לאחר נחיתתה – תוצאה ישירה של חוסר שימוש בשרירים התומכים במשקל הגוף.
לפי נאס"א, אסטרונאוטים מאבדים עד 10% ממסת השריר במהלך משימות ארוכות, במיוחד בשרירי הרגליים, הגב והליבה. ד"ר שנקר מסביר שכאשר אין מתח קבוע בשריר – כפי שקיים בכוח המשיכה על כדור הארץ – השריר "מתפרק", משום שאין לו תמריץ להישאר פעיל. "זה גם ההסבר לכך שוויליאמס נזקקה לעזרה מיד לאחר הנחיתה, מאחר שההליכה עצמאית עם החזרה לכדור הארץ אינה פשוטה כלל", הוא מסביר.
השפעות על הלב וכלי הדם: במיקרו-כבידה, הלב אינו נדרש להיאבק בכוח המשיכה, מה שעלול לגרום לשינויים בתפקודו ולהשפיע על מחזור הדם. מחקרים מראים שאסטרונאוטים נוטים לסבול מירידה בכוח כיווץ הלב ובלחץ הדם, מה שעלול להוביל לסחרחורות, עייפות ופגיעה בכושר האירובי לאחר שובם.
"בכדור הארץ רוב הנוזלים שואפים לרדת לרגליים, והלב פועל כמשאבה להזרים אותם בחזרה לראש", מסביר ד"ר שנקר. "לעומת זאת, בחלל – הנוזלים מתפזרים בגוף באופן שווה, והלב מאבד מהמאמץ הדרוש לפעול כמשאבה חזקה. לאורך זמן, זה עלול לגרום להתנוונות שריר הלב. יש שאומרים שאם ייוולד ילד בחלל, הלב שלו ייוולד קטן מדי מכדי לתפקד בכדור הארץ".
בעיות שיווי משקל וקואורדינציה: מערכת שיווי המשקל, שממוקמת באוזן הפנימית, פועלת באופן שונה במיקרו-כבידה. עם החזרה לכדור הארץ, וויליאמס, כמו אסטרונאוטים אחרים, סבלה ככל הנראה מסחרחורות קשות ואובדן זמני של תחושת הכיוון. הלחץ על האוזן הפנימית גורם לאסטרונאוטים לחוות תחושת תנועה לא יציבה גם לאחר החזרה לכדור הארץ. רוב האסטרונאוטים אינם מסוגלים ללכת ישר במשך 24 עד 48 שעות לאחר הנחיתה, ונדרשת מהם תקופת הסתגלות לשיווי משקל מחודש.
השפעות על הראייה והשמיעה: אחת התופעות המסקרנות ביותר שנצפו בקרב אסטרונאוטים היא שינויים במבנה העין ובלחץ התוך-גולגולתי. מדיווחים עולה כי וויליאמס חוותה שינויים בעדשת העין, תופעה שמכונה Spaceflight Associated Neuro-Ocular Syndrome - או בקיצור SANS. בנוסף, השפעות לחץ גולגולתי עלולות לגרום לירידה זמנית בשמיעה.
לדברי ד"ר שנקר, בדיקת חדות הראייה נבדקה על-ידי חוקרים ישראלים במשימה של האסטרונאוט הפרטי הישראלי הראשון איתן סטיבה.
7 צפייה בגלריה
סוני וויליאמס, בארי ווילמור, ניק הייג ואלכסנדר גורבונוב מצולמים בתחנת החלל הבינלאומית, 26 בפברואר 2025
(צילום: Handout / NASA / AFP)
הנזקים לטווח הארוך
למרות שנאס"א מדווחת שוויליאמס חזרה בריאה מאוד, השפעות הקרינה, המתח והשינויים הגנטיים על גופה עדיין נחקרים. הנתונים שנאספו במהלך משימתה יספקו הצצה חשובה להשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של שהות ממושכת בחלל – ואת הסיכונים שעלולים להיוותר גם לאחר החזרה לכדור הארץ.
"בכדור הארץ, אנו מוגנים מפני קרינה קוסמית וקרני שמש מסוכנות הודות לשדה המגנטי של כדור הארץ והאטמוספירה", אומר ד"ר שנקר. "אולם, ברגע שאסטרונאוטים יוצאים מהאטמוספירה, הם חשופים לקרינה בעוצמות גבוהות מזו שאנו חווים על פני השטח".
לדבריו, מחקרים מצביעים על כך שאסטרונאוטים ששוהים בחלל במשימות ממושכות, כמו וויליאמס, חווים עלייה בפעילות של מנגנוני תיקון ה-DNA בגוף, מה שמעיד על נזק מתמשך לחומר הגנטי. תאים בגוף עוברים מוטציות גנטיות, דבר שעלול להעלות את הסיכון לסוגים שונים של סרטן ומחלות נוירולוגיות בעתיד.
בדיקות שנערכו על אסטרונאוטים עם שובם גילו שינויים מולקולריים בתאי הדם הלבנים שלהם, בדומה להשפעות הנגרמות על ידי עישון כבד. מחקרים ארוכי טווח עדיין נדרשים כדי לקבוע אם תהליכי ההזדקנות המואצים שנגרמים כתוצאה מחשיפה לקרינה הפיכים או בלתי הפיכים.
7 צפייה בגלריה
צוותי סיוע סביב קפסולת SpaceX Dragon לאחר שנחתה מול חופי טלהאסי עם וויליאמס, ווילמור, הייג וגורבונוב בשבוע שעבר
(צילום: Keegan Barber/NASA via Getty Images)
החשיפה לקרינה יכולה לשנות את מבנה הכרומוזומים, תופעה שעלולה להשפיע על תפקוד המערכת החיסונית. ד"ר סקוט סמית', חוקר תזונה במרכז החלל של נאס"א, הסביר כי רמת השינוי שנצפתה "שווה לזו של אדם שמעשן קופסת סיגריות ביום" – כלומר, הנזק הגנטי שעלול להיווצר בעקבות משימות ממושכות בחלל משמעותי ועלול להיות מצטבר.
מחקר התאומים שחשף הזדקנות מואצת
ד"ר שנקר מסביר כי אחד הממצאים הבולטים ממחקר התאומים של נאס"א — שבו אחד האחים שהה בחלל והאחר נותר על פני כדור הארץ — הוא האצה בתהליך ההזדקנות התאית אצל האסטרונאוט. "הקרינה המייננת בחלל פוגעת ב-DNA, חודרת את הגוף וחותכת את סליליו. אין פצע חיצוני, אבל יש פגיעה שמובילה למוות תאי ולהזדקנות מואצת של התאים", הוא אומר. לדבריו, גם תאי העור בפנים הופכים מבוגרים יותר, והשפעת ההזדקנות ניכרת לעין אפילו לאחר החזרה לכדור הארץ.
בנוגע לשיער של וויליאמס, הוא מציין כי בחלל נפגע האיזון המטבולי של מינרלים, מה שמשפיע גם על שיער וציפורניים. השיער הופך פחות בריא, קשה לתחזק אותו, ואין מקלחות רגילות – רק ניקוי עם מגבת לחה. "היא לא יכלה לחפוף את השיער כמו שאנחנו רגילים כאן, ולכן גם המראה החיצוני שלה השתנה", הוא מסכם.
האם יש השפעות בלתי הפיכות?
השאלה הגדולה שנותרה היא אם הגוף חוזר לעצמו עם החזרה לכדור הארץ, או שמא יש השפעות בלתי הפיכות. "מערכת החיסון של אסטרונאוטים כמו וויליאמס ווילמור עלולה להיות מוחלשת בשל השפעות הקרינה, מה שמגביר את הרגישות שלהם לזיהומים ומחלות", אומר ד"ר שנקר. "המוח ומערכת העצבים עשויים להיות פגיעים במיוחד, כאשר חשיפה ממושכת לקרינה הוכחה כגורם פוטנציאלי לשינויים נוירולוגיים ואף לירידה בתפקוד הקוגניטיבי".
לדבריו, נמצא שינוי באורך הטלומרים, שהם חלקי ה-DNA שאחראים על תהליך ההזדקנות של התאים, במהלך משימות חלל ארוכות.
7 צפייה בגלריה
סוני וויליאמס מגיבה בעת שסייעו לה לצאת מהקפסולה שבה שבה לכדור הארץ
(צילום: Handout / NASA TV )
תהליך השיקום: 45 ימים לחזור למציאות
בשנת 2007, וויליאמס הפכה לאדם הראשון שרץ מרתון בחלל, כשסיימה את מרתון בוסטון על הליכון בתחנת החלל הבינלאומית. אבל למרות אימונים קפדניים, היא נראתה שברירית וחלשה עם חזרתה לכדור הארץ בשבוע שעבר. הסיבה לכך היא כאמור שהיעדר כוח משיכה גורם לאובדן מסת שריר בקצב מהיר, משום שהאסטרונאוטים אינם משתמשים ברגליים, בירכיים ובעמוד השדרה כדי לתמוך במשקלם.
הגוף של וויליאמס ווילמור עדיין צריך לעבור תהליך הסתגלות אינטנסיבי לאחר זמן כה ממושך בחלל. השהות הארוכה במיקרו-כבידה גרמה לשינויים קיצוניים במבנה השרירים, העצמות, מערכת שיווי המשקל ואפילו במערכת העצבים – ולכן נדרש שיקום ממושך שיימשך לפחות 45 ימים, במהלכם תתבצע התאוששות פיזית, רפואית ומנטלית.
אילו שלבים כולל השיקום?
שיקום האסטרונאוטים מתבצע במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון טקסס וכולל ארבעה מרכיבים מרכזיים: בדיקות רפואיות להערכת מצב העצמות, הלב, השרירים ושיווי המשקל; תוכנית כושר אישית של כשעתיים ביום לחיזוק הגוף; תמיכה פסיכולוגית להתמודדות עם המעבר החד מהחלל לחיים על פני האדמה; ומעקב רפואי מתמשך גם לאחר תום 45 ימי השיקום, כדי לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של שהות ממושכת בחלל.
כיצד מחזירים את מסת השריר והעצם?
תהליך השיקום כולל אימוני התנגדות וכוח אינטנסיביים במשך כשעתיים וחצי ביום, תזונה עשירה בסידן וויטמין D, ותרגילי נשיאת משקל. בתחילה הם עשויים להזדקק לעזרי תנועה עד שהגוף יתחזק. עם זאת, השיקום המלא עשוי להימשך חודשים, ובמקרים מסוימים נזק לעצם עלול להישאר בלתי הפיך.
איך מטפלים בבעיות איזון ושיווי משקל?
אובדן זמני של שיווי המשקל הוא תופעה נפוצה בקרב אסטרונאוטים לאחר חזרה ממושכת מהחלל, בשל הסתגלות מערכת האוזן הפנימית למיקרו-כבידה. כדי לשקם את התחושה המוטורית, האסטרונאוטים עוברים שעות של פיזיותרפיה יומית, תרגולים באמצעות מציאות מדומה ומכשירים המדמים תנודות גוף, וחשיפה הדרגתית לתנועה. בשבועות הראשונים הם נמנעים מהליכה ממושכת ומקבלים מעקב רפואי צמוד. לרוב התסמינים חולפים תוך יומיים, אך במקרים מסוימים עשויים להימשך גם שבועות.
בדידות ודיכאון
ד"ר שנקר מתייחס גם להיבטים הנפשיים של השהות הממושכת בחלל. "קודם כל, להיות מבודד במנהרה יותר גרוע מלהיות מבודד בחלל", הוא אומר בהקשר של החטופים. "בכל אופן, שני אנשים היו מבודדים שם למשך זמן רב – זו פרידה מהמשפחה, מהסביבה המוכרת, ומהעבודה השוטפת שלהם. הם אולי ניסו להיות עסוקים, אבל המשימה תוכננה לשמונה ימים – לא לתשעה חודשים". לדבריו, השהות בתחנת החלל הבינלאומית לאורך זמן יוצרת תחושת בדידות עמוקה, שעלולה להוביל לקשיים נפשיים כמו דיכאון.
ד"ר ערן שנקר: "כששואלים אסטרונאוטים מה הכי הפריע להם, זה לא האוכל, לא כוח המשיכה ולא תנאי ההיגיינה. זה הבדידות, הריחוק מהמשפחה, מכדור הארץ ומהאנושות כולה"
"הדבר שהכי חסר להם זה הקשר עם המשפחה", הוא מדגיש. "נאס"א אמנם שיפרה את מערך התקשורת – כיום הם יכולים לשוחח, לשלוח מיילים ולהשתמש בוואטסאפ – אבל גם ב-2025, כששואלים אסטרונאוטים מה הכי הפריע להם, זה לא האוכל, לא כוח המשיכה ולא תנאי ההיגיינה. זה הבדידות, הריחוק מהמשפחה, מכדור הארץ ומהאנושות כולה".
החזרה מהחלל כרוכה באתגרים נפשיים לא פשוטים. אסטרונאוטים מדווחים על הלם מעבר במפגש המחודש עם הרעש, התנועה והעומס של כדור הארץ לאחר חודשים של שקט ובידוד. איכות השינה שלהם עלולה להיפגע (למרות שלעיתים נוטלים תרופת שינה בפיתוח ישראלי על בסיס מלטונין), בשל הסתגלות מתמשכת לשינה רגילה לאחר תנאים לא שגרתיים בתחנה – תא שינה קטן, רעשים סביבתיים ושמש שזורחת 16 פעמים ביום.
רבים חווים גם את "אפקט המבט הכולל" (Overview Effect) – תחושת הארה קיומית שמגבירה את תחושת החיבור לאנושות ולכדור הארץ. לאחר כמעט שנה של בידוד, השיבה לחיים החברתיים עלולה להיות רגשית ומאתגרת, ולכן נאס"א מעניקה ליווי פסיכולוגי צמוד – גם חודשים ושנים לאחר החזרה.
