כבר עשרות שנים שפרופ' טרי מופיט, פסיכולוגית קלינית בכירה וחוקרת בעלת שם עולמי בתחום בריאות הנפש, מקיימת קשר עמוק עם ישראל. רק לאחרונה הגיעה לכאן כדי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, אלא שאז פרצה המלחמה עם איראן. במקום נאומים חגיגיים ומעמד מרגש, מצאה את עצמה פרופ' מופיט מעבירה את ימיה בין מקלטים בתל אביב, חיפה, מושב עמיקם ומלון המלך דוד.
"אפשר לומר שנהייתי תיירת של ממ"דים", היא אומרת היום בחיוך. "בכל אחד מהמקומות האלה, האנשים היו חמים, מצחיקים אופטימיים וחזקים. זו הייתה חוויה יוצאת דופן עבורי, למרות שגם הפסקת אש היא דבר נחמד".
החיבור של פרופ' טרי מופיט לישראל לא התחיל באקדמיה, אלא באהבה. ב-1990 היא נישאה לפרופ' אבשלום כספי, בן למשפחה ישראלית שורשית ומרובת חוקרים, סופרים ואנשי רוח. קרובי משפחתו של בעלה כוללים שמות כמו פרופ' מישאל כספי, הסופר א"ב יהושע, והדוד־רבא פרופ' אנצו בונאוונטרה, מייסד החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, שנהרג בהר הצופים ב־1948. "המשפחה שלנו היא שילוב מרתק של ליטאים, רוסים, מרוקאים ותימנים — וכמעט כולם למדו באוניברסיטה העברית", היא אומרת.
מאז, חייה נשזרו בזהות הישראלית, והאוניברסיטה הפכה עבורה לסוג של בית שני. "גדלתי במשפחת חקלאים דתית בדרום קרוליינה, בחינוך נוצרי פרו־ישראלי מובהק", היא מספרת. "כבר כנערה קראתי בכתבי עת על 'הנס של האוניברסיטה העברית' — ולא דמיינתי שיום אחד אעמוד לקבל ממנה תואר לשם כבוד. התואר הזה, אף שבסופו של דבר לא התקיים טקס, הוא הכבוד הגדול ביותר שקיבלתי".
לחזות בעיות נפשיות כבר בגיל הנעורים
לאורך הקריירה המדעית שלה, נחשבת פרופ' מופיט לאחת החוקרות הבולטות בעולם בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית ובריאות הנפש. "המחקרים שלי עוקבים אחר קבוצות גדולות של אנשים שנולדו באותה שנה — מהלידה ועד המוות", היא מסבירה. "אחד מהם, למשל, עוקב אחרי 1,000 אנשים שנולדו ב-1972. כשהם היו צעירים, חקרתי את הקשרים בין בריאות נפשית לגופנית. כיום, כשהם בשנות ה-50 לחייהם, המחקר הפך לאידיאלי לבחינת ההשפעה של הנפש על תהליך ההזדקנות".
היא מתגאה בשני הישגים מדעיים משמעותיים. הראשון – תיאוריה שהגתה לפיה ישנם שני סוגים של צעירים שנקלעים לעימותים עם החוק. "סוג אחד הוא 'מתמיד לאורך החיים' – צעירים עם התנהגות אנטי-חברתית שמתחילה בילדות וממשיכה לאורך כל חייהם, הם פוגעים שוב ושוב באחרים. למרבה המזל, הם נדירים", היא מתארת.
"הסוג השני, שהוא הנפוץ יותר, כולל צעירים שבעיותיהם עם החוק הן זמניות בלבד – הם גדלים מהן והופכים לאזרחים נורמטיביים". תיאוריה זו, והמחקרים שבאו בעקבותיה, לדבריה, השפיעו על אופן ההתנהלות של מערכות המשפט לנוער, משטרה ובתי משפט במדינות רבות.
פרופ' טרי מופיט: "העובדה הברורה ביותר היא שרוב המבוגרים בעלי בעיות נפשיות חוו את תחילתן עוד בגיל ההתבגרות. לכן חשוב כל כך לשים לב לבריאות הנפש של בני נוער"
ההישג השני, מהשנים האחרונות, מגיע מעולמות ההזדקנות והביוטכנולוגיה. "הצוות שלי פיתח בדיקת דם למדידת קצב ההזדקנות של אדם. הבדיקה נקראת DunedinPACE והיא בשימוש בתעשיית הביוטכנולוגיה לצורך הערכת טיפולים שמטרתם להאט את תהליך ההזדקנות ולמנוע מחלות במסגרת ניסויים קליניים אקראיים".
לאחרונה רשמה פרופ' מופיט הישג משמעותי נוסף, כשהובילה פרויקט פורץ דרך המשתמש בבינה מלאכותית כדי לחזות את הסיכון להפרעות נפשיות בקרב בני נוער — עוד לפני שמופיעים סימפטומים כלשהם. מטרת המערכת: לאפשר התערבות מוקדמת, ובכך למנוע הידרדרות למצב קליני חמור.
5 צפייה בגלריה
בעיות שינה בגיל ההתבגרות עשויות לאותת על סיכון להפרעה נפשית בעתיד
(צילום: Shutterstock)
לדבריה, הסכנה לבריאות הנפש של בני נוער נמצאת כיום במגמת עלייה חדה — אך הסיבות לכך עדיין שנויות במחלוקת. "יש המון השערות", היא אומרת. "האם המדיה החברתית מזיקה? הממצאים לא חד־משמעיים. אולי העובדה שלרוב המשפחות היום יש רק ילד אחד או שניים גורמת להורים להיות חרדים יותר? יש גם הרבה יותר תרופות פסיכיאטריות זמינות — וברגע שיש טיפול, אנשים שבעבר לא היו חושבים לגשת לרופא פשוט מבקשים מרשם ל-ADHD, לדיכאון או לחרדה. גם הדרישות מבני הנוער היום גבוהות יותר". עם זאת, היא מדגישה: "העובדה הברורה ביותר היא שרוב המבוגרים בעלי בעיות נפשיות חוו את תחילתן עוד בגיל ההתבגרות. לכן חשוב כל כך לשים לב לבריאות הנפש של בני נוער".
לפני שהנפש נשברת – השינה מאותתת
מתוך הבנה זו נולד המיזם השאפתני. "זהו פרויקט קלאסי של מדע שיתופי מודרני", היא מספרת. "אני ובעלי, אבשלום כספי, ערכנו את המחקר הראשוני שהראה כי מדד אחד שמורכב מכל התסמינים של כל ההפרעות הנפשיות הקיימות, הוא הדרך הטובה ביותר לחזות מי יזדקק לטיפול בעתיד.
"ייעצתי לצוות האחראי על איסוף הנתונים. יחד אספנו נתונים על בריאות הנפש מ-10,000 מתבגרים אמריקאים. הנתונים האלה שימשו את צוות הבינה המלאכותית לפיתוח המודל. אני אוהבת את הפרויקט כי מדע שיתופי מצליח להשיג הרבה יותר ובמהירות רבה יותר, כי אני לומדת מהשותפים האחרים לצוות, וכי התוצר יעזור להרבה מאוד בני נוער".
5 צפייה בגלריה
"הסכנה לבריאות הנפש של בני נוער נמצאת כיום במגמת עלייה חדה — אך הסיבות לכך עדיין שנויות במחלוקת"
(צילום: Shutterstock)
פרופ' טרי מופיט: "שינה הייתה כלי ניבוי חזק יותר מאשר היסטוריה של טראומה – ואפילו חזקה יותר מנתוני סריקות מוח. ייתכן שזה בגלל ששינה לקויה מדרדרת את המצב הנפשי, או שהיא פשוט סמן מוקדם לכך שמשהו בתפקוד המוח מתחיל להשתבש"
התובנה המרכזית שעלתה מהניתוח הפתיעה אפילו את החוקרים: דווקא השינה התבררה ככלי הניבוי המדויק ביותר לסיכון נפשי.
"שינה, שינה, ושוב – שינה", מדגישה פרופ' מופיט. "מתוך כל המדדים הבריאותיים והנפשיים שבחנו, בעיות שינה היו הסמן הטוב ביותר לחיזוי עתידי של מחלה נפשית. והבשורה הטובה היא שכבר קיימת שיטה טיפולית יעילה לבעיות שינה – טיפול קוגניטיבי־התנהגותי לנדודי שינה (CBT). הוא עוזר לשפר את איכות השינה, ואנחנו כעת בודקים אם הטיפול הזה בקרב מתבגרים גם מפחית את הסיכון לבעיות נפשיות בהמשך".
למה לדעתך זה קורה, ומה משמעות הממצא הזה?
"שינה הייתה כלי ניבוי חזק יותר מאשר היסטוריה של טראומה – ואפילו חזקה יותר מנתוני סריקות מוח. ייתכן שזה בגלל ששינה לקויה מדרדרת את המצב הנפשי, או שהיא פשוט סמן מוקדם לכך שמשהו בתפקוד המוח מתחיל להשתבש.
"יש גם אפשרות ששינה היא מדד שניתן למדוד אותו בצורה מהימנה יותר: קשה לאסוף נתונים מדויקים על טראומות, כי אנשים עלולים לא לזכור, או לא להרגיש בטוחים לשתף. לעומת זאת, לדבר על שינה זה קל – וזה מה שהופך אותה לאינדיקטור מעולה לזיהוי בני נוער שזקוקים לעזרה".
5 צפייה בגלריה
עייפות אצל בני נוער היא לא רק עניין של עומס – לפעמים היא האזהרה הראשונה של הנפש
(צילום: Shutterstock)
מהי רמת הדיוק של המודל כיום? האם הוא כבר נמצא בשימוש בפועל?
"המודל נמצא כמדויק בצורה מדהימה בקרב מדגם גדול של הילדים האמריקנים שעליהם הוא פותח. כעת אנחנו בודקים אם הוא עובד טוב באותה מידה גם בקבוצות אתניות שונות, במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, ובתנאים מגוונים – אנחנו ממש בודקים את גבולות היכולת שלו. אנחנו מנסים לגרום לו להיכשל, וזה מה שמאפשר לנו לשפר אותו".
האם נוכל לדמיין עתיד שבו בתי ספר מזהים מצוקה נפשית סמויה בזמן – ומתערבים לפני שהיא מתפרצת?
"יש מחלוקת אם נכון לבצע סקרי סיכון בבתי הספר או אצל רופאי משפחה. מצד אחד, בתי הספר הם המקום שבו הילדים נמצאים. מצד שני, חשוב מאוד שמידע על סיכון עתידי לבריאות הנפש יטופל בזהירות רבה. חשוב לחשוב גם על ההשלכות: אם מתבגרים יבינו שדיווח על בעיות שינה בבית הספר עלול להוביל להפנייתם לטיפול – ייתכן שהם לא ישתפו פעולה. היישום בעולם האמיתי עדין ומורכב. אני לעולם לא ממהרת להתערב בחייהם של אנשים", היא מסכמת.
