יש אנשים שעוזבים ארצות. מחליפים שפה, בית, אקלים. קוראים לזה רילוקיישן. אבל יש גם כאלה שעושים רילוקיישן בלי דרכון ובלי טיסה – הם עוזבים את עצמם. עוזבים את השורשים, את ההרגלים, את מי שהם חשבו שהם היו.
מבחוץ, זה יכול להיראות רגיל לגמרי: הם ממשיכים לגור באותו רחוב, לנהוג באותה מכונית. אבל בפנים, משהו התהפך. הם משנים מקצוע, נפרדים מבן או בת זוג, יוצרים חברויות חדשות, או משילים מעליהם את הדמות שהכירו במשך שנים – כדי להיות מישהו אחר, חדש.
למה זה בעצם קורה? יש מי שיכנה זאת "משבר גיל ה-40" או "משבר אמצע החיים". אחרים יגידו שזו בריחה מהתמודדות עם המציאות. אני חושב שזה הרבה יותר עמוק.
בעולם שבו הכול מדוד, ברור, מיידי – נשחקת לאט-לאט היכולת לשים לב למה שהלב והנפש באמת רוצים. לפעמים אנחנו מתעוררים ומבינים שכל מה שבנינו בעמל רב כבר לא מדבר אלינו. מה שהיה מסודר, מאורגן, בטוח ויציב – הפך למעשה לכלוב זהב. ואז מתחיל לבעבע בפנים אותו "פיצוץ שקט".
איתמר פסקלצילום: פרטיקוראים לו כך כי הוא לא סוער כלפי חוץ – לא מדובר בדרמה גדולה. הוא נבנה מטיפות קטנות, מרגעים קטנים: כשאתה יושב מול לקוח בעבודה, וקולט שאתה בכלל לא מקשיב, כשאת רואה את בן הזוג מכין לך קפה, ותוהה מתי בדיוק נעלם הרגש, או כשאתה מסתכל בבוקר במראה, ולא לגמרי מזהה את מי שמביט בך בחזרה.
שם, ברגעים הקטנים האלו, נשברת האשליה שהכול בסדר, ושם גם מתחילה תנועה עדינה, אבל ברורה, של שאלה שמתגבשת: מי אני רוצה להיות עכשיו?
"זה הרגיש כאילו אני חיה חיים של מישהי אחרת"
קרן (שם בדוי), בת 42, אמא לשלושה, עבדה שנים כמנהלת משאבי אנוש בחברת הייטק. מבחוץ, חייה נראו כטובים ומספקים: הייתה לה הערכה מקצועית, שכר נאה, סדר מסוים וקבוע בחיי השגרה היומיומיים. אבל בפנים החלה להתעורר בה תחושת ריקנות, ועם התחושה הזו היא הגיעה לטיפול.
זה לא שהעבודה השתנתה, ולא שהזוגיות הפכה לבלתי נסבלת – היא השתנתה. במפגשים שלנו, היא ניסתה לתאר זאת: "בכל בוקר קמתי, עשיתי מה שצריך, אבל זה הרגיש כאילו אני חיה חיים של מישהי אחרת. מישהי שבחרה את זה לפני עשר שנים, אבל אני כבר לא היא".
3 צפייה בגלריה
אנשים מגיעים לטיפול עם תחושת ריקנות וידיעה פנימית שמשהו חייב להשתנות
(צילום: Shutterstock)
היא ניסתה להצית מחדש משהו פנימי בתוכה: טסה לחופשה, נרשמה לקורס ציור, הצטרפה לקבוצת ריצה. אבל עמוק בפנים, תחושת התקיעות לא השתנתה. ואז, יום אחד, היא תיארה בפגישה בינינו שהתפטרה באותו בוקר. היא סיפרה שעשתה זאת ללא דרמה, ללא בכי, היא פשוט הודיעה שהיא עוזבת את העבודה ושהמנהל שלה ואנשים שהיא עובדת איתם מאוד הופתעו.
לא הייתה לה תוכנית מסודרת, לא חלום אחר. רק ידיעה פנימית: כאן, ככה, אני כבר לא יכולה להישאר.
לשנות מבפנים מבלי לשנות כתובת
משם התחיל הרילוקיישן הפנימי האמיתי של קרן. היא לא עברה דירה, לא התגרשה, לא נפרדה מהילדים – היא פשוט עזבה את הדמות שגידלה וטיפחה במשך שנים רבות: "קרן המנהלת החרוצה והמסודרת". זו שהייתה כל עולמה, וכבר לא התאימה לה כעת.
בטיפול דיברנו על כך שהיא רוצה לתת לעצמה חצי שנה. חצי שנה לא לדעת מה לעשות. לנשום. להיפגש עם אנשים חדשים, להתנדב, להסתובב בעולמות זרים שלא מוכרים לה. לאט-לאט צמח בתקופה הזו רעיון – להשתמש בכל הניסיון וביכולות שצברה, אבל ממקום הרבה יותר אישי, מחובר, רגשי.
היא בנתה לעצמה עסק קטן של ייעוץ תעסוקתי, שבו היא מלווה אנשים בצורה תהליכית, אישית, קרובה. כיום, שנתיים אחרי שהגיעה אליי בפעם הראשונה, היא מספרת שהיא לא בהכרח מרוויחה יותר, אבל קמה בבוקר אחרת: "פעם הייתי מתעוררת ומיד מרגישה שהבטן מכווצת. היום אני קמה עם סקרנות. עם רצון לפגוש אנשים, לבנות איתם תהליכים משמעותיים".
למה הסיפור של קרן נוגע בכולנו?
כי בסוף, רובנו חיים על אוטומט: לימודים, זוגיות, ילדים, עבודה, משכנתה – הטייס האוטומטי עשוי לנהל אותנו אם איננו מספיק מחוברים לרצונות הפנימיים שלנו. כשהנפש שולחת סימן, לפעמים לחישה קטנה, כדאי אולי לעצור לרגע ולבדוק אם זו באמת הדרך שלנו.
חשוב לומר שהרילוקיישן הפנימי אינו תהליך קל. הוא מפחיד, מערער, מבלבל. הוא מאיים לפרק את כל מה שבנינו עד כה. אבל אם הקול הפנימי הזה קיים, יכולה להיות בו גם ברכה – הזדמנות להצית מחדש תשוקה, יצירתיות, אהבה עצמית, חברויות חדשות, ואולי אפילו תחושת משמעות אמיתית.
אז מה בעצם עושים עם זה?
אין מתכון קסם. אבל אם אתם שומעים בתוככם את הפיצוץ השקט – אל תמהרו להשקיט אותו. אל תקפצו להחלטות פזיזות, אבל גם אל תתעלמו. בררו עם עצמכם, אולי באמצעות טיפול פסיכולוגי, במה מדובר, מה משמעות הקול הפנימי הזה. מה הוא רוצה להגיד לי?
שאלו את עצמכם:
- מתי הפסקתי להרגיש חי/ה?
- מה הייתי רוצה לנסות, אבל אולי לא העזתי?
- אילו קולות בתוכי מחכים כבר הרבה זמן שיקשיבו להם?
ואז, לאט ובזהירות, תנו לעצמכם מקום. אולי זה יתחיל משיעור שבועי קטן, מימוש תחביב מפעם, שינוי כלשהו בלו"ז השבועי לטובת עצמכם, או אפילו שיחה פתוחה וכנה עם מישהו יקר וקרוב. ואולי תבינו שאתם מרוצים מהקיים, מסתפקים בו ומקבלים אותו, או שהלב שלכם מבקש שינוי מסוים.
רילוקיישן פנימי הוא תזכורת פנימית משמעותית: גם כשאנחנו לא אורזים מזוודות ולא מחליפים מדינה, לפעמים כדאי לארוז מחדש את עצמנו בדרך כזו או אחרת – קצת לפרק ולהרכיב את עצמנו מחדש. כי לשנות מבפנים מבלי לשנות כתובת, זו לפעמים ההגירה הכי אמיצה שיש.
איתמר פסקל הוא פסיכולוג קליני מומחה ומטפל זוגי
