אישה מאלבמה שחייתה עם כליה של חזיר במשך 130 ימים – פרק הזמן הארוך ביותר עד כה – עברה ניתוח להסרת האיבר לאחר שגופה החל לדחות אותו. כעת היא חזרה לטיפולי דיאליזה, כך מסרו הרופאים ביום שישי האחרון. מדובר בעוד צעד במסע המתמשך לפיתוח השתלות מבעלי חיים לבני אדם.
טואנה לוני (Towana Looney) מתאוששת היטב מהניתוח שהתקיים לפני כעשרה ימים בבית החולים NYU Langone Health, וכבר חזרה לביתה באלבמה. היא הודתה לרופאיה על "ההזדמנות להיות חלק מהמחקר המדהים הזה", והוסיפה, "אמנם התוצאה אינה מה שכולנו קיווינו לו, אבל אני יודעת שלמדו המון מ-130 הימים שלי עם כליית חזיר – ושזה יכול לעזור ולעורר השראה באנשים רבים בדרכם להתגבר על מחלות כליה".
4 צפייה בגלריה
טואנה לוני, שקיבלה כליית חזיר בהשתלה ניסיונית, בבדיקת בוקר עם ד"ר ג'פרי סטרן בבית החולים NYU
(צילום: AP Photo/Shelby Lum)
"מדובר בתחום פורץ דרך בעולם ההשתלות, שכן אחת הבעיות המרכזיות כיום היא המחסור החמור באיברים להשתלה", מסביר פרופ' איתן מור, מנהל מרכז השתלות כליה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר. "רוב האיברים הזמינים כיום מגיעים מתרומות לאחר מוות מוחי – מצב רפואי נדיר יחסית". הוא מדגיש כי מוות מוחי מוגדר כהפסקה מוחלטת של זרימת הדם למוח, כאשר שאר מערכות הגוף עדיין מתפקדות ומוזנות בחמצן באופן מלאכותי. "האבחנה של מוות מוחי חייבת להישען על הוכחות חד-משמעיות, לרוב באמצעות בדיקות עזר כמו מיפוי מוח, CT מוחי ועוד", הוא מציין.
פרופ' איתן מורצילום: דוברות שיבאבשנים האחרונות, מדענים עורכים שינויים גנטיים בחזירים כדי להפוך את איבריהם לדומים יותר לאלה של בני אדם, במטרה להתמודד עם המחסור החמור באיברים להשתלה. בארה"ב רשומים למעלה מ-100 אלף אנשים ברשימת המתנה להשתלות, רובם זקוקים לכליה, ואלפים מתים בזמן ההמתנה.
"בעשורים האחרונים, עולם ההשתלות בין- מינים החל להתפתח כאפשרות חלופית למצוקת האיברים הקיימת", מסביר פרופ' מור. "למעשה, הניסיונות הראשונים בתחום החלו כבר לפני כ-30 שנה, כשהמטרה הייתה לספק פתרון זמני – בעיקר במקרים של כשל כבדי חריף – עד לאיתור כבד אנושי מתאים".
פרופ' איתן מור: "מבחינה מחקרית, מדובר בהצלחה של ממש – שכן זו הוכחה ברורה לכך שניתן להתגבר על דחיית השתל המיידית, שהייתה בעבר חסם מרכזי. אם בעתיד נצליח להגיע למצב שבו כליה של חזיר תוכל לשרוד בגוף האדם במשך חמש שנים, יהיה זה הישג משמעותי מאוד"
לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות שהתגלו כבר בשלב מוקדם הייתה הפעלה מיידית של מערכת החיסון, ובעיקר של מערכת המַשְׁלִים. כאשר האנטיגן שמזוהה על פני האיבר המושתל הוא זר, הגוף מגיב במהירות, סותם את כלי הדם ודוחה את האיבר באופן כמעט מיידי. המשמעות: תוך פחות מ-24 שעות האיבר מפסיק לתפקד.
4 צפייה בגלריה
בעשורים האחרונים, עולם ההשתלות בין-מינים החל להתפתח כאפשרות חלופית למצוקת האיברים הקיימת
(צילום: shutterstock)
"כדי להתמודד עם הבעיה הזו, החלו החוקרים לבצע הנדסה גנטית מתקדמת, שבמסגרתה מוחדרים לאיבר חזיר גנים אנושיים", הוא מסביר. "המטרה היא לגרום לגוף לזהות את החלבונים שנוצרים על פני האיבר כחלבונים 'עצמיים', וכך למנוע את אותה תגובת דחייה חדה שמתרחשת ברובד האולטרה-מהיר של מערכת החיסון".
האתגרים בדרך והשינויים הגנטיים
אחד האתגרים בתחום ההשתלות בין-מינים היה פערי הגודל: חזירים מגיעים לממדים גדולים בהרבה מבני אדם, ולכן איבריהם הפנימיים לא תמיד מתאימים להשתלה אנושית. לשם כך בוצע שינוי גנטי נוסף, הפעם באחד מהורמוני הגדילה, במטרה להגביל את גודל האיבר כך שיתאים לממדי גוף אנושי.
"בנוסף, בוצעו שינויים גנטיים משמעותיים בכל המערכת המעורבת בתגובה החיסונית החריפה לדחיית השתל – וזהו, ככל הנראה, השינוי החשוב ביותר", אומר פרופ' מור. "במסגרת ההנדסה הגנטית, הוסרו או שונו חלבונים מסוימים שעמדו בליבת התגובה הדחייתית. החזיר שבו נעשה כיום שימוש להשתלות הוא בעל 20 גנים מהונדסים, תוצאה של תהליך מדויק שמאפשר לאיבר לשרוד בגוף האנושי פרק זמן ממושך הרבה יותר מכמה ימים".
משם והלאה החלו ניסויים מבוקרים – תחילה בקופים, ובהמשך, בשלוש השנים האחרונות, גם בבני אדם. הניסיון הראשון נועד להוכיח שהדבר בכלל אפשרי: כליית חזיר הושתלה בגופו של אדם במוות מוחי בניו יורק. לאחר מכן, החלו ניסויים שמטרתם לבדוק הישרדות ארוכת טווח יותר.
4 צפייה בגלריה
טואנה לוני יושבת עם מנתחת ההשתלות, ד"ר ג'יימי לוק, ב-10 בדצמבר 2024, בבית החולים NYU
(צילום: AP Photo/Shelby Lum)
לאחרונה דווח על פריצת דרך בתחום ההשתלות הבין-מיניות (Xenotransplantation): לראשונה, כבד מהונדס גנטית מחזיר הושתל בגופו של אדם במוות מוחי בסין, ותפקד במשך עשרה ימים ללא דחייה חיסונית. הכבד המשיך לייצר מרה ואלבומין ושמר על זרימת דם תקינה. ההליך נועד לשמש כ'טיפול גשר' לחולי אי-ספיקת כבד חריפה, ומדגיש את הפוטנציאל של איברים מהונדסים גנטית מחזירים כפתרון זמני למצוקת האיברים להשתלה.
לפני השתלתה של לוני, רק ארבעה אמריקנים קיבלו השתלות ניסיוניות של איברי חזיר מהונדסים גנטית – שני לבבות ושתי כליות – ששרדו לא יותר מחודשיים. כל אותם מטופלים היו חולים מאוד לפני ההשתלה ונפטרו זמן קצר אחריה. כעת, החוקרים מנסים לבצע השתלות מסוג זה במטופלים במצב רפואי יציב יותר, כמו לוני. גבר מניו המפשייר שקיבל כליית חזיר בינואר האחרון מרגיש טוב, וניסוי קליני מקיף בתחום צפוי להתחיל בקיץ הקרוב.
לוני הייתה בטיפולי דיאליזה מאז 2016 ולא עמדה בתנאים להשתלת כליה אנושית – גופה היה "מכוונן" במיוחד לדחות איבר אנושי. לכן היא פנתה לאופציית כליית חזיר, שתפקדה היטב למשך זמן מה. היא כינתה את עצמה "סופרוומן", וחיה יותר מכל אדם אחר עם איבר חזיר מהונדס, מ-25 בנובמבר ועד תחילת אפריל, אז החל גופה לדחות את האיבר.
"ההצלחה תגיע לאט ובהדרגה"
המנתח של לוני, פרופ' רוברט מונטגומרי, חלוץ בתחום ההשתלות מבעלי חיים בבית החולים NYU, סיפר כי החוקרים עדיין בודקים מה גרם לדחייה. אך לדבריו, הוא ולוני הסכימו כי מוטב להסיר את הכליה מאשר לנסות להציל אותה באמצעות מינונים גבוהים ומסוכנים של תרופות נוגדות דחייה. "עשינו את הדבר הבטוח", אמר מונטגומרי לסוכנות הידיעות AP. "מצבה אינו גרוע יותר ממצבה לפני ההשתלה, והיא עצמה תאמר שהיא במצב טוב יותר – כי הייתה לה הפוגה של ארבעה וחצי חודשים מדיאליזה".
לדברי מונטגומרי, זמן קצר לפני תחילת הדחייה, לוני חוותה זיהום שקשור ככל הנראה לשנותיה בטיפולי דיאליזה. באותו זמן, הופחתו מינוני התרופות המדכאות את מערכת החיסון – מה שעשוי, יחד עם התחזקות המערכת החיסונית לאחר ההשתלה, לפגוע בתפקוד הכליה החדשה. דחייה היא סיכון מוכר גם בהשתלות איברים אנושיים, ולעיתים מביאה לאובדן האיבר. רופאים נדרשים לאזן בין דיכוי מערכת החיסון מספיק כדי למנוע דחייה, לבין שמירה על יכולת הגוף להילחם בזיהומים.
4 צפייה בגלריה
לפני השתלתה של לוני, רק ארבעה אמריקנים קיבלו השתלות ניסיוניות של איברי חזיר מהונדסים גנטית
(צילום: shutterstock)
באופן טבעי, האתגר הזה קשה אף יותר בהשתלות בין מינים. גם כאשר האיברים מותאמים גנטית כדי למנוע דחייה מיידית, החולים עדיין זקוקים לטיפול תרופתי מתמשך. מהי בדיוק התרופה הטובה ביותר למניעת סוגים מאוחרים של דחייה – עדיין לא ברור, אמר פרופ' טאטסואו קוואי מבית החולים מסצ'וסטס ג'נרל, אף הוא מחלוצי התחום. קבוצות מחקר שונות משתמשות בשילובים שונים של תרופות, לדבריו. "כאשר נצבור ניסיון נוסף, נדע איזו רמת דיכוי חיסוני באמת נדרשת להשתלה בין מינים", אמר פרופ' קוואי.
לדברי פרופ' מונטגומרי, המקרה של לוני יספק לקחים חשובים לניסוי הקליני הקרוב. "ההצלחה בתחום ההשתלות מבעלי חיים תגיע מהרבה 'חבטות בסיס' – לאט ובהדרגה".
פרופ' מור משיבא מסכם, כי "מבחינה מחקרית, מדובר בהצלחה של ממש – שכן זו הוכחה ברורה לכך שניתן להתגבר על דחיית השתל המיידית, שהייתה בעבר חסם מרכזי. אם בעתיד נצליח להגיע למצב שבו כליה של חזיר תוכל לשרוד בגוף האדם במשך חמש שנים, יהיה זה הישג משמעותי מאוד, שיאפשר שימוש באופציה הזו בעיקר עבור מטופלים מבוגרים הזקוקים להשתלה".
