התיעוד ההיסטורי של נוכחות יהודית בקמבודיה אינו עשיר, אך קיים. עוד לפני הקמת מדינת ישראל, ובייחוד בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, הגיעו לקמבודיה סוחרים, אנשי עסקים ודיפלומטים יהודים ממדינות שונות – בעיקר מצרפת (יהודים צפון-אפריקאים שהיגרו לצרפת, לצד יהודים צרפתים), אך גם ממקומות אחרים.
הם לא הקימו קהילה גדולה ומאורגנת במובן המוכר לנו, עם בתי כנסת או מוסדות חינוך, אלא התפזרו בעיקר בעיר הבירה פנום פן. שם עסקו במסחר, טקסטיל, יהלומים וייעוץ. חלקם השתלבו היטב בחברה הקמבודית ואף פיתחו קשרים עם השלטונות המקומיים. יומנים ועדויות אחדות מאותה תקופה מתארים מפגשים חברתיים, ארוחות שבת פרטיות וחגים שנחגגו בצנעה, במתכונת משפחתית. זו לא הייתה קהילה שבולטת בנוכחותה, אלא אוסף של יחידים ומשפחות שחיו את חייהם בצל התרבות המקומית, תוך שמירה על זיקה מסוימת לזהותם היהודית.
השקט היחסי הזה נקטע באכזריות עם עליית משטר הקמר רוז' לשלטון בשנת 1975. השנים האפלות של רצח העם (1975–1979) לא פסחו על איש. הזרים, כולל היהודים המעטים שנותרו, גורשו או נרצחו – והקהילה, אם בכלל אפשר לכנות אותה כך, נמחקה כליל. כל תיעוד או זכר לחיים יהודיים הושמד, וקמבודיה נכנסה לתקופה ארוכה של בידוד ושיקום.
רק בשנות ה-90 המאוחרות החלה הנוכחות היהודית בקמבודיה להתחדש. זוהי לא קהילה של צאצאי היהודים שחיו שם בעבר, אלא בעיקר קהילה של שליחי חב"ד ואנשי עסקים ישראלים ויהודים מרחבי העולם שהגיעו בעקבות הזדמנויות עסקיות, פרויקטים הומניטריים, או פשוט מסקרנות והרפתקנות.
ליצור יש מאין
הפעילות היהודית בקמבודיה מתרכזת כיום בבירה פנום פן. לפני 16 שנים הוקם שם בית חב"ד, בידי הרב בנצי בוטמן ורעייתו מאשי. כשהם הגיעו לראשונה לפנום פן לא היה שם כלום, והם הבינו שעליהם ליצור יש מאין. הם לא מיהרו לקבל החלטות פזיזות ועשו זאת רק לאחר שהתגוררו במקום כארבע שנים, הכירו אותו אט-אט יותר לעומק, פגשו אנשים חדשים ויצרו קשרים. בשלב הזה הם החליטו לרכוש חלקת אדמה שעליה בנו בניין גבוה עם נוף משגע – בית חב"ד בפנום פן, קמבודיה.
7 צפייה בגלריה
שגרירות תאילנד בקמבודיה. בעיר הבירה העימות הצבאי לא מורגש
(צילום: Chalinee Thirasupa / רויטרס)
כשהם הגיעו לעיר היה להם חזון ברור: להקים בית חם ופתוח לכל יהודי, אם הוא תייר, איש עסקים, דיפלומט או תושב קבע. כיום הם מגשימים את החזון הזה כשהם חיים בפנום פן עם תשעת ילדיהם, שמרביתם נולדו בקמבודיה. אין ספק שבית חב"ד בפנום פן הוא היום הלב הפועם של הקהילה היהודית המקומית, והוא משרת מגוון רחב של אנשים.
ישראלים רבים מגיעים לקמבודיה לצורכי עסקים (נדל"ן, ייבוא וייצוא, תיירות) או במסגרת טיולים ארוכים. בשנים האחרונות גדלה בהדרגה קהילת אנשי העסקים היהודים מרחבי העולם (ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, אירופה) שהתיישבו בפנום פן באופן קבוע או לתקופות ארוכות. הם עוסקים בתחומים מגוונים ומחפשים קשר ליהדותם.
היה לי לעונג להיות נוכחת בארוחת ערב שישי במחיצת חברי הקהילה ואורחים מזדמנים מארה"ב, מגיברלטר, מצרפת וכמובן מישראל. האווירה הייתה כיפית במיוחד. שמחתי לראות ואף לשוחח עם תיירים שלמרות העובדה שהם אינם דתיים או שומרי מסורת כלל, זו הייתה עבורם חוויה חיובית מאוד. חלקם אף אמרו שכל חייהם דעתם על שליחי חב"ד הייתה שונה, ועכשיו אחרי האירוח דעתם השתנתה לגמרי לטובה.
הרב בוטמן ציין בפניי כי בשל העובדה שזוהי כעת עונת הגשמים, לא מגיעים תיירים רבים לקמבודיה, אך בהחלט יצא להם לארח בעבר כבר כ-150 איש לסעודת ערב שבת ואף 300 איש בערב חג. הוא נהוג לגשת לכל שולחן ושולחן במהלך הארוחה, להתיישב ולשוחח עם הסועדים בסבלנות ובחיוך, תוך שהוא שואל לשלומם, לשמם, למקום מגוריהם ועוד. במהלך הארוחה הגישו לנו את האוכל עובדי חב"ד, צעירים מקומיים, כולם היו אדיבים למדי ולבשו תלבושת אחידה. לא יכולתי להתעלם מהסיסמה שהתנוססה בגב החולצה שלבשו – "לא משאירים אף יהודי מאחור".
הקרבות נשארים באזור הגבול
העימות הצבאי בין תאילנד לקמבודיה לא מורגש בעיר הבירה פנום פן, לפחות בשלב זה. המתיחות, בעקבות מחלוקת ארוכת שנים על שאלת הריבונות בשטחים מסוימים, מתמקדת באזור הגבול בין המדינות. "בגדול אין לזה השפעה ישירה על מה שקורה אצלנו, אנשים פה כמעט לא מדברים על זה. אנחנו לא מרגישים שום דבר כי זה קורה במרחק מאות קילומטרים מפה. אני מתפלל שהכול יירגע ויגיע זמן שבו 'לא יישא גוי אל גוי חרב'", אמר הרב בוטמן.
כאשר שאלתי את הרב בוטמן לגבי מצב האנטישמיות במקום, במיוחד לאחר 7 באוקטובר 2023, הוא טען כי לפני 7 באוקטובר כמעט ולא הייתה אנטישמיות במקום – ומאז יש אנשי ביטחון סמויים סביב הבניין באופן יומיומי.
התיירים לא מגיעים רק לאכול בפנום פן, אלא גם מסייעים בהרכבת מניין לתפילות שבת וחג, ובמידת האפשר גם בימי חול. בית הכנסת במקום מרשים ביופיו. כאשר נכנסתי בשעריו, הרגשתי שאני נמצאת בתקופה אחרת בחיי. העיצוב המיוחד, הסמלים היהודיים, ההיכל והאווירה משתלבים היטב ויוצרים הרמוניה מרתקת. לצד התפילות, במקום נערכים גם שיעורי תורה, הרצאות ופעילויות לילדים, ולעיתים קרובות יש אפילו ערבי שירה עם גיטרה ואווירה טובה.
במרבית בתי הכנסת שביקרתי בהם ברחבי העולם, עזרת נשים נמצאת גבוה בקומה העליונה ועזרת הגברים בקומה התחתונה. הרב ורעייתו השקיעו מאמץ ומחשבה למציאת פתרון יצירתי, כדי לא להמשיך את אותו דפוס ישן, והחליטו למקם את עזרת הנשים ממש בלב בית הכנסת. היה חשוב להם שגם הנשים ירגישו שהן חלק מהתפילה, וכך הן קרובות לארון הקודש ולספרי התורה, ואף יכולות לראות כראוי מאחר שהמחיצה עשויה מזכוכית חד-כיוונית.
לרווחת המבקרים בבית חב"ד, יש אינטרנט חינם במקום וגם אפשרות להתקשר למשפחה בארץ בחינם. בבניין יש גם מסעדה כשרה במחירים נוחים עבור המטיילים הישראלים והיהודים, וכן חנות כשרה קטנה שמציפה כל תייר מהארץ בגעגועים עזים לטעם הישראלי ולמוצרים שכולנו מכירים. יש בנמצא גם מגורי מעונות לתרמילאים וחדרי שינה מפוארים יותר לאנשי עסקים.
את הבשר והעוף הכשרים מייבא הרב מתאילנד, מווייטנאם ומדרום אפריקה. מוהל אין בנמצא ולכן מטיסים אותו ממדינות סמוכות במקרה הצורך. בפעם האחרונה שנדרשו לשירותיו של מוהל, הביאו אחד מהונג קונג.
בבניין חב"ד יש מקווה לנשים ומקווה לגברים שמשמשים גם לטבילת כלים. בית עלמין יהודי נמצא במרחק כ-40 דקות נסיעה מבית חב"ד. הרב בוטמן מספר שלא היה קל להשיג חלקת אדמה, היות שהמקומיים בקמבודיה חוששים ממתים, מרוחות ומאנרגיות רעות, ולכן לא היו מוכנים שיקברו מתים בסמוך אליהם. לאחר חיפושים לא מעטים, מצא הרב בית עלמין ורכש שם שטח לחלקה נפרדת עבור היהודים, ובמקום קבורים כיום כבר עשרה אנשים.
7 צפייה בגלריה
אדם צופה בתמונות של קמבודים שנכלאו בידי שלטון הקמר רוז' האכזרי בשנות ה-70. שינה הכול
(צילום: Omar Havana / Getty Images)
תזכורת כואבת לזוועות העבר
היה לי חשוב לבקר גם בשדות הקטל, ולהסתכל לעבר הטראומטי של קמבודיה בעיניים. שדה הקטל צ'ואונג אק (Choeung Ek Genocidal Center), הסמוך לעיר הבירה, הוא תזכורת חיה ומזעזעת לרצח העם שביצע משטר הקמר רוז' הקומוניסטי בשנים 1975–1979. המקום, שהיה אתר הוצאה להורג המוני של אסירים שהובאו מכלא S-21 (טואול סלנג), חושף את ממדי הזוועה.
בצ'ואונג אק צעדתי על אדמה שבה עדיין נראים שרידי עצמות ובגדים הצצים מן הקרקע. הסטופה המרכזית, המכילה אלפי גולגולות ועצמות של הקורבנות, היא אנדרטה חזותית עוצמתית שאינה משאירה מקום לספק באשר לאסון. אין כאן מסכי מגע או שיחזורים מורכבים. במקום זאת, יש שביל הליכה מוגדר, מלווה בהדרכת שמע אינפורמטיבית, שלקחה אותי דרך קברי אחים חשופים, עצים שעליהם רוצצו תינוקות ושלטים המתארים את זוועות הרצח.
הביקור בצ'ואונג אק אינו קל, אך הוא חיוני להבנת ההיסטוריה המורכבת של קמבודיה ולחיבור לזיכרון האנושי האוניברסלי. המקום מתפקד כאנדרטה וכמרכז חינוכי שמטרתו להנציח את הקורבנות ולהבטיח שהזוועות הללו לא יישכחו.
קהילה חולפת?
הקהילה היהודית בפנום פן קטנה, והיא נתקלת באתגרים טבעיים של קהילה הנמצאת במדינה מרוחקת. בשל המרחק הגיאוגרפי לא קל להשיג מוצרים כשרים, ספרי קודש ומורים מוסמכים – אך בלקסיקון של הרב בנצי בוטמן, המילה "קשה" אינה קיימת. הוא מאמין שהכול אפשרי.
מוצרים כשרים הם מייבאים בשפע ולא חסר להם דבר. גם ספרי קודש יש להם בשפע, ולטענתו יש להם את אחת מספריות ספרי הקודש הגדולות והמרשימות באסיה (מחוץ לישראל), והוא גאה על כך מאוד. מורות צעירות מגיעות מדי שנה מישראל כדי ללמד עברית, והן משתלבות בצורה נפלאה בחיי הקהילה.
7 צפייה בגלריה
מערכת רקטות BM-21 של צבא קמבודיה סמוך לגבול עם תאילנד. "במרחק מאות ק"מ מפה"
(צילום: Soveit Yarn / רויטרס)
חילופי אש בין תאילנד לקמבודיה
(צילום: רויטרס)
הקשיתי וטענתי בפניו שהקהילה במקום היא קהילה חולפת, וחלק גדול מהאוכלוסייה היהודית הוא ארעי – תיירים, שליחים ואנשי עסקים שמגיעים לתקופות קצובות. אין ספק שמצב כזה מקשה על בניית קהילה יציבה ובעלת שורשים עמוקים. אבל מתברר שמבחינת הרב גם זה אינו קושי. הם תמיד יוצרים יש מאין, מארגנים אירועים, מייצרים הזדמנויות ויוזמים מפגשים כדי ליצור מקום כיפי, מאחד ומהנה עבור כל אחד ואחת שרוצים להרגיש בבית, גם כשהם רחוקים קילומטרים רבים מביתם האמיתי.
בסביבה שאינה יהודית, שמירה על המסורת והחינוך היהודיים דורשת מאמץ והתמסרות. בפנום פן אין אומנם בית ספר יהודי, מכיוון שמספר הילדים הקטן אינו מצדיק זאת, אך הרב בוטמן מלמד את בניו בשעות הבוקר, אשתו מלמדת את הבנות ובצהריים כולם לומדים בזום בבית ספר של תנועת חב"ד העולמית. במסגרת הלימודית הזאת הם מכירים ילדים שונים מרחבי העולם, כך שהם לומדים על תרבויות שונות ואורח חיים שונה, ואף חולקים חוויות משותפות.
בית חב"ד הפועל במקום הוא הוכחה לכוחה של הרוח היהודית להתחדש ולפרוח גם במקומות הנידחים ביותר. המפגש עם היהודים בפנום פן הוא הצצה לסיפור מרגש של הישרדות, התחדשות וחיבור, המלמד אותנו שגם אחרי תהפוכות קשות, ניצוץ התקווה לעולם אינו כבה.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם
