הרב ד"ר בניהו טבילה הוא דמות לא שגרתית בחברה החרדית. אחרי שהיה ממקימי הזרם הממלכתי-חרדי, הוא הקים יחד עם הרב דוד לייבל את ישיבת ההסדר "משמר התורה" בירושלים, השואפת להכווין את תלמידיה לשירות צבאי בחטיבת חשמונאים החדשה. במחזור הראשון יש 17 תלמידים בסך הכול, אבל טבילה מעריך שעם האיכות תבוא גם הכמות.
טְבִילָה הוא המנהל החינוכי של הישיבה, בעוד הרב לייבל – המתמודד בימים אלה עם מחאת מתנגדי הגיוס הקיצוניים שסימנו אותו כאויב – עומד בראשה. ניכר שהוא רואה חשיבות עצומה במיזם הזה. "זו לא ישיבת ההסדר החרדית הראשונה, אבל מה שמיוחד בה הוא שיש מסלול קרבי שמכוון תלמידים באופן ספציפי לחטיבה החרדית החדשה. מי שזה לא יתאים לו יוכוון ליחידות אחרות, בתחומי תקשוב וטכנולוגיה", הוא מסביר. "בינתיים הניסוי מצליח. הגיעו תלמידים טובים. אנחנו שמים דגש על איכות לפני הכמות. לאט-לאט אנחנו גם נגדל. המטרה היא להפוך את השירות ללגיטימי ואיכותי".
7 צפייה בגלריה
הרב ד"ר בניהו טבילה. "חלק מתפקיד האדם בעולם הוא להיות עצמאי, לתמוך באחרים ולא להיתמך"
(צילום: עמית שאבי)
בינתיים התגייסו פחות מ-100 לשירות סדיר בחטיבת חשמונאים. אלה מספרים מאכזבים.
"אגיד לך מה העמדה של הרב דוד לייבל. הוא אומר שצריכות להיות פקודות מטכ"ל שיעגנו את הכללים הרוחניים והדתיים שיאפשרו למתגייסים לצאת חרדים כמו שהם נכנסו. הדבר הזה עוד לא הושלם. כשזה יקרה, נראה את המספרים עולים".
לטבילה יש כבר ניסיון ביוזמות פורצות דרך. בתקופה שבה עבד במשרד החינוך וריכז את הפיקוח על מוסדות החינוך החרדיים העל-יסודיים, הוא היה כאמור גם ממייסדי זרם החינוך הממלכתי-חרדי, שהחל באותם ימים לפעול בבתי הספר היסודיים. "כשהתחלנו עם הממ"ח היו רק 16 בתי ספר ורק שבריר אחוז של נרשמים מבין הילדים החרדים. לפני שנה-שנתיים הייתה קפיצה והיום יש כבר שמונה אחוז", הוא מציין. באופן דומה הוא מאמין שגם ישיבות ההסדר החרדיות יגדלו ויתפתחו.
"חלק מהפרקטיקות והמוסדות החרדיים מכבים את הנעורים, וזה לא בסדר. נעורים הם דבר יקר, יש בהם סקרנות, חופש וחיבור חזק לטבע, וצריך לאפשר אותם. לאפשר להם לקרות. צריך לטייל, לחיות, להכיר את העולם, לעודד סקרנות"
הוא מסביר כי "עמדו שלושה עקרונות מאחורי הקמת הממ"ח (הזרם הממלכתי-חרדי, ש"מ): לימודי ליבה מלאים – שזה אומר גם מקצועות קודש וגם אנגלית, מתמטיקה, מדעים ומקצועות שמכשירים אותך לחיים, לתעסוקה וגם לאזרחות; שכר הוגן למורים – כי ברשתות החינוך החרדיות יש לצערנו תופעות שבהן גוזרים שכר מהמורים והמורות; והוגנות ביחס לתלמידים – שלא יהיה מצב שבו לא מקבלים תלמידה בגלל המוצא שלה. זה מהלך שלא הושלם אז במלואו, כי עוד צריך להקים מועצה לחינוך הממלכתי-חרדי, כמו זו שיש בחמ"ד (בחינוך הממלכתי-דתי)".
טבילה מאמין לא רק בשילוב לימודי ליבה מלאים במוסדות החינוך, בהשתלבות בשוק התעסוקה ובגיוס לצה"ל: בזמן ששימור הטבע רחוק מלהיות בראש מעייניהם של נבחרי הציבור החרדים, הוא מגדיר את עצמו פעיל סביבה ומודאג ממשבר האקלים.
כעת הוא מפרסם ספר שירה שבו הוא משתף את הקוראים בנבכי נפשו. "היינו בחורי ישיבה, היה קיץ" (הוצאת בית אורי צבי, בעריכת אלחי סלומון) הוא שם הספר, שיושק הערב (יום ד', 19:00) באירוע במסגרת פסטיבל "יהי" בבית אורי צבי בירושלים. שיריו של טבילה עוסקים לא מעט בהתבוננות בטבע, באופן שמחובר למקורות היהודיים וגם לאקופואטיקה העכשווית. חלקם משקפים את הילד החולמני שהיה, זה שעולם בית המדרש החרדי-ליטאי לא תמיד ידע איך לעכל.
לאפשר לנעורים לקרות
טבילה בן ה-47 הוא מרצה וחוקר חינוך חרדי, בוגר ישיבות מאור התורה וסלבודקה, לצד לימודי רבנות ודיינות. יש לו תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט במחשבת חינוך מהאוניברסיטה העברית. הוא מלמד במכללה האקדמית הרצוג וחבר סגל במכון מנדל למנהיגות.
בשיר "מילים" בספרו החדש הוא נוגע במתח בין העולם החילוני לעולם החרדי. "לְמָה שֶׁאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים צִיצִית / אֵין לָהֶם מִלָּה. לְמָה שֶׁהֵם / קוֹרְאִים נְעוּרִים / אֲנַחְנוּ לֹא" – הוא כתב בו.
אתה מרגיש שלא היו לך נעורים? שלא הייתה לך מילה כזו בלקסיקון? זו אמירה קשה.
"זה לא שלא היו לי נעורים, אבל חלק מהפרקטיקות והמוסדות החרדיים באמת מכבים את הנעורים, וזה לא בסדר. נעורים הם דבר יקר, יש בהם סקרנות, חופש וחיבור חזק לטבע, וצריך לאפשר אותם. לאפשר להם לקרות. יש טווח – בקצה אחד יש חסידי גור, שמחמירים מאוד בצניעות, ואני לא אומר שצריך ללכת לקצה השני המתירני – אבל צריך לטייל, לחיות, להכיר את העולם, לעודד סקרנות. יש בשיר ביקורת גם על הצד השני, החילוני".
קצת לפני פרוץ המלחמה התפרסם ספרו "הישיבה התיכונית החרדית" (הוצאת רסלינג). "שואלים אותי במה אני שונה מציונים דתיים, ואני שונה בכך שאני מקבל את ערך היסוד החרדי, שהתורה היא הדבר היחיד שחשוב בפני עצמו – אבל אני מתכוון לתורה במובן רחב, שמאפשרת חיים ותובעת התנהלות מוסרית", אומר טבילה. "לימודי חול הם בעיניי אמצעי, והם חלק מעבודת השם, כי חלק מהתפקיד של האדם בעולם הוא להיות עצמאי, לתמוך באחרים ולא להיתמך".
"חילול השם". גולדקנופף רוקד בחתונה לצלילי השיר מעורר המחלוקת
(צילום: יוסי הרשקופ)
הוא תושב ירושלים, נשוי לאהובה ואב לחמישה ילדים. אימו נולדה במרוקו, ומוצאו של אביו בסוריה. לעובדת היותו בן למיעוט מזרחי שלמד בישיבות ליטאיות יש ביטוי בחלק משיריו. בשיר "עמנואל", העוסק בפרשת אפליית התלמידות הספרדיות בבית ספר בעמנואל, הוא כתב: "אַחֲרֵי עִמָּנוּאֵל אָמַרְתִּי אִם זוֹ תּוֹרָה / אֲנִי לֹא בַּפָּרָשָׁה. תּוֹדָה לָאֵל / זוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה (...) תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה. / תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה עָוֶל".
שיר אחר, "אח רִבִּי עובדיה", עוסק בדמותו של הרב עובדיה יוסף המנוח. הוא נפתח בהכרזה: "מְתוּקוֹת סְטִירוֹת שֶׁסָּטַר בְּפָנַי מָרָן עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹתֵר מִכָּל לִטּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם". "הייתי הולך אליו עם תלמידים. חינכתי תלמידים בצפת והיינו מבקרים אצלו כל שנה", נזכר טבילה. "הרב עובדיה חסר לי מאוד. הייתה בו אהבת תורה עצומה והוא מייצג בעיניי תורה שהיא לא שורפת. אצל הליטאים אתה מרגיש לפעמים שיש תורה שורפת, שלא מקיימת את העולם ולא יכולה לפעול בתוכו, ואתה רוצה להתגונן מפניה. אצלו זה לא היה ככה".
היו לו גם התבטאויות קשות על חילונים ועל ציונים דתיים.
"כן. אני לא יודע. היו בו שני צדדים... אבל הדמות שיצאה משני הצדדים האלה היא דמות שיכולתי לחיות איתה ולאורה".
שהאל יציל אותנו מעצמנו
השיר "לעורר על האלמוגים" מחבר בין לשון המקורות לתפילה לשלומן של שוניות האלמוגים. דימוי של אלמוג מופיע גם בכריכת הספר, והדברים מתקשרים לתופעת הלבנת האלמוגים המואצת על רקע התחממות כדור הארץ. "וּכְבָר נוֹדַע / שֶׁדִּין הַלָּלוּ לְהִמּוֹג / בְּשִׁנּוּי הָאַקְלִים / וְאֶבֶן בְּמַר / תִּזְעַק. וְיֵשׁ לָנוּ לְעוֹרֵר / רַחֲמִים עַל זֶה, / לְהַמְשִׁיךְ חֲסָדִים" – הוא כתב בין השאר.
למה לדעתך בחברה החרדית פחות מקובל לעסוק במשבר האקלים?
"זה נתפס כנושא של שמאלנים וחילונים, והאמת היא שהדרך שבה פעילי סביבה תקפו את הנושא היא חילונית, בשני מובנים עיקריים: הטיעונים היו בדרך כלל מטריאליסטיים, חומרניים, שמתייחסים לעולם מנקודת מבט חומרית בלבד; והנקודה השנייה היא שעסקו בזה מהזווית התועלתנית. צריך להרחיב את השיחה בנושא מהזווית המוסרית ובעיקר הדתית.
"אני מדבר על הצורך לשמור על הבריאה – המילה בריאה היא מילה חשובה בהקשר הזה – ובא לנושא בגישה אחרת. בעצם טכנולוגיה הביאה אותנו למשבר הזה, המהפכה התעשייתית, ויהיו מדענים שיאמרו שהטכנולוגיה היא גם זו שתפתור אותו. אני אומר שמה שנדרש מאיתנו הוא צניעות ויחס פחות נצלני כלפי העולם. מעבר לכל זה, יש אנשים דתיים שחושבים שהדאגה לכדור הארץ היא יציאה מהגבולות של האדם. טיעון הנגד הוא שאנחנו קלקלנו, ולכן אנחנו צריכים לתקן".
נראה שהדאגה לסביבה לא ממש מעסיקה את הפוליטיקאים החרדים, שלחצו לבטל את המס על כלים חד-פעמיים.
"כתבתי על זה בתקשורת החרדית וניסיתי להיאבק בזה, אבל זה לא עזר".
אתה מרגיש שיש בזה חילול השם, שדווקא הפוליטיקאים החרדים נאבקים נגד מהלך סביבתי?
"הם עושים כל כך הרבה חילול השם, שזה הדבר הקטן. ראית איך גולדקנופף רקד בחתונה לצלילי 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים'?"
יש לך שיר בשם "ראי אהובה" שהוא שיר אהבה מפורש, עוד דבר לא מובן מאליו לאיש חינוך חרדי שגם מוסמך לרבנות.
"כן, אני אוהב את אשתי. אני חושב שהשיר הזה לא שבלוני, הוא מנסה להביא משהו מורכב, איזה מסע שלנו ביחד".
אילו משוררים קראת בצעירותך? מהם מקורות ההשראה שלך?
"אני אוהב כמובן את שירת ימי הביניים – רבי יהודה הלוי, שמואל הנגיד, אבן גבירול, אבן עזרא. אוהב פיוטים. ספר השירים הראשון שקראתי היה של זלדה, בהמשך קראתי את יהודה עמיחי ואהבתי גם אותו. קראתי את כל המשוררים העבריים הגדולים. אני אוהב את יואל הופמן, שבעיניי הצליח לפתוח סדק אל הרוחניות שקיימת בעולם, ואת אמיר גלבע".
טבילה שירת בשירות אזרחי בעמותה לנוער בסיכון. "לפני כמה שנים החלטתי שצריך גם לעשות שירות צבאי, בעיקר כדי להראות מבחינה סמלית לסביבה ולמשפחה שיש ערך וחשיבות בזה", לדבריו. עוד לפני המלחמה הוא התגייס לצה"ל ושירת תקופה קצרה במילואים במסגרת מסלול שלב ב'. במהלך המלחמה הוא שירת מספר חודשים במילואים, במסגרת הרבנות הצבאית, וטיפל בחללים במחנה שורה בימים הראשונים, כשגופות הקורבנות הרבים של מתקפת הטרור הגיעו לשם.
על החוויה המטלטלת הוא כתב את השיר החידתי "לעלות כמעט דימינו". המראות הקשים התערבבו עם הפעולות היומיומיות ונעשו למעין שגרת מוות מצמררת שהתחילה להיווצר בבסיס. "כֵּלִים כְּבֵדִים. / רְמוּסִים עִנְּבֵי הֲדַס יַלְדוּתֵנוּ. / חָלָב טָרִי לְקָפֶה / הַמָּחוֹג עוֹד מִסְתּוֹבֵב עַל הַזְּרוֹעַ הַשְּׁלוּכָה", הוא כתב בין השאר.
"אני אוהב את הקדוש ברוך הוא ומקווה לרחמים שלו. בלי הרחמים שלו לא יהיה לנו כלום", הוא מסכם. "אני מרגיש שאנחנו זקוקים לו במיוחד בסיפור של השסע החברתי, אני מרגיש שאנחנו תקועים. פעמיים פירקנו את הריבונות היהודית. כמו שזה נראה עכשיו, נראה שאנחנו הולכים לפעם השלישית, ואנחנו צריכים שהוא יציל אותנו מעצמנו".
