"מה שעברתי בארבעים שנות חיי לא עברו ארבעים אנשים ביחד. לא היה ואין גם עכשיו אף פרט בביוגרפיה שלי שהוא בנאלי. כמעט אין תקלה, מחלה ואתגר מורכב שלא נפלו עליי וכמעט רמסו אותי, ועם הקלפים הגרועים האלה יצאתי לחיים וניצחתי בגדול". כך, בנימת רווחה של מי שלקחה את המושכות לידיה ושינתה את חייה מקצה לקצה, מתארת מוריה כירי את ההחלטה האמיצה לחשוף לראשונה את התלאות שעברה בחייה.
כירי, 40, גרושה מגבר ונשואה לאישה, היא סטודנטית שנה ג' למשפטים ואם לשלושה. היא נולדה בברזיל ואומצה בידי אישה חילונית לא צעירה. "אמא שלי הייתה בת 40 כשאימצה אותי, תינוקת רכה בת שישה ימים. שנה וחצי קודם לכן היא אימצה מאותה סוכנות את אחי הלא-ביולוגי", היא מתארת.
כשמוריה הייתה בכיתה ד', בת תשע בערך, חזרה האם בתשובה ואיתה שני הילדים. "מאותה נקודת זמן העבירו אותי לחינוך ממלכתי דתי ברוח בני עקיבא. נראיתי כמו תלמידת אולפנה תקנית, על כל המשתמע מההגדרה: חצאית ארוכה, שרוולים ומראה כללי צנוע. בגיל 17 וחצי עמדתי מתחת לחופה עם גבר שבזמן אמת וגם בדיעבד אני יודעת להגיד שלא נמשכתי אליו".
הזוג הצעיר עבר לגוש קטיף ואחרי תשעה חודשי היריון נולדה הבת הבכורה, אוריה, בת 21 כיום. בהמשך ילדה כירי את ראם, היום בן 18 וחצי, וכשנה אחריו את הבת רוני. "בגיל 21 כבר הייתי אמא לשלושה. בעקבות פינוי גוש קטיף עברנו לשוקדה, וכשאמא שלי חלתה חזרנו לאילת", היא מספרת.
במהלך אותן שנים, התחילה לדבריה להרגיש שמשהו בחייה לא תקין: "גם לפני שהתחתנתי, לא זרמתי ביחסים שניסיתי לפתח עם גברים שהכירו לי, וסיפרתי לעצמי שעוד לא מצאתי את האחד, את המיועד, וכשזה יקרה בטוח ארגיש את הפרפרים בבטן, אבל זה לא קרה – גם לא עם בעלי".
עם כיסוי ראש, בימים אחרים. מוריה כיריצילום: אלבום פרטילאורך שנות נישואיה שיתפה את חברותיה בתחושת הניכור ובחוסר הסיפוק שלה מהזוגיות. "בגדול הן הזדהו איתי ו'ניחמו' אותי ש'ככה זה אצל כולן וככה זה בעלים', ושאני ילדה שלא התבגרה שחיה בדמיונות רומנטיים ושארגיע", היא נזכרת. אבל משהו מעורפל המשיך לתסוס לה בבטן והגביר את תחושת חוסר השייכות שלה, בעיקר לעצמה. "החלטתי להתגרש, ולזכותו של בעלי אומר שהוא לא הערים קשיים ולא ניסה להניא אותי", היא אומרת. "בגיל 25, מצאתי את עצמי גרושה, אם לשלושה, בלי השכלה, בלי מקצוע ובלי אופק, ובלי אף אחד ושום דבר שמחכים לי בחוץ".
"הייתי בלחץ כבד מנשוא כי לא ידעתי איך להרכיב מחדש את החלקים בפאזל. דתייה לסבית? איך זה הולך יחד, מה יגידו ואיך אתווך את זה לילדים שלי? לא היה לי עם מי להתייעץ, גם לא כתף חמה לבכות עליה, עד שהתמוטטתי והגעתי לבית החולים לאשפוזים חוזרים בגלל לחץ תוך-גולגלתי מוגבר"
היכרות אקראית עם מי שתהפוך לחברה קרובה צפויה לטלטל את חייה. החברה, חילונית שרק אחרי חודשים מספרת לכירי שהיא חיה עם בת זוג, מנסה לעודד את רוחה ומזמינה אותה לצאת איתה לבר בלי לציין את מאפייניו המגדריים. "הצטרפתי אליה כמו שאני, עם כיסוי ראש וחצאית ארוכה, ולא הבנתי למה אני רואה שם רק נשים. אבל המוזר היה שהרגשתי נעים במחיצתן", היא משחזרת, "הייתי נינוחה ולראשונה בחיי הרגשתי שייכת, ועוד לפני שהתקרבתי לאישה או שאישה נגעה בי, ידעתי פתאום שאני לסבית".
אשמה, בושה וחרדה
די מהר תחושת הנינוחות התפוגגה והתחלפה בתחושות קשות של אשמה, בושה וחרדה, שפגעו בבריאותה. "הייתי בלחץ כבד מנשוא כי לא ידעתי איך להרכיב מחדש את החלקים בפאזל. דתייה לסבית? איך זה הולך יחד, מה יגידו ואיך אתווך את זה לילדים שלי? ובקהילה הדתית שאליה השתייכנו לא היה לי עם מי להתייעץ, גם לא כתף חמה לבכות עליה, עד שהתמוטטתי והגעתי לבית החולים לאשפוזים חוזרים בגלל לחץ תוך-גולגלתי מוגבר".
באשפוז האחרון שלה, כשהיא כבר נוגעת בתחתית, עשתה הסכם עם אלוהים: "הבנתי שבאפיסת הכוחות הזאת אני לא רוצה להמשיך, אז ביקשתי מהשם: או שאתה לוקח אותי עכשיו או שאתה מחיה אותי ומאפשר לי להיות מי שאני ולחיות את החיים שאני רוצה לעצמי".
4 צפייה בגלריה
"ביקשתי מהשם: או שאתה לוקח אותי עכשיו או שאתה מחיה אותי ומאפשר לי להיות מי שאני"
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
בשלב הזה כירי מתחזקת, מכירה בת זוג ועוברת תהליך ארוך של יציאה בשאלה. "לקח לי שנה להרגיע את הפחדים שהציפו אותי ולכן היציאה לחיים החילוניים הייתה הדרגתית ומחושבת", לדבריה. "הורדתי את כיסוי הראש אבל עדיין כרכתי סרט סביב הראש, השרוולים הארוכים התקצרו בהדרגה, כנ"ל אורך החצאית, אבל השיא היה בשבת הראשונה שחיללתי. נסעתי וחיכיתי לעונש חמור שיפיל עליי את השמיים. כל זה קורה כשהילדים שלי לומדים עדיין במסגרות דתיות והבן שלי עם כיפה ופאות, ולכן עשיתי הכול כדי למזער להם נזקים. במשך שנה וחצי עברנו תהליך משותף של יציאה איטית בשאלה. כך למשל בפעם הראשונה הכנסתי הביתה טלוויזיה וחשפתי אותם לתכנים חילוניים, ואולי זה מה שהקל עליהם את השינויים שעברנו כמשפחה עם אבא שגר מחוץ לבית".
היא מספרת שהקהילה הדתית לא ידעה איך לבלוע את השינויים הדרמטיים שעברה והתנכרה לה. "לא מדובר במשהו בוטה או באמירות מביישות, אבל באופן מובהק נתנו לי להרגיש לא שייכת, כולל אמא שלי שהתנתקה ממני למשך עשר שנים, ואף אחד לא התעניין בי ובילדים. לא שאלו: איך הם מסתדרים? את צריכה משהו?".
בודדה ומנותקת נאלצה כירי לפרנס את ילדיה בשלוש עבודות. "לא נשמתי, רצתי מהעבודה להוציא את הילד מהגן ובערב ניקיתי חדרי מדרגות. קפצתי על כל עבודה מזדמנת נוספת כדי להחזיק את הראש מעל המים. בבקרים עבדתי בגן פרטי, ובסוף כל יום הגננת הרחמנייה והאנושית ארזה בשביל הילדים שלי אוכל בקופסאות, ולפעמים גם הזמינה אותנו לסעודות שבת. היו גם מצבים שבהם חווינו רעב", היא מתארת.
האם הביולוגית לא אותרה
במצב השביר הזה, היא ניסתה במאמצים רבים לאתר את אימה הביולוגית, עד שלאכזבתה גילתה שהאימוץ שלה לא היה חוקי ותמורת כסף זויף האישור, ועל כך הסוכנת הואשמה בסחר בילדים ונשלחה לכלא בברזיל.
כדי לשפר את חייה היא החליטה לעשות מעשה: "עברנו מאילת לנתניה, ושם כבר יכולנו להיות מי שאנחנו. הילדים השתלבו במסגרות חילוניות, אבל הזוגיות עם בת הזוג שלי התחילה להיסדק ואחרי שנתיים יחד, פירקנו את החבילה".
כירי התקבלה לעבודה בבזק והתקדמה לעמדת ניהול. "כשאני כבר מתחילה לנשום, החיים שלי עוברים טלטלה נוספת", היא מתארת, "אני כבר בת 27 כשלעבודה במוקד שירות הלקוחות מתקבלת ילדונת בת 21 שסיימה צבא ובאה להרוויח קצת כסף. זו הייתה חלי כירי, כיום אשתי, אהובתי וכל חיי".
חלי כירי: "עד שהכרתי את מוריה לא חשבתי בכלל בכיוון, וכשהיא התחילה לחזר אחריי בכזה להט, נרתעתי. לא הבנתי מה המנהלת שלי רוצה מחיי, להפוך אותי בכוח ללסבית? בנקודת הזמן ההיא לא האמנתי שאני כזו"
חלי, ילידת נתניה, לשעבר כדורגלנית נבחרת ישראל, לא ממש הבינה מה רוצה ממנה המנהלת שלה. "היא הייתה לבושה בסגנון קז'ואל והייתי בטוחה שהיא מחוץ לארון, והופתעתי כשאמרה לי שאין מצב ושהיא יצאה עם בנים. אבל כבר הייתי מאוהבת בה ולכן העובדה שזרקה לי בפנים לא ריפתה את ידי, להפך".
"עד שהכרתי את מוריה לא חשבתי בכלל בכיוון, וכשהיא התחילה לחזר אחריי בכזה להט, נרתעתי. לא הבנתי מה המנהלת שלי רוצה מחיי, להפוך אותי בכוח ללסבית? בנקודת הזמן ההיא לא האמנתי שאני כזו, וככל שהתאהבתי בה הרגשתי שהגעתי למה שנכון לי", מתארת חלי.
החודשים הראשונים בקשר לוו בחששות ובלבטים, כשהיא נאבקת בעצמה וברגשות שלה. "אני בת לשבט כירי הגדול, המונה במעגלים קרובים כ-120 טריפוליטאים שחיים בקרבה ובאהבה, ולכי תפילי על ההורים שלי ועל נגזרות המשפחה את הפצצה הזאת".
משפחה חדשה
רק אחרי שנה – לאחר שההורים עיכלו את הבשורה, הפנימו את זהותה החדשה של בתם ועדכנו את הקרובים הרבים, שמחבקים ומקבלים אותה – עברו בנות הזוג לדירה משותפת. "האמת היא שלגמרי הבנתי את התגובה של ההורים שלה, כי ממקום של אמא גם לי היה קשה לקבל גרושה בת 27 עם נדוניה של שלושה ילדים, דתל"שית לסבית שהופכת את ההעדפה המינית של הילדה שלהם, אבל ככל שחלף הזמן, הפכנו למשפחה אחת. כשחלי ואני עברנו לחיות יחד הבהרתי לה שהיא בת הזוג שלי ולא הורה נוסף של הילדים שלי, שיש להם אמא ואבא אכפתיים ומעורבים".
למציאות היו תוכניות אחרות, והילדים וחלי נקשרו מהר ובאופן טבעי. "עם הזמן הריתי מתרומת זרע וילדתי לתוך המשפחה החמה שאני כבר חלק ממנה את אורי, היום בן שבע וחצי, ואת אימרי, היום בן שלוש", היא מספרת. "כל חמשת הילדים מרגישים אחים לכל דבר, בני דודים של האחיינים שלי, ולהוריי הם פונים כ'סבא' ו'סבתא'. חשוב לי להוסיף שלא רק מוריה זכתה, גם החיים שלי איתה מושלמים".
"התחתנו בשישי בצהריים מול 150 מוזמנים. מהצד שלי הוזמנו אחי ושלושה חברים מהמכללה, וכל השאר היו רק בני המשפחה הקרובה של חלי, שלא ידעו שבזכותם תחושת הלבד שחשתי מול כל העולם כבר לא קיימת"
ככל שההכרה של שבט כירי בזוגיות החד-מינית התקבלה ומוריה סומנה כבת משפחה, הכרת התודה שלה מתעצמת: "עד היום אני מתרגשת כשאבא של חלי מתקשר אליי ושואל אם אני צריכה משהו, או אם משהו חסר לאחד הילדים שלי. זה כל כך לא מובן לי מאליו. כשאני רואה ומרגישה את החום, הקשרים והקרבה של השבט החם והנדיב הזה, אני חשה כמו אסופית בת מזל מהאגדות".
עדות לעוצמת הקשר התבטאה בשתי הזדמנויות יוצאות דופן: כשבגיל 17 אוריה הבכורה שינתה את שם המשפחה שלה לכירי, וכשבנות הזוג עמדו מתחת לחופה בספטמבר שעבר. "התחתנו בשישי בצהריים מול 150 מוזמנים. מהצד שלי הוזמנו אחי ושלושה חברים מהמכללה, וכל השאר היו רק בני המשפחה הקרובה של חלי, שלא ידעו שבזכותם תחושת הלבד שחשתי מול כל העולם כבר לא קיימת", מוריה מסכמת. "מחיים שהתחילו עקום ונמשכו כשאני מחוץ לזון שלי, זכיתי במשפחה מחבקת שבפעם הראשונה בחיים שלי נותנת לי גב".
