בין 14:00 ל-15:00 ברוב ימות השבוע, בכניסה לחדר קטן, מעל גרם מדרגות ברזל שניצב מחוץ לבית המדרש של ישיבת סלבודקה בבני ברק, עומד תור של אנשים המבקשים להיכנס לחדרו של ראש הישיבה, מי שזכה לתואר "מנהיג הציבור הליטאי", הרב משה הלל הירש.
במדרגות הצרות מטפסים בזה אחר זה אנשים שבאים כדי לבקש ברכה או להתייעץ, מחנכים שנתקלים בדילמות או קהילות שמגיעות במטרה לפתור ויכוחים סבוכים. גם חברי הכנסת של דגל התורה עולים אחת לכמה שבועות לחדר הזה, ולפעמים משם יוצאת גם הכרעה שעל פיה תקום או תיפול ממשלה.
9 צפייה בגלריה
הרב משה הלל הירש. "צריך את הרגל של הצבא ואת הרגל של הרוחניות, והרוחניות אפילו חשובה יותר"
הרב הירש בן ה-88 מנהיג את הציבור החרדי-ליטאי לצידו של הרב דוב לנדו. בלשכתו הצנועה עברו בשנים האחרונות גם יניב עשור, דדו בר כליפא, שי טייב ודוד זיני, בכירי תחום כוח האדם בצה"ל. הם ישבו עם הרב לשיחות ארוכות, בעוד רבנים אחרים כלל לא היו מוכנים לדבר איתם.
בעוד המנהיג המבוגר יותר, הרב לנדו (95), מסרב מטעמים אידיאולוגיים לשוחח עם בכירים בצבא או גורמי שלטון שאינם חרדים, מי שבקיאים במגעים העדינים שנרקמים בין צה"ל לחרדים יודעים לומר: "אם יבוא שינוי שיביא לגיוס בחורים שלא לומדים – זה יקרה מהרב הירש". גם בלשכת ראש הממשלה מקיימים קשר עם הרב, סביב הרוחות הסוערות בנושא חוק הגיוס. שיחה אחת נוקבת במיוחד שהתקיימה בין השניים התפרסמה בחדשות 13, ובה השניים שוחחו ארוכות באנגלית משופשפת על הצורך בחקיקת חוק גיוס והמכשולים שטען נתניהו כי היו קיימים בדרך להעברתו.
"צריך את שתי הרגליים", הוא אומר למי ששואל אותו על ענייני הגיוס מבחינה עקרונית, "צריך את הרגל של הצבא ואת הרגל של הרוחניות, והרוחניות אפילו חשובה יותר, את זה אמר לי השגריר האמריקני מייק האקבי שהיה פה אצלי", מספר הרב על הפגישה עם הדיפלומט הבכיר.
הרב הירש אומר לתלמידים: "מצווה להיות עריקים". עמדתו מורכבת יותר ממה שנדמה
בימים האחרונים מתפרסמות ברחוב החרדי כרזות עם ציטוט של הרב הירש מאחד הכינוסים שבו הוא אומר כי אין להתגייס לצה"ל גם במקרה של בחור שאינו לומד – אך תלמידיו ומקורביו, וגם אנשי התקשורת החרדים, מציירים עמדה מעט יותר מורכבת.
"אני חושב שהיום הרב הירש הוא מנהיג בסדר גודל שמזכיר את גדולי ישראל ברמה של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן", אומר איש התקשורת מנחם קולדצקי. "מנהיג בצניעות ובענווה, אחד כזה שמגיעים להתייעץ איתו על דברים אישיים, לקבל ברכות. זה מה שאפיין את הרב שטיינמן, שהיה עסוק בבעיות של הציבור החרדי ממש ושמע גם על צרות של פרנסה, וכשהוא שמע שהייתה בעיית תעסוקה בציבור החרדי, הוא פתח לימודי הייטק בסמינרים ואת מסלולי ההכשרה המקצועית לחרדים בצבא".
קולדצקי אומר כי "הרב הירש כן היה בעד פתיחות ופשרות עם הצבא, בדומה לרב שטיינמן, עד שהתחיל קמפיין נגד גיוס חרדים והוראות היועמ"שית, בהיעדר חוק גיוס, אז זה הביא גם את המנהיג המתון להיות נוקשה יותר ולדבר נגד כל גיוס וכל אפשרות של שילוב. אבל למרות ההצהרות האלה, כן יש בסביבתו הבנה שהציבור החרדי חייב את המדינה, גם מבחינת תקציבים וגם כי אנחנו חיים פה לצד החילונים, לצד הציבור הכללי, ואי-אפשר להביא את זה לכאוס ולעימותים על בסיס יומי. הוא מבין את זה מצוין".
סיפור סינדרלה חרדי
ממש לאחרונה, הכרעה שיצאה מבית הרב הירש הסעירה את הקהילה החרדית בטבריה. שני אברכים הלומדים בכולל מקומי הגיעו אל מעונו של ראש ישיבת סלבודקה ושיתפו אותו בתחושות קשות של חוסר סיפוק מהלימוד, לצד מצוקה כלכלית כבדה שהלכה והחריפה בעקבות הסנקציות על האברכים. הרב פסק להם כי הם יכולים להתגייס. השניים שבו לטבריה והודיעו לראש הכולל שבכוונתם לפתוח בהליך גיוס לצה"ל. ראש הכולל, המופתע והנבוך, פנה בעצמו לרב שרגא שטינמן כדי לשאול כיצד עליו לנהוג מול המהלך החריג, והאם עליו לסלקם מהכולל. תשובתו של הרב, לפי אחד הנוכחים: "לא הבנתי – 'ועשית ככל אשר יורוך'. למה להעיף אותם?" כך דיווח העיתון החרדי "לכתחילה".
מקומו של הרב הירש בשורה אחת עם גדולי הרבנים הוא מעין סיפור סינדרלה של הציבור החרדי. "המנהיג הליטאי" הוא מעין תואר לא רשמי, אך בהחלט בעל חשיבות, שעבר בין רבנים שונים שנחשבו לגדולי הדור בהלכה ובלימוד גמרא וגם לבעלי ההשפעה המרובה ביותר על המפלגה הליטאית. במקום שבו ישבו הרב שך, הרב שטיינמן, הרב קניבסקי ושמות נוספים שהיו ידועים לציבור, יושב היום הרב הירש, שהגיע למעמד הזה ממקום רחוק מהשמות האמורים.
רוב המנהיגים הליטאיים היו רבנים שבאו ממשפחות אצולה חרדיות, חתנים, בנים או נכדים של רבנים גדולים אחרים, כאלה שניבאו להם גדולות מילדות, בזכות היכולת הייחודית שהפגינו בלימוד. כולם נולדו באירופה או בארץ ישראל, היישר לתוך עולם הישיבות. המסלול של הרב הירש, לעומתם, לא היה צפוי. ייתכן שגם הרקע השונה שבו גדל מביא אותו להביע סביב השולחן גם דעות אחרות או כיווני חשיבה לא שגרתיים בנושאים שונים.
הרב משה הלל הירש, או בשמו האמריקני מילטון הירש, מכונה היום הגרמ"ה (ראשי התיבות הגאון רבי משה הלל). הוא לא בדיוק גדל בבית של לומדי תורה. הוריו היו מהגרים מהונגריה שהגיעו לארצות הברית לפני השואה ובחייהם המקצועיים ניהלו קייטרינג. בארצות הברית של אותם ימים החלוקה בין חסידים לליטאים לא הייתה עניין גדול כמו שהיה באירופה, ולא הייתה שם מסגרת חרדית נוקשה כפי שקיימת היום בעולם החרדי.
הרב הירש גדל כחרדי אמריקני, ולמד בישיבה תיכונית בניו יורק שבה לימודי הקודש היו בסיסיים ביותר. הוא נחשב לתלמיד מצטיין אך עוד לפני שסיים את בחינות הבגרות, בסביבות גיל 17, הגיע המפנה ששינה את חייו.
בשנות ה-40 הגיע לארצות הברית הרב אהרן קוטלר, תלמיד חכם מוכר, ותיק ובעל השפעה גדולה. הרב קוטלר ביקש לא רק לעסוק בהנהגה חרדית ציבורית, אלא גם לייסד ישיבה, ובחר את העיר לייקווד בניו ג'רזי כמקום להציב בו בית מדרש. לייקווד נחשבה אז מקום די נידח, רחוק מההווי הסוער של ניו יורק. הרב קוטלר שלח מספר אברכים לקהילות היהודיות בארצות הברית כדי למצוא בחורים שחשקה נפשם בלימוד תורה.
בשלב הזה מילטון הירש, אז כאמור תלמיד יהודי-אמריקני בישיבה תיכונית, שומע על ההצעה והיא קוסמת לאוזניו. הוא עובר ללמוד בישיבת לייקווד, ובמהרה מתבלט ביכולותיו הלימודיות ונהפך לאחד מהתלמידים הקרובים לרב קוטלר. לימים בצוואתו כתב קוטלר כי רק אותם חמישה תלמידים נבחרים יישאו את ארונו. הוא אף הפקיד בידי הרב הירש את מלאכת תיעוד שיעוריו, ולאחר פטירתו היה הרב הירש מעורכי סדרת ספריו.
כתובת לסוגיות ציבוריות
לימים סיפר הרב הירש לתלמידיו בישיבה בבני ברק: "כשלמדנו בלייקווד, כשהיינו מתחילים סוגיה בגמרא, היינו לומדים אותה במשך שלושה שבועות רצוף, רק אותה, מהבוקר עד שתיים בלילה: מקיפים את הגמרא, את כל הפרשנים, שואלים שאלות ומוצאים כיצד להשיב עליהן. אחרי שלושה שבועות, כשהיינו מסיימים את הסוגיה והראש כבר היה כואב, היינו יוצאים באופנוע לחפש איפה לאכול נקניק. היינו יוצאים, אוכלים נקניק ואז חוזרים לעוד שלושה שבועות של לימוד מקיף בסוגיה נוספת".
מילטון כבר הפך למשה הלל, ישיבת לייקווד גדלה והתפתחה, והוא נחשב כאמור לאחד מהתלמידים הבולטים. עד כמה בולט? כאשר הרב מרדכי שולמן, ראש ישיבת סלבודקה, חיפש לבתו חתן, הוא פנה לידידו הרב קוטלר – וזה הציע לבת את תלמידו הרב הירש. בעת החתונה היה הירש בשנות ה-30 לחייו.
הלוויית הרב קוטלר, הרב האירופי שהקים את מפעל חייו בארצות הברית, הייתה הפעם הראשונה שבה הגיע הרב הירש לישראל. כעבור חמש שנים הוא הגיע לארץ עם אשתו ושני ילדיהם והשתלב בישיבת סלבודקה, כחתנו של ראש הישיבה ואברך נחשב. די מהר הוא נעשה לרב בולט בישיבה. עם פטירת חמיו נבחרו מבין הרבנים כמה ראשי ישיבה – הרב לנדו הוא המבוגר שבהם, והרב הירש זכה גם כן בתפקיד וירש את מקום חותנו.
המנהיגים הליטאיים הגיעו לרוב מישיבת פוניבז'. סלבודקה נחשבה לישיבה "מעניינת יותר", והרבנים שזכו להשפעה המרובה היו לרוב כאלה שצמחו מתוך הממסד מיום היוולדם. אך הרב הירש זוכה להשפעה ציבורית נרחבת מחוץ לגבולות הישיבה.
9 צפייה בגלריה
משלחת רבנים חרדים בכירים, בהם הרב הירש, במסע גיוס כספים בארצות הברית
(צילום: אלי קובין)
בשנת 2002 יצא לאור הספר "גידולו של גדול", מאת הרב נתן קמנצקי, בנו של אחד מגדולי הרבנים החרדים בארצות הברית, הרב יעקב קמנצקי. קמנצקי הביא בספרו סיפורים מהיכרות אישית על אביו ועל רבנים בכירים נוספים. על פני 1,400 עמודים הוא מפרט את קורותיהם, אך בניגוד לספרות החרדית המפארת את גדולי התורה – בספר הזה הם מוצגים כבני אדם עם נפילות, תככים וכישלונות, דבר שמקומם רבנים רבים ומעורר סערה.
הרבנים בבני ברק, שלא הכירו את התרבות האמריקנית, ביקשו להתייעץ עם מי שיכול לחבר אותם לשפה ולעולם המושגים מעבר לים, כדי להבין אם יש להזדעזע מהספר ולהוקיע את מחברו, או שלא מדובר במהלך בוטה במונחים של חרדים בארצות הברית. הרב שטיינמן הציע להתייעץ עם הרב הירש, והתרשם מאוד מהצורה שבה הוא ניתח את הנושא, הן בהיבט תורני והן בהיבט חינוכי ותרבותי. הייתה זו דריסת הרגל הראשונה של הרב הירש, שהיה אז כבן 60, בעולם ההכרעות הציבורי. האירוע הזה הביא את הרבנים לראות בו כתובת לעוד סוגיות, חינוכיות וציבוריות.
לא להפריע ביום של שיעור כללי
"הגעת ביום טוב, שאפשר להיכנס אליו", אומרים התלמידים, "ביום שהוא מעביר שיעור כללי בישיבה הוא לא יכול לדבר עם אף אחד, גם אם יבואו לפה כל חברי הכנסת, גם אם ראש הממשלה ירצה לדבר איתו. לא ביום של שיעור כללי".
הרב הירש לתלמידי ישיבה באשדוד: "צריך לפעול בדרך שקטה"
שיעור כללי הוא שיעור שמוסר ראש ישיבה לכלל הישיבה, בעיון מעמיק על סוגיה שלומדים התלמידים. הרבנים לנדו והירש מתחלקים ביניהם במשימה, שבוע-שבוע. "כשהוא מעביר שיעור כללי, למרות שהוא עושה את זה שנים, הוא מתכונן אליו כאילו זו הפעם הראשונה", מספרים התלמידים על הרב הירש. "הוא לחוץ מיום קודם, מכין את המקורות, עובר על כל הפרשנים כדי לבוא כמה שיותר מוכן לעמוד מול התלמידים".
"תבינו", הם מדגישים, "אתם מדברים על הפוליטיקה, על מה הוא אמר לגפני, אבל אותו זה בקושי מעסיק. הוא שקוע בלימוד כל כך, עד כדי כך שכשהוא חושב על סוגיה הוא לא מצליח ללכת ברחוב בלי להיתקע במשהו. אגב, בגלל זה הוא לא היה נוהג, גם כשהיה צעיר יותר. הוא היה בסכנת תאונה כל הזמן, הלימוד היה יושב לו בראש והוא לא היה מפסיק לחשוב עליו, עד שהתקשה להתרכז בנהיגה. הוא הבין את זה ומסר את הרישיון למשרד התחבורה".
הרב לנדו הוא היום בעל השליטה בעיתון "יתד נאמן". על המכתבים הדרמטיים חתומים שני המנהיגים, זה לצד זה. מבתי שניהם יצאו כותרות רבות נגד הגיוס. "מצווה להיות עריק", אמר הרב הירש באחת ההזדמנויות, ובהזדמנות אחרת הוא ביקר עריקים חרדים בכלא צבאי. "גם מי שלא לומד, שלא יתגייס", אמר לאחרונה בכנס עם ראשי ישיבות, אלא שאז חשף פרט מעניין: "דיברתי עם אחד מאלה בצבא, הוא אמר לי שהיום לא יכול להבטיח שחרדי שנכנס לצבא יֵצא חרדי, אולי בעתיד יהיה".
עמדתו של הרב, לכאורה, די שגרתית – אך מה שעולה מהשיחה הוא שהרב לא סוגר דלת בפני תיאומים עם צה"ל. לצד אמירותיו נגד הגיוס, הוא הביע התנגדות למחאות הסוערות של הפלג הירושלמי, ואמר כי בעיניו עדיפה פעילות שקטה. באחד המקרים הוא סיפק אמירה מפתיעה בנוגע לחיילי ישיבות ההסדר מהציונות הדתית, שלפיה סכנת החילון של בחורי ישיבות דתיים לאומיים קטנה יותר משל חרדים: "אדם שמדמיין שהוא בצבא של יהושע בן נון, הוא יכול להישאר שלם בתורתו וביראתו, כי זה לא סתירה".
ברמה הציבורית עמדתו של הרב הירש לא משתנה, אך ברמה האישית הרב יכול לעיתים לייעץ לבחורים, אם הם לא מוצאים את עצמם בלימוד התורה, להתגייס למסלול חרדי. "בשיחות יש הקשבה מצידו", מספרים מקורבי הרב, "הוא מבין את מצוקת כוח האדם בצבא, אבל הוא חושש שכל הסיכומים עם הצבא יופרו באמצעות פסיקות של בג"ץ. לזה הוא לא מצליח למצוא ביטחון, ולכן העמדה הציבורית שלו לא משתנה, אבל ברמה האישית יש בחורים שלא הסתדרו בעולם הישיבות, לא הצליחו ללמוד וחיפשו את עצמם, והלכו בעצתו לצבא".
"הרב הירש הוא מנהיג הדור היום, כפשוטו", אומר עורך אתר "בחדרי חרדים", משה ויסברג. "רואים את זה בכל עולם הישיבות, בסמינרים, בתלמודי התורה, בחיידרים. ההכרעות מאז שהרב גרשון אדלשטיין נפטר – הכול נמצא אצלו. הרב שטיינמן סמך עליו מאוד והפנה אליו לא מעט שאלות חינוכיות. כשהרב קניבסקי והרב אדלשטיין קיבלו את ההנהגה, הרב הירש עוד לא היה בפרונט אבל הרבה שאלות הגיעו אליו לשולחן".
הוא מסביר כי "סלבודקה לא הייתה ישיבה שניווטה את הנהגת עולם הישיבות, אבל אחרי שהשאלות האלה הגיעו אליו, בהחלט אפשר לראות איך המונים גודשים את חדר קבלת הקהל שלו עם שאלות מכל סוג ולא זזים בלעדיו".
לעובדה שהרב הירש לא עבר מסלול חרדי שגרתי אין חשיבות רבה בעיניו. "זה שהוא גדל באמריקה ולא למד בחיידר או אבא שלו לא היה רב, זה בכלל לא מעניין", אומר ויסברג. "הוא ידוע כאחד מגדולי תלמידיו של הרב קוטלר, הוא ערך את השיחות שלו, הוא ממש היה מתלמידיהם של גדולי ישראל והוא מצטט אותם בשיחותיו. זה שאבא שלו היה כזה או אחר לא מוריד ממעמדו בשום צורה".
