שרה גאדו, סטודנטית חרדית לתואר שני באוניברסיטה העברית, מתנגדת להפרדה מגדרית באקדמיה בטיעון שהיא תפגע לפני הכול דווקא בסטודנטיות החרדיות. גאדו מציעה מספר נימוקים, אחד מהם מצביע על נחיתותה המקצועית של הלמידה האקדמית בקמפוסים החרדיים.
"את התואר הראשון שלי עשיתי בשלוחה חרדית של מכללת הרצוג בתוככי סמינר בירושלים. זו הייתה כמעט קייטנה", היא אומרת, "החומר העיוני, המבחנים וההכנה אליהם לא סיפקו לי את מה שהייתי מצפה ממוסד לימודים גבוה במדינת ישראל". גאדו מספרת למשל על חלוקה של חוברות לימוד מותאמות – צעד שנראה הגיוני, רק שבעיניה גישה לימודית כזו "אינה מכוונת לתאוות ידע, להרחבת השכלה לשמה, אלא הופכת להיות פונקציונלית ברמה הטהורה ביותר: רק לעבור את המבחן ולזכות בתעודה".
5 צפייה בגלריה
שרה גאדו. לדבריה, הדרך מהפרדה מגדרית באקדמיה לכניסות נפרדות למכולת קצרה מאוד
(צילום: נחשון פיליפסון)
בחודשים האחרונים הופיעה גאדו מספר פעמים בדיוני ועדות הכנסת והציגה את עמדתה. הרקע: על פי החוק הקיים, רשאיות מכללות חרדיות ייחודיות להציע לימודים לתואר ראשון בלבד בהפרדה מגדרית מלאה. נציגים חרדים ודתיים לאומיים בכנסת מבקשים להעביר הצעת חוק (שבינתיים כבר עברה בקריאה ראשונה) ולפיה ההפרדה המגדרית באקדמיה תתרחב גם לתארים מתקדמים.
אחת מהמתנגדות הבולטות לחוק החדש היא פרופ' מיכל פרנקל, ראשת התוכנית ללימודי מגדר ומגוון באוניברסיטה העברית, וחברת הוועד המנהל של "אפיק" – ארגון הפרופסוריות באקדמיה בישראל. גם היא מדגישה את הפגיעה במצוינות האקדמית המתרחשת במוסדות הנפרדים ותוהה: "האם זו המטרה, לשחרר לשדה הטיפול פסיכולוגיות ופסיכותרפיסטיות שאינן מוכשרות דיין? שהטיפול שלהן בילדים ובילדות יהיה נחות יותר?"
פרנקל מעירה כי באופן כמעט סוריאליסטי, אין במסגרות אלה מרצים ומרצות בדרגת דוקטור, שלא לומר פרופסור: "את יכולה לעבור מסלול שלם של תואר ראשון ואולי אפילו תואר שני מבלי שפגשת מרצה אחת בדרגה אקדמית מתקדמת!"
פרופ' מיכל פרנקלצילום: אודי סלמנוביץאבל פרנקל וגאדו לא מדברות רק על רמת המצוינות האקדמית. הן משתמשות שוב ושוב בביטוי "מדרון חלקלק". בעבר תמכה פרופ' פרנקל בהפרדה מגדרית במכללות, להבדיל מהאוניברסיטאות, בתארים הראשונים בלבד, והיא התקשתה לקבל את טיעוני חברותיה למאבק שטענו כי אפשרות כזו תהיה מדרון חלקלק. היום, היא אומרת, מתברר לה שהן צדקו.
"בימים שבהם יש למפלגות החרדיות והדתיות כוח פוליטי עצום, אנחנו פוגשות לצערי לא רק תביעה להרחבת ההפרדה גם לתארים מתקדמים ואפילו לאוניברסיטאות, אלא גם צעדים אגרסיביים, שלא לומר אלימים, הנעשים בכיוון הזה בניגוד להחלטות בג"ץ והמועצה להשכלה גבוהה", היא אומרת. היא גם תוהה היכן זה ייגמר: "משעה שאנחנו מקבלים דרישה של קבוצה כלשהי להפרדה מותאמת, אנחנו נעמוד בפני דרישות נוספות שיתבעו אולי מרחב נקי מהומוסקסואלים או בכלל מנטיות מיניות כלשהן, אולי גם סטריליזציה גזעית שתדיר ערבים וערביות... היכן זה יסתיים?"
פרנקל מצביעה גם על ה"חוק" החרדי הבלתי-כתוב שאינו מתיר לנשים להרצות בפני גברים, בעוד גברים רשאים להרצות בפני נשים: "האם אנו רשאים להקריב את זכויות הנשים רק בשם אידיאל שילוב החרדים?! גם כך חסרות לנו מרצות באקדמיה".
5 צפייה בגלריה
חרדים במכללה, ארכיון. חוק לא כתוב אינו מתיר לנשים להרצות בפני גברים
(צילום: המכללה החרדית ירושלים)
באיראן, מבקשת גאדו להזכיר, התכסות בחיג'אב הוצעה לנשים בהתחלה רק כהמלצה, כעידוד לצניעות אישית, ומהר מאוד הדרישה הפכה לחוק הנושא עונשים איומים. לדבריה, הדרך מהפרדה מגדרית באקדמיה לכניסות נפרדות למכולת קצרה מאוד. איננו רחוקים מהמדינה הפונדמנטליסטית, פרנקל מציינת כי גם משרדי ממשלה של שרים חרדים וחרד"לים עוברים אט-אט "סטריליזציה מגדרית", רק משום שהגברים הדומיננטיים בהם לא מעוניינים לעבוד בסביבה מעורבת.
"התערבות ליברלית גסה"
אי אפשר להמעיט בלהט שאופף את גאדו, פרופ' פרנקל וחברותיהן למאבק, אלא שמהעבר השני נשמעים קולות המתבטאים באותו להט בעד ההפרדה. אחד מהם הוא ד"ר חיים זיכרמן, לשעבר מנהל הקמפוסים החרדיים בקריה האקדמית אונו ומי שייצג את המוסדות בפני בג"ץ. הוא מבקש להפריד בין אקדמיה חוקרת ל"אקדמיה ממקצעת". עולם הידע והמחקר דורש מהבאים בשעריו לקבל את ערכיו של המוסד האקדמי, הכולל תפיסות ליברליות מובהקות, אלא שמגדל השן האקדמי חדר בשנים האחרונות גם לעולם המקצועי.
חני גרשוניבאדיבות המצולמתמשלחי יד כמו שמאות מקרקעין, קלינאות תקשורת ועבודה סוציאלית עברו אקדמיזציה. זיכרמן מסביר שכמעט אין אפשרות להחזיק במקצוע נחשב ללא מעבר במסלול האקדמי, אלא שזה מנסה להחדיר את ערכיו לאזורים לא לו: "מדוע אינני יכול להיות עורך דין, שמאי או קלינאי תקשורת אם אני לומד בהתאם לערכיי עם בנים בלבד? מהיכן מגיעה כפיית הערכים הליברליים הללו על אורח חיי?"
זיכרמן מזכיר שחלק מהמוסדות אינם מתוקצבים כלל בידי המדינה, מה שהופך את המל"ג לגוף מפקח בלבד, ולא מתכנן. לכן הוא תוהה: באיזו זכות הופכים אנשי המל"ג ממפקחים למתכננים? הוא מזהיר כי "התערבות ליברלית גסה זו", כלשונו, עלולה להיהפך עם השנים לחרב פיפיות: "בעוד יובל שנים, נניח, החרדים יהיו רוב במדינה. האם יעלה על הדעת שהם יוכלו להתנות את הזכות ללימודי ראיית חשבון, למשל, בשעת למידת גמרא בכל יום? על בסיס מה?"
חיה גרשוני היא עורכת דין ופוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה. היא גם מנהלת תוכניות אקדמיות באוניברסיטת תל אביב, ועוד. חרף הישגיה הרבים, מצהירה גרשוני – אישה חרדית – כי לוּ ניתנה לה האפשרות, הייתה מאושרת ללמוד בהפרדה. את הדרישה ללימודים מעורבים היא רואה כמעט כהטרדה, לא פחות: "באיזו זכות כופים צעירה שלמדה כל השנים בבית הספר היסודי, בתיכון ובסמינר בהפרדה – לשבת בניגוד לרצונה ליד גברים זרים? זו פגיעה קשה בכבוד העצמי שלנו, בביטחון. תחושה מביכה מאוד".
האם לימוד מעורב לא יכול דווקא לתרום לכן, הנשים החרדיות?
"יש לי פתרון נהדר להפריה החברתית שעליה מדברות המתנגדות: פתיחת הקמפוסים הנפרדים לכל אישה המעוניינת בכך. נשים חרדיות, חילוניות, דתיות לאומיות, ערביות מוסלמיות ונוצריות ילמדו בצוותא, היש הפריה גדולה מזו?"
לטענת פרנקל וגאדו, לא מעט נשים חרדיות היו רוצות להמשיך את לימודיהן הגבוהים בסביבה מעורבת, כי הן מבינות שהלימודים באוניברסיטאות ה"רגילות" איכותיים יותר. הם מזהירות כי חוק שיאפשר לימודים לתארים מתקדמים בהפרדה יסליל את הסטודנטיות הללו ללימודים הנפרדים חרף רצונן: "נשים, בפשטות, לא תוכלנה להתנגד ללחץ הקהילתי המכווין אותן אל מסלולי ההפרדה".
גרשוני דוחה את הטענה בצורה נחרצת: "זו ראייה חברתית מרקסיסטית קלאסית. נשים חרדיות אינן גוש אחד, והן יודעות היטב היכן הן מעוניינות ללמוד. מי שהאוניברסיטה היא משאת נפשה תמצא את הדרך ללמוד שם ללא כל סנקציה חברתית".
ומה עם אפליית המרצות, שאינן יכולות להרצות בפני גברים?
"זו טענה נהדרת", משיב ד"ר זיכרמן, "רק שהיא מעולם לא הוכחה. לא הופיעה מרצה אחת וקבלה שסירבו לאפשר לה ללמד למרות רצונה ללמד גברים. הצגתי את הטענה הזו בבג"ץ, ועד כה לא הגיע לשולחני מקרה אחד מהסוג הזה".
זיכרמן וגרשוני מוסיפים שאם תתקבל טענתן של הפרופסוריות מארגון אפיק, יהיו הרבה פחות מרצות, כי מטבע הדברים פחות סטודנטיות חרדיות יירשמו ללימודים גבוהים. זיכרמן מדווח כי שיעור המרצות במוסדות החרדיים גבוה משיעור המרצות במוסדות ה"חילוניים" כמו האוניברסיטה העברית.
נושאות דגל המאבק חוששות ממדרון חלקלק.
"טענת המדרון החלקלק היא טענתם של חסרי הטענות", אומר זיכרמן, "בסופו של דבר, בדיוק כמו בצבא שבו נערכת התאמה מלאה לחרדים עם גבולות גזרה נוקשים ומקובלים, גם בשדה האקדמי – המדינה והמל"ג הן הרגולטור, הן אוחזות במושכות, ועליהן מוטלת התביעה להחליט מה נכון ומה לא".
5 צפייה בגלריה
האוניברסיטה העברית, ארכיון. לא מעט חרדיות רוצות להמשיך ללמוד בסביבה מעורבת
(צילום: אוהד צויגנברג)
גרשוני תוהה: "אולי עשוי המדרון החלקלק לכלול בעתיד גם הפרדה בין ג'ינג'ים לשחורי שיער? ובכלל, אם בעיר מודיעין עילית, למשל, נכון יהיה מבחינה כלכלית במדדי היצע וביקוש של המקומיים לעשות שעות נפרדות לגברים ולנשים במכולת, מי אנחנו שנתנגד?"
האידיאל מוסכם, השאלה היא מה הדרך
במשך דורות, וגם כיום, רבנים בציבור החרדי מאפשרים לנשים רבות לעבוד בסביבה מעורבת, לצד גברים, מה שמלמד שהאיסור הוא חברתי ולא הלכתי. האם יש כאן חשש מפני פגיעה בדתיוּת האישה, או ניסיון לשלוט בחיי הנשים? תלוי בעיני המתבוננן.
באופן אירוני, שני צדדי המאבק שואפים לאידיאל מוסכם: שילוב החרדים בציבוריות הישראלית. הפערים נוגעים לדרך. בשיחה עם ynet, גורמים במחוז החרדי של משרד החינוך מביעים צער כן על המכשולים שמציבים בפניהם ראשי המל"ג כבר בתוכניות האקדמיה בתיכון. התוכניות האלה הוכרו כיעד משמעותי של מטה משרד החינוך, ובמחוז ביקשו להרים את הכפפה ולהציע את לימודי האקדמיה לנערים ונערות מוכשרים בגיל תיכון, בדיוק כמו בתיכונים הכלליים. אלא שאז התחוור כי גם אם קיימת הסכמה ללימודים עצמם – המבחנים נדרשים להיערך בכיתות מעורבות.
"כולנו מבקשים לפתוח דלתות, ולהנגיש את המרחב הציבורי והישראלי גם לאוכלוסיות נוספות, אבל כשמערימים קשיים ולא מאפשרים לתלמידים בכיתות י'–י"ב ללמוד בדרכם, לא באמת מעניקים שוויון הזדמנויות לציבור החרדי המבקש להשתלב. הילדים האלה, בסופו של דבר, לא יגיעו לאוניברסיטאות", מציינים הגורמים.
5 צפייה בגלריה
טקס ההשבעה של חטיבת חשמונאים, שנערך בהפרדה מגדרית. בין רצון לשלב לערכים ליברליים
(צילום: שילה פריד)
הם לא נבהלים מהשפעה שלילית שעלולה להיות להפרדה באקדמיה: "אם לא נחבר את הקבוצה החרדית באמצעות התאמות פרטניות, התהום הפעורה בינה ובין הקבוצה החילונית רק תעמיק", הם אומרים. "תהליך ההפרדה הוא כה פשוט והמחיר עבור ערכים אידיאליים כמו שוויון, תעסוקה ואינטגרציה אינו כה גבוה". זיכרמן מסכם זאת בלשונו: "אתה רוצה אותנו משתלבים בתעסוקה, או שאתה רוצה אותי כמוך? החרדים רוצים להשתלב, אבל הם מעוניינים לעשות זאת בתנאים שלהם".
כאשר פרופ' פרנקל נשאלת אם היא מעוניינת למעשה לשנות את החרדים והחרדיות, היא משיב בשלילה. "אינטגרציה חרדית-ישראלית היא מטרה נהדרת, גם שלי, ובוודאי שאין לי שום עניין בשינוי החברה החרדית או הנשים בה", היא מבהירה, "רק שאינני מוכנה לשלם על כך מחירים כמו הדרתן של נשים אקדמאיות מהרצאות בפני גברים. אי אפשר להקריב את זכויות הרוב – ובעיקר זכויות נשים – על מזבח רצון המיעוט ללמוד בהפרדה".
