"אני ההוכחה שיהודי דתי יכול להיות גם שחקן כדורסל מקצועני" – זה המסר שראיין טורל מנסה להעביר גם לדור הבא, שדת ומסורת הן חלק מהזהות אבל לא יעצרו אתכם מלהגשים את החלומות שלכם. טורל, שהתפרסם ברחבי העולם בזכות ההקפדה לחבוש כיפה גם במהלך משחקים, מסכם בימים אלה את העונה הראשונה שלו בישראל. אחרי שכיכב במדי קבוצת המכללות של ישיבה יוניברסיטי בארצות הברית אבל לא נבחר בדראפט ה-NBA, הוא נחת בנס ציונה ובהמשך לבש גם את המדים של עירוני נהריה.
- כשהכהנים התעמלו בעירום: פרשת הגימנסיון בירושלים | הכתבה הראשונה בסדרה
לדבריו, "בשבילי זה היה חלום שהתגשם. תמיד רציתי לשחק כדורסל בישראל, וזאת הייתה אחת המטרות בקריירה שלי. תמיד אהבתי לבקר בארץ בתור ילד, יש לי פה משפחה וחברים וזה מקום מיוחד מאוד בשבילי. זה המקום שאליו שייך העם היהודי, והאפשרות לשחק פה במקום שאני אוהב כל כך הייתה משהו נהדר".
הגעת בשנה מורכבת מאוד, עם אזעקות, חטופים ומלחמה בכמה זירות. איך הרגשת כאן?
"כמובן שיש הבדלים תרבותיים בין ישראל למקומות שהייתי בהם בארה"ב. בהתחלה באמת היה קצת מבהיל להתרגל למצב, אבל ככל שהזמן עבר הסתגלתי. בתחושה שלי, כשאין ביטחון ליהודים בישראל, אין להם ביטחון בשום מקום בעולם. המציאות הזאת היא חלק מחיי היומיום של הישראלים וצריך להתמודד עם זה. ככל שהשנה התקדמה, האינטנסיביות של המלחמה קצת ירדה וזה גם עזר.
"באופן כללי, יש הבדלי תרבות, אבל הרגשתי אותם לטובה – יש בישראל הרגשה חזקה של קהילתיות, אכפתיות ועזרה בדברים הקטנים. אני זוכר שנתקעתי עם פנצ'ר וישר מישהו עצר לידי והציע עזרה. עוד הבדל שלקח לי זמן להתרגל אליו הוא החופש של הילדים ובני הנוער. הם הולכים בחופשיות ברחוב, אחרי בית ספר, יוצאים בערב וכולם מרגישים בטוחים. אלה דברים שלא רואים בארה"ב".
מנגד, לא שומעים אזעקות בגלל ירי טילים ברחובות ניו יורק.
"זה בטוח, אבל מצד שני ברמת הביטחון האישי והתחושה, הרגשתי נהדר. הלכתי ברחוב עם הכיפה שלי, בלי חשש ובגאווה, וזה שונה מאוד ממה שיהודים מרגישים היום בעולם".
מה היו התחושות שלך בזמן המלחמה עם איראן?
"הלב שלי עם ישראל. המדינה היהודית היחידה בעולם נלחמת להישרדותה, ומבטיחה ש'לעולם לא עוד' זה באמת לעולם לא עוד. אני גאה לשחק כדורסל במדינה הזאת".
"לא להתחבא מהאנטישמיות"
כאמור, בעירוני נס ציונה עבר טורל עונה מורכבת עם משחקים נהדרים לצד פציעות שהאטו אותו, והוא עבר במהלכה לעירוני נהריה מהליגה הלאומית במטרה לחזק אותה בפלייאוף. רגע לפני שנפרד מליגת העל, זכה טורל בן ה-26 בתחרות השלשות באולסטאר הישראלי. בתשעה משחקים בנהריה בליגה השנייה העמיד ממוצעים יפים של 16.2 נקודות ו-5.3 ריבאונדים.
4 צפייה בגלריה


הפגנה פרו-פלסטינית בלוס אנג'לס לציון שנה למתקפת 7.10. "דברים שלא חווינו בעבר"
(צילום: Ringo Chiu / AFP)
עכשיו אתה באימוני קיץ בלוס אנג'לס. אתה חובש כיפה כשאתה יוצא לרחוב?
"בימים אלה כן, אבל זה לא תמיד היה המצב. כשגדלתי פה, לא כל הזמן הרגשתי בנוח לעשות את זה. ככל שעוברות השנים אני מבין את החשיבות של לעמוד מול השנאה ולהראות לאנשים שלא משנה מה יחשבו עלינו, אנחנו גאים ביהדות שלנו ובמי שאנחנו. חשוב מאוד שיהודים לא יתחבאו ולא יפחדו מאנטישמיות, אלא יעמדו על שלהם, על הזהות שלהם ועל מה שהם אומרים – אני אחיה את חיי היהודיים ולא משנה מה תגיד עליי".
צלחת את המעברים הבלתי-נתפסים בין טקס לכבוד חטופים וחיילים שנפלו ובין משחק כדורסל? רגע אחד אנחנו מתייחדים עם אנשים שאינם, וחמש דקות אחר כך מנסים לקלוע שלשה.
"זה ממש לא קל. כל המדינה מושפעת וקשורה לכל אחד שלא נמצא איתנו, וזה מאוד נוגע בלבבות. בשבילי, כדורסל היה תמיד מקום מפלט ודרך לנקות את הראש. זה מעבר מסובך מאוד מדבר אחד לאחר והייתי צריך להתרגל לזה, ולמצוא את הדרך לשחק טוב גם אחרי אירועים קשים".
גדלת בלוס אנג'לס, שיחקת בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, בג'י ליג בדטרויט ואחרי זה עברת למגורים בבאר יעקב ובהמשך לנהריה. איך עושים מעברים כאלה?
"אלה ללא ספק מקומות שונים מאוד", הוא צוחק, "אני משתדל להתייחס לכל מקום כחוויה בפני עצמה. גם המעברים בתוך ארה"ב היו מורכבים והמקומות לא דומים זה לזה. שחקנים צריכים להסתגל ולגדול עם הסיטואציה. המטרה בסוף היא לבוא ולשחק טוב, וגם אם יש מעברים, אני יכול להגיד שנהניתי מהם ולמדתי להכיר מקומות חדשים. גם בבאר יעקב, שם גרתי, גם בנס ציונה שבה הייתי קרוב לאוהדים וגם בנהריה בסוף העונה, הכרתי הרבה אנשים ונהניתי ממה שיש לכל מקום להציע. הים בנהריה משגע, והייתה לי גם שם תחושת קהילתיות חזקה. בכל השבתות הייתי מוזמן לארוחות ומצאתי בתי כנסת שקיבלו אותי בשמחה. אומנם לא מצאתי בית כנסת אשכנזי בבאר יעקב או בנהריה, אבל אני יודע להתפלל גם בנוסח ספרדי, אז הכול בסדר".
יכול להיות שישראל היא המקום היחיד שבו אתה יכול להיות דתי-אורתודוקסי וגם כדורסלן מקצועני?
"אין ספק שבישראל זה הכי קל מהבחינה הזאת. בדטרויט למשל היו משחקים בשבת, והייתי הולך ברגל לאולם ונאלץ לעשות הרבה התאמות. כאן זה היה נהדר. הייתה פעם אחת שהמשחק שלנו הסתיים שעתיים לפני שבת ולא היה לי זמן לחזור מהצפון לנס ציונה, אז עשיתי שבת בישיבה באזור וזאת הייתה חוויה מעולה. נפלתי על בחורי ישיבה חולי כדורסל, דיברנו המון על המשחק והעברנו שבת נהדרת ביחד".
"אני חוזר לישראל"
טורל עלה לכותרות בארה"ב בעיקר בזכות ההצלחה הספורטיבית של ישיבה יוניברסיטי, מוסד יהודי שהיה ידוע יותר בזכות ההישגים האקדמיים ולימודי הקודש ופחות בזכות שלשות והטבעות. ההצלחה במגרש גם הפכה אותו למעין שגריר של הקהילה ולפעיל נגד אנטישמיות.
"רמות השנאה וכמות התקריות האנטישמיות נמצאות בעלייה גדולה וזה בולט מאוד. זה הזמן שלנו להיות גאים במי שאנחנו ולא לפחד להראות את הזהות שלנו", הוא אומר. "7 באוקטובר היה רגע קשה וכואב מאוד, אבל אחריו מעולם לא ראיתי את הקהילה היהודית מתאחדת בעוצמה כזו. ברגעי חושך אנחנו צריכים להתאחד ולעמוד ביחד. יש אנשים שישנאו אותנו, לא משנה מה נעשה, אז אנחנו צריכים להתעלם ולהיות חזקים".
אתה מרגיש שינוי ברחובות לוס אנג'לס?
"ללא ספק. אתה שומע על התקפות ותקריות נגד יהודים בכל ארה"ב, ואלה דברים שלא חווינו בעבר, לפחות לא בתקופה שבה גדלתי כאן. יש בהחלט תחושה שיהודים ערניים יותר ומסתכלים כל הזמן מעבר לכתף לראות שהכול בסדר. התשובה שלי היא אקטיביזם יהודי ברשתות החברתיות, באירועים ובהבלטת הזהות שלנו. אני חובש את הכיפה שלי כל הזמן, גם במשחקים, ואם יש מי שלא אוהב את זה, זו הבעיה שלו".
איך התרשמת מהאוהדים בארץ?
"אני אוהב את האוהדים ואת הילדים שבאים למשחקים. אני גם קצת שונה בנוף, גבוה עם תלתלים בהירים, אז אני די בולט בשטח והרבה אנשים היו מזהים אותי, מברכים אותי וגם מצטלמים. אני תמיד מנסה לתת השראה לדור הצעיר, שצריך לעבוד קשה ואפשר להשיג את המטרות ולהגשים חלומות. זה מה שאני רוצה לעשות בעתיד – לארגן מחנות קיץ כדי להעביר את המסר הזה לילדים. למדתי הרבה על החיבור בין יהדות, זהות יהודית וכדורסל, ואלה מסרים שיכולים לעורר השראה ולחזק את הדור הבא".
עימותים בין פרו-פלסטינים לתומכי ישראל בלוס אנג'לס לפני כשנה
בעונה הבאה תחזור לשחק כאן?
"בטוח. אני עוד לא יודע באיזו קבוצה, אבל אני חוזר לישראל. הייתה לי עונה של למידה, הסתגלות לכדורסל בארץ ולסגנון האירופי. היו לי משחקים טובים, אבל גם כמה פציעות שהפריעו לי לצבור מומנטום. אני עובד קשה בקיץ, ואבוא מוכן יותר לעונה הבאה. אני בטוח שאהיה שחקן טוב יותר".
יש לך חלום להגיע לנבחרת ישראל?
"וואו, אני אעוף על זה. זה יהיה חלום שיתגשם. אם קוראים לי, אני מיד מגיע".