אם יש דבר אחד שרחל גולדברג ואודיה עטייה-פניגשטיין משוכנעות בו לחלוטין זו העובדה שבני הזוג שלהן, שנפלו במלחמה, היו תומכים בלב שלם בזוגיות החדשה שמצאו. "נראה לי שמכוח אבי שלי, מכוח הנשמה שלו, הלב שלי פועם אהבה", אומרת רחל, "אני מרגישה שהוא דחף לזה. אני מאמינה שהוא שמח איתנו בכל ישותו, אני מרגישה אותו חי – וזה לא סותר את זה שיש לי עוד לב, שאוהב עוד איש, שהוא במקרה חבר טוב שהוא אהב מאוד".
כמעט שני עשורים מפרידים בין רחל (44) לאודיה (26), ולמרות פער הגילים, קיימת ביניהן שותפות גורל עמוקה. שתיהן התאלמנו במלחמת חרבות ברזל, שתיהן מצאו לאחר האובדן אהבה, ובשני המקרים בן הזוג החדש היה חבר של בן הזוג שנפל. הריאיון המשותף נערך זמן קצר אחרי שרחל הודיעה על אירוסיה, והמפגש ביניהן מלווה בהתרגשות גדולה.
בעלה הראשון של אודיה, רס"ר במיל' מעוז פניגשטיין, היה לוחם בגדוד 7008 בעוצבת חִצי האש, ונפל בקרב ברצועת עזה ב-19 בדצמבר 2023, ז' בטבת תשפ"ד. לפני מספר חודשים, יומיים אחרי חג השבועות, היא נישאה מחדש, לאלחנן עטייה, חבר של מעוז. יחד הם מגדלים את בתם של אודיה ומעוז, טנא, שהייתה בת שלושה חודשים וחצי בלבד כשאביה נהרג.
בעלה של רחל, סרן במיל' הרב אבי גולדברג, היה רב צבאי בגדוד 8207 בחטיבת אלון. הוא נפל בדרום לבנון ב-26 באוקטובר 2024, יומיים אחרי חג שמחת תורה, והותיר אחריו את אשתו ואת שמונת ילדיהם: יהודה, שירה, טליה, הדס, אלישיב, הלל, רעות ונווה. בחודש שעבר בישרה רחל על אירוסיה עם עמינדב רוטנברג, אלמן בעצמו, שעבד לצידו של בעלה לאורך שנים בבית הספר התיכון הימלפרב בירושלים.
רחל ואודיה נפגשו לראשונה בשיעורי תורה המיועדים לאלמנות המלחמה, שנערכים אחת לשבוע ביד בנימין. במפגש הנוכחי, אודיה מברכת את רחל על אירוסיה הטריים, ושתיהן מספרות שההחלטה להינשא מחדש זמן קצר יחסית לאחר ששכלו את בעליהן נראתה להן טבעית. כך גם העובדה שבני הזוג הקודמים שלהן נוכחים מאוד עדיין בחייהן – ואפילו בקשרים החדשים שלהן.
"אפשר להגיד שאבי נוכח באלף אחוז", מצהירה רחל, "שמתי לב שבטבעת האירוסים שעמינדב קנה לי, זו שממש נמשכתי אליה בחנות, יש חמישה יהלומים. אחרי כמה ימים הבנתי שבשבילי זה אולי מסמל שני זוגות והקדוש ברוך הוא באמצע. אני ועמינדב הזוג החדש, אבל כל אחד מאיתנו בא עם עולם אהבה שלם. הכרתי את נעה, רעייתו המנוחה של עמינדב, ואבי ועמינדב היו חברים טובים מאוד. ידעתי כמה אבי אהב את עמינדב, ואני יודעת כמה עמינדב אוהב את אבי".
רחל גולדברג: "אני חושבת שהעולם המערבי קצת בילבל אותנו עם המחשבה כאילו צריך לסיים להתאבל ורק אז לפתוח את הלב. אני לא אסיים להתאבל עד 120. אני אוהבת את אבי מלוא כל העולם כולו, ובאותו זמן אני בוחרת לחיות ולקום מהעפר"
אודיה: "זה תמיד היה על השולחן. העובדה שאלחִי (אלחנן) הוא גם חבר של מעוז, והוא הכיר אותו, ממש הקלה עליי. לא הייתי צריכה לתווך את האירוע, וגם את האדם שהוא היה. אלחי אפילו הכיר את הבית ואת הזוגיות שלנו ברמה מסוימת, הוא ראה את זה. זה הקל עליי מאוד. אני לא בן אדם שיודע להסתיר, קשה לי מאוד כשאני מרגישה משהו או רוצה להגיד משהו ואני לא יכולה להגיד אותו. הסיטואציה מאוד טריגרית, כי בפעם הקודמת שהייתי בזוגיות זה היה עם מעוז, ויש דברים שאני עושה עכשיו בפעם הראשונה, עם בן זוג אחר. זה מציף, וקשה לי באמת להסתיר את זה. אז גם בהיבט הזה, הגעגוע והכאב לגמרי פה".
10 צפייה בגלריה
אודיה עם בעלה המנוח, מעוז ז"ל, ובתם טנא. "אלחי הוא לא מעוז, הוא מביא דברים אחרים וגם מוציא ממני דברים אחרים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
מה חשוב לדעת כשנכנסים לקשר אחרי אובדן קשה כל כך?
"אני נשואה רק כמה חודשים, אבל מנקודת המבט שלי אני כבר יודעת שזה דורש המון מאמץ והמון עבודה. זו בחירה קשה, שיש לה אופק טוב אבל את צריכה לדעת שאת הולכת לעבוד עליה קשה, יום-יום. למתוח את עצמך לקצה גבול היכולת שלך, ואפילו מעבר לו".
המחשבה על מעוז, היא אומרת, דווקא עוזרת לה בדרך החדשה. "אני מרגישה שזה מפעל משותף שלי ושל מעוז. בדרך לדייט הראשון, ובכל סיטואציה שהרגשתי בה שאני לחוצה או שזה גדול עליי, הייתי מדברת עם מעוז בראש ואומרת לו: תבוא איתי, תהיה איתי שם... אני לא יכולה להחזיק את זה לבד, תקל עליי, מה שאתה יכול לקחת ממני – תיקח. אני מרגישה שאני באה איתו לזה. אני בטוחה שיש גם דרכים אחרות שטובות לנשים אחרות שהתאלמנו, אבל אני רואה שעליי זה הקל מאוד".
את מרגישה שמעוז נותן לך את ברכת הדרך.
"אה, זה ברור לי. אני יודעת את זה במאה אחוז. הייתה לנו שיחה על זה כשכבר היו הרוגים בלחימה, והיו כבר כמה שמות שהותרו לפרסום במעגל כלשהו סביבנו. ממש בצחוק שאלתי אותו: מה, אם תמות אני אתחתן שוב? אז הוא ישר אמר לי 'ברור'. השיחה נמשכה והתנהלה בציניות, לא היה לי בראש תסריט שמשהו כזה יכול לקרות. פתאום הוא אמר ברצינות: 'לא הבנתי, מצחיק אותך לדבר על זה?' – וזה ממש הבהיל אותי. מעוז היה הבן אדם הכי ציניקן, השתמש הרבה בהומור, והיה ממש מפתיע ומבהיל לראות אותו רציני ככה".
במהלך השבעה היא גילתה שמעוז גם חתם במלחמה ללא היסוס על "גט על תנאי" – מסמך הלכתי שלפיו במקרה שהוא נעדר במשך שנה ולא ידוע מה עלה בגורלו, אשתו תיחשב גרושה ממנו ותוכל להתחתן עם אחר. בדיעבד, זו עוד ראיה לכך שמעוז רצה שתמשיך בחייה ותתחתן שוב במקרה שהוא לא יחזור. "כשמעוז התקשר לאבא שלי כדי להתייעץ איתו בנושא, אבא שלי אמר לו: 'תשמע, אם זה מחליש אותך ואתה מרגיש שזה לוקח ממך אנרגיה וקצת מצער אותך לעשות דבר כזה, אז אל תעשה את זה'. מעוז אמר לו בביטחון, 'מה? ממש לא. אני דואג לאשתי, למה שזה יקשה עליי? אני רוצה שיהיה לה טוב'", היא מספרת.
איך בני הזוג הנוכחיים הרגישו עם הכניסה למקום שבו חבריהם היו לפניהם, זה לא היה להם מוזר בהתחלה?
רחל: "כן, זה היה מוזר לעמינדב, בהחלט. אני לא הייתי במקום של השוואה בכלל, אז הוא היה צריך להסביר לי שזה מוזר. מבחינתי זה לא נתפס כתחליף לאבי, זה בשום אופן לא במקומו. המילים הראשונות שעמינדב אמר לאח שלי כשהוא הציע את הרעיון היו 'אני לא צדיק כמו אבי'. הוא באמת צדיק, אבל לא כמו אבי, אלא בצורה אחרת", היא צוחקת. "יש להם המון יכולות משותפות, בעיקר רגשיות, נפשיות, חברתיות וערכיות. אבל יש גם תכונות אחרות".
אודיה: "זה לופ שאפשר בקלות להיכנס אליו, ובוחרים שלא להיכנס אליו. אלחי הוא לא מעוז, הוא מביא דברים אחרים וגם מוציא ממני דברים אחרים. הוא יודע שאני אוהבת מאוד את מעוז, והוא יודע גם שאני אוהבת מאוד אותו ושמחה שהוא איתי עכשיו".
להוליד עוד לב
אודיה מורה ללימודי ארץ ישראל ולהיסטוריה באולפנת רגבים בכפר עציון ומתגוררת בסוסיא שבדרום הר חברון. רחל אחות במקצועה, באמצע תהליך הכשרה להיות מיילדת, וגרה בירושלים. שתיהן דתיות, ורק בדיעבד הן מבינות שקיים קשר בין העובדה הזו לבחירה להינשא שוב.
"רופאה אחת, לא דתייה, שאלה אותי איך זה יכול להיות שכל הדתיים מתקדמים ומתחתנים מחדש", מספרת רחל, "אמרתי לה שבאמת לא שמתי לב, אבל יכול להיות שיש משהו ביהדות או בתורה שכל כך מבקש חיים וקודש של אהבה, ומבין שזה לא סותר. אני חושבת שהעולם המערבי, דרך התרבות, קצת בילבל אותנו עם המחשבה כאילו צריך לסיים להתאבל – ורק אז לפתוח את הלב. אבל זה לא יכול להיות. אני לא אסיים להתאבל עד 120. אני אוהבת את אבי מלוא כל העולם כולו, ובאותו זמן אני בוחרת לחיות ולקום מהעפר".
10 צפייה בגלריה
"הציווי 'ובחרת בחיים' נוכח מאוד ביום-יום היהודי". רחל גולדברג
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ואם הייתי מבקש שתמצאי קשר בין מציאת זוגיות חדשה בתוך זמן קצר יחסית לדת?
"בעיניי, המסר היהודי הכי חזק קשור בחיים. העולם כולו נברא כדי להיטיב, כדי להוסיף חיים. לפעמים תופסים אדם מת כחידלון, כאדם שנגמר, אבל ביהדות צדיקים במיתתם קרויים חיים – כי המסר שלהם חי והנשמה שלהם חיה. הבחירה בחיים, באהבה, בשמחה – מבחינתי זה מסר יהודי שלא קשור לדתיוּת, כי מבחינתי יהדות היא לא דת, אלא לאום. היהודים הם עם שהכתר והמטרה שלו זה להביא תורת חיים לעולם. הציווי 'ובחרת בחיים' נוכח מאוד ביום-יום היהודי".
אודיה: "מעבר לזה, אצלנו אין אופציה להיות בזוגיות ארוכה בלי להתחתן, אפשרות שיש לחילוניות. יכול להיות גם שהחברה שלנו יודעת לבלוע את זה טוב יותר, וזה עוזר לנו. אני מרגישה שזה שיקוף מעשי לפן המהותי שרחל הזכירה".
רחל: "הרעיון הוא לא לשקוע בעבר, אלא להיות בתוך אהבה אינסופית וגעגועים אינסופיים, ובתוכם להוליד עוד לב. זה פלא רגשי".
10 צפייה בגלריה
"אלחי יודע שאני אוהבת מאוד את מעוז, והוא יודע גם שאני אוהבת מאוד אותו ושמחה שהוא איתי עכשיו". עטייה-פניגשטיין
(צילום: אלכס קולומויסקי)
יצא לכן לקבל תגובות רעות?
רחל: "אני לא בעניינים ואני לא בן אדם של רשתות, אבל מישהי אמרה לי שהיא לא ראתה שום תגובה לא טובה. ממש הזהירו אותנו, אבל לא ראינו שום תגובות רעות".
אודיה: "בעיקרון ממש לא, זה לא הגיע אליי. כשראיתי שדיווחו באחד האתרים שהתארסתי נכנסתי לבדוק, סתם בשביל הספורט, וראיתי תגובה אחת מעצבנת, אז פשוט הפסקתי להסתכל".
התיכון שספג אבידות קשות
הרב אברהם יוסף (אבי) גולדברג גויס כבר בתחילת המלחמה, ובהמשך היה שותף בלחימה נגד מחבלי חיזבאללה בכפרים בדרום לבנון. "כל בית באזור שבו הם פעלו היה מלא באמצעי לחימה, אף אחד לא האמין עד כמה ומה הם היו יכולים לעשות לנו בצפון", אומרת רחל. "באחד הבתים ארבו לכוח מחבלי רדואן מאומנים, ובהיתקלות הזו נהרגו שישה לוחמים, כולל אבי".
הרב אבי גולדברג, שבועיים לפני שנהרג
(צילום: ינון שלום יתח, i24NEWS)
במילואים הוא היה, כאמור, רב צבאי. "מספרים שהוא היה כמו אבא של הגדוד. אחד שמחבר בין כולם, אוהב את כולם, מפרגן. הוא פשוט ידע לראות אנשים ולתת להם חיזוק. הוא היה רב ולוחם. מעבר לתפקיד הרשמי של דאגה לצורכי הדת של החיילים, ומענה על שאלות הלכתיות, הוא גם עסק בחיזוק הרוח. האזכרה של אבי היא בכ"ד בתשרי, היום שנבחר להיות היום הלאומי לזכר חללי טבח 7 באוקטובר. אבי שלי היה איש פרטי, אבל גם איש של כלל ישראל, וזה כל כך הגיוני שיצא ככה. הקרב שלו ושל חבריו בלבנון היה אחד הקרבות שפתחו את הדלת לכל מה שקרה אחר כך באיראן, וגם לנפילת המשטר בסוריה".
מפאת גילו ובהיותו אב לשמונה ילדים, גולדברג היה פטור ממילואים – ובכל זאת התנדב. "אני זוכרת שבגיל 38 הוא אמר: 'אני מרגיש שאני יכול להמשיך לתרום לעם ישראל גם בצבא, לא רק באזרחות'", משחזרת רחל. "הוא היה רב מחנך בתיכון התורני הגדול בירושלים, וגם רב בארגון צֹהר, שמחתן גם זוגות לא דתיים, במאור פנים, בהתלהבות וברגישות כלפי כל זוג. כל שנה הוא הוביל את תפילות יום כיפור בקיבוץ גינוסר, שהוא קיבוץ חילוני. בעבר היינו שלוש שנים בשליחות בממפיס, טנסי, ובכל תפקיד אנשים שמו לב אליו, כי היו לו רוח גדולה ולב ענק".
הארוס שלה, עמינדב רוטנברג, הוא מחנך בתיכון הימלפרב, ובשנה החולפת גם היה המנהל של החטיבה העליונה. אשתו, נעה, נפטרה מסרטן לפני ארבע שנים. אבי גולדברג היה רב התיכון, מחנך כיתה ורכז מעורבות חברתית. "אבי ועמינדב היו חברים טובים בעבודה, אהבו זה את זה מאוד. אני ואבי באנו ביחד לנגן באזכרות של נעה, אשתו של עמינדב, וגם בבר-המצווה של הבן הבכור שלו. עמינדב הוא גם חבר של אחי הבכור, ובן דוד של גיסתי. אני מרגישה שזכיתי בכך שעמינדב הכיר ואהב כל כך את אבי, ועדיין אוהב אותו, אז בשבילי זה קל יותר".
תיכון הימלפרב ספג אבידות קשות במלחמה הנוכחית, ומספר חריג מבוגריו נהרגו. "יש תיעוד מפורסם של הירש גולדברג פולין, ענר שפירא ובן זוסמן, עומדים יחד בכיתה ח' ואומרים משניות עם חבריהם. אבי הוא זה שצילם את הסרטון הזה", מספרת גולדברג.
הכרת גם את נעה, אשתו של עמינדב שנפטרה.
"כן. אני זוכרת כמה שיחות שהיו לנו פה ושם, בשמחות של אחי, שאשתו בת הדודה של עמינדב. אני זוכרת את האנרגיה של נעה, את העדינות ואת העומק שלה, את החיוביות ואת מאור הפנים. היה בה משהו חיובי מאוד, אבל היא לא הייתה פראיירית. היה בה משהו בריא וישר".
ואיך נרקם הקשר שלך עם עמינדב, עד לאירוסים?
"אח שלי, מיכאל, העז – וכמה חודשים אחרי שאבי נהרג אמר לי 'תקשיבי, את יכולה לזרוק אותי מכל המדרגות, אבל כשתהיי מוכנה יש לי רעיון'. כשאני ועמינדב התחלנו לספר לאנשים, אפשר לספור 30 אנשים לפחות שאמרו 'חשבנו על זה!' כולל אמא של אשתו. במפגש של המשפחות בעקבות האירוסים, אחי אמר 'שירים יד כל מי שחשב על זה', והיו לא מעט ידיים שהורמו".
10 צפייה בגלריה
הלוויית הרב אבי גולדברג בהר הרצל. "החיסרון מורגש מאוד, אבל זה לא סותר את ההבנה שהמהלך נכון"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
איך הגיבו הילדים שלך על הקשר החדש והאירוסים?
"כל אחד ואיפה שהוא נמצא, בשלב שלו בחיים ובגיל שלו. הבכור שלי בן 21 והצעיר בן חמש. כולם שמחים שזה הוא ומבינים שעמינדב איש נפלא. הקטנים ממש עפים עליו. הם גם מתגעגעים לאבא, אבל גם אוהבים את הסיפורים שעמינדב מספר להם לפני השינה ונהנים מזה שהוא איש כיפי. לגדולים החיסרון של אבא מורגש מאוד, אבל זה לא סותר את ההבנה שהמהלך הזה נכון, אף שמוזר להם לראות את אמא שלהם עם איש אחר. לעמינדב יש שלושה ילדים מהנישואים הקודמים, הם מכירים ומעריכים אותי. שם עברו יותר שנים, ועדיין הגעגועים לאמא שלהם גדולים מאוד, ועם זאת יש להם גם רצון חזק מאוד שלאבא שלהם יהיה טוב".
הזוג ששודך סייע בחיבור
מעוז פניגשטיין נהרג מירי צלף בג'באליה. "מה שאמרו לנו זה שהם יצאו למארב על איזה ציר, והוא היה בעמדה של הצלף במבנה", מספרת אודיה עטייה-פניגשטיין. "היו שם עוד חבר'ה על הגג, הייתה שם עוד עמדת ירי, אז כשסיים את תפקידו הוא הלך לראות אם הם צריכים עזרה. מי שהיה שם, בעמדת הירי, חשב שהוא מזהה משהו, איזו תנועה של אויב בכוונת. מעוז הציע לו שהוא יסתכל שנייה כדי לעזור לו לראות אם הוא מזהה נכון, ואז, פשוט בשנייה שהוא הכניס את העין לכוונת, הוא קיבל כדור בראש מירי של צלף אויב". אחרי מותו, משפחתו בחרה לתרום את איבריו.
אודיה עטייה-פניגשטיין: "אני מרגישה שהזוגיות החדשה היא מפעל משותף שלי ושל מעוז ז"ל. בדרך לדייט הראשון, ובכל סיטואציה שהרגשתי בה שאני לחוצה או שזה גדול עליי, הייתי מדברת עם מעוז בראש ואומרת לו: תבוא איתי, תהיה איתי שם"
פניגשטיין התגייס למלחמה כבר ב-7 באוקטובר 2023, בעיצומו של חג שמחת תורה. "לא הבנו עדיין את הסיטואציה, כמו כולם", נזכרת אודיה. "כן הייתה תחושה שזה משהו מפחיד יותר מסתם רקטות, אבל הוא לא חשב שזה משהו בסדר גודל של מלחמה. הוא לקח תיק קטן, כמעט לא ארז דברים. זו לא הייתה פרידה טעונה, אמרנו 'ביי' במחשבה שניפגש עוד מעט".
איך הכרת את אלחנן?
"אלחִי הוא חבר של מעוז מישיבת בני נצרים. כבר הכרתי אותו קודם, הוא היה אצלנו בבית כמה פעמים, עשה אצלנו שבת. היינו נפגשים במפגשי חברים כאלה. הוא היה חלק מהחבורה. קצת אחרי אזכרת השנה של מעוז, הוא גישש לגביי עם זוג חברים שאני ומעוז שידכנו כדי לבדוק אם אני בעניין. בהתחלה הם לא אמרו לי מי זה, רק ידעתי שזה חבר של מעוז מהישיבה".
10 צפייה בגלריה
מעוז פניגשטיין ז"ל. "שאלתי אותו: מה, אם תמות אני אתחתן שוב? אז הוא ישר אמר לי 'ברור'"
(צילום: באדיבות המשפחה)
איך הגבת להצעה?
"ריגש אותי לשמוע שאנשים מסתכלים עליי בהיבט הזה, שאני פנויה ורוצה זוגיות חדשה, כי אני בעצמי רציתי את זה. רציתי זוגיות, אבל בסוף החֶברה היא שגרירה של דבר כזה, צריך אותה כדי שזה יקרה. אנשים היו מאוד זהירים איתי, לא ידעו אם אני רוצה או לא. ההבנה שמישהו מסתכל עליי, מתעניין בי ומוכן להתגבר על הטייטל הזה, 'אלמנה', שהוא מאיים – זה כבר היה מרגש".
עוד לפני שגילו לה במי מדובר, היא הייתה די בטוחה שזה אלחנן: "היו כל מיני דברים שהוא עשה, שלפני זה לא הייתי נותנת להם את ההקשר הזה, אבל אחר כך חשבתי שאם יש מישהו שאני מרגישה ממנו תדר כזה – נראה לי שזה הוא".
אלחנן עטייה – או כמו שאודיה קוראת לו, אלחִי – הוא סטודנט לחינוך ששירת במילואים במהלך המלחמה. אלה הנישואים הראשונים שלו. כשהיא נשאלת אם היא מצפה שבתה בת השנתיים, טנא, תקרא לו "אבא", היא עונה: "אני מקווה. זו צריכה להיות בחירה מלאה שלה. כשהיא רואה תמונה של מעוז היא קוראת לו 'אבא', לאלחי היא קוראת בשמו. אני קוראת לו 'אבא אלחי' כדי שתבחר בו כאבא המגדל שלה. אני חושבת שזה יהיה לה טוב, אבל היא תהיה חופשייה לבחור מה שהיא רוצה".
איך את מרגישה ביחס לכך שהוא משרת במילואים?
"אני לא אמא שלו והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא שואל את דעתי, ברור שהוא צריך ללכת למילואים. מבחינתי אין סיבה מספיק טובה לא ללכת למילואים. יש פה מלחמה חשובה, את הדבר הכי יקר נתתי בשבילה, את החיים של האיש שלי, אז אין תירוצים. צריך לעשות את מה שצריך כדי לסיים אותה בניצחון".
10 צפייה בגלריה
רחל גולדברג מחבקת את אודיה עטייה-פניגשטיין. שותפות גורל עמוקה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כאשת מילואימניק בפעם השנייה, מה דעתך על הדיון סביב חוק הפטור מגיוס לחרדים?
"ברמה העקרונית, מבחינתי מי שלומד תורה שומר עלינו לא פחות ממי שנלחם בחזית. אבל אם יש אנשים שלא לומדים תורה ולא הולכים להילחם בחזית, זה כואב לי ואני חושבת שזה אמור לכאוב גם להם. תראו איזה דבר גדול קורה, איך אתם לא חלק מזה?"
בתוך החיים החדשים שבניתן, יש גם רגעים של התפרקות?
רחל: "יש רגעים שפשוט מותר לי לשבת ליד עמינדב ולבכות על אבי, להתגעגע לאבי, והוא פשוט נמצא איתי ומכיל. הוא יודע על מה אני בוכה".
אודיה: "זו סיטואציה רגישה ופגיעה מאוד. ברור שזה מציף ושיש הרבה כאב. אני לא חושבת שמישהו מבחוץ יכול להבין את החוויה הזו. אני ממש קרובה לאלחי, ובאותו הרגע, במקביל, אני מתגעגעת מאוד למעוז – והיחיד שיכול לחבק אותי ברגע הזה הוא בן הזוג שלי, למרות שאני מתגעגעת לבן זוג אחר. אלמנה אחרת שהתחתנה שאלה אותי 'נו, איך הולך? את עדיין בשוֹק?' התשובה היא כן, וכנראה ייקח לזה זמן לעבור, להלם הזה. ברור שיש לנו חיים נעימים ביחד, אבל יש מהמורות שצריך לצלוח".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.09.25
