תגיות

שכול

הותיר תאום: "עכשיו כל אחד יראה פרפר, ויחשוב שזה סימן מאח שלו"
הם חולקים זן של כאב שזר לא יבין: השכול של אח תאום. עכשיו, בריטריט מיוחד בצפון תאילנד שאליו יצאו תאומים של נופלי מלחמות ונרצחי הנובה, הם יכולים לדבר על הכול - התחושות מבשרות הרעות רגע לפני האסון, איך ממשיכים לחגוג יום הולדת כשהחצי השני שלך כבר איננו והרגשות המעורבים שמציפים אותם עם סיום המלחמה
טל גלעדי, תאילנד | 18.10.25
ג'ון רייצ'ל פולין גולדברג עידית אהל מיכל זמורה ניצן ליפשיץ ליאורה אילון ללי דרעי
"תתארו לכם שנבלום את השנאה": ההורים והאחים של הקורבנות, נביאי נחמה של דור
אפשר לדמיין כבר בכל הכוח עתיד אחר, מואר, קרוב. ומי יכולים לרקום את משאלות ליבנו אם לא בני משפחות החטופים והחללים, מי ששילמו את המחיר הכבד מכל. הם נענו לבקשה הצנועה הזו, ולהביע תקווה רדיקלית | הטור הזה נכתב על ידם 
חן ארצי סרור | 11.10.25
איריס חלפון
"אולי אתם טועים בזיהוי? בעלי הבטיח שהוא לא ימות"
פתאום שמענו דפיקה בדלת. אני רוצה לקום מהספה ולא יכולה. אחותי מסתכלת מהעינית ורואה את הקצינים. "אני לא פותחת להם", היא אומרת  |  איריס חלפון, אלמנתו של סגן שמוליק חלפון שנפל במלחמת לבנון השנייה, מספרת על יום הנורא בו השתנו חייה. מתוך ספרה של הדסה בן ארי "מה אתה יודע על געגוע"
איריס חלפון | 08.10.25
yk14538531
אלינועם, נועם ויעל לומדים באותה שכבה - והתחברו דרך השכול: "עוזר שיש מישהו שמבין אותך"
סמל גדי כוטל, סמ"ר אביאל וויסמן וסמל אייל שיינס היו בוגרי אותו מחזור בתיכון האזורי דרכא בבית ירח. שלושתם נהרגו בקרבות בעזה והותירו את משפחותיהם, חבריהם וקהילת בית הספר עם כאב גדול. שלושת אחיהם הצעירים, שלומדים באותו התיכון, מצאו נחמה זה בזו - וככה נרקמה חברותם סביב השכול. נועם, אחיו של אייל: "הרבה זמן חיפשתי מישהו שיבין אותי, ועם אלינועם ויעל מצאתי את זה"
ישראל מושקוביץ | 08.10.25
שנתיים לשביעי באוקטובר בעוטף עזה
הטבח, האובדן, השיקום: מסע בעוטף, שנתיים אחרי 7/10
"מיגונית המוות", המסיבה שהפכה לאתר רצח המוני, תחנת המשטרה שעלתה באש: ביום השנה השני לשבת ששינתה את ישראל לנצח, עברנו בחלקי חבל הארץ הפצוע. "החלטתי להביא 12 ילדים, ולקרוא לכולם 'בארי'", שיתף מרדכי שנמלט מהנובה
רוני גרין שאולוב | 07.10.25
מלחמת יום הכיפורים
7 באוקטובר שלי: בין 1973 ל-2023
שוב אותם קולות, שוב אותם מראות. הזעקות מהמעוזים, והזעקות של קורבנות הטבח בדרום. אז, במלחמת יום הכיפורים, אחי אליעזר שילם בחייו את מחיר ההפקרה. השנים עברו, אבל העיוורון נשאר, והקונספציה, והשאננות
גואל בנו | 07.10.25
דוד טהר אבא של אדיר טהר ז"ל
1,152 חללי מערכת הביטחון בשנתיים: "כל יום מאז עובר כמו סיוט"
מאז אותה שבת נפלו 1,152 חיילים, שוטרים, אנשי שב"כ וסוהרים. יותר מ-6,500 בני משפחה נוספו למעגל השכול. הסיפורים מאחורי המספרים: סמל אדיר טהר נהרג בקרב על מוצב ארז, סמ"ר נדב ביטון נורה אחרי שהציל את חברו בנובה - ומאז אביו מארח חיילים בודדים. המלחמה גבתה גם מחיר כבד בחיי אזרחים, ועבור משפחתה של שיר ירון שנרצחה במסיבה אין יום שהוא פשוט
כתבי ynet | 06.10.25
ינאי ואילנה קמינקא
ינאיצ'וק, הכי גרוע זה כששומעים זעקה - ומתעלמים
אני מרגישה אותך הכי חזק בזמן שאני חיה את הערכים שלך, ינאיצ'וק, את ה"אני מאמין" שלך. כשאני רואה את האחר, מצליחה להקשיב קשב עמוק לסיפור שלו, גם כשקשה לי. כשאני מקדשת חיים | אילנה קמינקא כותבת לבנה שנפל ב-7 באוקטובר
אילנה קמינקא | 05.10.25
yk14533326
"הדפיקה בדלת נחרתת בנפש המשפחה לכל חייה": שיחה עם אלה שאיש לא רוצה לפגוש
רק מעטים מסוגלים לבצע את התפקיד הנורא והנאצל הזה: מודיעי הנפגעים, שבשנתיים האחרונות בישרו על נפילתם של 912 חללים. חלקם מצאו את עצמם בצד השני של הדלת, כשהצטרפו למעגל הכאב של המלחמה הזו. בראיון ראשון מאז 7 באוקטובר מספרים ארבעה מודיעים, בהם שני אבות שכולים, אחות שכולה ואמא ללוחם שנפצע, על הרגע הקשה מכל וגם על הרגעים מחממי הלב: "כשאנחנו עוזבים את הבית בסוף השבעה, זה כמעט תמיד בחיבוקים ונשיקות תודה"
דרור פויר | 04.10.25
משפחת רמון
יפתח רמון: "משפחת השכול היא המשפחה היחידה שלא רציתי שתגדל"
יפתח רמון משתף בטור מרגש על המסע האישי מול השכול שפקד את משפחתו, השבר הלאומי של 7 באוקטובר, והבחירה להפוך כאב לעשייה - וחוזר למסר שאמו רונה השאירה לו ולאחיו: "חשוב לא להדחיק את הכאב ולא להתעלם ממנו, אלא להכיר בו - ומתוך כך לחפש נתיבים של עשייה, מנהיגות ותקווה"
יפתח רמון | 02.10.25
שרית כהן
"הצלחתי לסלוח לנהג שהרג את הבת שלי"
לאחר שבתה שחר נהרגה בגיל 17 בתאונת דרכים, שקעה אמה, שרית כהן, בדיכאון עמוק וניסתה לשים קץ לחייה פעמיים. בזכות שני בניה היא הצליחה לקום ולהמשיך בחיים, אבל אז הגיע גם משבר כלכלי. כעת היא מספרת על המפגשים המטלטלים עם הנהג ("ראיתי את העצב בעיניו, הכאב והחרטה") ועל הדרך האמיצה שעשתה מאז האסון, כולל גירושים מאבי ילדיה, הסבה מקצועית ממנהלת כספים לקואוצ'רית וגם לידה בגיל 46, כאמא יחידנית. "קראתי לבתי רומי", היא אומרת, "כי היא מרוממת אותנו"
גלית הראלי | 29.09.25
כתבות נוספות
תגיות חמות
היום
השבוע
החודש
24 שעותChatGPTOpenAIאבו מוחמד אל-ג'ולאניאוזמפיקאוניברסיטאותאוניברסיטהאוניברסיטת קולומביהאונסאוסקר
תגיות חמות
היום
השבוע
החודש
24 שעותChatGPTOpenAIאבו מוחמד אל-ג'ולאניאוזמפיקאוניברסיטאותאוניברסיטהאוניברסיטת קולומביהאונסאוסקר
תגיות קשורות
ספורטכדורגל ישראליכדורגל עולמיעיתוןארצות הבריתכדורסל ישראליבנימין נתניהוצה"לחרבות ברזלחדשות