סיפור העלייה של לדה לפידוס (54) מראשון לציון, אמנית, ציירת, מעסה רפואית ומדקרת, וגם רוקדת על עמוד. נשואה, אם לשלושה.
פסנתר במקום ציור: "אני ילידת מגדן שברוסיה, עיר צפונית אפילו מסיביר, בת יחידה לזוג מהנדסים. כמו בכל משפחה יהודית, להורים שלי היה חשוב להרחיב את האופקים שלי. במקביל ללימודים בבית ספר יסודי למדתי במגמת פסנתר בבית ספר לאמנויות. הייתי כישרונית, הצבעים היו חברים טובים שלי, אבל ההורים לא טיפחו את הצד הזה, כי העדיפו שאתמקד בפסנתר".
הערות לא מצחיקות: "בגלל שאני בהירה, לא כל כך ידעו שאני יהודייה ובבית הספר די שתקתי לגבי המקור שלי. בסוף התיכון מישהי מהבנות גילתה שאני יהודייה והפיצה בין התלמידים. לא היו תגובות אגרסיביות, אבל מדי פעם היו פולטים כלפיי 'יהודייה'. זה כאילו היה בצחוק, אבל גרם לי להרגיש סוג ב'".
עלייה: "כשגורבצ'וב עלה לשלטון הוא פתח את השערים והחלטנו לנצל את זה. ההורים שלי רצו לעלות עוד שנים קודם, אבל היה איסור על יהודים לצאת. ברגע שיצאנו מרוסיה, נשללה מאיתנו האזרחות הרוסית".
3 צפייה בגלריה
לדה לפידוס על רקע יצירותיה. "ביום שבו גיליתי את הקנווס השתנה עולמי, לא יכולתי להפסיק לצייר"
(צילום: אלבום פרטי)
קליטה: "הייתי בת 19 כשהגענו לישראל, בנובמבר 1990. שכרנו דירה בלוד, כי שם גרה חברה של אמא שלי. התחלנו אולפן, ותוך שמונה חודשים כבר דיברתי עברית חופשי והבנתי הכול. המזל היה שבלוד לא היו אז הרבה עולים מרוסיה ולא הייתה לי ברירה אלא לדבר רק עברית. לא היו לי ייסורי קליטה, ממש לא. מהרגע הראשון הרגשתי שהגעתי הביתה. אני לא מתעלמת מקשיים אובייקטיביים, כמו קשיי שפה והבדלי תרבות, אבל הכול נראה לי מצוין. בהתחלה היה לי מוזר לראות את כל השפע בחנויות. ברוסיה לפני שעזבנו אנשים עמדו בתורים ארוכים ללחם ולמצרכי יסוד. כאן קיבלתי ממש הלם תרבות מהשפע".
עבודה: "לצערי, מאחר שהגעתי בגיל 19, לא קיבלו אותי לצבא אף על פי שרציתי, וזה ממש חסר לי עד היום. היו לנו קשיים כלכליים, אז עזבתי את הבית ויצאתי לעבוד בעבודות מזדמנות כמו להיות מוכרת בחנות ספרים בנתב"ג. למדתי תכנות מחשבים ועבדתי כמה שנים בבורסת היהלומים. בהמשך למדתי עיסוי רפואי ודיקור ובעשור האחרון אני עוסקת ברפואה אלטרנטיבית".
משפחה: "בגיל 25 התחתנתי עם בחור ישראלי, והילדים שלנו (שני בנים ובת, גילאי 15-22) גדלו על השפה העברית. הם יודעים להרכיב משפטים ברוסית, אבל לא לדבר ממש".
בחזרה לציור, וגם ריקוד על עמוד: "התחלתי לצייר ברצינות רק לפני כ־15 שנים. עד אז רשמתי רישומים על נייר כתחביב. אבל ביום שגיליתי את הקנווס השתנה עולמי, לא יכולתי להפסיק לצייר. אני מציירת טבע דומם, וסיפורי התנ"ך זוכים אצלי לגרסאות מקוריות בסגנון סוריאליסטי. לאחרונה נפתחה תערוכת ציוריי ב"גלובל ארט גלרי" (מרכז בעלי מלאכה 13 תל אביב, עד סוף יוני).
"תחביב נוסף שלי הוא ריקוד על עמוד. לפני כמה שנים התחלתי ללמוד ריקוד על עמוד אצל הכוריאוגרפית ויקטוריה בורודה. זה תמיד נראה לי ספורט סקסי – ואגב, הוא לא פשוט בכלל. לא כל אחד יכול לעמוד בזה. אבל זה נהדר גם מבחינה חברתית. יש לנו קבוצת בנות שמתאמנת יחד, רוקדת יחד וגם מבלה ביחד, וזה כיף גדול".
השאלון
למה לא תצליחי להתרגל בארץ?
"לנפנופי המנגל בפארקים".
איזה הרגל רוסי כדאי לנו לאמץ?
"משמעת וכוח רצון. זה הבסיס להצלחה".
למה את מתגעגעת ברוסיה?
"ליערות הגדולים שטיילתי בהם בילדותי ובנעוריי".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ?
"ירושלים ותל אביב. לכאורה קונטרסטים, אבל אני אוהבת קונטרסטים".
