הזוג שהגיע אליי: "בתחילת שנות ה־40 לחייהם, הורים לשלושה ממרכז הארץ", מספרת מיכל וולקני, מגשרת, רו"ח ואקטוארית.
היא: רופאה שהתקבלה לתת־התמחות שעליה חלמה בבית חולים מבוקש.
הוא: עובד בחברה בינלאומית גדולה. לאורך השנים הציעו לו לעבור לעבוד בחו"ל תמורת תנאים מעולים, והוא השיב בשלילה.
המלחמה: תפסה אותם בעודם מנסים לאחות שברים של אמון בזוגיות שלהם. השברים נהפכו לשבר גדול כשהוא רצה שהמשפחה תעשה רילוקיישן "עד יעבור זעם" (או לעולם), והיא סירבה לעזוב את הקריירה ואת הוריה המבוגרים ורצתה שהילדים שלהם יגדלו בארץ. כשהגיעו אליי כבר היו שלמים עם ההחלטה להיפרד כדי שכל אחד יוכל לפנות לדרכו, הוא בחו"ל והיא בישראל. הם לא הפסיקו לאהוב זה את זה, אבל הבינו שהחלומות שלהם הולכים לכיוונים שונים.
אי־ההסכמות: שתי הסוגיות המרכזיות היו, כצפוי, זמני השהות של הילדים עם ההורים וכספי המזונות. האב טען שיגיע בכל חודש לשבוע, ובחופשות ובחגים הילדים יבואו אליו לחו"ל. לפיכך, לדבריו, זמני השהות יהיו שווים לאורך השנה. היא אמרה שלוחות זמנים כאלה יחייבו אותה בעזרה שוטפת במהלך השבוע. כמו כן, לגבי השהות של הילדים בחו"ל לתקופות ארוכות כל כך (הגדול שבהם בחטיבת ביניים, הקטן בכיתה א') ביקשה להמתין שיגדלו קצת כי הם יתקשו להתרחק מהבית וממנה לפרקי זמן ממושכים.
בפגישות הנפרדות עם הגבר: ערכתי "בוחן מציאות" לגבי טענותיו. הוא הבין שלא יוכל להגיע במועדים ששיער ושהילדים לא יוכלו לשהות אצלו זמן ממושך, בטח שלא הילד הצעיר. שיקפתי לו את הצד שלה, כשהיא נשארת בארץ והילדים באחריותה הבלעדית כל יום כל היום.
בפגישות הנפרדות עם האישה: ערכתי חישוב של הוצאות המדור וכן תשלומים משוערים לבייביסיטר שתגיע בהתאם למשמרות שלה בבית החולים. במקביל, דיברנו על החשיבות שלו בחיי הילדים וההבנה שהשהות אצלו, למרות המרחק ממנה, היא מחיר שנכון וראוי לשלם.
במפגשים המשותפים: גישרנו על הפערים הגדולים. נקבעו מועדים שבהם הילדים יגיעו אליו לחופשות ארוכות וכן הסדרי שהות בהתאם לביקוריו בארץ (למשך שבוע, פעם בחודש), וסוכם שהוא יישא בחלק גדול מהוצאות הילדים, כולל עלויות הבייביסיטר.
בסיום התהליך: הם קבעו חופשה משפחתית משותפת במקום שאליו הוא מתעתד לעבור.
מה למדנו:
כשיש שינוי מהותי במקום המגורים של אחד ההורים, חשוב ליצור לילדים מעטפת שתשמור על השגרה שלהם אבל גם תאפשר גמישות להיפגש עם ההורה שעובר לגור במרחקים.
במקביל, וחשוב לא פחות, יש לראות גם את הצרכים של ההורים - מי שנשאר לשאת בעול גידולם ומי שמתרחק מהם וצריך להפוך להיות הורה "בשלט רחוק" ופחות מעורב.
אלה מחירים כבדים שכולם נאלצים לשלם, והסכם טוב נותן מקום גם לקשיים ולמחירים האלה ולא מבטל אותם.
