החלטה תקדימית של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע תאפשר לשרון איזנקוט, אמו של לוחם גולני, מאור כהן־איזנקוט ז"ל, שנפל בעזה, להביא נכד מזרעו.
איך את מרגישה אחרי ההחלטה?
"התחושות מעורבות ונעות בין שמחה עצומה והתרגשות גדולה לעצב וכאב. יש פה את כל מנעד הרגשות, כי מצד אחד אני רוצה למלא את רצונו וצוואתו של מאור, ומצד שני זה הזוי שאני צריכה להביא לו ילד ולא הוא עצמו. מגיע לנו להיות מאושרים, מגיע לי להחזיק נכד או נכדה ממאור, ומגיע לו, כמובן, שחלום אחד מתוך כל החלומות שנגדעו לו יתגשם".
מה היו הנימוקים להחלטה התקדימית?
"הוכחנו שזה היה רצונו של מאור. לא הייתה צוואה כתובה, כפי שדורש החוק, אבל הוכחנו שהוא רצה ילדים, ויותר מזה רצה ילדים גם אם הוא לא יהיה פה, וזה מוכיח שהוא רצה ילד גם מאישה שהוא לא מכיר".
איך הצלחת להוכיח את זה?
"כמה ימים לפני הכניסה הארורה והאחרונה שלו לעזה הייתה לו שיחת נפש עם חבר ילדות שלו, נועם ביטון, על הפחד להיפצע או להיהרג במלחמה. מאור אמר לנועם שיותר מאשר הוא מפחד למות הוא מפחד שלא יהיו לו ילדים. הוא אמר לו בפירוש: 'אחי, בפעם הבאה שאנחנו יוצאים הביתה, אנחנו עושים הקפאת זרע'. לצערי הוא לא הספיק, אבל מבחינתי זו הייתה צוואה עם אמירה חזקה וברורה".
ידעת את זה כשביקשת לשאוב זרע ממאור אחרי שהוא נהרג?
"לא. במעמד ההודעה הקצין שאל אותי אם אני רוצה קצירת זרע, והיה לי ברור שכן, זה נתן לי קצת אור בתוך כל החושך. בשבעה נועם שמע אותי מספרת על זה ובא לשתף אותי. אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם הידיעה הזאת אם לא הייתי חותמת, אבל אני מאמינה שדברים לא קורים סתם".
הופתעת שמאור דיבר על זה בגיל צעיר כל כך?
"לא, הוא תמיד רצה להיות אבא, הוא רצה משפחה עם שלושה ילדים לפחות. גם האחים שלו ידעו את זה, ועם זה הגענו לבית המשפט. החוק קובע שצריך צוואה כתובה, אבל השופטת האמיצה רותם קודלר עיאש בחרה לכבד את הדרך שבה מאור השאיר את הצוואה שלו, ומגיעים לה כל השבחים. ואם מדברים על שבחים, אז אני רוצה להודות גם לעורכי הדין רויטל סוויד ושמוליק מורן ולשבח אותם, על כך שליוו אותי לאורך כל הדרך פרו בונו. הם הלכו איתי יד ביד עד הניצחון וגם ימשיכו ללוות אותי עד שנמצא את האם המתאימה. אני כולי תקווה שאני נותנת פה אור ותקווה להרבה מאוד משפחות".
"לפני הכניסה לעזה הייתה למאור שיחה עם חבר ילדות, והוא אמר לו: 'אחי, בפעם הבאה שאנחנו יוצאים הביתה אנחנו עושים הקפאת זרע'"
אילו תגובות קיבלת?
"היו הרבה תגובות מרגשות, גם ממשפחות שנמצאות באותו מצב, זאת החלטה שפורצת דרך לכולם. בעירנו אילת מאוד חיבקו אותי. ראש העיר בעצמו צלצל ואמר שהוא מתרגש יחד איתי. קיבלתי המון תגובות נפלאות בכל דרך, הווטסאפ שלי מפוצץ ועוד לא הגעתי לכולם. בשוליים יש תגובות אחרות שאני מנסה להדחיק".
אילו תגובות למשל?
"תגובות כמו 'בטח, היא אחות של, אז ברור שייתנו לה'. אסור שהפוליטיקה תחלחל למקום כזה. הייתי רוצה לשאול אותם, האם גם בזה שדפקו דווקא על הדלת שלי זה כי אני 'אחות של'?"
אם אנחנו כבר שם, מה דעתך על פרישת אחיך גדי מהמחנה הממלכתי?
"אני לא מתעסקת בפוליטיקה, אבל אני גאה בצעד שהוא עשה. גדי אחי הוא איש ציבור ואיש עשייה הכי נקי. את כל חייו הוא מקדיש למדינה והוא ראוי לכל שבח".
מה היו נסיבות נפילתו של מאור?
"עוד לא קיבלתי את התחקיר, אבל ממה שאני יודעת הייתה היתקלות במסגד בחאן יונס, הכוח הצליח להתגבר על המחבלים ונכנס פנימה, ואז נורה עליהם טיל נ"ט, ומאור היה הראשון שנפגע. הוא היה לוחם חוד, שאלתי אותו פעם מה זה בדיוק, ועד היום נתקע לי בראש המשפט: 'בקיצור אמא, אם קורה משהו אני הראשון שמת'. מאור היה ציוני גדול, היה לו ברור שהוא מתגייס להכי קרבי, תמיד ראשון להתנדב. הוא אהב כדורגל ושיחק בקבוצת 'בני אילת', מהיום שהוא למד ללכת הוא להתחיל לבעוט".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"מאור לא היה בבית חודשיים לפני שהוא נהרג. שבועיים לפני כן הוא שאל אם אני יכולה להקפיץ לו תיק לאזור הכינוס. מיד התגייסתי להביא דברים שחסרים גם לאחרים, הגעתי לאיזה חור, הכוונה הייתה להשאיר את התיק ולחזור הביתה. לא תיארתי לעצמי שנצליח להיפגש, אבל להפתעתי הוא צלצל ואמר שהם מגיעים בעוד שעה, אם אני יכולה לחכות לו. זה היה מפגש מרגש, ואני מתנחמת בזה שלפחות פגשתי אותו עוד פעם אחת ושהצטלמנו. שמתי לו פתק בתיק, כתבתי כמה אני אוהבת אותו וגאה בו כי לא ידעתי שניפגש. לימים, כשקיבלתי את הארגזים שלו מהצבא, מצאתי את הפתק בתוך ספר התהלים שהיה עליו. זה היה עוצמתי לדעת שהמילים המחזקות שלי הלכו איתו בקרב".
איפה תפסה אותך ההודעה על מותו?
"ביום שישי אחר הצהריים. הייתי באי־שקט, הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות. באותו יום נערכה ההלוויה של גל, הבן של גדי, זה היה יום מלא בכי וצער, וחשבתי שאולי זה בגלל זה. פתאום שמעתי דפיקה בדלת ופתחתי בלי לשאול מי זה. פשוט ידעתי. בחצי שנייה הבית הפך להיות כאוס אחד גדול. מבית שמח שתמיד מלא בחברים, נהיינו בית שהוא כמו מוזיאון עצוב".
מאור וגל היו קרובים זה לזה?
"המרחק הגיאוגרפי לא אִפשר את זה, אבל הם כמובן הכירו אחד את השני ושניהם קרויים על שם אבא שלי, מאיר - לגל קוראים גל־מאיר בתעודת הזהות. גל נהרג יממה לפני מאור, ואני אפילו לא יודעת אם מאור ידע. גדי ואני אחים רק מאבא, גדי מהנישואים הראשונים שלו ואני מהשניים, ושנינו ישבנו שבעה באותו שבוע".
ועכשיו גם בנך הצעיר אלמוג התגייס לצה"ל.
"הוא רצה ללכת בדרכו של מאור וללכת לגולני, אבל ברור שזה ירד מהפרק. נדרשתי לחתום וסירבתי, והוא נאלץ להתפשר ולשרת קרוב לבית. את מחזירה אותי למשפט המצמרר שאלמוג אמר בהלוויה: 'אמנם אני אעקוף אותך בגיל, אבל לנצח תהיה אחי הגדול'".
"בשוליים יש תגובות שאני מנסה להדחיק, כמו 'היא אחות של, ברור שייתנו לה'. האם דפקו דווקא על הדלת שלי כי אני 'אחות של'?"
היה חשוב לך שהוא ישרת קרוב לבית?
"ברור. הבת הגדולה, עדן, לומדת במרכז הארץ, ואני לא יכולה שבאותה שנה כולם ייעלמו לי ואני אשאר לבד בבית. עוד לא חזרתי לעצמי. אני מנהלת חשבונות שכירה, ועוד לא חזרתי לעבודה במשרד, יש לי קושי להתערבב עם אנשים, אז אני עובדת מהבית ומנסה למצוא את הדרך לחיים האחרים האלה שנכפו עליי. המוות של מאור תפס אותי במקום הכי טוב שהייתי יכולה להיות בו. גידלתי שלושה ילדים לתפארת, וכבר הייתי בשלב שהם גדלו ויכולתי להניח את הראש קצת, ואז זה בא ופירק אותי. אני ממש מנסה להיאחז בחיים ולא תמיד מצליחה".
אבא של מאור שותף להחלטתך להביא נכד מזרעו?
"אבא של מאור לא חלק מהחיים שלי הרבה שנים, אנחנו לא ביחד 18 שנה. לפני שהגשנו את הבקשה לבית המשפט הוא היה צריך לחתום כדי שיתאפשר לי להתחיל את התהליך, והוא חתם".
אז מה הצעד הבא?
"כבר חברתי למיכל בירן, בעלת חברת 'החסידה' שעוסקת בהורות משותפת (וגם ח"כית לשעבר. ד"ח), כדי למצוא את האחת שתהיה האמא של הנכד שלי. אני בטוחה שכשאפגוש את האישה המדויקת ארגיש את זה, אני סומכת על האינטואיציה שלי".
מה היית רוצה להגיד לה?
"שבבנק הזרע יש רק זרע, כאן הילד יֵדע מי היה אבא שלו וידע שהיה לו אבא גיבור שנפל בקרב על הגנת המדינה, ושהיא מרוויחה גם משפחה. את המשוכה הכי משמעותית עברתי, ועכשיו אני בציפייה גדולה שבעזרת השם או־טו־טו יהיה לי משהו חי ממאור".
מה העצה הכי טובה שנתת לעצמך?
משפט שאני כל הזמן אומרת לעצמי, "איש באמונתו יחיה, חיה ותן לחיות".
