פרופ' פנינית רוסו נצר, ראש מכון ק.מ.ה (קהילה, משמעות, החלמה) וראש המעבדה לחוסן נפשי ולהתפתחות מיטבית במעגל החיים במכללה האקדמית אחוה. בת 46, נשואה ואמא לשלוש, גרה בכרכור.
המסלול שלה: תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב ודוקטורט באוניברסיטת חיפה בייעוץ והתפתחות האדם. וגם: מגישת הפודקאסטים "מדברים משמעות" ו"לקום יחד".
פרופ' רוסו נצר, מה את חוקרת?
"אני חוקרת איך תחושת משמעות בחיים מחזקת את יכולת ההתמודדות עם משבר, טראומה ושינוי, ומצד שני מאפשרת לנו ליצור, ולבנות רווחה נפשית".
מה זה בעצם משמעות בחיים, ולמה היא כל כך חשובה עבורנו?
"משמעות בחיים היא אחד המשתנים הנחקרים ביותר כבולם זעזועים בפני התנהגויות סיכון, אובדנות, חרדה ודיכאון וגם בהקשר של בריאות נפשית ופיזית.
"מחקרים מראים, שאנשים שיש להם תחושת משמעות גבוהה מסוגלים להתמודד טוב יותר, הם מאריכים חיים וחסינים יותר בריאותית. משמעות מורכבת משלושה מרכיבים: המרכיב הקוגניטיבי שהוא תחושת פשר, לשם מה אנחנו חיים. המרכיב השני הוא מוטיבציוני: הסיבה לקום בבוקר, בין אם זה טיפול בבעל חיים או בר המצווה של הילד. כמו שאמר ויקטור פרנקל ששרד את אושוויץ, וכפי ששמענו לאחרונה מחטופים שחזרו מעזה - מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כל איך. המרכיב האחרון הוא רגשי־קיומי: התחושה שעצם הקיום שלנו בעל ערך, שאנחנו לא שקופים ושיש לנו נראות והדהוד.
"הרבה פעמים, כשאי אפשר למצוא משמעות מבפנים, אנשים נופלים לאחד משני בורות: מרדף בלתי פוסק אחרי אושר זמני או נהירה חסרת בקרה לרוחניות, לדת או לכתות. אחרי 7 באוקטובר ראינו גל של אנשים שמצאו נחמה באמונה, כי זה עונה על הצורך לקבל עוגן".
מקורות המשמעות שלנו הם רשת ביטחון במצבים משתנים.
"כן. ככל שלאנשים יש יותר מקורות משמעות בחיים, כך קיים מנגנון פיצוי גמיש. למשל, בקורונה, אנשים שכל זהותם ישבה על העבודה, עברו קריסה של מערכת המשמעות כשפוטרו או יצאו לחל"ת. כך גם הורים שהמשמעות היחידה שלהם היא הילדים. הם עוברים משבר כשהילדים עוזבים את הבית אם אין להם עוד מקורות משמעות כמו לימודים או התנדבות.
"תחושת המשמעות היא אינדיבידואלית ודינמית. לפעמים משבר מפרק את תפיסת העולם שלנו ומחייב אותנו למצוא משמעות חדשה כדי לתפקד, וזה חלק מצמיחה פוסט־טראומטית".
"כשהמשתתפים הקדישו פעילות מכוונת לחוש שהם מזניחים, התוצאות היו מפתיעות. ראינו עלייה מובהקת ברווחה הנפשית ובאנרגיה וירידה במצוקה"
במחקר החדש שלכם בחרתם לגשת לנושא הזה מזווית לא שגרתית, דרך החושים.
"נכון. יחד עם עם ד"ר עופר אטד, ביקשנו לבדוק האם החושים יכולים לשמש שער נוסף למשמעות ולרווחה נפשית. מחקרי משמעות התמקדו לאורך השנים בעיקר בחשיבה, בשפה ובסיפור שאנשים מספרים על חייהם, בעוד שהממד הגופני והחושי זכה לפחות תשומת לב. לכן פיתחנו התערבות קצרה שחיברה בין זיכרון שמעוגן בחוויה חושית, התבוננות ברגשות ובערכים שהזיכרון מעורר ותרגום של התובנה לפעולה ממשית בחיי היומיום. כלומר, האם ריח, טעם, צליל, מראה או מגע יכולים לעזור לאדם לזהות מה חשוב לו, ואז להפוך את התובנה למעשים בהווה".
איך התבצע המחקר?
"ביקשנו מהנחקרים להיזכר בחוויה חיובית משמעותית שקשורה לאחד החושים, למשל, הריח של עוגת התפוזים של סבתא בגיל שמונה. הם תיארו את הרגשות שלהם, זיהו אילו ערכים עולים מהזיכרון, כמו משפחתיות, דאגה או קרבה, ואז התבקשו לעשות פעילות מעשית שקשורה לאותו חוש, כמו להתנסות בטעם חדש או במגע.
"כך המשמעות לא נשארה רעיון מופשט, אלא קיבלה נראות ופעולה בעולם. הפעילות לא נועדה לשחזר את הזיכרון המקורי, אלא להבין מה טמון בו".
"אני יכולה להיות עסוקה בערימת הכלים בכיור ובכביסה. זה יהיה רגע חסר משמעות. אבל אם אהיה נוכחת ברגע הזה, זה יהיה רגע מלא במשמעות. זה נכון גם לשקיעה ולכוס קפה שאני שותה"
מה הם בחרו לעשות בעקבות הזיכרון?
"היו מי שבישלו מאכל מהילדות. אחרים אכלו עם בן או בת הזוג, ביקרו בן משפחה או פשוט הקדישו תשומת לב לריח של האוכל לפני שאכלו.
"המשתתפים נמדדו בתחילת המחקר ושוב כעבור שבוע. קבוצת ההתערבות עשתה את התהליך החושי שתיארנו. קבוצת הביקורת לא עשתה אותו, אלא התבקשה לתעד את הפעילות הרגילה שלה ולכתוב באופן עובדתי מה עשתה, בלי לשנות את השגרה".
מה הייתה המסקנה?
"השיפור בשביעות הרצון מהחיים היה גדול יותר בקבוצת ההתערבות מאשר בקבוצת הביקורת. נמצא אותו דפוס גם בתובנה העצמית, בתיעדוף משמעות ובתקווה".
איך את מסבירה את זה?
"העובדה שאני יודעת שמשהו חשוב לי לא אומרת שאני חיה ככה בפועל. יש אנשים שאומרים 'הילדים הכי חשובים לי', ובפועל הם רואים אותם רק כשהם ישנים. או אם לאנשים חשובה היצירתיות וההתפתחות האישית ובפועל הם עושים רק מה שדחוף וצריך, כך נוצרת חוויה של פספוס, החמצה וחוסר אותנטיות.
"המטרה הייתה לזקק מתוך הסיפור את הערך ומשם לתרגם לפעולה. זה היה קצה החוט שדרכו הם הבינו מה חשוב להם".
"משמעות נמצאת בדברים הקטנים שייחודיים לכל אדם, והחושים יכולים לעזור לנו לזהות מה באמת חשוב לנו, להיות נוכחים בחוויה ולתרגם אותה לפעולות ממשיות"
המשכתם למחקר נוסף שהתמקד בחושים שאנחנו הכי מזניחים.
"מחקר ההמשך לקח את הרעיון צעד קדימה. בעוד שהמחקר הראשון שאל האם החושים יכולים לעזור לנו לחזור אל משהו שכבר היה משמעותי עבורנו, המחקר השני שאל האם החושים יכולים גם לעזור לנו להבחין מחדש במה שקיים בחיים שלנו בהווה, אבל נעלם מן הקשב בגלל שגרה ואוטומטיות.
"שאלנו שאלה אחרת: מה קורה אם אנחנו מפנים תשומת לב דווקא לחוש שאנחנו נוטים להשתמש בו הכי פחות? ביקשנו מהמשתתפים לדרג את השימוש בחמשת החושים שלהם ולבחור יום בשבוע שבו הם מקדישים פעילות מכוונת לחוש שהם הכי מזניחים. המטרה הייתה להפנות תשומת לב לערוץ של חוויה שבדרך כלל נשאר מאחור".
איך מקדישים תשומת לב לחוש מוזנח?
"לדוגמה, מי שכמעט ולא שם לב לריח, יכול לצאת להליכה ולהתמקד בריחות הטבע; מי שמזניח שמיעה יכול להקדיש זמן למוזיקה; מי שמזניח מגע יכול להפנות תשומת לב למרקמים. לא נדרשו פעילויות גדולות או מיוחדות. אנשים אכלו, הלכו, בישלו, הריחו, הקשיבו ונגעו, אבל עשו זאת באופן פחות אוטומטי ויותר קשוב".
ומה המסקנות?
"התוצאות היו מפתיעות: ראינו עלייה מובהקת ברווחה הנפשית, בחיוניות, בקשיבות ובאנרגיה, וירידה במצוקה בהשוואה לקבוצת הביקורת.
"אנשים סיפרו שזה גרם להם להאט, לשים לב לדברים שחולפים על פניהם. זה הפך פעולות רגילות כמו אכילה, הליכה או בישול למשהו בעל קצב אחר, עמוק יותר. חלקם למשל גילו עד כמה הם אוכלים במהירות בלי לשים לב לטעם. הרבה פעמים אנחנו נשחקים לא בגלל שאין לנו דברים טובים בחיים, אלא כי אנחנו מתייחסים לחיים כאל מרתון שבו כמעט שאין רווחים".
יש בזה מיסודות המיינדפולנס המוכרים.
"מיינדפולנס בהחלט שובר את האוטומט ומאפשר לנו להיות נוכחים בכאן ובעכשיו. אבל משמעות לוקחת את זה צעד קדימה: היא עוזרת לי להבין מה מתוך אותה נוכחות הוא בעל ערך בעיניי, ולמה אני קמה בבוקר. כמו שוויקטור פרנקל אמר – לכל רגע בחיים יש פוטנציאל למשמעות. זה כמו גלי רדיו, אם אין לך מקלט לקלוט אותם, כל רגע יכול להיות או חסר משמעות או מלא במשמעות.
"אני יכולה לחזור הביתה, לחבק את הילד שלי ולהיות עסוקה בערמת הכלים בכיור, במיילים ובכביסה. זה יהיה רגע חסר משמעות, אבל אם אהיה נוכחת ברגע הזה, אפילו אם עבור צופה מהצד זה ייראה אותו דבר, זה יהיה רגע מלא במשמעות. זה נכון גם לגבי השקיעה שאני רואה ולכוס הקפה שאני שותה".
כלומר, משמעות היא לא משהו גרנדיוזי, אלא משהו יומיומי.
"נכון. המחשבה על משמעות החיים לפעמים משתקת אנשים כי היא מרגישה כמו משהו עצום שצריך לכבוש. אבל משמעות נמצאת בדברים הקטנים שייחודיים לכל אדם, והחושים יכולים לעזור לנו לזהות מה באמת חשוב לנו, להיות נוכחים בחוויה ולתרגם אותה לפעולות ממשיות".
הערת שוליים
מה היית עושה במלגה של מיליון דולר?
"הייתי בונה 'אטלס של משמעות אנושית', מחקר לאורך שנים ובכמה מדינות, שעוקב אחרי אנשים וחוקר איך התחושה הזו משתנה ומתפתחת מהילדות ועד הזקנה".
