מי אני: מירב טיטה עשוש, 33, משפיענית רשת, דוגמנית, משיקה בימים אלה קולקציית קפסולה למידות גדולות, נשואה.
התפקיד שלי ברשת: להשפיע על נשים שילבשו מה שהן רוצות ולא מה שמצופה מהן, ועל אמהות לשמנות, שיעשו איתן פחות טעויות משעשו עם הדור שלי.
איך הכול התחיל: לפני עשור התקשרו אליי מהיח"צ של "מתאים לי" ואמרו שמחפשים נשים אנונימיות שיופיעו בלוח השנה שלהם, ומשם הכול התגלגל. לא דמיינתי שאני אהפוך אי פעם לדוגמנית. בעקבות זאת פתחתי אינסטגרם, והתחלתי לשתף את המחשבות שלי באותנטיות. לא הרגיש לי נכון לספר רק כמה כיף לי ולהראות איך מאפרים אותי, אז שיתפתי גם בימים שקמתי לצילומים ולא היה לי טוב עם עצמי. דבר הוביל לדבר, אבל בסוף מה שגרם לזה לקרות, זו האמת. האמת תמיד תופסת.
התגובות שאני מקבלת: תגובות כמו "בזכותך לא הערתי לילדה שלי היום שהיא אוכלת יותר מדי", וזה מאוד משמח אותי. הרבה כותבות לי, "היום קניתי בהשראתך מכנסיים קצרים". רוב התגובות טובות, כי אנשים שעוקבים אחרייך תמיד מפרגנים ומחמיאים. את התגובות הנוראיות קיבלתי כשעשיתי קמפיין ל"בננה הוט" עם נטע אלחמיסטר ונועה בני. שם הבנתי שנאת רשת מהי. קיבלתי כל כך הרבה רוע, איחולי מוות של ממש, שנאה יוקדת, גם מגברים שהפרעתי להם לפנטזיה. אנשים דיווחו על העמוד שלי, ואינסטגרם מחקו לי אותו, זה היה מטורף. בנקודה הזו הבנתי כמה הרשת יכולה להיות רעה וזה היה משבר אמיתי. לא הבנתי מה הפשע הגדול שלי.
מבאס אותי ברשת: זריקות ההרזיה גרמו להרבה שמנים שנשאו את הדגל לרזות, והתחושה היא שכולם נכנעו לאותו המודל. רואים את זה גם בקמפיינים ובחנויות - ההרואין שיק חוזר והמידות מצטמצמות שוב. אני מתבאסת במיוחד כשחברות שמחזיקות מידות גדולות נותנות לדוגמניות רזות ללבוש את הבגדים. פעם הצטלמתי לחברה כזאת, ואחרי הצילומים התדמיתנית התקשרה ואמרה שהמנכ"ל ביקש למחוק אותי מהקמפיין. הוא מתפרנס ממידה 42 ומעלה, כן? אז מה זו הצביעות הזו? נשים רוצות שיהיה להן עם מה להזדהות, ואני רוצה לראות מישהי שדומה לי בשמלה.
הסרטון עם הכי הרבה צפיות: האודישן שלי ל"מאסטר שף". התקבלתי בעונה אחת לפני האחרונה, אבל פרשתי כי עברתי דברים עם עצמי ולא הייתי פנויה לזה. באודישן ששידרו דיברתי על מערכת היחסים שלי ושל כולנו עם אוכל, והדברים שלי נגעו להרבה אנשים.
איפה אני קונה בגדים: ג'ינסים אני בעיקר מוצאת ב"אמריקן איגל", אני מידה 46 ויש להם עד מידה 52 אפילו. אני מוצאת הרבה בגדים ב־Toppatsu שזה אתר אונליין ויש להם עד מידה 3XL. אני קונה גם ב"נעמי פלוס" - בוטיק קטן בבזל - וממעצבת שקוראים לה "טולה" שיש לה בגדי בייסיק טובים.
המדינה שאני הכי נהנית לעשות בה שופינג: לונדון. אני מרגישה שם כמו אליס בארץ הפלאות. יש שם ג'ינסים ב"מנגו" עד מידה 54. למה לארץ זה לא מגיע? אני לא צריכה לבכות בחדרי מדידה. אם זה קיים ברשת, תביאו!
מה הכי קשה לי להשיג: מכנסיים קצרים וחצאיות מיני. בראש של היבואנים, אישה מעל מידה 40 לא תרצה ללבוש את זה. גם חזיות של ביקיני קשה מאוד למצוא, ובגדי ערב, נגיד לחתונה של חברה. רזות יכולות למצא ברשתות ב־400 שקל, אבל אני כשמנה אצטרך ללכת למעצבת או אפילו לתפור במיוחד.
טיפ אחד ממני אלייך: הבגד צריך להתאים את עצמו אלייך ולא את אליו. הרבה נשים לובשות בגדים שקטנים עליהן כדי שיעודדו אותן לרזות קצת, למה? תלבשו בגדים נוחים, עם קצת גומי, קצת לייקרה, שיהיה לכן נוח וכיף.
