שילוב נשים בתפקידי לחימה מעולם עורר לאורך השנים תגובות עזות – הן מצד המתנגדים והן מצד התומכים. במסגרת ועידת הביטחון והשירות של ynet והמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) התקיים פאנל "נשים בחזית" שדן בהיבטים השונים של הכשרה ושילוב נשים בתפקידי לחימה.
צפו בפאנל "נשים בחזית"
(צילום: סנטרל הפקות)
"אין מקום להדרה"
תא"ל (מיל') גור שרייבמן, לשעבר מפקד עוצבת, בה"ד 1 ושייטת 13, לא מהסס להבהיר את עמדתו: "אני נגד הדרת נשים. מקצוע הלחימה עליון בסדר החיים החברתי – כל מי שמסוגלת ויכולה, צריכה להיות חלק ממנו", אמר. לדבריו, אתגרי השילוב ביחידות מיוחדות מורכבים לא רק מהקושי הפיזי, אלא מהסללה חברתית שמתחילה בגילאים מוקדמים. "הבנות לא מקבלות הזדמנות שווה להתפתח כלוחמות מגיל צעיר, ואז כשמגיע הרגע, מצפים מהן לעמוד ברף כמו הגברים. בשדה הקרב אין אפליה מתקנת. נשים שמתמודדות על תפקידי לחימה צריכות לעמוד ברף הקשוח".
אחד הרגעים הממחישים את שינוי התרבות בצה"ל התרחש כששרייבמן פיקד על אוגדה 80. בטקס בגדוד קרקל, רובו נשים, ראה שוב ושוב כיצד העיסוק הוא בזהות המגדרית ולא בהישגים. "אמרתי לחיילות: לא מעניין אותי שאתן נשים לוחמות. תראו לי כמה מחבלים סיכלתן על הגדר, כמה הברחות תפסתן".
שרייבמן הדגיש כי הוא לא מתעלם מההבדלים בין המינים: "יש הבדלים פיזיולוגיים, אבל הרף צריך להיות רף מינימלי אחיד עבור כולם".
מי שהוביל את הפיילוט הראשון לשילוב נשים בשריון היה תא"ל (מיל') גיא חסון, לשעבר ראש מטה 99. בשנת 2014, אחרי עבודת מטה מקיפה, נולד הניסוי לשילוב לוחמות במערך הגנת הגבולות. "ליוו אותנו רופאת נשים ומומחי כושר, ניתחנו לעומק את נתוני הפציעות, והתברר שזה עובד. לא בזכות ויתורים, אלא בזכות תכנון נכון, הדרכה מתאימה ומיונים איכותיים".
לטענתו, האירועים של 7.10 הוכיחו שהפיילוטים לא רק הצליחו, אלא היו חיוניים. "הפלוגה של הלוחמות פעלה בצורה יוצאת דופן. אי אפשר להתווכח עם תוצאות".
אל"ם (מיל') עו"ד פנינה שרביט-ברוך, מנהלת תוכנית המחקר "ישראל בזירה הגלובלית", INSS ונשיאת פורום דבורה, הדגישה את העיקרון של התאמה מבצעית. "אני לא בעד להוריד רף, אבל חשוב שהמבחנים יהיו רלוונטיים. שכיבות שמיכה היא דוגמה טובה. בצבא אמריקאי עברו משכיבות שמיכה למתח, וראו שהרבה יותר נשים עברו את המבחנים, ולא תמיד זה מנבא יכולת מבצעית. צריך לבחון מחדש את כלי המדידה".
מוטיבציה בשמיים
לצד זאת, שרביט מציינת שדרוש שינוי רחב יותר: חינוך גופני מגיל תיכון, התאמת ציוד, תזונה מתאימה ללוחמות, והדרכה הדרגתית. "פציעות לא נובעות רק מההבדלים הביולוגיים, אלא מהיעדר הכנה. אם נאמן נכון נשים יוכלו להגיע לרמה מבצעית מלאה. יש להן מוטיבציה בשמיים, צריך רק לתת את הכלים".
גלי נשרי, לוחמת עבר בקרקל, מבין עותרות "בגץ סיירות", זיהתה כבר בתיכון שהיא רוצה להיות לוחמת ביחידה מיוחדת. "התאמנתי, התכוננתי, ולא קיבלתי מיונים. בהתחלה חשבתי שפשוט לא התקבלתי, ואז הבנתי שאין בכלל אופציה. פשוט לא מאפשרים לנשים".
כך נולד בג"ץ הסיירות. גלי, יחד עם שרביט-ברוך, פורום דבורה ועורכי הדין, יצאה למאבק משפטי, כשהיא עדיין תלמידת תיכון. "הגשתי עתירה על הזכות להיבחן, לא לקבל העדפה, אלא להיות שווה", היא אומרת. נשרי נתקלת עד היום בנשים שהשתלבו ביחידות מיוחדות בזכות העתידה, ועדין מציינת כי "היום אנו יכולים לראות פיילוטים שכרגע נחסמים לנשים או מוקפאים בגלל בעיות שלא עשו הקדמה לדבר הזה, לא עשו מיונים נכונים".
מי שממחישה את המחויבות האישית לשירות היא סרן (במיל') צליל פדאל, שלישת גדוד בארי. היא ויתרה על פטור משירות מילואים כאם לשלושה, נכנסה לתפקיד, ועם הזמן גילתה שהיא בהיריון. היא החליטה להישאר בתפקיד, והראשון שידע שיצאה מהבסיס לחדר הלידה - היה המפקד שלה. "מה שהוביל אותי היה הסרטון עם שירי ביבס ושני הילדים שלה", היא מסבירה, " אני בטוחה שיש עוד אימהות בישראל שהרגישו שהן חייבות לקום ולעשות משהו".
