ב־8 באוקטובר הגיעה פנייה מהמִנהלת לאורית גנור (41) נשואה ואם לארבעה מירושלים, בבקשה שתצטרף לשיקום העוטף. "הרגשתי שזו שליחות גדולה למען העם והמדינה שלי", היא אומרת. "בדיוק סיימתי תפקיד כמנהלת אגף פרויקטים בינלאומיים ומדיניות חוץ במשרד האנרגיה, שבמסגרתו קידמתי פרויקטים אזוריים כמו ייצוא גז למצרים ולירדן. אני גאה להשתתף בבניין הארץ, זו הסיבה שבחרתי במגזר הציבורי".
כמה יישובים בעוטף טרם אוכלסו מחדש? "עד עכשיו חזרו לבתיהם תושבים של 43 מתוך 47 יישובים. חברי קיבוץ כיסופים משלימים את תהליך החזרה בימים אלה, ועד סוף החופש הגדול יתאכלסו גם הקיבוצים חולית וכפר עזה. קיבוץ בארי יחזור עד סוף השנה האזרחית וקיבוץ ניר עוז באמצע 2027".
איך נקבע סדר החזרה? "על פי היקפי הנזק. אחרי 7 באוקטובר מופו עשרה יישובים שנהרסו כמעט כליל (כ־2,500 מבנים ניזוקו בהם ולא התאפשרה חזרה מהירה). שישה יישובים מתוכם כבר חזרו הביתה. השיקום מבוצע בביצוע עצמי בליווי שלנו. ועדי היישובים התקשרו עם חברות מנהלות שמבצעות עבורם את התכנון ואת ההתקשרויות עם הקבלנים. אנחנו לא רק מחזירים את המצב לקדמותו, אלא בונים עבורם בתים ומבני ציבור טובים וחדישים יותר".
"הרגש והשכל עובדים יחד, ומובן שיש ימים מורכבים יותר. אנחנו משקמים בתים שחיו בהם אנשים שנפגעו, חלקם כבר לא בחיים, וקרה שחיברתי מבנה לסיפור שהכרתי"
מהו תקציב המִנהלת? "17.5 מיליארד שקלים, מתוכם 1.5 מיליארד מוקצים לשיקום הפיזי והשאר לשיקום קהילתי בתחומים כמו חוסן, רווחה, בריאות, תחבורה, תמיכה בעסקים וכו'. השיקום הפיזי הוא רק הרובד הבסיסי, מעבר לכך צריך להסתכל קדימה ולהביא לשגשוג ולצמיחה דמוגרפית בחבל".
כמה מהתושבים החליטו לחזור? "שיעורי החזרה גבוהים מאוד, סביב 95%. היום חיים בחבל 3,000 תושבים יותר ממה שהיו בו ב־7 באוקטובר, וכאמור עוד לא הושלמו תהליכי החזרה של ארבעה קיבוצים. כבר קשה למצוא יחידת דיור בעוטף, יש הרבה גרעינים שבאים לחזק ומתנדבים שבאים לעזור, האזור תוסס ופשוט כיף לראות את זה. אני מודה שלא ציפינו למספרים כאלה. אנשים הגיעו לראות את התקדמות העבודות, והתחיל סחף חיובי מאוד לחזרתם".
איך מחליטים את מה משקמים, מה בונים מחדש ומה משאירים כפי שהוא לזיכרון עולם? "הנצחה ומורשת זה נושא רגיש מאוד שמתקיים בשיח פנים קהילתי, אני לא חושבת שיש לי זכות לנקוט עמדה בעניין הזה".
יישובים כמו בארי וכפר עזה נהפכו לסמלי הטבח. האם מבחינה רגשית התקשית יותר לעבוד בהם? "הרגש והשכל עובדים יחד, ומובן שיש ימים מורכבים יותר. אנחנו משקמים בתים שחיו בהם אנשים שנפגעו, חלקם כבר לא בחיים, וקרה שחיברתי מבנה לסיפור שהכרתי. כשהתחילו עסקאות החטופים, הרבה פעמים הכרתי את הבית שלהם".
מה עשית לפני כן? "יש לי שני תארים ראשונים: במִנהל עסקים ופסיכולוגיה ובכלכלה ותואר שני במדיניות ציבורית. עבדתי בקרן השקעות פרטית, וכשהוצע לי להגיש מועמדות לתוכנית הצוערים בשירות המדינה, הבנתי שזה הייעוד שלי. אני דור ראשון להשכלה גבוהה והראשונה שהתגייסה לצה"ל במשפחה. כבת בכורה לאמא חירשת ולאבא כבד שמיעה, פרצתי גבולות ועשיתי דברים שלא ראיתי בבית כמודל. מגיל 4 הייתי צמודה להוריי בסידורים ותיווכתי להם את העולם. זה בנה את האישיות שלי ואת היכולת להתמודד עם אתגרים, וגם נתן לי הרבה פרופורציות בחיים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת? "קרן טרנר, לשעבר מנכ"לית משרד האוצר ומשרד התחבורה, יעצה לי ללכת לתוכנית הצוערים בשירות המדינה, וגיליתי עולם ומלואו".
והעצה הכי גרועה? "לא תוכלי לשלב קריירה עם משפחה. זו לא רק עצה גרועה, היא גם לא נכונה".