ביום העצמאות האחרון, בגן אירועים ירושלמי, כשנגנית נבל פורטת על מיתרים ותפריט קייטרינג צמחוני מושקע מוגש על השולחנות - יצאה שירה אמר לאורחיה, לבושה בשמלת כלה, מסורקת ומאופרת למשעי, כשצלם חתונות דואג לתעד כל רגע. זה הרגיש כמו חתונה, זה נראה כמו חתונה, ואמר נראתה לגמרי כמו כלה. אבל היה חסר דבר אחד: חתן.
"בגלל זה אני לא מגדירה את האירוע לגמרי כחתונה, אלא יותר כמיני־חתונה", אומרת אמר (30), עובדת סוציאלית מירושלים שהעלתה את התמונות מהאירוע גם בקבוצת הפייסבוק מאמאצחיק. "מצאתי את עצמי מגיעה לגיל 30 כשאני עדיין רווקה. לא ככה דמיינתי את חיי. אבל אז הבנתי שאני לא צריכה אף אחד בשביל להגשים את החלומות שלי. בין אם זה לקבל טבעת יהלום, לגור בבית מעוצב בדיוק לטעמי או לחגוג בהפקת אירוע שכולל אותי בשמלת כלה, גן מהמם, אוכל משובח וכל מה שהייתי רוצה למעשה שיהיה בחתונה שלי".
בעצם בחרת להתחתן עם עצמך?
"לא. אני יודעת שיש כזה טרנד, אבל זה לא המקרה מבחינתי. בהזמנות שעיצבתי לאירוע כתבתי 'אסופת חג - יום הולדת 30'. הרעיון היה לא להתחתן עם עצמי אלא לחגוג את עצמי. אני בת בכורה במשפחה דתית. כבר יש לי שני אחים צעירים שהתחתנו, אני היחידה מבנות הכיתה שלי שעוד לא התחתנה. יש נטייה להתייחס לבחורה רווקה כאילו משהו בה לא בסדר, אבל אני בסדר גמור וממש לא מרגישה בודדה או מסכנה. לכן היה לי חשוב שהמקורבים אליי יבואו ויראו כמה אני שמחה וחוגגת בגדול, לא פחות ממה שהיה בחתונה שלהם".
לא בחורה של נורמות
אמר, שנולדה וגדלה בבאר שבע, פגשה את בן הזוג הרציני הראשון שלה בגיל 22. "זו הייתה אהבה מטורפת", היא אומרת. "כבר בשלב מוקדם הרגשתי שהוא הבחור שאני רוצה להתחתן איתו. הוא תמיד אמר, 'אני ואת זו חתונה קתולית', אבל כשהתחלתי לדבר איתו על חתונה הוא נלחץ. נפרדנו, ואז הוא התחנן שנחזור ואמר שהוא כן רואה חתונה באופק. בשלב הזה כבר התחלנו להכיר אחד לשני את המשפחות. אבל אחרי כמעט שנה ביחד, יום אחד הוא נעלם בבת אחת. ממש עשה גוסטינג".
מה זה אומר?
"הוא פשוט הפסיק לענות לטלפונים ולהודעות, עד שאחרי כמה ימים נסעתי אליו הביתה, והוא פשוט הסתכל עליי במבט המום ואדיש גם יחד. ממש התכחש לכל מה שהיינו לאורך כל הזמן הזה. הוא אמר שהוא לא ממש מבין למה באתי ומה אני רוצה ממנו. הייתי בשוק. יצאתי ממנו בוכה והרגשתי שעולמי חרב עליי".
במשך שלושה חודשים ישבה אמר מרוסקת בדירת השותפות שבה התגוררה אז בירושלים, עד שבוקר אחד החליטה לקחת את עצמה בידיים. "הבנתי שאני חייבת לרפא את עצמי, להוכיח לעצמי שאני לא צריכה בן זוג כדי להיות מאושרת", היא מסבירה. "אז קניתי לעצמי טבעת יהלום. אמרתי: 'הוא בסוף לא קנה לי, אז אני אקנה לי. אני לא צריכה אותו בשביל להגשים את החלום'. חודשיים אחרי זה עזבתי את דירת השותפות ושכרתי לבד דירה בת שלושה חדרים. הפכתי אותה לבית לכל דבר ועיצבתי אותה לפי הטעם שלי. זו הייתה הדרך לומר לעצמי שאני לא חיה עכשיו באופן זמני עם כל מיני גרוטאות עד שיגיע הבחור המיועד. כבר מעכשיו אני חיה את איך שאני באמת רוצה לחיות".
מאיפה הגיע הכסף? בכל זאת, סטודנטית צעירה שחיה לבד.
"השתמשתי בחסכונות וקצת נעזרתי במשפחה. גם לא קניתי הכול ביום אחד, אבל זו הייתה ההתכווננות".
בהמשך סיימה אמר תואר ראשון בעבודה סוציאלית והחלה לעבוד במרכז גמילה להתמכרויות, אבל נושא הזוגיות נותר תקוע. "הדרך שבה אותו בן זוג נפרד ממני יצרה אצלי טראומה וחרדת נטישה. שלוש שנים אחרי זה ניסיתי לחזור לעולם הדייטים, אבל הבנתי שאני כנראה מחבלת לעצמי בכוונה, כי בתת־המודע אני כנראה מעדיפה לא להיכנס לקשר זוגי כדי לא להיפגע שוב. אני כן רואה אותי בסופו של דבר כבעלת משפחה, אבל כבר התרגלתי כל כך להיות לבד וליהנות מהלבד, שהמערכת שלי נחסמה. השאיפה היא להמשיך לעבוד על עצמי כדי לאפשר ללב שלי להכניס שוב מישהו לחיי".
כשגיל 30 התקרב, אמר החליטה שגם הפעם היא מסרבת לחכות לבן זוג כדי לממש תוכניות. "הבנתי שאני רוצה לחגוג את הגיל הזה בצורה הכי משמחת", היא אומרת. "בא לי לחגוג את כל מה שהצלחתי להשיג בחיי בזכות עצמי. במקביל הרגשתי את כל הציפייה מהסביבה שאתחתן כבר. בכל חתונה שאני הולכת אליה אומרים לי, 'בקרוב אצלך', ואני כל הזמן עונה, 'זה בסדר, טוב לי גם ככה'. אז רציתי להפיק אירוע שיבטא את התחושות שלי. להראות שגם אם עדיין לא מצאתי את אהבת חיי, אני לא קורבן. אני אוהבת את החיים שלי כמו שהם".
"כשבני המשפחה ראו אותי נכנסת עם שמלת הכלה, הם הופתעו מאוד. אבא שלי אפילו בכה, ממש התייפח. הוא אהב את זה"
מה כלל האירוע?
"וואו, זו הייתה התגשמות הפנטזיה שלי. זו הייתה פחות או יותר החתונה שדמיינתי לעצמי כשהייתי בת 22. אני אוהבת מאוד צמחים, ולכן ערכתי את האירוע במרפסת של 'מוסללה' - גן ירוק ואקולוגי שנמצא על גג 'מרכז כלל' בירושלים. מאחר שאני צמחונית, הזמנתי קייטרינג צמחוני מושקע. אני אוהבת מאוד מוזיקה קלאסית, אז שכרתי נגנית נבל שניגנה לאורך כל האירוע. הזמנתי רק את בני המשפחה שלי וקומץ חברות קרובות, כי תמיד ידעתי שלא ארצה חתונה גדולה. וכן, בחרתי לעצמי גם שמלת כלה, של המעצבת נועה הלינגר, וגם מעצבת שיער ומאפרת.
"במהלך השנים שמרתי לעצמי בגלריה של הנייד שמלות כלה שמצאו חן בעיניי ואנשי מקצוע שאהבתי את העבודות שלהם. לא חסכתי שום כסף באירוע הזה. ממש כמו בחתונה לכל דבר, אמרתי לעצמי שזה היום שלי ואשקיע כל מה שצריך עבור כל מה שאני הכי אוהבת. בחרתי באנשי מקצוע הכי מדויקים לי, כדי שיבטאו אותי כמו שאני רוצה. האירוע כולו עלה כ־20 אלף שקל".
היו לך אפילו שתי שושבינות.
"נכון. אלה היו שתי אחייניות שלי. אמרתי להן לבוא עם השמלות הכי יפות שלהן. הן נורא התלהבו ונצמדו אליי כל האירוע. לא הגדרתי אותן במקור כשושבינות, אבל זה מה שיצא, וזה היה מקסים".
היה טקס כלשהו?
"רציתי לשאת נאום, אבל מההתרגשות שכחתי. מה שכן, אחותי הכינה פתקים מעוצבים שהונחו בכניסה, כל אורח כתב בהם, והם נשארו לי כמזכרת מרגשת".
האירוע התקיים בדיוק ביום העצמאות. זה קרה בכוונה או במקרה?
"האמת היא שזה היה מקרי, אבל כנראה לא באמת במקרה. אני חופשייה מתלות, משעבוד למישהו, ועצמאית לחיות את מי שאני בוחרת להיות".
איך הסביבה הגיבה ל"מיני חתונה" שלך?
"הראשונה ששיתפתי אותה בתוכניות הייתה אמא שלי, והיא פרגנה מאוד. ליתר המשפחה לא סיפרתי, וכשהם ראו אותי נכנסת לגן האירועים עם שמלת הכלה, הם הופתעו מאוד. אבא שלי אפילו בכה, ממש התייפח. תחשבי על זה, אני הבת הבכורה שלו, הוא הכי מחכה לרגע הזה שאתחתן, ופתאום הוא רואה את הבת שלו, שאמנם עוד לא מצאה חתן, אבל מצד שני כל כך טוב לה ושמח לה. הוא מאוד אהב את זה, ואני עוד יותר התרגשתי ושמחתי שעשיתי את זה".
היו גם תגובות אחרות?
"יש לי חברה שבאה איתי למדידות של השמלה, והיא פחות התלהבה ופחות הבינה את הקונספט. אני מניחה שהיא חשבה שזה 'עוד אחד מהשיגעונות של שירה'. מבחינת התגובות ברשת, %99.9 מהן היו חיוביות. לא זכורות לי תגובות שליליות, ואם היו, לא ייחסתי להן חשיבות".
את לא חוששת שבני זוג פוטנציאליים יירתעו מהאירוע הלא שגרתי שהרמת לעצמך?
"לא. כל מי שמכיר אותי יודע שזה דווקא משהו שמאוד מתאים לי לעשות. אני לא בחורה שחיה על פי נורמות. לכן האדם הנכון לי יידע גם להכיל את זה. דווקא העובדה שהוא יבין ויקבל - תעיד עוד יותר על זה שהוא הגבר שמתאים לי. עכשיו אני כבר לא בלחץ להיכנס לשמלת כלה, כי הגשמתי לילדה שבי את הפנטזיה הזאת. מצד שני, אני בהחלט לא מוותרת על החלום להתחתן ולהפוך לאמא יום אחד".
