ביום חמישי 12 ביוני, ערב התקיפה הישראלית באיראן, היו טל קרסו ובנותיו, נעם בת ה-11 ועופרי בת התשע, בהופעה של משינה בקיסריה. זה היה סוף השבוע של טל במסגרת הסדרי הראייה שנקבעו בגירושים, ואחרי ההופעה הם נסעו לבית של הוריו במכמורת ותכננו לעשות שם את הלילה. בשלוש לפנות בוקר הם התעוררו כמו כל ישראל לאזעקה, ומאז הם שם.
ביום ראשון הצטרפה אליהם גרושתו ואם ילדיו של טל, תמר קרסו, יחד עם הכלב המשפחתי, ומאז הם שם. כולם ביחד. "דיברנו בטלפון אחרי האזעקה ומיד הסכמנו על זה שהבנות יישארו במכמורת ושאני אצטרף", היא מספרת. "אחר כך גם אמא שלו כתבה לי והזמינה אותי לבוא. לא היה לי ספק שזה מה שאעשה, גם ב-7 לאוקטובר הגעתי לכאן. הילדות נורא נלחצות מהאזעקות וברור שהן יבואו לפה, וברור שאני אצטרף. היה לי קשה לעזוב את הפינה שלי בתל אביב, אבל אני שמחה להיות פה".
את מצליחה להתנהל בחופשיות? בכל זאת, את חיה כרגע עם הגרוש שלך. "התגרשנו לפני שלוש שנים, והיה ברור לנו שאנחנו עושים את זה בצורה טובה, גם בשביל הבנות. אנחנו רוצים להיות צוות טוב עבורן. לפעמים אנחנו עושים דברים ביחד - ארוחות שישי או פעילויות עם חברים משותפים. לפעמים בא להן שהוא יבוא לארוחת ערב, אז הוא קופץ. אם ככה אנחנו מתנהלים בשגרה, על אחת כמה וכמה שנעשה מאמץ ונתנהל בצורה טובה אחד עם השנייה בשעת חירום. גם אם יש חילוקי דעות - ויש, כי לא את הכל אנחנו רואים עין בעין - אנחנו עושים מאמץ לפתור אותם".
איך אתם מסתדרים ביומיום? יש נשים שמספרות שאותם מתחים שהיו בעבר בחיי הנישואים – עולים שוב. "טל ואני לא היינו מהזוגות שרבים בצעקות. כרגע, כשאנחנו באותו בית, המשקעים לא צפים. שנינו עובדים מרחוק, אז חלק מהזמן אנחנו בעבודה והבנות מבלות עם בני ובנות הדודים שלהם. אז אין חיכוכים".
תמר קרסו: "דיברתי עם הגרוש שלי אחרי האזעקה הראשונה, ומיד הסכמנו שהבנות יישארו בבית הוריו במכמורת ושאני אצטרף. גם ב-7 לאוקטובר הגעתי לכאן"
איך זה לגור עם ההורים של בעלך לשעבר? "חמי וחמותי אנשים מדהימים ומקסימים, מקבלים אותי באהבה וגורמים לי להרגיש רצויה".
וסידורי השינה? "אני ישנה עם ילדה אחת בחדר, וטל עם הילדה השנייה בחדר אחר".
בשגרה הם גרים בתל אביב, במרחק הליכה קצרה זה מזו. הוא (48) עובד בקרן השקעות, היא (47) מעצבת פנים. בדירה שלה אין ממ"ד והמקלט לא קרוב. "אני לא רוצה שהבנות ידאגו לי כשאני בתל אביב", היא אומרת, כעוד סיבה להחלטה שלה להצטרף למשפחתו של בעלה לשעבר.
אתם לא מרגישים שהסידור הזה עלול לבלבל את הילדות, אולי יגרום להן לפתח ציפיות שעוד תחזרו להיות יחד? "באמת הייתה לנו תקופה שהרגשנו שאנחנו מבלבלים אותן, אבל כרגע אני מרגישה שהן מבינות שאנחנו לא ביחד כזוג, והידיעה ששנינו יחד בשבילן עושה להן רק טוב. אנחנו מנסים למצוא את המינונים שנכונים עבור כולנו. אם יודעים לנהל את זה נכון, מעבירים להן את המסר שהן בטוחות וזה רק יכול לחזק אותן".
את נמצאת כיום בזוגיות. איך בן זוגך מרגיש לגבי זה שעברת לגור עם הגרוש? "בן זוגי תקוע בכרתים עם הילדים שלו. אחרי שתיים שלוש אזעקות בתל אביב הוא כבר אמר לי, 'קחי את עצמך וסעי למכמורת'. הוא שמח שיצאנו מהעיר ושאנחנו מוגנות. יכול להיות שאם הוא היה בארץ היינו עושים חלק מהזמן אצלו".


אני, הגרוש ובת זוגו המהממת

ברשתות החברתיות עולים בשבוע האחרון לא מעט סיפורים של הורים גרושים, שכמו טל ותמר, עשו מעבר לבית אחד. לפעמים עם בני הזוג החדשים, לפעמים עם הסבים והסבתות, לפעמים בבית ניטרלי באזור פחות מטווח. סידורי שהייה שאף זוג שהתגרש לא יכול היה לצפות מראש.
בקבוצת מאמצחיק, למשל, צירפה אחת החברות תמונה שלה עם הגרוש, בת זוגו והילדים כשהם אוכלים יחד וכתבה: "מתארחת עם הילדים אצל הגרוש שלך ובת זוגו המהממת, כולל ממ"ד ופנסיון מלא". הפוסט גרר אלפי לייקים ותגובות רבות, חלקן סיפרו על סיטואציות דומות: "ישנתי אצל גיסתי לשעבר עם חמותי לשעבר, פינוק 5 כוכבים, תודה עליהם", כתבה מגיבה, ואחרת הוסיפה: "ואני מצאתי את עצמי אצל איראני אורגינל, הגרוש שלי עם אשתו, הילדים שלנו והבת שלה. כשהתלבטתי אם ללכת הביתה הבת שלי אמרה לי תישארי, את יודעת כמה שנים לא ישנתי עם אמא ואבא שלי באותו בית?". ויש עוד: "גם אצלנו קירוב לבבות. באתי לישון עם הבנות אצל הגרוש, לצערי אין לו בת זוג שתפנק אותי ותטפל בבנות אבל סך הכל לא רע לי", ומישהי נוספת שהסבירה מצב לא פחות מורכב: "אני אצל הגרוש עם הבנות שלנו והבן שלו מגרושתו השניה". וכך הלאה, עוד ועוד סיפורים שגררו תגובות מפרגנות.
אבל לצד היתרונות הברורים, יש נקודות שכדאי לשים אליהן לב. "צריך להכיר בזה שלילדים להורים שהתגרשו יש משאלה, לפעמים כמוסה ולא מודעת, להחזיר את הגלגל אחורה למצב של משפחה שלמה", מסבירה ד"ר מור שחורי-סטאל, פסיכולוגית קלינית ומומחית למשפחות עם הורים גרושים. "בסיטואציה כזו חריגה המשאלה שלהם לכאורה מתגשמת, וזה עלול להיות מבלבל ולהזין את הפנטזיה. יכולה לעלות מחשבה שההורים יראו שטוב להם ביחד והם מסתדרים, ואפשר יהיה לשוב למה שהיה - וכשזה לא יקרה, זה שוב יציף את האבל, האובדן, התסכול וסימני השאלה האם זה לתמיד".
אז מה עושים? "הדבר הכי חשוב להורים זה להיות מכוונים לילדים, להבין את המשמעות של ההחלטה עליהם. להבין איך הילד מרגיש עם זה, האם ההחלטה הזו משמחת ומרגיעה אותו או שאולי היא מבלבלת ומכניסה ללחץ. צריך להסביר את המצב, להדגיש שמדובר בפתרון זמני ולתווך את גבולות הגזרה. לעזור להם לשאת את המתיחות ואת התקווה שמתעוררת סביב זה. גם ההורים הכי מכילים חווים חרדה וסטרס במצב לחץ כזה, ועלול להיות מצב שבו יש להם פחות פניות לילדים. לכן ממד המודעות והשיח עם הילדים הוא החשוב ביותר".
ד"ר מור שחורי-סטאל: "לילדים יש משאלה להחזיר את הגלגל אחורה למצב של משפחה שלמה. בסיטואציה כזו חריגה המשאלה שלהם לכאורה מתגשמת, וזה עלול להזין את הפנטזיה"
גם עם ילדים קטנים? "כן, גם עם פעוטות. לפעמים להורים יש אשליה שאם הילדים קטנים אין מה לדבר ולהסביר. אבל הדברים צריכים להיות שקופים. צריך לתקשר, להסביר ולשתף בשפה שמותאמת לגיל של הילד. ברגע שמתקשרים עם הילדים זה מעביר להם מסר שיש ערוץ תקשורת פתוח, ושהם יכולים לשאול שאלות ולשתף במה שעובר עליהם. זה מקל בצורה משמעותית".
בואי נדבר על היתרונות של מגורים משותפים בזמן מציאות בטחונית מורכבת. "יש בזה מסר מנחם ומרגיע לילדים, שיש להם משענת וגב ושההורים מסוגלים ורוצים להיות אחד עם השנייה ומושיטים יד זה לזו. זה מוכיח שאפשר להיות ביחד, על אף הקשיים. צריך לזכור שעבור ילדים להורים גרושים, תמיד חסר להם אחד מההורים. לא חשוב עד כמה ההורה שהם נמצאים אצלו מספק להם את כל הצרכים שלהם, עדיין הם צריכים לשאת מצב שבו אחד ההורים לא נמצא. ואם לאותו הורה אין מרחב מוגן בבית או בקרבת מקום, הדאגה אליו גדולה. כשכולם נמצאים במקום מוגן, אין ספק שזה יתרון".