השחקנית ריטה זוהר לא נדרשה להתאמץ יתר על המידה, כדי להיכנס לנעליה של בסי שטרן בסרט "אלינור הגדולה". כמו בסי, גם זוהר היא ניצולת שואה: היא נולדה ב־1944 במחנה ריכוז בעיר האוקראינית באלטה, והייתה בת ארבעה חודשים וחצי כשהמחנה שוחרר. רק היא, אמה וסבתה שרדו, כל יתר בני משפחתה נספו. עבור זוהר בת ה־81 התפקיד התאים ככפפה ליד. ואכן, לסקרלט ג’והנסון, במאית הסרט, לא היו הרבה התלבטויות: לאחר שצפתה באודישן של זוהר היא העניקה לה את התפקיד מיד.
"אלינור הגדולה", שיעלה למסכים בישראל ב־6 בנובמבר, הוא סרט הביכורים של ג'והנסון כבמאית, והיא בחרה לעשות אותו בכיכובן של נשים מבוגרות ולעסוק בנושא השואה. לא משהו שנשמע כמתכון לשובר קופות היסטרי, אבל ג'והנסון החליטה ללכת עם הלב והצליחה ליצור סרט רגיש ומרגש.
הסרט, על פי תסריט של טורי קיימן, מגולל את סיפורה של אלינור (השחקנית ג’וּן סקוויב בת ה־95), אלמנה מפלורידה, שאיבדה את שותפתה לדירה וחברתה הטובה ביותר, בסי (זוהר), ניצולת אושוויץ ששרדה עם אמה ואחיה. לאחר מותה של בסי עוברת אלינור להתגורר עם בתה (ג'סיקה הקט) במנהטן. היא מבקרת במרכז הקהילתי היהודי, ובטעות מוצאת את עצמה בקבוצת תמיכה לניצולי שואה. לאחר שחברי הקבוצה מבקשים ממנה לשתף את סיפורה, היא מחליטה בלית ברירה לספר את זה של בסי, כאילו היה שלה. הדברים מתחילים להסתבך כשסטודנטית בשם נינה מבקשת לכתוב פרופיל על אלינור עבור כיתת העיתונות שלה.
4 צפייה בגלריה
ריטה זוהר, בתצלומי הסרט "אלינור הגדולה", עם השחקנית ג'ון סקוויב והבמאית סקרלט ג'והנסון
(צילום: Anne Joyce. Courtesy of Sony Pictures Classics)
במהלך הסרט נזכרת אלינור שוב ושוב בשיחות שניהלה עם בסי, כך שזוהר מופיעה בו לכל אורכו. "התאהבתי בדמות של בסי מפני שהיא האמא שלי, הסבתא שלי, הדודות וכל קרובי המשפחה האחרים שנרצחו. היא מגלמת את כולם", אומרת זוהר בריאיון טלפוני שנערך בעברית. "מצד שני, לא רציתי לתרגם את מה שעברה לחוויה שלי או של משפחתי. התסריט היה כתוב כל כך טוב והיה כל כך נוגע ללב, שיכולתי להישען עליו וליצור ממנו משהו שהוא גם שלי".
למרות הרזומה שלה כשחקנית, זוהר התבקשה, כאמור, לעבור אודישן. "אני אחת מאותן שחקניות מוזרות שאוהבות אודישנים. מבחינתי זאת הרפתקה. זה דורש אומץ. זה להיכנס לזירה ולקחת סיכונים", היא אומרת. "בעבר היית צריך ללכת למשרד המלהק כדי להיבחן. היום אפשר לשבת בבית, אפילו עם פיג’מה, לבכות את הלב מול מצלמה, וזהו. זה דווקא מקל מאוד ופחות מלחיץ".
ב־1990 זכתה ריטה זוהר בפרס אופיר על משחקה בסרט "אהבתה האחרונה של לורה אדלר", וב־2009 גרפה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים
זוהר החלה להופיע על הבמות בגיל ארבע. היא שיחקה בתיאטרון אידי לצד אמה, שהייתה שחקנית בעצמה. בשנות ה־50 המוקדמות עלתה לישראל עם אמה וסבתה, והמשפחה התמקמה במעברה ליד חיפה. ריטה הקטנה המשיכה להופיע בתיאטראות היידיש בארץ. בגיל 17 התקבלה לתיאטרון הקאמרי, ובהמשך עברה לניו יורק ולמדה בבית הספר למשחק של לי שטרסברג. היא נישאה לגבר יהודי ממקסיקו, עברה למדינה ושם נולדו שלושת ילדיה. בתחילת שנות ה־80 החליטו זוהר ובעלה לעבור ללוס אנג'לס כדי לקדם את קריירת המשחק שלה, והם מתגוררים בעיר עד היום.
במרוצת השנים הופיעה בסרט זוכה האוסקר "אמדאוס", באופרת הסבון "ימי חיינו" ובתפקידי אורח בסדרות רבות. במקביל, ערכה גיחות לארץ בכל פעם שקיבלה הצעה לתפקיד. ב־1990 זכתה בפרס אופיר על משחקה בסרט "אהבתה האחרונה של לורה אדלר", וב־2009 גרפה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, על תפקידה בסרט "בדרך אל החתולים".
4 צפייה בגלריה
סקרלט ג'ונסון. "היא ידעה בדיוק מה היא רוצה בכל סצנה"
(צילום: GettyImages IL/Gareth Cattermole)
בהוליווד, שחקניות שחוצות גיל מסוים מתקשות לקבל תפקידים. התמודדת עם גילנות בקריירה שלך?
"אני עצמי לא התמודדתי עם זה. נהפוך הוא - כשאת מגיעה לגילי, פתאום יש ביקוש. זה התחיל כבר בשנות ה־70 לחיי. אולי כי אין הרבה שחקניות בגיל הזה שלא מפחדות להיראות בגילן. אני לא מפחדת להיראות בגילי. להפך - כשהשיער שלי הפך לאפור כמו של סבתי, הייתי מאושרת, הרגשתי שאני דומה לה. זה הכול עניין של גישה".
בכל זאת, נדיר לראות סרט בכיכובן של נשים בשנות ה־80 וה־90 לחייהן.
"התגובה הראשונה של אנשים לסרט על נשים זקנות היא, 'אני לא יודע…', אבל אז אתה מגלה איזה חיים עשירים יש לדמות הזאת ומה יש לה לספר לעולם. היום שחקנים זה לא מה שהיה פעם — צעירים רוצים להיות מפורסמים, להיות סלבס, להתלבש יפה ולהגיע לאירועים. זה מעין מקצוע בפני עצמו. אבל בגיל שלנו, אנחנו יוצרים למען היצירה ולא לשום דבר אחר. חשוב לנו ליצור משהו אנושי ולחלוק אותו עם העולם".
"התאהבתי בדמות של בסי מפני שהיא האמא שלי, הסבתא שלי, הדודות וכל קרובי המשפחה האחרים שנרצחו, היא מגלמת את כולם"
איך הייתה העבודה עם סקרלט ג'והנסון?
"היא נפלאה. שחקנית מהמדרגה הראשונה ובמאית נהדרת. היא באמת מכירה היטב את שני צידי המצלמה. הרגשתי כל כך בטוחה בעבודה איתה, ידעתי שאני בידיים טובות. היא הייתה מאוד עדינה ומבינה. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה בכל סצנה, הגיעה מוכנה להפליא. הסרט הזה היה מאוד חשוב לה".
4 צפייה בגלריה
ריטה זוהר. "לא להיכנע לפחד או ללחץ חיצוני, אלא להישאר נאמנים לעצמנו"
(צילום: Anne Joyce. Courtesy of Sony Pictures Classics)
זו לא תקופה קלה, בלשון המעטה, להיות שחקנית ישראלית בהוליווד. בראשית ספטמבר התפרסמה הצהרה של כ־1,200 אנשי קולנוע וטלוויזיה שהתחייבו להפסיק לעבוד עם חברות וגופים ישראליים. בין החותמים עליה השחקנים חוויאר בארדם, אמה סטון ואוליביה קולמן. זוהר מסרבת להתרגש מהחרם של הקולגות שלה.
"סבתא שלי תמיד הייתה אומרת, 'שדאליי בנדאריי'. אני לא יודעת אם היא המציאה את זה או באיזו שפה זה בכלל, אבל הכוונה היא שזו פוליטיקה ולא צריך להתייחס. חוץ מזה, רק אתמול התפרסמה רשימה יפה של אלו שמתנגדים לחרם: ליב שרייבר, מים ביאליק ועוד רבים אחרים, והם לא ישתקו. העיקר הוא לא להיכנע לפחד או ללחץ חיצוני, אלא להישאר נאמנים לעצמנו ולעקרונות שלנו ולהמשיך להגיד את מה שיש לנו לומר".
