סיפורה של שיר מוסן (33), צלמת ועורכת וידיאו, זמרת, פסנתרנית ומעבדת מוזיקלית, בזוגיות, מתגוררת בגבעתיים:
היה לי בן זוג במשך תשע שנים ומאוד אהבתי אותו. לאורך השנים עלו בי שאלות על הזהות המינית שלי, אבל היה לי קשה להודות בזה בפני עצמי. פעם אמרתי לו בקלילות, על הדרך, שאני נמשכת גם לנשים. הוא לא חשב שזה רציני. בתהליך ארוך הבנתי שאני באמת נמשכת לנשים, אבל פחדתי לאבד את מה שיש לי. ואז אזרתי אומץ ואמרתי לו שאני מנסה להבין מה הנטייה המינית שלי. הוא הגיב בצורה הכי בוגרת ומכילה שיכולתי לדמיין, ונפרדנו. הבנתי מהי אהבה אמיתית: לרצות את הטוב ביותר לצד השני גם כשהלב שלך נשבר.
שיר מוסן מספרת על היציאה מהארון
גדלתי ברמת גן ובגיל שש התחלתי לנגן בפסנתר. המוזיקה תמיד הייתה המקום הבטוח שלי, שבו יכולתי לעבד את הרגשות. למדתי בתיכון 'אוהל שם' ובצבא הייתי צפ"טית בבסיס שבטה, שם הכרתי את מי שהפך לבן זוגי. הפעם הראשונה שהתנשקנו הייתה הנשיקה הראשונה שלי מהלב ולא ממקום של 'למה זה לא עובד לי', כמו שהיה לי לפני כן בתיכון.
כשהייתי בת 20, אבא שלי נפטר והפרידה הייתה קשה.
אחרי הצבא למדתי לתואר ראשון בתקשורת אינטראקטיבית. בדיוק אז עלה המחזמר 'עלובי החיים'. רציתי לראות אותו שוב ושוב, אבל נגמר לי הכסף, אז התחלתי לעבוד כסדרנית בתיאטרון 'הבימה'. בזמני הפנוי הקלטתי וצילמתי קאברים לשירים ידועים והעליתי לרשתות החברתיות. יום אחד אחראי המשמרת בתיאטרון ביקש ממני להכין סרטון גיבוש לסדרנים. תמללתי מחדש את אחד השירים מ'עלובי החיים', צילמתי סרטון בכיכובם של הסדרנים וככה הפכתי לצלמת ועורכת וידיאו בתיאטרון.
אחרי שסיפרתי לבן הזוג שלי שאני נמשכת לנשים, סיפרתי לחבר הכי טוב שלי והוא עצר באמצע מעבר חצייה וחיבק אותי. לספר לאמא שלי לקח לי הרבה זמן, והיא הייתה צריכה לעבד את העניין. היום היא מאוד מקבלת אותי. אחותי התאומה הופתעה. ארזתי את חפציי מהדירה המשותפת, עברתי לאמא שלי ומשם לדירת שותפים.
"כשנסעתי על קורקינט לעבודה, התנגן אצלי בראש 'שיר לנטע' של ניר כנען, שיר של גבר לאישה. ניסיתי לשיר אותו כשיר של אישה לאישה וזה עבד"
יצרתי קשר עם מישהי שלמדה איתי וידעתי שהיא לסבית. חשבתי שאולי דרכה אוכל להכיר אחרות. בסוף הפגישה ביקשתי רשות לנשק אותה, רק נשיקה וזהו, והיא הסכימה. זה היה נעים ועזר לי להבין שאני בדרך הנכונה, הרגשתי שנולדתי מחדש.
נרשמתי לאפליקציית היכרויות ושמתי תמונת נוף, כי עוד הייתי בארון. בהמשך הכרתי את בת זוגי ועברנו לגור יחד.
יום אחד, כשנסעתי על קורקינט לעבודה, התנגן אצלי בראש 'שיר לנטע' של ניר כנען, שיר של גבר לאישה. ניסיתי לשיר אותו כשיר של אישה לאישה. ראיתי שאם אני משנה פה אות ושם הברה זה עובד.
התחלתי לחשוב שאולי אשתמש בקאבר לשיר הזה כדי לצאת מהארון - עד אז רק הקרובים אליי ידעו על זה. אמרתי לעצמי שאקליט את השיר ואחכה עם הלחיצה על 'פרסום'. הקלטתי את השיר עם חברי אלון עזיזי, כשהוא מנגן על קונטרבס. אני ניגנתי בפסנתר ושרתי בכמה קולות. בסוף השיר שרתי 'אוהבת' במקום 'אוהב'.
ואז, בוקר אחד, לחצתי על 'פרסם' בטיקטוק, בפייסבוק ובאינסטגרם. לא כולם הבינו שהקאבר הזה הוא שיר יציאה מהארון, אבל כל תגובה של מי שכן הבין נתנה לי אנרגיה, ותפסתי את עצמי בוכה בגלל תגובות מרגשות. לראות אנשים מקבלים אותך כמו שאת, זה היה חזק. יציאה מהארון יכולה להיות קצת יותר אפשרית אם עושים אותה בצורה יצירתית. המוזיקה אפשרה לי לבטא משהו שלא תמיד היה לי קל להגיד".
שורה תחתונה: "מפחיד להיות כנים עם עצמנו, אבל מפחיד לא פחות להסתיר את עצמנו. אם מישהו יקרא את הכתבה וירגיש שהוא יכול להיות קצת יותר אמיץ עם עצמו, זה יהיה שווה את החשיפה מבחינתי".
פורסם לראשונה: 23:51, 11.06.26
