עוד לפני שהפכתי לאמא, חברותיי הבהירו לי שבבוא היום, כשיתפרסמו רשימות הכיבוד בגן – חובה עליי להיות הראשונה לתפוס משימה קלה – לשריין את החד"פ או את קופסאות השימורים, גג שתייה קלה. אבל אז הגיע אירוע יום המשפחה הראשון בגן של הבת שלי, הייתי מהראשונות שנכנסו לטבלה, הכול היה פתוח בפניי והתחייבתי להביא מגש ירקות חתוכים. יש חברות ששמעו על זה ואיימו לנתק איתי קשר, אבל רציתי להשקיע בהורים ובצוות הגן, ומתברר שאני לא היחידה. הנה כמה אמהות שלא פוחדות מצמד המילים "פלטת פירות".
חלות אישיות
מור דיעי (36) מפתח תקווה, נשואה ואמא לאבישג (שבע וחצי) וגפן (ארבע וחצי). עובדת בתמיכה האפליקטיבית במאקו:
"בדרך כלל אני זאת ששולחת את הרשימה כי אני בוועד, אז או שאני משבצת את עצמי לאפות עוגה או שאני מחכה לראות מה נשאר ולוקחת את מה שאף אחד לא רוצה. אני אוהבת להכין גם מיוזמתי, נניח כשחגגו שבועות בגן של גפן, לא ביקשו להביא כלום, ואני הצעתי לגננת להכין עוגת פירורים".
מה הדבר הכי מושקע שהכנת?
"חלות אישיות. הבת שלי קיבלה את השבת והיא רצתה להכין חלות לכל הילדים. עד שלוש בלילה הכנתי ארבעה קילו בצק – לכל אשת צוות חלה גדולה ולכל ילד חלה קטנה. אני אוהבת לפנק וכיף לי שהילדים נהנים מזה. בכל שנותייי כאמא קרה פעם אחת שבעלי היה במילואים ארוכים, הייתי עמוסה בטירוף ואמרתי שאביא קוטג'. הבת שלי שאלה אותי בהלם: 'למה?'".
חיפושיות מעגבניות
גלי זורח־סילוק (33) מתלמי אליעזר. נשואה ואמא לרום (שלוש) ורז (שנתיים), עובדת בשיווק:
"אני משבצת את עצמי תמיד למשימה הכי מושקעת. בפורים ערכו משתה בגן וביקשו להביא אוכל 'מחופש', נכנסתי לפינטרסט וחיפשתי השראה. הכנתי חיפושיות מעגבניות שרי על ברוסקטה של גבינת מוצרלה ובורקס בצורת חילזון.
"עושה לי טוב לראות שהילדים נגנבים ממה שהכנתי ואת הגאווה שלהם כשנכנסים עם זה לגן. אני נהנית לארח ולהשקיע".
פלטה מושקעת בהגזמה
בתאל שפיר־אלון (33) מתל אביב. נשואה ואמא ליולי (שלוש) וטומי (חצי שנה), מתכנתת בחופשת לידה:
"לרוב אני זו שמפרסמת את הרשימה כי אני בוועד. זה חשוב לי, אני אקח על עצמי את הדברים הקשים, פלטת פירות או ירקות, מה שאנשים פחות אוהבים להביא".
מה הדבר הכי מושקע שהכנת?
"אבטיחים חתוכים עם מקל שעליהם מסודרים תותים ואוכמניות במגש רב פעמי יפה; פלטת ירקות מושקעת בהגזמה עם ירקות לא סטנדרטיים. אני מרגישה שלאירועים של ילדים אנשים פחות רוצים להשקיע, אולי כי אין פידבק. אני אוהבת את זה ובא לי להשקיע, גם אני רוצה שישקיעו בי".
פירות חתוכים בהשראת פינטרסט
רעות הרצוג (37) מאלמגור שבצפון. נשואה ואמא לעופרי (תשע) ודפנה (שש). מורה:
"אני הכי אוהבת לשבץ את עצמי בדברים שמאתגרים אותי ואת בן הזוג שלי. אם הוא לא במילואים, הוא תמיד שותף פעיל לכל השיגעונות שלי. כשהרשימה מתפרסמת אני בדרך כלל מחכה, לרוב מה שנתפס ראשון זה בקבוק שוקו או כוסות חד־פעמיות. אני יודעת שאף אחד לא ייקח את הדברים המסובכים".
מה הדבר הכי מושקע שהכנת?
"בשנה שעברה הכנו לשבועות סלסילה ענקית מאבטיח שגילפנו ובתוכו פירות העונה, חלק מהפירות היו מהגינה שלנו. פעם הילדה שלי הייתה צריכה להעביר שיעור על ויקינגים, אז גילפנו סירה מעץ ומילאנו אותה ב־20 סוגי ירקות, עשינו פרחים מעגבניות, גילפנו חרבות מהמלפפונים, אנחנו ממש נכנסים לעניין. לא רק שאני נהנית מזה, יש לי לוחות בפינטרסט: מגשי פירות, מגשי ירקות, מיני־קישים, עוגות שאני כל הזמן מוסיפה להן דברים. זה תופס חלק נכבד מהזיכרון במחשב שלי. יש אמהות שכועסות עליי בחצי צחוק ואומרות 'אני לא יכולה להיות חברה שלך'".
יו סנוז, יו לוז/ אהובית רבי גולן
שוב הודעת הווטסאפ הכי קריטית של השנה הגיעה מוועד הכיתה, ושוב זה קרה כשהנייד שלי על שקט. זה תמיד אותו הנוסח, רק בשינוי הסיבה למסיבה: "ביום כך וכך הילדים המתוקים שלנו יזכו לארוחת בוקר מפנקת לרגל שטות כלשהי, הכנתי טבלה עם כל המצרכים שצריך להביא וכמובן, עקצתי ונתתי לעצמי את המטלה הכי קלה. אנא שבצו את עצמכם הכי מהר שאפשר. יו סנוז, יו לוז".
הקרב על הרשימה
כעבור 22 דקות קריטיות כל כך, אני פותחת את הקובץ בידיים רועדות, רק כדי לגלות שהבת אלף מביאה גליל נייר סופג ולי נשאר לבחור בין ירקות חתוכים ובין עוגת שוקולד ללא גלוטן, ללא ביצים, ללא אגוזים, ללא חלב וללא שום סיכוי לצאת טעימה.
פעמיים בכל 12 שנות האימהות שלי נפלתי על פלטת הירקות. פעמיים יותר מדי. מי שלא ראה אותי בשבע בבוקר קולפת מלפפון בעיניים עצומות תוך כדי צחצוח שיניים לקטן וצרחות על הגדולה ששוב מאחרת להסעה –לא ראה אישה בהתקף טנטרום מימיו. בפעם השנייה שנפלתי בזה כבר הייתי יעילה יותר: קפצתי בערב שלפני לירקנייה הקרובה למקום מגוריי וקניתי דגמים מוקטנים של מלפפונים, עגבניות, גמבות, גזרים ותירס. רק לשטוף ולצלחת. הם אמנם היו ננסיים וחמודים, הממזרים האלה, אבל עלו לי כמו תכשיט.
טיפים מאמא ותיקה לאמא טרייה, ממני באהבה:
- לעולם, אבל לעולם לא להעביר את הטלפון למצב שקט. בטח שלא לקראת חגים, מועדים ואירועי סוף השנה. אלא אם בא לך להיתקע עם 50 ביצים קלופות וריח שלא ייצא לעולם מהקירות של הבית. אני לא שופטת.
- להתחבר לחברת ועד ברמת הבסטי, כך שתרגיש מחויבות עליונה לעדכן אותך לפני שהיא מפיצה את הרשימה המלחיצה בתבל.
- ביום האירוע עצמו כולם מביאים את הדברים ומניחים אותם בערימה על השולחן. אף אחד לא זוכר או יודע מי אמור להביא מה. נרשמת לעוגת שוקולד ובסוף הבאת קופסת קוטג' מקולקלת כי זה מה שהיה בבית? אני מבטיחה לך שלא תיפתח ועדת חקירה בנושא. חברת הוועד אמנם שייכת לשבט מגדילות הראש, אבל גם לה (אני מקווה) יש גבולות.
