בבוקר יום שישי לפני ארבעה ימים (13.6), הראפרית הדר פרג'ון ומשפחתה התלבטו אם לנסוע לארוחת שישי בביתה של אחותה הקטנה שקד, שמתגוררת בקומה ה־26 באחד ממגדלי היוקרה בתל אביב. פרג'ון, בת 34, אולי זכורה לכן מ"אקס פקטור". אחרי שנים שבהן חיה את סצנת ההיפ־הופ התל אביבית, נישאה לניב אקרמן (31), איש הייטק, עברה לשוהם לגור ליד ההורים ולפני חודשיים ילדה את בנה הבכור נגב.
באותו יום שישי תהתה אם לנסוע לתל אביב. "לא הייתי ממש בפאניקה, אני אדם רגוע בדרך כלל ובאזעקות האחרונות של החות'ים לא נכנסתי בכלל לממ"ד", היא אומרת. "ההורים שלי אמרו שלא ניסע לארוחה, ואמרנו 'טוב, נראה עד הערב מה מתפתח ונחליט'. כשהודיעו שאין צורך להיות ליד מרחב מוגן אמרנו 'יופי, אפשר לנסוע'. אחותי גרה בבניין חדש וסמכנו על זה. אחרי שהגענו אליה התחילו ההתראות, ההורים שלי כבר רצו לנסוע הביתה אבל לא היה זמן. יצאנו רגע למרפסת, ראינו את השיגורים ומיהרנו להיכנס לממ"ד. איך שסגרנו את הדלת פתאום היה הדף מטורף, ונפלתי על הרצפה. פתחנו את הטלוויזיה וראינו את הבניין של אחותי סוג של עולה באש. יצאנו לראות מה קורה, ראינו שכל הדירה מלאה עשן, ונכנסנו מהר בחזרה שלא ניחנק. היה שם איזשהו פילטר שאמור היה לסנן את האוויר אבל לא הצלחנו להפעיל אותו, אז החלטנו לרדת למטה במדרגות".
מה ראיתם בחוץ?
"זה נראה כמו הדוקו שעשו על נפילת התאומים, ככה זה הרגיש. הייתי עם נגב ועגלה על הידיים, בעלי ובעלה של אחותי סחבו את שני הכלבים הענקיים שלהם, 40 קילו כל אחד, והתחלנו לרדת. כשהגענו לקומה העשירית אמרו לנו שאי אפשר להמשיך לרדת, שיש למטה יש מלא הריסות והדרך החוצה חסומה. הדירות בקומות התחתונות נהרסו לגמרי, אבל הדירה של אחותי לא כל כך. רק חלקים מהקיר התפוררו ונשרו על הרצפה. בשלב הזה הייתה הצפה, ממש נהר של מים זרם במדרגות והיו גם מלא זכוכיות".
"כשהגענו לקומה העשירית אמרו לנו שאי אפשר להמשיך לרדת. בלית ברירה חזרנו למעלה 16 קומות, אמרו לנו להיצמד לקירות כי יש סכנה לקריסה"
מה עשיתם?
"בלית ברירה חזרנו למעלה 16 קומות, אמרו לנו להיצמד לקירות כי יש סכנה לקריסה. לא ידענו מה לעשות ואיך נצא מזה, עוד לא עיכלנו מה קורה בתכלס. נכנסנו שוב לממ"ד ואז ראינו בקבוצה של הדיירים שמי שצריך חילוץ, שישלח הודעה. כעבור 40 דקות שנראו כמו נצח, לוחמי האש דפקו לנו בדלת, ואז התחלנו שוב את המסע למטה. זה היה ממש מפחיד לרדת בין ההריסות כשמפל של מים זורם עליך".
איך נגב הקטן הרגיש כל הזמן הזה?
"החזקתי אותו חזק, הייתי צריכה לשמור שלא ייחנק ולא יירטב. הייתה לי בעגלה מין מטרייה כזו נגד שמש, פתחתי אותה כדי להגן עליו מהמים והוא המשיך לישון כל הזמן הזה. השתדלתי לשמור על קור רוח, כי קראתי איפשהו שכשתינוק מרגיש מוגן ובטוח, הוא ממשיך לישון. היה לי חשוב שהוא לא יהיה חלק מהסיטואציה ולא יחווה את הסטרס. איכשהו הצלחנו להגיע למטה, שם חיכו לנו המון כוחות ביטחון וכבאים, שנתנו לנו להרגיש מוגנים ובטוחים. היו שם אנרגיות ממש טובות, נתנו לנו ידיים ועזרו לנו מאוד. בגלל שנגב כל כך קטן אמרו לי לקחת אותו לאיכילוב לבדיקה שהכול בסדר. צחוק הגורל הוא שבדיוק חודשיים אחרי שנולד שם, הוא חזר לשם בגלל הפצצה איראנית. הוא נולד ב־14 באפריל וחזר לשם ב־14 ביוני לבדיקה. כשהוא שוחרר נסענו במהירות לשוהם, לפני שיהיו עוד טילים".
ומה עם אחותך?
"אחותי כרגע לא יכולה להיכנס הביתה, לא נתנו לה אפילו להיכנס לקחת דברים שהיא צריכה. פינו אותם למלון, אבל בגלל שיש להם שני כלבים גדולים, היא מחפשת דירה, וכרגע הם אצל ההורים שלי".
הספקת לקחת איתך משהו ברגעי הבריחה?
"באותו רגע לא חושבים לקחת דברים, רק להציל את עצמך. לא לקחתי את התיק שלי ולא כלום, חשבתי רק על נגב. לקחתי את העגלה שלו ותרמוס עם מים חמים, שיהיה לי מה לתת לו לאכול אם הוא יהיה רעב. הגעתי למסקנה שברגע שאתה צריך לדאוג למישהו, אתה חווה אירוע כזה בצורה אחרת, לא חושב על עצמך בכלל ואז גם פחות מפחד".
הסיוט הזה יהפוך לשיר מתישהו?
"חוויות חיים הופכים לשירים, וכבר יש לי באלבום שיר שקשור למלחמה, אבל זה רק קרה עכשיו, אז אני עדיין מעכלת. מה שאני הכי לוקחת מהחווייה הזו זה האינסטינקט האימהי. לא עניין אותי כלום, הדבר היחיד שעניין אותי הוא שנגב ימשיך לישון. אני ממש גאה בעצמי שזה מה שקרה".
פורסם לראשונה: 08:41, 17.06.25
