אדווה דיין (36), עוסקת בעיצוב חוויה באירועים, תערוכות, הצגות וחללים. מייסדת עם מור רובין את Naughtybook, מחברות מאוירות בנושא מיניות. רווקה, גרה בניו יורק זה שש שנים.
היי אדווה, מה זה Naughtybook?
"מדובר במחברות שהכריכה שלהן נושאת יצירות אמנות שעוסקות במיניות מזוויות שונות. אני קוראת לזה תערוכה על מחברות. יש לנו איורים של אמנים שאספנו מרחבי העולם, שכל אחד מהם נותן את הזווית שלו לגבי מיניות. זו לא אמנות שמסבירה או מטיפה, היא באה לעורר סקרנות והשראה. הדפים במחברת חלקים כדי לאפשר מקום לשתף בתוכן אישי - זה יכול להיות כתיבה, ציור, תובנות, מחשבות. למחברת הזו יש עוד גלגל חיים: בתום השימוש בה אפשר לתלוש את הכריכה ולשמור את היצירה, ואם את תולה אותה בבית או במשרד היא שוב מעוררת שיח".
מתי המיזם הזה נולד?
"לפני שבע שנים. אני ומור הכרנו בלימודים במכון הטכנולוגי, אני למדתי עיצוב תעשייתי והיא למדה תקשורת חזותית. אחרי שסיימנו את הלימודים עבדנו יחד בחלל עבודה משותף. כל אחת הייתה משתפת בדברים שנתקלה בהם, ופעם אחת מור נתקלה בעבודה גרפית מאוד מיוחדת, עם מלל מאוד בוטה ועיצוב אסתטי ויפה. זה היה כל כך מהפנט שזה פתח בינינו שיחה על הכוח של גירוי מחשבתי, ועל האפשרות לקחת נושאים שהם סוג של טאבו ולהנגיש אותם באופן נעים, מגרה וחכם".
ומה הקשר שלכן למיניות?
"גדלנו בישראל, מקום יחסית שמרני, ובילדות ובגיל העשרה שלנו כמעט שלא היה סביבנו שיח על עונג, מיניות וסקס, לא אצלי ולא אצלה. אחרי שנים של למידה והתפתחות, הבנתי שמיניות בריאה מתחילה משיח, והדרך שהייתה לנו הכי טבעית לדבר על זה הייתה המקום של אמנות. אני חושבת שזה נולד מתוך חוסר, ומהצורך וההבנה שלנו לגבי כמה חשוב לדבר על מיניות וכמה העולם הזה רחב. מיניות זה לא רק סקס - זה עונג, ולהרגיש טוב עם הגוף שלך, ומערכות יחסים בריאות ותקשורת טובה".
למה בחרתן להתמקד דווקא במחברות?
"מבחינתנו מחברת היא גם כלי וגם במה. היא מספקת מרחב מאוד אינטימי: אני כותבת את המחשבות שלי, את הדעות שלי, אני יוצרת בתוכה. זה משהו מאוד אישי ומבחינתי גם מיניות היא כזו. זה תהליך אישי של גילוי, של התבוננות, ביטוי, תקשורת. בנוסף, מחברת מתקיימת גם במרחב ציבורי. אני לוקחת אותה לעבודה, ללימודים, לסטודיו, לבית קפה. זה הופך להיות מן אמירה שקטה. אני כותבת במחברת שיש עליה יצירת אמנות מינית, זה מעורר עניין ומזמין לשיחה" (ניתן להזמין את המחברות לישראל באתר המותג, ד"פ) .
"הייתה אימא לשלוש בנות שקנתה לכולן מחברות, ואמרה לי שהיא רוצה שהן יגדלו בלי בושה, עם שיח פתוח על הגוף, על העונג והגבולות שלהן"
אילו תגובות אתן מקבלות?
"כשאנחנו מציגות את המחברות בירידים, יש את אלו שמובכים, יש כאלו שמתקרבים ושואלים מה זה ואז מאדימים. או את הזוגות שבאים ביחד, מסתכלים על מחברת מסוימת ומצחקקים ביניהם. אלה מן רגעים כאלו שאת מבינה שהנושא שאת עוסקת בו מעלה כל כך הרבה תחושות אצל אנשים.
"הסיפור הכי משמעותי עבורי היה כשהגיעה אימא עם שלוש הבנות שלה, הכי קטנה בת חמש והגדולה בת 14, והיא קנתה לכולן מחברות ואמרה לי שהיא רוצה שהן יגדלו בלי בושה, עם שיח פתוח על הגוף, על העונג והגבולות שלהן. זה ריגש אותי בטירוף, כי זו המטרה. לאפשר לכל אחד, בכל גיל, להתבונן על איפה הוא נמצא בתוך הסקלה הזאת של מיניות. לא באנו לשנות את העולם, אבל כן להוריד את שכבת הבושה שיש סביב זה. אני מרגישה שכשאנחנו מנגישות את הנושא בצורה של אמנות פתאום יותר קל לדבר עליו".
הפרויקט הזה שינה משהו במיניות שלך?
"אני חושבת שאני בהתפתחות מתמדת בתחום הזה, וכמובן שגם ההתעסקות במיזם עשתה שינוי. תהליך האוצרות כלל שיח מאוד פתוח עם אמנים על מיניות. האמנים שלנו הם מכל העולם, מגרמניה ועד הודו, ואני מגלה שהתפיסה של מיניות זה גם משהו תרבותי. פתאום אפשר לראות המון נקודות מבט שונות, וזה אפשר לי להיפתח לדברים שלא הכרתי".
