מיקונוס, שנמנה עם האיים הקיקלאדיים שבים האגאי, נחשב לאחד מהיקרים שבין איי יוון. האם המחירים מוצדקים? האם אפשר ליהנות במיקונוס גם בעלויות סבירות? יצאתי לבדוק ושבתי עם כתובות, טיפים והמלצות ממוקדות.
העיר: ונציה בקטנה
במרחק כמה עשרות מטרים ממקבץ טחנות הרוח המפורסמות של האי, Kato Mili, מתחילה רצועת בילוי צפופה שנקראת ונציה הקטנה (ליטל וניס), על שום קרבתם של הבתים למים. זהו רצף של בתי קפה, פאבים ומסעדות, המרוחקים סנטימטרים ספורים מהגלים, שלעתים אף מתיזים מים על הסועדים.
למיקום המבוקש יש כמובן ביטוי במחירים: עלות קוקטייל אלכוהולי בשעת שקיעה עשויה להגיע כאן ל־25 אירו, וצפוף כאן כל כך בשעה זו של היממה, עד שלא תצליחו להצטלם עם הדרינק מבלי שמבלים אחרים ייכנסו לתמונה.
דווקא כשהגעתי למקום בשעת צוהריים, מצאתי שפע מקומות ישיבה פנויים כמו גם שקט וסלט יווני מעולה ב־17 אירו בלבד, כ־60 שקל שלנו. המיקום: במסעדה בשם לאלאמו (Lalamou), בקצה רצועת הבילוי הזו. הירקות לסלט היווני, למשל, נחתכים כאן רק לפי הזמנה ולא מראש, מה שמבטיח סלט משובח. גם הצזיקי (10 אירו) היה טעים מאוד, סמיך, שמנמן ומדויק בתיבולו.
הבוקר והצוהריים הם הזמנים הנכונים לביקור בסמטאות העיר העתיקה (Chora), שמאחורי ונציה הקטנה. כל פינה כאן תגלה לכן את הקסם של האזור, שמכוניות לא יכולות להיכנס אליו: הסמטאות שרצפתן מסוידת בלבן, הבתים הלבנים, הדלתות הכחולות, התריסים הצבועים בטורקיז ושיחי הבוגנוויליה הפורחים בוורוד־פוקסיה - אין שילוב יפה מזה. לא להחמיץ!
הים: שחייה, שנירקול ושמפניה
בחוף אורנוס (Ornos) המתינה לנו יאכטה מפוארת, שהשיט אותה חתיך ירוק עיניים מסלוניקי בשם יאניס. תחילה הפלגנו לקרבת האי דלוס (Delos) בעל ההיסטוריה המפוארת, אבל בלי לרדת אל החוף, מה שעורר חשק לביקור יסודי יותר (ראו בהמשך). המשכנו לרנייה (Rhenia), אי שאינו מיושב כלל, עגנו באחד המפרצים וקפצנו מהיאכטה למים הטורקיזיים הקרירים, תענוג נפלא ביום קיץ חם!
מפרץ אחר שימש כנקודת עגינה ליד אתר המומלץ לצלילת שנורקל. השקט היה מופתי, במים ראיתי צמחי ים מהפנטים ושני סוגי דגים, ועל היאכטה עצמה הגישו לנו פלחי אננס ושמפניה.
ומה החשבון? שיט ביאכטה שכזו עולה 600 אירו לשעה או 3,000 אירו ליום בחברה שאיתה הפלגנו, "דון בלו", אבל חיפוש ברשת גילה שיש גם הצעות זולות בהרבה. למשל, יאכטה ב־600 אירו ליום (המחיר נקבע בהתאם לגודל היאכטה ולעונת השנה) וגם הפלגות ב־100 אירו לאדם ומסיבות הנערכות על יאכטות ב־45 אירו בלבד לאדם. מסקנה: לא להתעצל ולחפש כמה אופציות לכל סוג של פעילות.
האוכל: טעימות של גורמה
חמש מנות ב"תאוקסניה". לא הרחק ממתחם טחנות הרוח נמצא שער הכניסה למלון היוקרה "תאוקסניה" (Mykonos Theoxenia), ששייך לרשת מלונות "לואיס" (Louis Hotels).
במסעדת המלון, "אפנמי" (Apanemi) שמה, הפתוחה בערב גם למי שאינם לנים בו ושאותה מובילים שף צרפתי עטור כוכבי מישלן וסו־שפית שעקרה לכאן מאלבניה, נהנינו מארוחה בת חמש מנות. בלטו ביניהן סלט יווני עם פיסות לחם שאור שיפון קלוי, שבנגיסה התפורר למאות פירורים קטנים, וטעמו ומרקמו מטריפים; פרחי קישואים ממולאים באורז עגול, רך ומתובל בעשבים טריים, ששחו ברוטב ירוק עשוי יוגורט יווני שהתגלה כמעדן; ולמנת הוגשה לנו כוסית מהמשקה המקומי ליקר מסטיקה – המיוצר משרף עץ אלת המסטיק וטעמו נהדר, ולצידה מנת בקלאווה זעירה שבמרכזה כדור גלידה, להקללת המתיקות. ארוחה זוגית עולה כאן 200-100 אירו.
סושי, קינוחים ושקיעה. בחוף אגיוס יואניס (Agios Ioannis), שיפה במיוחד בשעת שקיעה, שוכנת מסעדת "היפי פיש" (Hippie Fish), שמתמחה, כפי שאפשר לנחש, בדגים.
המסעדה פתוחה לכיוון הים ויש בה אווירה נעימה: הדי־ג'יי משמיע מוזיקה נחמדה, ומשעה מסוימת הופך המקום לבר ריקודים. לשולחננו הגיע מגש ענקי ויפהפה של סושי (32-9 אירו למנה), אבל ארחיב בתחום שאני בקיאה בו יותר - הקינוחים, שמיוצרים במקום. עוגת גבינה עם רוטב תות (16 אירו) הייתה מעלפת, מוס השוקולד (שמחירו כנ"ל) היה שמימי בטעמו ושלישיית גלידות הסורבה (משמש, תות וליים) הייתה מרעננת במיוחד. שלוש כוסות של יין שרדונה יווני ממחוז פלורינה (13-10 אירו לכוס), הביאו אותי להתיידדות ספונטנית עם תיירות מצרפת ועם שתי מקומיות, שהמליצו על ביקור בחווה החקלאית הסמוכה ריזס (Rizes), שלמחרת הפתיע אותנו המדריך עם ביקור בה (ראו להלן).
בחווה, מהשדה לצלחת. בשעת צהריים הגענו לחוות ריזס (שורשים ביוונית) שבכפר אנו מרה (Ano Mera). הסיור המודרך כולל חדרים שבהם שימרו משהו מהעיצוב וסגנון החיים של ימי הקמת החווה לפני כמאה שנה, בהמשכו פוקדים מטעי זיתים וגם שדות עמוסים בפרחי קישואים, שאותם פוגשים בהמשך בצלחת, כשהם ממולאים בגבינות ומטוגנים בטמפורה. לצידם קיבלנו במסעדת החווה גם פאי בצל, סלט יווני טרי במיוחד ופאבה - ממרח עשוי אפונה צהובה – נפלאה. לקינוח - מנת יוגורט יווני עם ריבת אבטיח לצד עוגת אגוזי מלך בחושה עם מי ורדים. שילוב מעניין במיוחד.
טיפ: הגעתן לכפר אנו מרה? בקרו במנזר פנאגיה טורליאני (Panagia Tourliani), שנבנה במאה ה־16 ומעוטר בציורי תקרה יפים. הכניסה עולה שני אירו בלבד, כולל ביקור במוזיאון לאמנות כנסייתית, הצמוד למנזר.
נשנושים מתוקים במפעל. עוד בכפר אנו מרה - מפעל הממתקים Matsouka Bakery. תראו בו מאמות מקומיות המגלגלות בצוותא ממתקי שקדים בניחוח מי ורדים במרקם שבמעט מזכיר מרציפן, ואופות עוגיות שקדים לפי מתכון סודי מ־1959. כשי לנותרים בבית, קניתי במקום כמה אריזות של רחת לוקום בטעם ליקר מסטיקה, במרקם רך ומשגע. 6.60 אירו ליחידה, מקורי ומשתלם.
9 צפייה בגלריה
מיקונוס, מפעל הממתקים בכפר אנו מרה. התמחות במעדנים על בסיס שקדים ומי ורדים
(צילום: יעל גרטי)
פסק זמן לגלידה. איטליה זה כאן: בהמלצת תיירת מאסטוניה, אשת הייטק שמטיילת הרבה בעולם, הגעתי לגלידרייה האיטלקית Snow, השוכנת בקצה הצפוני של ונציה הקטנה. עד כמה הגלידה הייתה טעימה? ביקרתי בה פעמיים בהפרש של שעה. גלידות שוקולד מריר, זביונה עם דובדבני אמרנה וגלידת קרמל - היו מצוינות. שמונה אירו למנה, רשמו לפניכן את המקום. אינסטגרם: snow_gelato
הפלגה להיסטוריה: האי דלוס
דרך אתר בשם Get your guide הזמנתי (בסכום השווה לכ־270 שקל) הפלגה מודרכת לאי דלוס, שהוא אתר מורשת עולמי. יצאנו מהנמל הישן בספינה גדולה למדי בת כמה קומות, כולל סיפון עליון פתוח. ההפלגה, ברוחות חזקות, נמשכה כחצי שעה מטלטלת, עד לפגישה עם המדריכה, ארכיאולוגית יוונית.
התברר שהחפירות בדלוס החלו לפני כמאה שנה, שעד כה נחפר רק כשליש משטח האי, שכולו מוגדר כאתר ארכיאולוגי והוא מלא באיסורים: אין להתגורר או ללון בו, אין לאכול ולשתות בעת טיול בין העתיקות (ואין אף בית קפה), אין לשחות בחופיו וודאי שלא להרים פיסת חרס אם במקרה מצאתן על הקרקע.
מה הסיפור של דלוס?
במאה הראשונה לספירה כבשו אותו הרומאים, הפכו אותו למרכז מסחר שהתחרה ברודוס ועם השנים הפך לשוק הגדול במרחבי הים התיכון. כדאי לראות: בתי פאר עם עמודי שיש מקוריים (שאסור לגעת בהם), פרסקו (ציור קיר) ופסיפסים כמעט שלמים וכן מקדשים, למשל, לאלה המצרית איסיס.
באזור נמוך יחסית תראו מקבץ עצים: במקום היה אגם המכונה "קדוש", שלפי המיתולוגיה היוונית ילדה בקרבתו האלה לֶטו את האלים אפולו וארטמיס, פרי אהבתה לזאוס, מלך האלים.
לא הרחק משם ניצבת שדרת פסלי אריות, סמלו של האי. האריות הם עותקים, המקוריים שמורים במוזיאון סמוך, ממוזג, שהכניסה אליו כלולה במחיר ההפלגה, ובו מאות פריטים שנמצאו על האי, מפסלים ועד תכשיטים.
כדאי לדעת: אין צל בדלוס. כדאי להגיע ביום לא חם מדי, ולהצטייד בכובע רחב שוליים ובקרם הגנה.
בלי ילדים: חמישה כוכבים
מלון Once in Mykonos ממוקם על צלע הר מעל חוף אורנוס. הוא מתהדר בחמישה כוכבים ושייך לרשת מלונות "לואיס" שבסיסה בניקוסיה, קפריסין, וכוללת 26 בתי מלון ביוון ובקפריסין. המלון מיועד למבוגרים בלבד, ומכוניות חשמליות קטנות (גולף קאר) המיועדות להסעת האורחים משוטטות בין הלובי, המסעדה, החדרים והכניסה למלון.
החדרים גדולים, נוחים ומצוידים במרפסות המשקיפות לים, ואחרי ארבעה לילות אין לי אלא לסכם שאין דבר כיפי יותר מאשר להתעורר בבוקר ולראות את הים ברגע שבו פותחים את החלון. סירות ויאכטות העוגנות בים ממול, הרוח הנושבת בין העצים והציפורים המצייצות החל מעלות השחר – משלימות את התמונה ואת האווירה.
המחירים אינם נמוכים: ביולי־אוגוסט מדובר על כ־2,000 שקל ללילה, ובספטמבר פחות, כ־1,300 שקל ללילה, ולכן אמליץ בחום על המלון כיעד לזוגות רומנטיים בירח דבש, לחגיגות יום נישואים מושקע ולכל מי שבאמת רוצים לפנק את עצמם.
ואי אפשר בלי מידע שימושי
מתי מגיעים? העונה במיקונוס נמשכת ממאי עד תחילת אוקטובר, וכמו רוב איי יוון – גם מיקונוס די שומם בחורף.
מה הסיפור עם הרוח? למרות שהקיץ הוא העונה הנוחה לנופש במיקונוס, יש להביא בחשבון את הרוח החזקה המאפיינת את אזור האיים הקיקלאדיים בקיץ, מלטמי (Meltemi) שמה. זוהי רוח צפון־מערבית חזקה שמקורה באזור הבלקן וטורקיה ושנושבת לכיוון צפון אפריקה. בין היתרונות שלה אפשר למנות את הורדת הטמפרטורה וצמצום הלחות בקיץ, ובין החסרונות – גלים גבוהים בים. עד כמה הרוח חזקה? כובע הקש שלי עף לים באחת ההפלגות. טיפ: בצאתכן לטיול באי או אפילו לדרינק בשקיעה, התעדכנו במזג האוויר. אם מהירות הרוח צפויה להיות מעל 28 קמ"ש, כדאי לקחת ז'קט קליל.
איך מגיעים? מצפון הארץ כדאי לטוס מחיפה עם "אייר חיפה", מה שיחסוך לכן נסיעה ופקקים בדרך לנתב"ג ואת עלות החניה שם. שימו לב, יש חניון חינמי ליד נמל התעופה החיפאי אבל הוא מתמלא במהירות, ולכן נסו להגיע בתחבורה ציבורית: אוטובוס בקו 100 מתחנת "מרכזית המפרץ" יוצא כל חצי שעה. "אייר חיפה" טסה למיקונוס בימים שני ושישי, במטוסים קטנים יחסית, שמותאמים לגודלו של השדה החיפאי. הטיסה למיקונוס נמשכת שעתיים ו־20 דקות.
ממקום למקום במיקונוס: מוניות הן אופציה יקרה יחסית: 20-10 אירו לנסיעה קצרה, 40 אירו לנסיעה ארוכה יותר; רכב שכור הוא אופציה הגיונית יותר מבחינה כלכלית, 100-30 אירו ליום, אלא שהכבישים צרים, פתלתלים ומחייבים ריכוז רב בנהיגה; טרקטורונים זו אפשרות לצעירים, שבעיניי מעט מסוכנת; אוטובוס־אנייה,
Mykonos Seabus, הוא קו ספנות המחבר בין הנמל הישן לחדש. הספינה יוצאת לדרך מדי חצי שעה ומחירה סמלי, 2.50 אירו להפלגה; אוטובוסים ציבוריים: גוגל טען שהם קיימים, אני לא ראיתי ולו אחד.
על החופים: החופים ביוון, על פי חוק מקומי, הם נחלת הכלל. אין צורך לשלם כדי לדרוך על החול או לגשת למים, אך יש הבדל בין חופים ציבוריים חינמיים ובין ביץ' קלאב, שבהם תשלמו ביוקר על מיטת שיזוף ושמשייה. בחלק מהחופים תגלו שהאזור החינמי הוא אחורי, מצומצם ונוח פחות.
ועל קניות: אין במיקונוס קניון כפי שאנחנו רגילות לראות בישראל, אבל יש מרכז קניות יוקרתי למותגי־על באזור נאמוס (Nammos), שכולל גם ביץ' קלאב ומעגן ליאכטות יוקרתיות. המרכז בנוי מבתים נפרדים, כשכל אחד מוקדש למותג־על אחר, למשל דיור, סן לורן, מיו מיו, בוטגה ונטה ועוד. המחירים – בהתאם. בגדים תוכלו לקנות בסמטאות העיר העתיקה, אלא שגם שם המחירים אינם נמוכים. יש גם שפע של חנויות למזכרות ולתכשיטי כסף וזהב.
טיפ: לעתים, המחיר על גבי מוצר או בתפריט במסעדה לא יכלול מע"מ בשיעור 13%, שאותו תגלו בחשבון.
- הכתבת הייתה אורחת חברת התעופה "אייר חיפה" ורשת מלונות "לואיס"
