גלית ולדמן, אמו של רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מקימה יחד עם מצדה בוכריס, אחותו של רס"ן חן בוכריס ז"ל, את מכינת "אחים", להכשרת הדור הבא של לוחמים. השניים, שהיו חברים טובים, נהרגו באותו יום בעוטף.
איך נולדה היוזמה להקמת המכינה?
"חן בוכריס היה סמ"פ של אריאל בצנחנים. לימים אריאל המשיך לסיירת מטכ"ל ובוכריס למגלן, אבל הם נשארו חברים טובים עד יום מותם. כשניתאי, בני החמישי, התחיל לעבוד ב'שומר החדש' להצלת החקלאות בעוטף, הוא חבר לרס"ן מצדה בוכריס, אחותו של חן, ויחד הוחלט להקים את המכינה ביישוב צוחר. היא מיועדת לנערים בסיכון ולנוער מצטיין מהפריפריה, שהולכים להוביל את צה"ל בשנים הבאות".
למרות האובדן הקשה את פועלת לגיוס לצה"ל.
"אין לי ארץ אחרת, אין לי צבא אחר ולא דגל אחר. הבנים שלי נלחמים ברגע זה".
"אני ימנית בדעותיי, אבל עוד לא איבדתי את הראש. בסוף תקום ועדת חקירה, לא יעזור להם. קם פה דור שיצמיח את החיטה מחדש"
איך היה לך אומץ לחתום לילדייך להמשיך בשירות קרבי אחרי שאיבדת בן?
"אני לא היחידה שחתמתי, מרים פרץ, למשל, עשתה זאת לפניי. זאת מלחמת מצווה, ואם למות, אז ככה. אריאל היה מ"פ במטכ"ל, לוחם מלידה. הוא קיבל את אות מצטיין הרמטכ"ל, וזה הרף שהוא קבע לאחיו: הבכור, לירון, זכה בתואר חתן התנ"ך העולמי, קורן הוא קצין בנח"ל, שביט קצין בצנחנים, ניתאי ינהל את המכינה, והדר בפנימייה צבאית ומיועד גם הוא לשירות קרבי".
איך אריאל נהרג?
"ב־7 באוקטובר הוא היה בוויקאנד עם אשתו יובל ברמת הגולן. תוך שעות הוא וחייליו כבר היו בקיבוץ רעים, עברו מבית לבית וטיהרו את הבתים. כשהגיעו לבית של רועי מזרחי הוא הבין שיש שם ילד והחליט לא לירות אלא לחדור פנימה. הוא חטף כדור ונהרג במקום. חן, שהיה סגן מפקד מגלן, נהרג לפניו בקיבוץ נחל עוז".
איך נודע לך על האסון?
"ניתאי, שהיה בארצות הברית, שמע על זה והתקשר לבשר לנו. הוא עוד לא גמר את המשפט וקצין העיר דפק בדלת. אחרי כמה שעות שוב דפקו בדלת, כששביט חטף כדור בעצם הבריח ופונה לבית חולים. שביט נלחם לצד אריאל בקיבוץ רעים, ראה אותו נופל והמשיך להילחם. כשהחלים הוא חזר לשירות והיה גם בלבנון".
מה אריאל היה אומר לו ידע שעד היום יש חטופים בעזה?
"הוא היה מתבייש. אני פונה לממשלת ישראל - הבן שלי נהרג כשניסה להציל חיים, יש חטופים בעזה, תצילו את כולם. תדע כל אם עברייה שלהחזיר חטופים זה לא ימין ולא שמאל, זו חובה".
ומה עמדתך על הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית?
"אני חד־משמעית בעד, כי מדינה שלא תדע לתקן את עצמה, אין לה זכות קיום. אני לא מחפשת גיליוטינות בכיכר העיר, אני רק רוצה לדעת מה קרה שם לטובת תיקון וריפוי. לאחרונה הקמנו את 'מועצת אוקטובר' של אזרחים מכל המגזרים שדורשים הקמת ועדה חקירה ממלכתית. אני ימנית בדעותיי, אבל עוד לא איבדתי את הראש. מה שיש לנו היום זה לא ימין, זה פח אשפה. בסוף תקום ועדת חקירה, לא יעזור להם. קם פה דור שיצמיח את החיטה מחדש".
מאז שאריאל נהרג את מקדישה את זמנך להסברה בחו"ל.
"לפני המלחמה עבדתי בבקרת איכות במפעל הפלסטיק 'זריחה' במעלות. מאז שאריאל נפל אני בחל"ת, יוצאת למשלחות הסברה בחו"ל כדי להסביר ליהודי העולם שגם כשהכי רע פה, הכי טוב פה".
- לחצו כאן לתרומות למכינת "אחים"
