אחחח, הזחיחות... ללא ספק אחת התופעות המבאסות ביקום, לצד משקל מקולקל או בחור שעושה לך לאב בומבינג. למשך תקופה את חשה מרוצה, מרוממת, אפילו מרימה לעצמך. ואז, בלי אזהרה, המציאות מכה בך בלי רחמים. את מגלה שאת בעצם שוקלת שני קילו יותר, שהגבר שחיזר אחרייך בעוצמה הוא נרקיסיסט במסווה של ג'נטלמן שרמנטי עם קוביות, ושכל מה שאמרת על הבת שלך - שהיא לא מקרה קלאסי של הורים גרושים - מתפוצץ לך בפרצוף כמו עוגת קצפת חמוצה.
כן. מאז שבתי הייתה בת ארבע, אנשים לא הפסיקו לשאול אותי עד כמה היא משתמשת בעובדה שהיא צריכה לפצל את חייה בין שני בתים ליצירת מניפולציות למטרות אישיות. ואני? תמיד עניתי בגאווה שמעולם לא. ואז גם פצחתי בהרצאה שזה בטח קשור לכך שאני ואבא שלה חברים טובים, שאנחנו גרים ממש קרוב ושהבת שלנו פשוט לא מרגישה כמו "בת של גרושים".
אבל, הנה, הגיע המס של חטא היוהרה. אני מאשימה את גיל ההתבגרות, אבל כך או כך: בגיל 12 גילתה בתי את הקלף המיוחד שיש לה בידיים, והיא לא מהססת להשתמש בו. בעיקר נגדי.
המטרה? לרכוש לעצמה כל מיני דברים שממש לא בא לי לקנות, כמו למשל כיסא לבן בעלות משכורת שבועית, רק כי היא רוצה להתאים את החדר לטרנד ה"קלין גירל" (עד עכשיו אין לי מושג מה זה). ובכל פעם שיש משהו שאני לא מסכימה לו, מגיע המשפט החוזר: "אבקש מאבא".
עכשיו, שלא תטעו. ממש אין לי בעיה עם זה שהיא תבקש מאבא. בהצלחה לו. אלא שזה לא נעצר שם. כי פתאום אני שומעת מילדתי האהובה והאוהבת משפטים שנועדו בכוונה לעשות לי רגשי, כמו: "את יודעת, אמא, כשאני אצל אבא בבוקר הוא לא מכין לי סתם פיתה עם שוקולד, אלא ארוחה מושקעת עם בריוש, חביתה וירקות גורמה". האם זה משנה שהיא זו שדורשת ממני כל בוקר פיתה עם שוקולד? מתברר שלא.
או שהיא מציינת, ככה באגביות, שבחדר שלה אצל אבא יש שטיח מטורף ויקר, "כזה שבא לך לישון עליו מרוב שהוא נעים", בניגוד לשטיח הדק והעלוב שקניתי לה מעלי אקספרס, שלטענתה רק גורם לה כל הזמן להיתקל בו וליפול. האם זה משנה שבפועל היא ישנה כמעט תמיד אצלי? כנראה שלא.
אבל החץ האמיתי שנורה ללב היה כשהעזתי להעיר משהו על מישהו בטלוויזיה. אז היא שחררה בנונשלנטיות את המשפט: "אמא, את יודעת, אבא הוא אדם הרבה יותר טוב ממך". לא עזר שהסברתי לה שבחיים לא הייתי אומרת את זה לאיש בפניו, כי לטענתה אביה לא היה אומר דבר כזה בכלל.
וזה היה הרגע שזה עבד לה היטב. כי בואו, גם אני תמיד תוהה אם אביה אינו ישות מוצלחת יותר. אחרי הכול הוא ממחזר, אדיב לאנשים, אפילו למעצבנים במיוחד, שלא לדבר על כך שבכל פעם שיש אזעקה הוא ממהר להיכנס איתה לממ"ד, ולא ממלמל כמוני: "זה החלק הכי מותח בפרק, וגם ככה זה טיל תימני".
וחשבתי מה יקרה כשהיא תגיע לגיל 16 ויהיה לה חבר. אולי היא תגיד שהיא עוברת לגור אצל אבא באופן קבוע? אולי אפילו לא תרצה לראות אותי? אבל אז נזכרתי במה שאביה אמר לי מיד אחרי שהבין שיש לנו בת, ונרגעתי מיד. כן, אולי בחדר אצל אבא יחכה לה שטיח חלומי, אבל דלת? אני ממש בספק אם עוד תהיה שם.
פורסם לראשונה: 21:25, 11.09.25
